נאס”א: פיצוץ בהיר על הירח נגרם מפגיעת מטאור במשקל 30-40 ק”ג

בנאס”א מסבירים כי אותם זרמי מטאורים שמהם יוצאים מטרי המטאורים על כדור הארץ, גם מניב פגיעות על הירח, אך אף אחת מהן לא התקרבה לזו שנצפתה ב-17 במארס, באותו יום גם נרשמה פעילות חריגה של מטאורים, מחוץ לכל מטר מוכר על כדור הארץ.

אם הגעתם לכאן כי חיפשתם את הידיעה שפורסמה ב-26 בפברואר 2014 על פיצוץ שאירע בספטמבר 2013, כנסו לקישור זה

במשך שמונה השנים האחרונות, מנטרים אסטרונומים של נאס”א טת הירח בחיפושים אחר סימני פיצוצים שנגרמו על ידי מטאוריטים המכים את פני השטח של הירח. “מטאורי ירח” שהתברר כי הם הרבה יותר נפוצים מכפי שסברו המדענים – מאות פגיעות כאלה מתרחשות בכל שנה. לאחרונה הם נתקלו בפיצוץ המטאוריט הגדול ביותר בהסטוריה של התוכנית.
“ב-17 במארס 2013, עצם בערך בגודל של סלע קטן פגע בפני השטח של הירח בים אימבריום” אומר ביל קוק ממשרד המטאוריט של נאס”א. “המטאור התפוצץ בהבזק בהיר פי 10 יותר מכל פיצוץ שראינו בעבר.”

סרטון וידאו בסדרת ScienceCast שנאס”א העלתה לאתר בסוף השבוע מתאר את פיצוץ המטאור על הירח מה-17 במארס 2013.

מי שצופה על הירח ברגע הפגיעה יכול היה לראות את הפיצוץ – לא נדרש טלסקופ לצורך כך. במשך כשנייה אחת, ההבזק היה זוהר כמו כוכב בבהירות 4.
רון סאגס, ממרכז טיסות החלל מארשל, היה הראשון להבחין בפגיעה בסרטון וידאו שצולם על ידי אחד מהטלסקופים בקוטר 14 אינטש של תכנית הניטור. “זה קפץ ישר אליי, זה היה כל כך בהיר”, הוא נזכר.
מטאוריט בקוטר של 30-40 סנטימטר פגע בירח במהירות של 80 אלף קמ”ש התפוצץ בעוצמה של 5 טונות TNT.

קוק סבור כי הפגיעה בירח עשויה להיות חלק מאירוע גדול הרבה יותר.
“בלילה שבין 17 ל-18 במרץ, צילמו נאס”א ואוניברסיטת מערב אונטריו את כל השמים וגילו מספר יוצא דופן של מטאורים מהחלל העמוק שפגעו באטמוספירה של כדור הארץ,” הוא אומר. “כדורי אש אלה נעו כולם במסלול כמעט זהה בין כדור הארץ וחגורת האסטרואידים”.

כדור הארץ ולפיכך גם הירח נרגמו על ידי מטאוריטים בערך באותו הזמן. “הנחת העבודה שלי היא ששני האירועים קשורים, ושניהם תוצאה של מקבץ אחד של חומר שנתקן במערכת כדור הארץ והירח “, אומר קוק.

אחת המטרות של תכנית הניטור הירחית הוא לזהות זרמים חדשים של גושי אבן ואבק בחלל שמהווים איום פוטנציאלי למערכת כדור הארץ והירח. האירוע מה-17 במארס עשוי להיות מועמד טוב.

גלאי החללית Lunar Reconnaissance Orbiter של נאס”א כבר דיווחו על הפגיעה. לפי נתוני הגלאים, המדענים מעריכים כי קוטר המכתש שנוצר הוא כ-20 מטרים, רוחב מספיק גדול שהופך אותו למטרה קלה עבור החללית LRO כאשר היא תעבור בפעם הבאה מעל אתר הפגיעה. השוואת הגודל המכתש לבהירות ההבזק עשויה לתת למדענים נקודת התאמה יקרחת ערך בזמן אמת ותסייעלאמת את המודלים של פגיעות סלעים מהחלל על הירח.

שלא כמו כדור הארץ, שלו יש אטמוספירה המגינה עליו, הירח הוא חסר אוויר וחשוף להתרסקות מטאוריטי ירח אל הקרקע במהירות גבוהה. מאז החלה תכנית הניטור בשנת 2005, זיהו חברי הצוות של נאס”א למעלה מ-300 פגיעות, רובן היו חלשות בסדרי גודל מהאירוע של ה-17 במארס. מבחינה סטטיסטית, יותר ממחצית מכלל המטאורים הפוגעים בירח מגיעים מזרמי מטאוריטים ידועים כגון מטר הליאונידים כאשר אלו מהם שמגיעים לכדור הארץ נשרפים באטמוספירה ברובם. השאר הם מטאורים אקראיים – רסיסים של שביטים ואסטרואידים שנוצרו באופן אקראי.

מדידת קצב פגיעת מטאוריטים על הירח תאפשר לדעת האם אסטרונאוטים עתידיים שיתחזקו מחנה על הירח יוכלו לעבוד על קרקע הירח לאורך זמן.

“נעקוב שוב ונראה האם התופעה תחזור בשנה הבאה, כאשר מערכת כדור הארץ והירח תעבור דרך אותו איזור בחלל” אומר קוק. “בינתיים אנו ממשיכים לנתח את האירוע מה-17 במארס.

לידיעה באתר sience at nasa