חוקרים שפרסמו אתמול שני מחקרים נפרדים בכתב העת “Nature”, טוענים כי הסברה לפיה ניתן להשתמש בתאי גזע בוגרים שמקורם במח העצם לתיקון רקמת לב, שגויה
מאת: יובל דרור
חוקרים שפרסמו אתמול שני מחקרים נפרדים בכתב העת “Nature”, טוענים כי הסברה לפיה ניתן להשתמש בתאי גזע בוגרים שמקורם במח העצם לתיקון רקמת לב, שגויה.
טענה זו עומדת בניגוד למאות מאמרים שפורסמו בשנים האחרונות ושתלו תקוות ביכולתם של תאי הגזע הבוגרים להפוך לתאים מסוגים שונים.
החוקרים, לורן פילד מאוניברסיטת אינדיאנה ולורה בלסם מאוניברסיטת סטנפורד, לקחו תאי גזע בוגרים שנלקחו ממח עצם של עכברים והזריקו אותם לרקמת לב של עכברים שרקמת השריר שלהם נפגעה כתוצאה מאירוע לב.
שני הצוותים עקבו אחר פעילות תאי הגזע באמצעות סימונם בחלבון זרחני. מניתוח תוצאות המחקר עולה כי בניגוד להערכות, תאי הגזע לא הפכו לתאי רקמת לב ורק מיעוטם הפכו לתאי דם.
לדברי ד”ר ליאור גפשטיין, מנהל המעבדה לחקר הלב בפקולטה לרפואה ומכון רפפורט בטכניון והמחלקה הקרדיולוגית בבית החולים רמב”ם, החוקר שימוש בתאי גזע עובריים ליישומים בתחום השתלות הלב – המחקרים שפורסמו בכתב העת הם חלק ממאבק שמתחולל בקהילייה המדעית באשר לאפשרות שתאי גזע ממח העצם יהפכו לתאים אחרים.
“תאי מח עצם יכולים לייצר סוגים שונים של תאי דם כיוון שמח העצם הוא המפעל שמייצר את תאי הדם בגוף. בשנים האחרונות התפרסמו קרוב ל-300 מאמרים שטענו כי לתאי הגזע ממח העצם, היכולת להפוך גם לתאים אחרים כפי שתאי גזע עובריים הופכים לתאים אחרים כמו תאי רקמת לב, תאי כבד, לבלב ועוד”, מסביר גפשטיין.
לדבריו, מאות מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות תמכו בטענה זו והציגו ניסויים שהוכיחו כי לתאי הגזע יכולת זו. בחודשים האחרונים החלו להופיעתוצאות ניסויים חדשים שיצרו סברה חדשה לפיה תאי הגזע הבוגרים אינם הופכים לתאים אחרים אלא מתמזגים עם תאים קיימים, דבר הנראה כאילו הפכו לתא אחר.
“המיזוג עם תאים אחרים יכול להיות בעל תועלת שכן הגרעין של תא הגזע מתמזג עם הגרעין של התא החדש ותוך כדי כך מועברים גנים תקינים. זו יכולה להיות שיטה מעניינת לטיפול גנטי ואולם בשלב זה רק בתאוריה”. אומר גפשטיין.
“המחקרים מהסוג שפורסם ב 'Nature' מסיטים את המטוטלת לכיוון המסתייג משימוש בתאי גזע בוגרים. הם מצננים את ההתלהבות הראשונית מתאי הגזע האלו”.
להערכת גפשטיין קיימת אפשרות שתאי הגזע הבוגרים הופכים לתאים אחרים, אך רק בכמויות זעירות ובלתי משמעותיות ולכן נוצר הקושי לשחזר את הניסויים.
