“לא נקבעו סדרי עדיפויות ויעדים ברורים לשם פיקוח ובקרה על תכניות הסיוע של המדען הראשי ויש לשפר את מדידת תרומתן למו”פ בתעשייה”, קובע המבקר
בחודשים אוגוסט-דצמבר 2011 בדק משרד מבקר המדינה את הפעילות של המדען הראשי ושל גופים המייעצים לממשלה שיש להם זיקה למחקר ופיתוח תעשייתי, למדע ולטכנולוגיה. הבדיקה נעשתה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ”ת); במשרד האוצר – באגף התקציבים ובחשב הכללי; באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ; במועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי (להלן – המולמו”פ) הפועלת במשרד המדע והטכנולוגיה; בוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (להלן – ות”ת) ובמועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה .
בדו”ח שפורסם היום (ד, 17/10/2012) כותב המבקר: “ממחקרים שנעשו על תרומת הסיוע של המדען הראשי שבמשרד התמ”ת עולה כי הסיוע הממשלתי מעודד מו”פ שלא היה מבוצע בלעדיו. עם זאת על המדען הראשי לשפר את סדרי המינהל של תקציבי המו”פ, בתחומים שעליהם הצביע משרד מבקר המדינה בדוח זה. לא נקבעו סדרי עדיפויות ויעדים ברורים לשם פיקוח ובקרה על תכניות הסיוע של המדען הראשי ויש לשפר את מדידת תרומתן למו”פ בתעשייה.”
“המו”פ והחדשנות בישראל חיוניים להתפתחותו ולקידומו של המשק הלאומי, ולכן על הממשלה לקבוע יעדים ארוכי טווח בנושא מחקר ופיתוח. על מנת להשיג מטרה זו יש צורך בגיבוש מדיניות לאומית שתספק מענה למגזרים שעליהם תחליט הממשלה ובמעקב אחר ביצועה. סדרי מתן הייעוץ לממשלה בנושאי המו”פ והטכנולוגיה ברמה הלאומית לוקים בחסר. לשם כך יש צורך בשיפור התיאום ושיתוף הפעולה בין המולמו”פ לממשלה בהתאם לתפקידי המולמו”פ כפי שמוגדרים בחוק.”
עיקרי הממצאים
• קיימים כמה גופים שתפקידם לייעץ לממשלה בנושאי המו”פ, החדשנות והטכנולוגיה. בין הגופים האלה כמעט ואין תיאום ואין הכוונה מרכזית לגבי יעדי המו”פ הממשלתי והתעשייתי שעל הממשלה להתמקד בהם.
• ועדת המחקר דנה בכל אחת מישיבותיה בכ-35 תכניות מו”פ (כ-2,000 תכניות בשנה) לאחר שכל תכנית מקבלת ציון מ-1 עד 5 מבודק מקצועי. הוועדה אינה משווה בין כלל תכניות המו”פ שהוגשו למדען הראשי וטרם נדונו, אלא בוחנת רק את קבוצת התכניות הנדונות באותה ישיבה. בשל שיטת עבודה זו אין לפני הוועדה תמונה כוללת לגבי רמתן של כלל תכניות המו”פ, ותכניות שקיבלו ציון נמוך זוכות לסיוע על חשבון תכניות שקיבלו ציון גבוה יותר.
• בכל אחת מהשנים 2008-2010, קיבל המדען הראשי תוספת תקציב לקראת סוף השנה התקציבית. המדען הראשי דן בכרבע מתכניות המו”פ שהוגשו בשנים אלה במהלך החודשים נובמבר-דצמבר, בסמוך לקבלת התוספת התקציבית. שיטת ניהול תקציב זו היא בין הגורמים לכך שכ-44% מהחברות נאלצות להמתין לקבלת סיוע פרק זמן ארוך יותר מכפי שקובע הנוהל של המדען הראשי.
• בהחלטות ממשלה משנים 2000-2003 לחיזוק יישובי קו העימות בצפון, נקבע שחברות יקבלו סיוע מוגדל בשיעור של 25% מעלות התכנית המאושרת אם המו”פ והייצור מבוצעים באזורי קו העימות. אף שתוקפן של החלטות הממשלה פג בסוף 2003, המשיך המדען הראשי להעניק סיוע מוגדל לתכניות מו”פ בקו העימות, ורק בינואר 2012 החליט להפסיק סיוע זה החל מ 1.6.12. בכל השנים שבהן הוענק הסיוע לתכניות מו”פ המבוצעות באזורי קו העימות לא עשה המדען הראשי הבחנה בין קבלני המשנה מהאזורים השונים והעניק את הסיוע לכל הקבלנים בלי להתחשב במקומם הגאוגרפי.
• ועדת המחקר וועדת הערר אינן מתעדות בצורה מספקת את הנימוקים להחלטותיהן במערכת הממוחשבת של המדען הראשי. עקב כך נפגעו סדרי מינהל תקין ונפגע תהליך הבקרה על ההחלטות.
• המדען הראשי לא קבע קריטריונים ברורים להצלחה של מסלולי סיוע ולמדידת יעילותם והאפקטיביות שלהם ולא הגדיר יעדים שעל כל מסלול סיוע להשיג. המידע שבמערכת הממוחשבת של המדען הראשי על הפעילויות העסקיות של חברות שקיבלו סיוע הינו חלקי ולכן אינו מנוצל כראוי לצורך מעקב אחרי התועלת שבמסלולי הסיוע.
• החשב הכללי במשרד האוצר והמדען הראשי לא נערכו מהבחינה המשפטית והכלכלית לטיפול במניות של חברות חממה (היזמים של פרויקט המחקר) ששועבדו לטובת המדינה, להבטחת פירעון הלוואות שקיבלו במסגרת החממות הטכנולוגיות. רק ב-2011 נבחר הגוף שיטפל במניות ובנכסי החברות אך טרם גובשו הנהלים לטיפול במניות, ולא ננקטו פעולות לשמירת אינטרס המדינה בחברות אלה.
• בשנת 2011 נחתם הסכם להצטרפותה של ישראל כחברה מן המניין לפרויקט CERN. חמישה משרדי ממשלה וות”ת מתקצבים את השתתפות ישראל בפרויקט CERN אך לא נקבע איזה מהם אחראי לריכוז הפעילות מול הארגון, ולא נבנתה תשתית ארגונית מתאימה על מנת להפיק את התועלת המרבית מההשתתפות של ישראל בפרויקט.
• בשנים 2009-2011 ביצע המדען הראשי ביקורות ביניים מועטות בחברות שקיבלו סיוע ובכך נפגע הפיקוח עליהן. אין למדען הראשי יעד מוגדר של מספר הביקורות שעליו לבצע בכל שנה ואין הנחיות באילו חברות יש לבצע ביקורת במהלך השנה.
• בעיצומו של המשבר הכלכלי שהתרחש בשנת 2008 יזם המדען הראשי תכנית לקליטת אנשי מו”פ שפוטרו מתעשיית הטכנולוגיה העילית (היי-טק) בתעשייה המסורתית. משרד התמ”ת לא הצליח להכין את התכנית בלוח זמנים קצר ולא בחן את הסיבות לעיכובים בהכנתה.
• המדען הראשי והמשרד להגנת הסביבה לא גיבשו תקנות מוסכמות לגבי הקריטריונים לשמירת איכות סביבה שעל החברות לעמוד בהם על מנת לקבל סיוע מהמדען הראשי.
7 תגובות
ורד באואר
אני מסכים לחלוטין עם כל מילה.
תודה ניסים,
לגבי החינוך, כמו שאמרת קודם, זה מתחיל בהורים. אם הורה מאפשר לילדו לחגוג במסיבות טרנס עד שעות מאוחרות, או אם הורה מאפשר לילדו לשים פירסינג על גופו או קעקוע או שמאפשר לבנו לשתות, או לעשן או לדבר לא יפה למבוגר, או להתחצף למורה או לא לשבת וללמוד והכי חשוב- לא מלמד אותו כיצד לנהוג באנשים אחרים: שגם לאנשים אחרים יש רגשות, שצריך להתחשב בהם, שיש להקשיב לאדם שמדבר איתך, ובאמת להקשיב, גם אם הוא מדבר שטויות. אולי יש משהו מאחורי מה שהוא אומר, אולי הוא מתכוון להגיד לך אבל אתה לא מבין, כי אתה רוצה לשמוע מה שאתה רוצה. ומדוע אנשים חושבים שהם טובים ממך, למה אנחנו לא יכולים לקבל אנשים שונים מאיתנו, כמובן אם הם הוגנים ולא מפריעים. אז נחזור להתחלה, אם הורה מאפשר את כל זה – קשה להתקדם כך.
אבל אם הורה דורש מילדו לכבד אנשים אחרים, ולא בדרך מלאכותית, אלא באמת להקשיב לאחר, לנסות לעזור לאדם אחר, אם הוא מתקשה לבדו. אם הורה מדריך את ילדו, שכולם רוצים להנות ממה שיש ובעצם, שום דבר לא בא על חשבון האחר, יש לכולם מקום. אם רק הורה היה מלמד את ילדו, שאפשר לחיות יחד, זה הרבה יותר יעיל זה הרבה יותר חסכוני, זה חוסך הרבה עגמת נפש.
אני, מניסיון, יכולה להעיד שזה אפשרי, אם רק רוצים. אם נצא מתוך הבועה של עצמנו, נראה שיש אחרים סביבנו, שרוצים את אותו הדבר. רוצים שלווה, שקט, אושר…
זה כמו משחק בכדור: אני מוסר לך, אתה מוסר לה, היא מוסרת לו וכך הלאה. צריך להתחיל בדבר הכי קטן, הכי שגרתי – תלמד את ילדך לכבד את האחר, לעזור לאחר, להקשיב לאחר, גם אם זה נשמע מצחיק, וגם אם אני ציני, כי זה עובד.
ואם ההורים דורשים זאת מילדיהם, הם גם ידרשו מהמורים. וכך, כמו משחק בכדור הדברים יתגלגלו.
ורד באואר
אמרת מספר דברים שאני לא מסכים איתם.
לימודי רפואה למשל. אני לא מכיר שום דרך שלבן של רופא יש עדיפות על אדם אחר. יש מעט מקומות בפקולטות לרפואה ומה שבעיקר קובע זה ציוני פסיכומטרי ובגרות. את רוצה יותר מקומות בפקולטות? זה אומר העלאת מיסים או הקטנת פקולטות אחרות. לבחירתך 🙂
אנחנו עוסקים כל הזמן בבטחון ובלחימה כדי לאפשר למדינה להתקיים. ישראל היא המדינה בעולם שהיא בסכנה קיומית. אין עוד מדינה בעולם שמדינות אחרות אומרות בגלוי שבכוונתם להשמיד אותה – ואף פועלים להשגת מטרה זו.
ורד – אל תשלי את עצמך שנתינת שטחים לצד השני יביא איתו שלום. השטחים הם לא הסיבה לשנאה כלפינו. אני לא מביע כאן עמדה פוליטית, אני פשוט מתאר לך את המציאות.
הרעיון של בתי ספר מעולים הוא נהדר. אבל – מניין את מציעה לקחת את הכסף?
אתה בהחלט צודק, ניסים
הבעיה מתחילה בהורים, שלא מספיק איכפת להם ממה שקורה עם ילדיהם.
אבל גם אם מאד איכפת, עדין נתקלים בכל כך הרבה קשיים במערכות החינוך, גם בגנים, בבתי הספר ואפילו בלימודים גבוהים. מדוע למשל ישנם בתי ספר או גנים שצריך להיות הבן של… כדי להתקבל אליהם וגם הם, לא ממש מקנים את מה שצריך.
מדוע צריך להיות ״מקושר״ היטב, או לקבל ציונים אסטרונומים כדי להתקבל למקצועות מבוקשים באוניברסיטה,
מדוע אדם שרוצה להיות רופא, יצליח להשיג את מבוקשו אם הוא בן של רופא?
ומדוע אדם צריך לעזוב את ארץ מולדתו, את ארץ האבות, שהוא כל כך אוהב, כדי להגשים את עצמו, מפני שלמערכת החינוך, בבתי הספר ובלימודים גבוהים – לא מספיק איכפת.
מדוע אנחנו עסוקים כל הזמן בביטחון ובלחימות, במקום לחנך את ילדינו לאהוב את האחר, לכבד את הזולת, לא באופן מלאכותי, אלא באמת, לתת למישהו אחר הרגשה שהוא טוב ושאתה מכבד אותו.
גם הכוונה לעמים אחרים שיושבים בקרבנו. מדוע לא לחנך לאהבת הזולת, השונה, עוד מקטנות.
מדוע זה מאוד באופנה להיות חייל, גיבור או שלהיות ״מסתדר״ או ״מסדר מישהו אחר״ אבל לא באופנה להיות אדם טוב, שמכבד את הסובבים אותו, שלא מנסה לקחת מאחרים. אדם שחושב שיש מקום לכולם, אם רק מנסים לתת הזדמנות לאחר.
למה אנשים צריכים לפחד לאבד את ילדיהם במלחמות? מדוע כל הזמן צריך להתעסק בביטחון.
אחרי אלפי שנים של לחימות – לא הגיע הזמן לעצור ולחשוב, שאולי זה לא הדרך? שאם נחנך את ילדינו לאהוב, להרגיש הזדהות עם הצרה של מישהו אחר, גם למישהו אחר שהוא אינו יהודי, או אינו ישראלי, אם נקשיב אחד לשני בדרך אמיתית ונראה שלכולנו יש מקום, לכולנו יש הזדמנות, אנחנו לא צריכים לדרוך אחד על השני כדי להשיג יותר, למשל כדי להתקבל לבית ספר ״אליטה״ בירושלים לא צריך להיות בן של קצין בכיר בצבא, לדוגמה, או שופט בבית המשפט העליון.
מדוע לא להקים בתי ספר אליטה לכולם? כל ילדינו ראויים לחינוך טוב, כל ילדינו ראויים לכבד ולהיות מכובדים על ידי אחרים.
ורד באואר
הבעיה מתחילה הרבה לפני זה. קודם בהורים – הם האחראים למה שקורה מחוץ לשעות הלימודים. רק הם יכולים לקבוע עם הילד שלהם עושה קעקוע או פירסינג. זה לא מתפקידו של משרד החינוך.
המקום השני זה גן הילדים. זה הבסיס. ושם המצב הרבה יותר גרוע. כל אחת יכולה להיות גננת, לא כל שכן סייעת. וכשגננת כן מנסה לקבוע נהלים של חינוך בגן, ההורים מתנגדים ומשרד החינוך מתקפל ודורש מהגננת לוותר.
גם משרד החינוך וגם הסתדרות המורים רואה בגננת בייביסיטר ולא יותר.
אז מה את מצפה שיקרה מאוחר יותר?
תמוה בעיני שמדברים על תקציבי המו״פ בתעשייה ולא מסתכלים אחורה לבתי הספר ששם אין תקציבים בכלל!
מדוע לא דואגים להשקיע במחנכים טובים לילדינו, מדוע בבתי הספר לא מעודדים מורים טובים שרואים במקצוע זה כשליחות לשפר את חינוך הדורות?
מדוע מאפשרים לילדים לשתות, לעשן, לשים קעקועים על גופם, פירסינג ומדוע מאפשרים לילדים לחגוג עד השעות הקטנות בלילה לקול מוזיקת טרנס מהדהדת ?
מדוע יש בית ספר ״עליתה״ בירושלים, שאחד מהמורים הבכירים שביניהם טוען שילד שמתנדב לעזור לוטרינר בניתוחים בחיות למען הצלתם – זה דבר לא אסטטי.
מדוע לא דורשים מהילדים ליותר? מדוע לא מאפשרים לילדינו לקבל יותר?
הרי אנחנו עם הספר, אז מדוע אנחנו לא מישמים את זה?
זה חורה לי שיש מספר כל כך רב של בני נוער שלא נבחנים במבחני בגרות ולא מסיימים בית ספר תיכון
וחורה לי שלא איכפת
וכואב לי שלהיות תלמיד טוב – זה לא באופנה