מטאוריט התרסק על הירח בפגיעה חסרת תקדים בבהירותה

האירוע התרחש בספטמבר 2013 אך החוקרים הספרדיים פרסמו אותו השבוע בכתב העת של החברה האסטרונומית המלכותית בבריטניה. פגיעות אלה מהווות עוד נורת אזהרה מפני פגיעות מסוכנות מעצמים גדולים יותר בכדור הארץ

הבהק שנבע מהתרסקות עצם בגודל מכונית על הירח. צילום: חוזה מאדיידו
הבהק שנבע מהתרסקות עצם בגודל מכונית על הירח. צילום: חוזה מאדיידו

מטאוריט במשקל של מכונית קטנה התרסק על הירח בספטמבר וצולם על ידי אסטרונומים ספרדים. הפגיעה, הגדולה ביותר שתועדה עד כה, יצרה הבהק בהיר ונראתה בבירור מכדור הארץ. המדענים פרסמו את תיאור האירוע בכתב העת של החברה האסטרונומית המלכותית הבריטית.

הירח חסר אטמוספירה כדוגמת זו שלנו המונעת מעצמים קטנים הנופלים מהחלל להגיע אל פני הקרקע של כדור הארץ. התוצאה נראית לעין – מספר עצום של מכתשים גדולים וקטנים המכסים את כל שטח הפנים של שכנינו הקרוב ומתעדים 4.5 מיליארד שנים של התנגשויות המשתרעות על פני כל ההסטוריה של מערכת השמש.

אף שהסיכוי להתנגשות של עצם גדול עם כוכבי הלכת והירחים אינו גבוה כיום, התנגשויות קטנות נפוצות אפילו היום. הסיכויים של צפיה מקרית באירוע כזה דלים, ולפיכך פיתחו המדענים רשת של טלסקופים בעלי יכולת גילוי אוטומטית של פגיעות על הירח.

ב-11 בספטמבר 2013 הפעיל פרופ' חוזה מאדיידו שני טלסקופים בדרום ספרד שחיפשו אירועי פגיעה. בשעה 20:07 שעון גריניץ' הוא היה עד להבהק בהיר ארוך בים העננים (Mare Nubium), אגן עתיק ממולא לאבה, בעל מראה כהה יותר מסביבתו.

ההבהק נבע כתוצאה מהתרסקות של סלע אל פני השטח של הירח והיה כמעט בהיר כמו כוכב הקוטב המפורסם, משמעות הדבר היא שכל אחד על כדור הארץ שהיה בר מזל לצפות בירח באותו רגע היה יכול לראותו. בהקלטת הוידאו שביצע פרופ' מאדיידו, הזוהר שנשאר לאחר הפגיעה נראה עדיין מכדור הארץ למשך שמונה שניות נוספות.

האירוע מספטמבר הוא הבהק הפגיעה הארוך והבהיר ביותר שנצפה אי פעם על הירח. "באותו רגע הבנתי שמה שראיתי היה אירוע יוצא דופן ונדיר במיוחד" אמר מאדיידו.

הטלסקופים הספרדים הם חלק ממערך גילוי פגיעות על הירח וניתוחם Moon Impacts Detection and Analysis System (MIDAS) המנטרת את הירח. הפרויקט מנוהל על ידי פרופ' מאדיידו מאוניברסית הואבלה ועימו גם ד"ר חוזה אורטיז מהמכון לאסטרופיסיקה של אנדלוסיה והוא ממשיך פרויקט חלוצי לאיתור פגיעות אקראיות על הירח.

"מכיוון שפגיעות אלה מתרחשות במהירות גבוהה, הסלעים מותכים ומתאדים באתר הפגיעה באורח מיידי. תהליך זה יוצר זוהר תרמי שניתן לגלות מכדור הארץ באמצעות טלסקופים כהבהקים קצרי חיים. לרוב, אירועים אלה אורכים חלקיק שניה, אך האירוע מ-11 בספטמבר היה הרבה יותר מאסיבי ונמשך זמן רב יותר מאשר כל פגיעה שנצפתה עד כה.

מאדיידו ואורטיז סבורים כי ההבהק נוצר בידי סלע במשקל כ-400 ק"ג ברוחב של בין 60 סנטימטרים ל-1.4 מטרים. הסלע פגע בים העננים במהירות של כ-61 אלף קמ"ש ויצר מכתש חדש בקוטר של כ-40 מטרים. אנרגיית הפגיעה היתה שוות ערך לכ-15 טונות TNT, פי 3 לפחות יותר מאשר הפגיעה הגדולה שנצפתה על ידי נאס"א במארס 2013.

"הטלסקופים שלנו ימשיכו לצפות בירח בעוד מצלמות המטאורים שלנו ינטרו את אטמוספירת כדור הארץ. בדרך זו אנו מצפים לזהות צבירי סלעים שעלולים להיות המקור לאירועי פגיעה נפוצים על שני הגופים הפלנטריים. אנו גם רוצים לגלות מהיכן מגיעים הגופים הפוגעים."
צפיה בפגיעות מטאוריטים על הירח מספקת לאסטרונומים תובנה על הסיכון של פגיעת עצמים דומים (אך גדולים יותר) על כדור הארץ. אחת המסקנות של הצוות הספרדי היא שתדירות פגיעת עצמים בקוטר של מטר ויותר נפוצה אולי פי 10 ממה שסברו עד כה. למרבה המזל, אטמוספירת כדור הארץ מגנה עלינו מפני סלעים קטנים כמו זה שפגע בים העננים אך הם יכולים להוביל למטר מטאורים מרהיב מלא בכדורי אש."

עוד בנושא באתר הידען:

להודעה של החוקרים

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן