לעצור את הפוסט-טראומה בעודה באיבה

מחקר חדש שנעשה במודל ייחודי בבעלי-חיים, ופותח על ידי פרופ' חגית כהן מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם פרופ' יוסי זהר מאוניברסיטת תל-אביב, מצא כי טיפול בהורמון קורטיזול במינון גבוה יכול למנוע או להפחית את הסיכון לחלות בתסמונת הפוסט-טראומטית

כ- 20% מהאנשים שנחשפים לאירוע טראומטי קשה (תאונת דרכים, תאונת עבודה, פיגוע טרור או מלחמה) לא יוכלו להמשיך את חייהם כרגיל. אותם אנשים ממשיכים להיות עסוקים במחשבות חוזרות על האירוע ונמנעים להיחשף לגירויים שיזכירו את האירוע – מוגדרים כסובלים מפוסט-טראומה, או בשמה המלא הפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post traumatic Stress Disorder). ההפרעה זו גורמת לקשיים ניכרים בתפקודו של החולה בחיי היום יום ובמקרים קיצוניים אף לחוסר תפקוד מוחלט.

קורטיזול הוא הורמון הסטרס. בזמן חשיפה לאירוע טראומטי מופרשים בגופנו הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול המאפשרים לנו להגיב במהירות לאיום מבחינה פיזיולוגית (ע”י הגברת דופק, הרחבת אישונים וכד'). במחקר זה נימצא כי הורמונים אלו בנוסף, משפיעים על המוח ועוזרים להפחית את עוצמת תגובות החרדה.

בסדרת ניסויים שבוצעו במודל הייחודי לתסמונת הפוסט-טראומטית נימצא כי טיפול במינון גבוה של ההורמון קורטיקוסטרון (קורטיזול במכרסמים) שניתן מייד לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי, הפחית את התפתחות תגובות החרדה הפוסט-טראומטיות כנראה ע”י מניעת התקבעות הזיכרון הטראומטי. לעומת זאת, מינון נמוך של ההורמון קורטיקוסטרון, הגביר את תגובת החרדה והעלה את שכיחות התחלואה הפוסט טראומטית וזיכרון האירוע הטראומטי.

החוקרים, שפרסמו את ממצאיהם בגיליון החדש של כתב העת Journal Biological Psychiatry, סבורים כי רמת ההורמון המופרש בזמן החשיפה לאירוע הטראומטי הוא אחד מהגורמים המשפיעים על התגובה הנפשית לאירוע. הפרשה תקינה קשורה לעמידות והסתגלות לאירוע ואילו חוסר הפרשה או הפרשה מועטה מגבירה את המועדות לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים. החוקרים סבורים שקורטיקוסטרון במינון גבוה “החליש” את זיכרון האירוע הטראומטי על-ידי מניעת התגבשות הזיכרון הטראומטי בכך מנע את הפיכתו לזיכרון ארוך טווח שהינו זיכרון עמיד. במילים אחרות, מינון גבוה של הורמון הסטרס מיתן את המרכיב הרגשי המאיים של הזיכרון הטראומטי ובכך מנע את התגובות הטראומטיות.

צוות החוקרים סבור כי טיפול במינון גבוה של הורמון הסטרס קורטיזול, יוכל בעתיד לשמש כטיפול מונע ובלבד שינתן מייד לאחר חשיפה לטראומה. על סמך תוצאות אלו מחקר בכיוון זה בבני-אדם נמצא בתהליך הגשה ראשונית בבית חולים שיבא.

צוות החוקרים כולל את פרופ' חגית כהן, ד”ר מייק מטר, פרופ' זאב קפלן – המרכז לבריאות הנפש, החטיבה הפסיכיאטרית באוניברסיטת בן-גוריון. פרופ' דני בוסקילה- המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה- חטיבה פנימית, אוניברסיטת בן-גוריון. פרופ' יוסי זהר- בית חולים תל השומר, אוניברסיטת תל אביב.