שולטים לכם על הפנים

האם קריאתן של מילים המתארות רגשות שליליים או חיוביים משפיעה על תגובותינו הפיזיות? ומדוע כדאי ללעוס עיפרון בשעת צפייה בפרסומות

מרים דישון-ברקוביץ | גלילאו

כשמתבוננים באנשים מחייכים יש נטיה להפעיל את שרירי הפנים השולטים בחיוך, כשמתבוננים באנשים זעופי פנים יש נטיה להפעיל את שרירי פנינו השולטים על הבעה של פנים כעוסות. שיקוף זה מסייע ככל הנראה בהבנת רגשותיו של הזולת כמו גם בהבנת רגשותינו שלנו.

במאמר שהתפרסם בכתב-העת Psychological Science מעלים פרנצ'סקו פורוני וגואון סמן את השאלה האם גם קריאה של מילים המתארות הבעת רגשות (למשל, “חייך” או “בכה”) תבוא לידי ביטוי בשרירי הפנים של הקורא. ועוד: האם קריאת סוגים שונים של מילים – למשל, פעלים לעומת שמות תואר − תבוא לידי ביטוי באופן שונה בשרירי הפנים?

בניסוי הראשון השתתפו 30 נבדקים בשנות העשרים לחייהם. בניסוי צפו הנבדקים במסך מחשב שעליו הוקרנו אקראית שישה שמות פועל (למשל, “לחייך” או “לבכות”) ושישה תוארי שם (למשל, “מצחיק” או “עצוב”). כמו כן הוקרנו בפניהם מילים נייטרליות. הנבדקים צפו במילים כשהם מחוברים לאלקטרודות שתפקידן למדוד את הפעילות החשמלית של שרירי הפנים (EMG).


כתוב לחייך – אז מחייכים

שאלת המחקר הראשונה היתה כיצד משפיעים סוגי המילים השונות על פעילות שריר הפנים האחראי לחיוך (השריר המחבר את עצם הלחי עם זוויות הפה). מניתוח ממצאי הניסוי עולה כי כשהנבדקים צפו במילים המתארות רגשות חיוביים (כמו “לחייך” או “מצחיק”) גברה הפעילות בשרירי הפנים האחראים על חיוכים, לעומת מצבים שבהם לא צפו הנבדקים במילים אלו.

זאת ועוד: כשהנבדקים צפו בשמות פועל המתארים רגשות חיוביים (“לחייך”) הפעילות בשרירי הפנים האחראים על חיוכים היתה גבוהה יותר בהשוואה למצבים שבהם צפו הנבדקים בשמות תואר המתארים רגשות חיוביים (“מצחיק”). ועוד, כשצפו הנבדקים בשמות פועל המתארים רגשות שליליים (כמו “לבכות”) דוכאה לחלוטין הפעילות בשרירי הפנים האחראים על חיוכים, לעומת מצבים בהם צפו הנבדקים בשמות תואר המתארים רגשות שליליים, שאז הפעילות בשרירי הפנים האחראים על חיוכים שככה, אך לא דוכאה לחלוטין.

מה גורם לכם להזעיף פנים

השאלה השנייה שנבחנה הייתה השפעת סוגי המילים השונות על פעילות שריר הקורוגטור בפנים, המושך את הגבות כלפי מטה וכלפי מרכז המצח והוא אחראי על יצירת קמטים מאונכים במצח. השריר מכונה “שריר הזעפת הפנים”.

קריאת מילים המתארות רגשות מביאה להפעלה מתאימה של שרירי הפנים. כלומר – למילים יש גם השפעה גופנית
מניתוח ממצאי הניסוי עולה כי כשצפו הנבדקים בפעלים ובשמות תואר המתארים רגשות שליליים (כמו “בכה” או “מתוסכל”), גברה הפעילות בשרירי הזעפת הפנים לעומת מצבים שבהם צפו הנבדקים בפעלים ובשמות תואר המתארים רגשות חיוביים. יתרה מכך, הן כשצפו הנבדקים בפעלים המתארים רגשות חיוביים והן כשצפו בשמות עצם המתארים רגשות חיוביים דוכאה הפעילות בשרירי הזעפת הפנים.

מניתוח ממצאי הניסוי הראשון עולה כי עצם הקריאה של מילים המתארות רגשות שליליים או חיוביים מביאה להפעלה מתאימה של שרירי הפנים של הקורא. כלומר – למילים אין רק השפעה סמלית אלא גם גופנית.

מטרת הניסוי השני היתה לבחון האם למילים המביעות רגשות שאנו קוראים − אך מבלי שנהייה מודעים לכך שקראנו אותן − תהיה השפעה על שיפוטים שאנו עושים, וכיצד יתבטא הדבר בפעילויות שרירי הפנים האחראים לחיוכים ולהזעפת פנים.

לעיסת עיפרון מונעת שטיפת מוח

בניסוי זה השתתפו 164 נבדקים, מהם 105 נשים. לנבדקים שהגיעו למעבדה הוקרנו על מסך מחשב עשרים וארבעה סרטים מצוירים קצרצרים והם התבקשו לדרג עד כמה כל סרט הצחיק אותם. לפני תחילת ההקרנה של כל סרט, ללא ידיעתם, הוקרנה על המסך מילה למשך 30 מילישניות (קרי, באופן תת-סִפִּי). המילים שהוקרנו היו פעלים או שמות עצם המתארים מצב רגשי כמו בניסוי הראשון. מבדיקה שנעשתה עם סיום הניסוי התברר כי אמנם הנבדקים לא היו מודעים למילים המוקרנות.

מחצית מהנבדקים התבקשו להחזיק עט בפיהם. ההשערה הייתה שמצב זה יביא לכך שקריאת מילים לא מודעת לא תשפיע
על בסיס ממצאי הניסוי הראשון שיערו החוקרים כי כשהנבדקים יקראו באופן לא מודע פעלים המתארים רגשות חיוביים (“לחייך”) הדבר ישפיע על שיפוטיהם, כלומר על המידה שבה ידרגו סרט כמצחיק יותר. לעומת זאת, כשיקראו הנבדקים באופן לא מודע פעלים המתארים רגשות שליליים (“לבכות”), הם ידרגו את הסרט כמצחיק פחות. לעומת זאת, החוקרים לא ציפו לקבל תוצאות דומות בעבור שמות עצם בגלל השפעתם החלשה יותר שנמצאה בניסוי הראשון.

מחצית מהנבדקים התבקשו להחזיק עט בפיהם במהלך הניסוי, וכך לדכא את פעילותם של כמה משרירי הפנים שלהם. השערת החוקרים היתה שמצב זה של שרירי הפנים יביא לכך שקריאת מילים לא מודעת לא תשפיע על שיפוטים (דירוג סרט) שיבצעו הנבדקים לאחר מכן.

מניתוח ממצאי הניסוי השני התברר, כמצופה, כי השיפוט של נבדקים אשר פעילות שרירי הפנים שלהם היתה חופשית, הושפע מתוכן המילה ומאופייה: הם אמנם דירגו את הסרטים כמצחיקים יותר לאחר שקראו באופן לא מודע פעלים המתארים רגשות חיוביים לעומת מצבים שבהם קראו פעלים המתארים רגשות שליליים; לעומת זאת לא נמצאה, כמצופה, השפעה של שמות עצם על השיפוט.

נוסף על כך, במצבים שבהם שרירי הפנים של הנבדקים היו נעולים בהחזקת העט, לא נמצאה השפעה של קריאת מילים באופן לא מודע על שיפוטים שהנבדקים ביצעו לאחריה.

לסיכום, מממצאי שני הניסויים עולה כי חשיפה לפעלים הקשורים להבעת רגשות מביאה לפעילות בשרירי הפנים הדומה לזו שמתרחשת בעקבות חשיפה לפני הזולת המפגינים את הרגשות הרלוונטיים. חשיפה לשמות עצם מביאה לפעילות בעוצמה נמוכה יותר. כמו כן, חשיפה שלא במודע לפעלים המביעים רגשות משפיעה על שיפוטים שהנבדקים מבצעים מיד לאחר אותה חשיפה. מאידך, כשפעילות שרירי הפנים של הנבדקים לא היתה חופשית, לא נמצאו השפעות אלו.

ממכלול תוצאות הניסוי אפשר להסיק כי הבנת הנקרא (למשל, הבנת שם הפועל “לחייך”) מביאה לחיקוי פיזי של החומר הנקרא. יתר על כן: חיקוי זה הכרחי כנראה להבנה טובה של הרגשות המתוארים. אולם, לא לכל מאפייני השפה יש השפעה דומה (למשל, פעלים לעומת שמות עצם), ונדרשים מחקרי המשך כדי למפות אותם באופן מדויק יותר.

ד”ר מרים דישון-ברקוביץ' היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית

לתמונה ולרשיון שלה