הדוח התלת־שנתי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מתאר מצוינות מחקרית לצד ירידה בהשקעה במחקר בסיסי, פגיעה בקשרים בין־לאומיים והשלכות המלחמה והרפורמה המשפטית על סגל צעיר, שיתופי פעולה ותפוקת מחקר
האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים פרסמה דוח תלת־שנתי חדש על מצב המדע בישראל לשנת תשפ״ו/2025. זהו הדוח החמישי בסדרה שמוגשת לממשלה ולכנסת אחת לשלוש שנים. הדוח, שהובל על ידי נשיא האקדמיה למדעים, פרופ' דוד הראל, סוקר את המחקר הבסיסי בארבעה תחומים – מדעי הרוח, מדעי החברה, המדעים המדויקים ומדעי החיים והרפואה – ובוחן גם את מצבן של תשתיות המחקר ואת מעמדה הבין־לאומי של האקדמיה הישראלית. השנה נוסף לדוח פרק ייעודי שבוחן כיצד השפיעה המלחמה בשנים 2023–2025 על ההון האנושי, על שגרת המחקר ועל הקשרים עם העולם.
כותרת־העל של הדוח מציגה תמונה מורכבת. מצד אחד, המחקר הישראלי עדיין נהנה ממוניטין של מצוינות וממשיך לייצר הצלחות בזירה הבין־לאומית. מצד שני, מצטברים סימני אזהרה שמסבירים מדוע האקדמיה מזהירה מפני שחיקה במעמד. בלב האזהרה נמצאת ירידה מתמשכת בהשקעה הלאומית במחקר אקדמי, לצד פגיעה בקשרים בין־לאומיים והשלכות עמוקות של המלחמה על מחקר שדורש זמן, שקט תפקודי ורשתות שיתוף פעולה.
ירידה בהשקעות בישראל, לעומת זינוק באירופה
הנתון הבולט ביותר שנשמע כמעט טכני, אבל משמעותו פוליטית־כלכלית מובהקת, הוא השחיקה בהשקעה במחקר האקדמי. לפי הדוח, בעשור האחרון ההוצאה הלאומית למו״פ אקדמי בישראל ירדה בכ־4%. זאת בזמן שבמדינות ה־OECD נרשמה בתקופה דומה עלייה של כ־20% בהשקעה במו״פ אקדמי. במילים פשוטות: ישראל ממשיכה להיתפס כמעצמת מו״פ, אבל חלק גדול מהעומס והסיכון נופל על מו״פ עסקי ועל תעשייה, בעוד הבסיס האקדמי שמייצר ידע, כוח אדם ופריצות דרך לטווח ארוך לא מקבל “רוח גבית” דומה. הדוח מציג זאת כסוגיה שמחייבת תיקון מדיניות, משום שמעמד מדעי לא נשמר לאורך זמן בלי השקעה רציפה במחקר בסיסי.
השפעות המלחמה
הפרק שמוקדש להשפעות המלחמה מצביע על כך שהפגיעה אינה מסתכמת בהפרעה זמנית ללוחות זמנים. במוסדות להשכלה גבוהה נרשמו שיבושים עקב שירות מילואים, קשיי הוראה ומחקר, סגירות ותנאי עבודה מורכבים. אבל מעבר לכך, הדוח מצביע על פגיעה עמוקה יותר, שמתחברת לנושא הבינאום. לפי הדוח והסיכומים שהופצו עם פרסומו, בוטלו רוב הכינוסים הבין־לאומיים שהיו אמורים להתקיים בישראל בשנים 2024–2025, וחלה ירידה בהזמנות של חוקרים ישראלים לכנסים ולסמינרים בחו״ל. זו פגיעה כפולה. היא גם מצמצמת חשיפה בינלאומית למדע הישראלי, וגם מקשה על חוקרים – במיוחד צעירים – לבנות את הרשת המקצועית שבלעדיה קשה להתקדם.
הדוח מתייחס במפורש גם להתרחבות של חרם אקדמי, גלוי וסמוי. הוא מתאר מקרים של ניתוק קשרים מצד מוסדות מרכזיים בחו״ל, הדרת מדענים ישראלים ממאגדים במסגרת תוכניות אירופיות, והפסקת שיתופי פעולה בין־מוסדיים. ברקע מצוין גם החשש מפני פגיעה חמורה יותר במעמדה של ישראל בתוכניות של האיחוד האירופי. כשמוסיפים לכך את העובדה שמענקי מחקר רבים, שיתופי פעולה וגיוס כישרונות נשענים על דלת פתוחה לאירופה ולארה״ב, מתקבלת תמונה שבה “בינאום” אינו קישוט. הוא תנאי יסוד.
ההפיכה המשטרית והחרם המדעי
כאן נכנס נדבך נוסף שהדוח מדגיש: המשבר הפנימי סביב מה שהממשלה מכנה "הרפורמה המשפטית" ונכון יותר לכנותה "ההפיכה המשטרית". הדוח מציין שהתקופה שלפני המלחמה כבר הייתה רוויית טלטלות, ומבחינת חלק מהנתונים היא שימשה “רקע רועד” שנוסף למשבר הקורונה ולמלחמה. לפי הדוח, השפעת המלחמה על מצבת הסגל הבכיר לא הייתה מנותקת מהאירועים החברתיים-פוליטיים סביב הרפורמה המשפטית שהוצגה בתחילת 2023. הדוח מתאר כיצד השיח הציבורי על עזיבות בעקבות האירועים הללו – שיח שנגע גם להיי־טק ולרפואה – ניכר גם באקדמיה. הוא מעלה חשש שהחולשה הפנימית מסמנת למוסדות בחו״ל סיכוי גבוה יותר לניידות של חברי סגל ישראלים, ובמקביל עלולה להאט קליטה של חברי סגל בכירים, בין היתר בגלל עיכובים בחזרתם של עמיתי בתר־דוקטורט לישראל.
הדוח אף מרחיב על האופן שבו הרפורמה המשפטית והמשבר סביב עצמאות מוסדות המדינה מגדילים את השבריריות של האקדמיה מעבר להיבט התדמיתי. הוא מתאר ניסיונות חוזרים לפגוע בעצמאות ובהתנהלות של האקדמיה, ומונה דוגמאות למהלכים שנתפסים כפגיעה במדע, ברוח ובתרבות: חקיקה שמגבילה חופש דיבור, הרחבת הפרדה מגדרית, והשתלטות או ניסיון להשתלט על גופים ומוסדות שמרכיבים את תשתית הידע והסמכות הציבורית. גם אם לא כל מהלך כזה משנה מיידית מספר פרסומים, הוא משפיע על היכולת של מוסדות לגייס אנשים, למשוך שותפים ולהבטיח חופש פעולה למחקר.
דווקא בגלל הרקע הזה, הנתונים על מצוינות בינאומית מקבלים משמעות כפולה. מצד אחד, הדוח מציין שישראל ממשיכה להציג הישגים מרשימים במענקי ERC בשנים 2015–2024, דבר שמייצג איכות מחקר גבוהה ויכולת להתחרות בשיפוט מחמיר. מצד שני, בסבב מענקי ERC לשנת 2025 במסלול Starting, שמיועד לחוקרים בתחילת דרכם, נרשמה ירידה חדה בשיעור הזכיות, עד לשפל של 8% לעומת 29%–32% בשנים קודמות. הדוח מציע כמה הסברים אפשריים, ובהם שינוי באופן ההערכה, שינוי בתהליכי ההכנה וההדרכה במוסדות, ירידה ביכולת של חוקרים צעירים להתרכז בשל המלחמה, ירידה בקליטה של סגל צעיר במוסדות מסוימים, ואפשרות להשפעת חרם סמוי. הוא גם מדגיש שעדיין מוקדם לקבוע אם מדובר באירוע חריג או תחילתה של מגמה.
פגיעה בחברי סגל צעירים
הקבוצה שהדוח מסמן כנפגעת המרכזית היא הסגל הצעיר לפני קביעות. עבורם, שנה או שנתיים של האטה אינן “עוד תקופה קשה”. הן פגיעה בנקודות הקריטיות של הקריירה: צבירת פרסומים, סגירת שיתופי פעולה, בניית שם בין לאומי וגיוס מענקים תחרותיים. הדוח מזכיר שהמלחמה הגיעה אחרי הקורונה ואחרי משבר פנימי סביב הרפורמה המשפטית, והצטברות האירועים הללו העצימה את הפגיעה דווקא באוכלוסייה הזו. במקביל, הדוח מציין תופעה שפוגעת ישירות בפעילות מעבדות: מאז פרוץ המלחמה עמיתי בתר־דוקטורט בין־לאומיים עוזבים, ואחרים אינם מגיעים. התוצאה היא פגיעה יומיומית במעבדה, בשיתופי פעולה ובהמשכיות של פרויקטים.
לתמונה הזו מצטרפים גם שינויים גלובליים שמגבירים אי־ודאות. הדוח מזכיר חילופי ממשל בארה״ב בתחילת 2025, שנלוו להם קיצוצים נרחבים בתקציבי אוניברסיטאות וגופים מממני מחקר. אם מגמה כזו תתבסס, היא עלולה לפגוע גם ביכולת של חוקרים ישראלים לזכות במענקים אמריקניים, ובשיתופי פעולה עם מוסדות בארה״ב. כך מתקבלת מציאות שבה חלק מהסיכונים מגיע מבחוץ, אבל חלק לא קטן נובע מהחלטות פנימיות על תקצוב, על יציבות מערכתית ועל יחסי מדינה–אקדמיה.
המלצות: הגדלת ההשקעה במדע בסיסי, שיקום הקשרים הבינלאומיים ועצמאות האקדמיה
מכאן נגזרת גם “שורת המלצות” שחוזרת בדוח, ושאפשר לתרגם אותה למדיניות מעשית. הדוח קורא להגדלה ניכרת של ההשקעה הלאומית במחקר בסיסי, כדי לעצור שחיקה ולהתיישר עם העולם. הוא מדגיש את הצורך לשמר ולשקם קשרים בין לאומיים, לא רק כמחווה דיפלומטית אלא כמנגנון שמאפשר מחקר תחרותי. הוא מצביע על הצורך להגן על החופש האקדמי ועל עצמאות מוסדות ההשכלה הגבוהה, במיוחד בתקופה שבה יש לחצים פוליטיים וחקיקתיים שמייצרים אי ודאות. והוא מדגיש את הצורך להגן על דור העתיד של החוקרים, באמצעות מסלולים ותמריצים שיאפשרו לסגל צעיר ולחוקרים חוזרים להתבסס, גם כששנים קריטיות “נבלעות” בתוך משברים לאומיים.
בכתבות הבאות נעמיק בשני נושאים שמככבים בדוח ושדורשים דיון נפרד: תשתיות המחקר – ובראשן תשתיות מחשוב בעידן הבינה המלאכותית – וההבדלים בין תחומי המדע השונים, שבהם אותה מציאות כללית מקבלת ביטויים שונים והמלצות שונות.
עוד בנושא באתר הידען:
