אגמים "תוססים"

עכשיו כשהסיבה למוות ההמוני ליד האגם ידועה וידועה גם הדרך למנוע אסונות דומים יש לקוות ולהניח כי ימצא התיקצוב.

אגם Nyos
אגם Nyos

באפריקה אגמי מים מתוקים רבים ובהם מהעמוקים מהגדולים ומהעשירים ביותר וגם מה"תוססים" ביותר, שכן רבים מהאגמים שוכנים על קוו השקע האפריקני, העתק פעיל ובו הרי געש ומעינות חמים לרוב. חלק מאגמי השקע נוצרו בתוך לועות געשיים עתיקים וכנראה שמכך נובעת הסכנה שבהם, הידועים שבהם הם שלושה : אגם קיוו (Kivu) שבגבול רואנדה קונגו, והאגמים נאיוס ( Nyos) ומונון (Monoun) שניהם באזורים כפריים מרוחקים בקאמרון.

אגם נאיוס פרץ למודעות העולם ב 1986 כאשר מה שתואר כארוע מיסתורי גרם למות 1700 אנשים ומאות חיות בית בקירבת האגם. חוקרים שבדקו את סיבת המוות הגיעו למסקנה כי כל האנשים (והחיות) מתו מחנק, חנק שנגרם ע"י ריכוז פתאומי וגבוה של דו-תחמוצת-פחמן.

מסתבר כי מקור הגז באגם. הסביבה הוולקנית שגורמת לפיעפוע מתמיד של גאזים מהמאגמה לסלעים ולתוך האגם, האגם עמוק, בקרקעיתו קר וכך הקור ומשקל המים "מחזיקים" את הגאזים בקרקעית.

רעידת אדמה (קלה), סערה חזקה, או מפולת סלעים גרמה לשחרור כמויות גדולות של הגאז במה שמתואר כ"התפרצות הופכת" (Limnic eruption). הרוח הסיעה את הגאז לחוף, הארוע התרחש בלילה ולכן לא היה מי שיזהה את הסכנה ויזהיר וכך אנשים וחיות מתו בשנתם.

שנתיים קודם לכן ב-1984 מתו כ-40 אנשים ליד אגם מונון המספר ה"קטן" של קרבנות לא גרם לתהודה אבל כבר אז החלו חוקרים לבדוק את הארוע ומסתבר כי במסורת השבטים המקומיים ארועי מוות המוני ללא סיבה ברורה ידועים ומסופרים.

אחרי שהתבררה סיבת המוות החלו לחפש דרך למנוע אסונות עתידיים, צוותי חוקרים החדירו צינורת לקרקעית האגמים כדי לבדוק את הרכב המים ואכן ניתגלו מרבצים גדולים של גאז. בשנות ה- 90 החלו נסיונות לנקז את הגאז תחילה באגם מונון ואחר כך באגם נאיוס, ב 2001 החל מיזם הניקוז באגם נאיוס ובשבועות האחרונים הצינור מוכן לשחרר גאז ממעמקי האגם. אחרי שאיבה ראשונית השחרור ממשיך מעצמו (כמו הגז שמשתחרר במשקאות מוגזים).

קיימות שתי בעיות עיקריות הראשונה היא מניעת שיכוב הגז בסביבה הקרובה שכן אז יגרם חנק המוני, לכן יש לשחרר את הגאז רק כאשר יש רוחות חזקות שיפזרו את הגאז וימנעו שקיעתו לקרקע. הבעיה השניה היא החומציות הגבוה של המים בצינור, חומציות שגורמת לעיכול הצינור תוך זמן קצר, כדי להתגבר על העיכול "מחשמלים" את הצינור מה שימנע "קורוזיה".

אחרי כמעט עשור של הכנות מתקרב מיזם "שחרור לחצים" באגם נאיוס שבקאמרון לפרקו הסופי.
בשלב הראשון הושלמה התקנת צינור אחד ע"י צוות בראשותו של המהנדס Michel Halbwachs שהחל את המחקר כחלק מצוות של אוניברסיטת Savoie in Chambéry שבצרפת, והמשיך את שלב הביצוע כראש צוות בחברה לניצול גז ‫"‬ Data Environnement‫"‬.

על פי היזמים, כדי להבטיח ניקוז מלא יהיה צורך בעוד צינורות שינקזו כיסי גז מקרקעית האגם וכך אחרי זמן מה לא יהוו ריכוזי הגאז סכנה. לשם כך גויסו כשני מיליון דולרים מה"תכנית לפיתוח של האו"ם" United Nations Development Programme. בהמשך מתכוונים היזמים לסיים גם את ניקוז הגז באגם מונון. וכך, תוך חמש שנים לשחרר את שני האגמים מסכנת "התפרצות הופכת".

אגם קיוו שברואנדה אוצר בחובו סכנה גדולה עוד יותר שכן בקרקעיתו נוסף לריכוזים של דו-תחמוצת-פחמן, מצטברות כמויות גדלות של מתאן. את הסכנה הזאת מתכוונים להפוך ליתרון ע"י הפקת המתאן ושימוש בו כדלק לייצור חשמל.

שני מתקני איסוף נסיוניים הושקעו לקרקעית האגם, הגאז מוזרם לתחנת כח שמספקת כשמונה מגאוואט חשמל. בכוונת היזמים להפיק גאז שיספיק לייצור כ 350 מגאוואט.

כדי שהמים המוזרמים (חזרה) לאגם לא יגרמו לעירבול והתפרצות כמו גם כדי לא לפגוע במגוון הביולוגי העשיר שבאגם צריך יהיה למצוא מקום ואופן נכון להחזרת מים לאגם, להפקה ולביצוע המיזם.

אגם קיוו מחובר במעבר צר למפרץ קאבונו, Gulf of Kabuno. שלא כמו באגמים אחרים בהם ריכוזי הגאז נמצאים בעומק מאות מטרים כאן (במפרץ קאבונו) נמצא הגאז בעומק של 12 מטרים. ברור כי ריכוזי גאז בקרבה לפני המים מהווים "פצצה מתקתקת". הבנק העולמי הקציב 3$מליון לניקוז הגאז אלא שהיזמים טוענים כי כדי לבצע את העבודה יש צורך ב שני מיליון דולרים נוספים … ובדחיפות שכן במפרץ יש כמויות גדולות יותר של גז ומסביבו ישובים רבים.

עכשיו כשהסיבה למוות ההמוני ליד האגם ידועה וידועה גם הדרך למנוע אסונות דומים יש לקוות ולהניח כי ימצא התיקצוב.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. זה אותו גורם שלדעת "הארכאולוג העירום" (בתוכנית exodus) גרם למכת בכורות (ועוד כמה), כיוון שהבכורים במצרים הקדומה נהגו לישון במיטה התחתונה, וכנראה מתו מחנק בשינה, בעוד אצלנו או שלא היה נהוג או שהיינו באיזור אחר.

  2. מעניין.
    את המים שמזרימים חזרה יש להזרים פשוט לאזור בטרמוקלינה שמתאים לצפיפות של המים המוחזרים ובכך למנוע ערבול. כמו כן, כדאי לחשוב על דרכים נוספות לנצל את הגז הזה. שריפה של מתאן זה דבר נחמד שבכמויות מספיקות יוכל לספק מים ופד"ח. גם להם יש שוק ברמות זיקוק שונות. כמו כן, אפשר לחשוב על איך מנצלים את הסביבה החומצית בשטח ובקרקעית האגם עצמו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן