ניסויים שנערכו לאחרונה מראים שעורבים מפעילים היגיון כדי לפתור בעיות, וכי כמה מיכולותיהם דומות לאלה של קופי אדם ואף עולות עליהן
ברנד היינריך ותומס בוגניאר Scientific American
צייד ביערות צפון אמריקה רואה עורב שחור (Corvus corax) מתהפך על גבו ונשכב כשרגליו באוויר ליד פגר של בונה המוטל על השלג. ביולוג מטפס על צוק סלע כדי לטַבֵּעַ גוזלי עורב, והוריהם מדרדרים עליו אבנים מלמעלה. עורב יחיד מקים רעש גדול סמוך לבקתה מרוחקת ומעורר בכך אדם העומד ליד הבקתה להתבונן סביבו ולראות פומה העומדת לעוט עליו ממחבואה.
כל אחד משלושת האנשים האלה חשב שהוא יודע מה הייתה כוונת העורבים במעשיהם. הצייד חשב שהעורב מעמיד פני מת, כאילו הורעל, כדי להרתיע עורבים אחרים מלהתחרות בו על בשר נבלת הבונה. הביולוג חשב שזוג העורבים ניסה, במתכוון, לפגוע בו באבנים כדי שיסתלק. האיש בבקתה המרוחקת חשב שהעורב הזהיר אותו כדי להציל את חייו.
אן להתעלם מן ההשערות הללו, אבל רוב האנשים שהתוודעו מקרוב אל עורבים יציעו אולי הסברים אחרים, סבירים יותר. העורבים הם כנראה חובבי המשחקים המובהקים ביותר בין הציפורים, ולא פעם, נראה שהם מתהפכים על גבם, סתם בשביל הכיף. פעמים רבות הם מכים בזעם על המצע שמתחת למקום מושבם כשטורף מתקרב אל קנם. וידוע שלפעמים הם מובילים חיות אל טרף אפשרי כי אינם יכולים לגבור לבדם על הטרף, כלומר ייתכן שהציפור דווקא הוליכה את הפומה אל האיש.
האם הפיקחות מודעת?
יש שפע של סיפורים על עורבים, ומרבים מהם אפשר להסיק שהם נבונים מאוד, אבל אין בסיפורים כדי להוכיח שפיקחותם מודעת. אפילו התנהגויות, שהתחכום שמאחוריהן גלוי לעין הרבה יותר, כגון הרגלם של עורבים לבצוע גוש שומן לנתחים כדי שיוכלו לשאתם ביתר קלות, האופן שבו הם עורמים במדויק מציות כדי שיוכלו להתעופף עם הערמה כולה, הדרך שבה הם מסדרים שתי סופגניות כדי שיוכלו לשאת את שתיהן בבת אחת, ומטמוני המזון המדומים שהם מכינים כדי להטעות גזלנים, אפילו כל אלה אינם מוכיחים שהעורבים מסוגלים לשקול במודע פעולות אפשריות ולבחור את ההולמות ביותר ביניהן.
על סמך התצפיות בלבד אי אפשר להוציא מכלל אפשרות גם הסברים אחרים, כמו אינסטינקטים או למידה מוכנית של פעולות מסוימות. ואכן, עד שנות ה-90 נעשה ככל הנראה רק מחקר מדעי מוקפד אחד שהצביע על שיקול דעת הגיוני אצל עורבים, מן הסוג שאצל בני אדם הוא מובן מאליו.
מדובר בסדרה של ניסויים שפרסם אוטו קולר מן המכון הזואולוגי של קניגסברג (שכבר אינו קיים) ב-1943. הוא הראה שעורב המחמד בן ה-10 שלו, יקוב, יודע לספור עד שבע בכך שאילף אותו להביא מזון מכלי מסוים מבין כמה כלים שמכסיהם סומנו כל אחד במספר שונה של נקודות.
מחקרים מן השנים האחרונות, שאת רובם עשינו שנינו, מספקים סוף-סוף כמה הוכחות חותכות שהעורבים אכן אינטליגנטיים, במובן זה שהם מסוגלים להשתמש בהיגיון לפתרון בעיות.
ועוד מצאנו לתדהמתנו, שהם יכולים אפילו להבחין בין עורב אחד למשנהו. וגם במובן זה הם דומים לבני אדם: לא היינו יכולים לבנות חברות (למעט כאלה הדומות לחברות של חרקים) בלי היכולת הזו.
הוכחה לפתרון בעיות
העורב אינו הציפור היחידה שמקובל לייחס לה חכמה. ב-20 השנים האחרונות היה מבול של מחקרים שגילו כי לכמה מקרוביהם במשפחת העורביים (ובהם עורבים קטנים יותר מן העורב השחור וכן העורבני, העקעק, והקיק) יש יכולות מנטליות מפתיעות ומורכבות. אצל כמה מינים נראה שהיכולות האלה אינן נופלות מיכולותיהם של קופי אדם, ואפילו עולות עליהן. לקיקים למשל, יש זיכרון מופלא שאוצר אלפי מיקומים של מטמוני מזון – משימה שרוב בני האדם יתקשו לעמוד בה.
מחקרים הראו שעורב ניו קלדוניה (Corvus moneduloides) מכין כלים מחלקי עלים של הצמח פנדנוס ומשתמש בהם לשלוף זחלים מחרכי עצים. אך מה שלא היה ידוע הוא עד כמה המעללים יוצאי הדופן האלה כרוכים בתכנות עיוור מובנה, או בשינון וזיכרון (על פי ניסוי וטעייה בעבר), או בחשיבה (בחירה בין אפשרויות המיוצגות ונשקלות בתודעה).
תכננו אפוא ניסויים שנועדו לבודד את התפקידים ואת החשיבות היחסית של כל אחת מן האפשרויות האלה. בניסוי הראשון הצגנו לעורבים יחידים מזון תלוי על חוט. כדי להשיג את המעדן היה עליהם לרכון מטה מן המוט שעליו הם עומדים, לתפוס במקורם את החוט, למשוך את החוט מעלה, להניח על המוט את לולאת החוט שמשכו, לדרוך עליה בלחץ חזק דיו שלא תחליק, ואז להרפות מאחיזת המקור בחוט ולחזור על סדרת הפעולות הזו שש פעמים או יותר.
גילינו שלפחות כמה מן הציפורים הבוגרות בחנו את המצב במשך כמה דקות ואז ביצעו את התהליך הרב-שלבי הזה בניסיון אחד שארך כ-30 שניות בלבד, וזאת בלי להקדיש מאמצים מקדימים כלשהם לניסוי וטעייה. בעיצוב קלאסי של ניסוי מעבדתי הבוחן התנהגות של בעלי חיים, מתוגמל כל שלב בפעולה הרצויה במזון, ואילו על שלבים שגויים מענישים במכת חשמל.
הקשרים שבין השלבים בסדרה נוצרים ככל הנראה בלי שבעל החיים יצטרך להבין איך כל אחד מהם תורם לתוצאה הסופית. ואולם לא ייתכן שהציפורים שאנחנו בדקנו כבר נתקלו במשימה זו בטבע, ולכן לא ייתכן שהן למדו לבצע אותה בעבר באמצעות ניסוי וטעייה. לפיכך, ההסבר הפשוט ביותר הוא שהן דמיינו אפשרויות והסיקו באילו צעדים עליהן לנקוט.
ואולם, הצלחה במבחן הִצריכה בגרות. ציפורים צעירות (חודש או חודשיים לאחר שלמדו לעוף) אינן מסוגלות לבצע את הפעולה המורכבת הזאת. וציפור בת שנה זקוקה לשש דקות בממוצע כדי לפתור את הבעיה. באותן שש דקות הן מנסות בגלוי אפשרויות שונות (למשל, לעוף אל המזון, לנסות לתלוש את החוט, לנקר אותו או למשוך ולסובב אותו).
שום שלב בסדרת משיכות החבל של העורבים לא תוגמל במזון. היה עליהם להשלים את כל הסדרה הארוכה כדי לקבל משהו לאכול. אפשר אולי לטעון שבצדו של כל שלב יש גמול “מנטלי” הפועל כחיזוק חיובי פשוט, כי עורב רואה את האוכל מתקרב אליו, בלי שהוא מבין שכל שלב בסדרה מקרב אותו אל מטרתו. אבל ההסבר הזה עומד על כרעי תרנגולת. אילו כל צעד היה נלמד בניסוי וטעייה היה צורך בהרבה מאוד ניסיונות, וללימוד הסדרה כולה היו נדרשים בוודאי חודשים של אימון. אבל לא כך היה. היה נראה שהציפורים יודעות מה הן עושות.
האם הם הבינו?
ואולם אי אפשר לדעת שהן יודעות אלא אם כן הן יתנהגו על פי תחזיות מסוימות. לדוגמה, אילו ידעו העורבים מה הם עושים, הם היו צריכים לדעת גם מה הם כבר עשו. הם היו אמורים לדעת למשל, שלאחר שהעלו את הפרס הקשור בחוט, הוא עדיין מחובר למוט. כדי לבדוק אם הבינו, גירשנו אותם מן המוט לאחר שהעלו נתח בשר. אם ישמטו את הבשר, סימן שידעו כי הוא מחובר למוט. אם יעופו עם הבשר (ויגרמו לו להיתלש ממקורם), סימן שלא ידעו. רובם שמטו את הבשר. לעומת זאת, אם על המוט היה מונח בשר שאליו מחובר חוט, שאינו קשור למוט, היו העורבים לוקחים אותו תמיד במעופם.
כשמבינים, לא צריך, או כמעט שאין צורך, לערוך ניסיונות. למידה בניסוי וטעייה לעומת זאת, אינה מצריכה היגיון. ביקשנו אפוא לעשות עוד ניסוי כדי לברר אם התמודדו הציפורים עם אתגר משיכת הבשר באמצעות תנועות אקראיות שבמקרה היה גמול בצדן, אבל לא היה כל היגיון מאחוריהן. הפעם העמדנו לפני ציפורים חסרות ניסיון את אותן אפשרויות מעשיות, אבל במצב שקיווינו שיהיה לא הגיוני מבחינתן. כלומר, החוט הונח כך שהיה עליהן למשוך אותו למטה בשביל להעלות את המזון למעלה.
גם במצב הזה גילו העורבים עניין במזון. הם חקרו את המתקן וניקרו ומשכו בחוט וכך קירבו אותו לפעמים קצת אליהם. אבל עד מהרה התייאשו, ושום ציפור לא למדה להשיג את המזון אף על פי שאותה סדרת משיכה-דריכה-שחרור שקודם לכן אפשרה להן להשיג את המזון חיש קל, הייתה יכולה לאפשר זאת שוב.
אנו סבורים אפוא שהמשיכה היישר למעלה נלמדה מהר ולעתים כמעט “מיד” רק מפני שנסמכה על היגיון. העורבים מסוגלים ככל הנראה לבחון פעולות בראשם ולדמיין את תוצאותיהן. נראה שלרוב בעלי החיים אין יכולת כזו, או שהיא קיימת אצלם במידה מועטה בלבד, ויש לכך סיבה הסתגלותית טובה.
על מה חושבים העורבים?
חקר מצביהם המנטליים של בעלי חיים, שאינם יכולים לספר לנו מה הם חושבים, הוא עתיר קשיים. והלכה למעשה איננו יודעים, ואולי גם לא נוכל לדעת, מה מתרחש במוחו של בעל חיים אחר ואולי גם לא במוחותיהם של פרטים אחרים בני מיננו. אבל אם ננקוט בעקרון התער של אוקאם ונאמץ את ההסבר הפשוט ביותר, כמיטב המסורת המדעית, נוכל להסיק שהניסויים שערכנו מספקים אישוש עקבי להשערה שעורבים משתמשים בייצוג מנטלי כלשהו המנחה את פעולותיהם.
התוצאות של ניסויי משיכת החוט מורות על הפעלת היגיון. וטקטיקות השוד והשמירה מפניו מלמדות שהעורבים זוכרים את הדברים שאליהם שמו לב מתחריהם והם אומדים את האיום הצפוי בעקבות זאת. הם מייחסים למתחריהם את היכולת לדעת, ומשלבים את הידע הזה עם מעמד הדומיננטיות, כדי לקבל החלטות אסטרטגיות על הקמת מטמוני מזון וריקונם.
למידה אכן קיימת, אבל אין בה כדי להסביר את כל ההתנהגות הנצפית, משום שההתנהגות הזאת באה לידי ביטוי מהר מאוד, כמעט מיד, בלי ניסוי וטעייה כלל. אנחנו משערים אפוא שהעורבים מתחילים עם מתכונת התנהגות משחקית הטבועה בהם מלידה שמייצרת את הניסיון שהוא תנאי הכרחי ללמידה. הלמידה עשויה להיות מתורגמת אחר כך להכרה מודעת, כלומר, ליכולת להפעיל היגיון. יכולת כזו שימושית בסביבה החברתית המאוד לא צפויה של טורפים ומתחרים, ואפשר גם להעביר אותה ולהחילה על כל מצב עניינים אחר, כמו משיכה למעלה של מזון תלוי על חוט.
איננו יודעים עד כמה התנהגות כמו זו של העורבים יוצאת דופן בקרב בעלי חיים.
על המחבריםבֶּרְנְד היינריך (Heinrich) ותומס בוגניאר (Bugnyar) מוקסמים מכישוריהם השכליים של עורבים. הם חקרו ביחד את הציפורים כשבוגניאר היה עמית מחקר באוניברסיטת ורמונט שבה מכהן היינריך כפרופסור לביולוגיה מאז 1980. היינריך קיבל את תואר הדוקטור שלו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובילה 10 שנים במחלקה לאנטימולגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי לפני שעבר לוורמונט. הוא חיבר כמה ספרים ידועים, ובהם “עורבים בחורף” (הוצאת סיימון ושוסטר, 1989) ו”שכלו של העורב (הוצאת הרפר-קולינס, 1999) שעומד לצאת שוב במהדורה חדשה בקיץ 2007. בוגניאר קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת וינה על מחקר שערך על עורבים בתחנת המחקר על שם קונרד לורנץ בגרונאו שבאוסטריה. היום הוא מרצה בבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד.
אבל אנחנו משערים שאף על פי שאין היא כנראה נדירה, היא מצומצמת בדרך כלל לסוגי משימות מסוימות, משום שקיים מגוון עשיר של אינסטינקטים ונטיות למידה בסיסיים המותאמים בדיוק לסביבת המחיה של בעל החיים. עם זאת, אצל העורבים היא עשויה להיות כללית יותר מאשר אצל רוב בעלי החיים האחרים.
אנו סבורים כך מפני שאיננו מכירים שום ציפור חובבת משחק כמו העורב ושנחשפת בשל כך למגוון כה גדול של תרחישים בלתי צפויים. אולי בזכות נטיות אלה נעשו העורבים לציפור שתפוצתה הטבעית היא הגדולה ביותר בעולם, ציפור המאכלסת את אותן יבשות כמו בני האדם, ומשתלבת בקלות, כמותם, בבתי גידול רבים ושונים.
מתוך גיליון אוגוסט-ספטמבר של Scientific American ישראל
15 תגובות
שמעתי על עורבים בטוקיו שמפלים למעבר חציה אגוזים, נותנים למכוניות לדרוס את האגוזים, מחכים לאור ירוק להולכי רגל ואז לוקחים את האגוזים המפוצחים.
איזה יופי זה כמו ראשומון
היי, מה עניינים? אני מה זה מתרגשת, אף פעם לא גבו ממני עדות, שיואו. בקיצור, אני מה זה לא מבינה על מה המהומה, אתם יודעים, איך אומרים, גירלז ג’סט וואנט טו האב פאן כאילו.. אז בקיצור איזה פעם נפגשתי עם השפן לגלגל משהו במאורה שלו ועשינו את עצמנו שאנחנו לא בקטע אחד של השני אבל בת’כלס בא לי עליו כבר מלא זמן אז אחרי ששתינו קצת הוא רצה שאני אלבש את המדים של יונייטד ויענטז לו קצת ואני כאילו הייתי מה זה בסטלה אז הסכמתי. מפה לשם אני לגמרי בקטע של לחוות דברים וכאלה אז כשידידשלי בא לבקר בהפתעה במאורה הלכתי איתו לחדר אחר והוא ניגנב על התלבושת של היונייטד ואני כבר נהייתי מה זה חמה אש, אז נתנו שם מספר ראשוני גבוהה שלא היה מבייש אף אלגוריתם בהצפנה כאילו. אחרי זה הלכנו לפארק וידידשלי אמר שהוא לא מרגיש טוב אז הוא זז ונהיה בקשר, אז אמרתי לו סבבה ונדבר. לא ראיתי אותו איזה כמה חודשים, אמרו לי שהוא מאושפז בשלוותה ואני מה זה קיבלתי שוק, כאילו, הוא מה זה לא נראה כזה, ומה זה ירד לי ממנו ואז גם בדיוק פגשתי את אלפרון שהתייחס אלי מה זה יפה והביא לי אגוזים שהוא שבר על הכביש לבד, רק הוא והמוח ציפור האינטליגנטית שלו וזה מה זה חירמן אותי אז באנו לגינה בלילה ורצינו לעשות את זה על הספסל ופתאום מי מגיע? ידידשלי הסטלן המאושפז. מה מסתבר? שהוא ואלפרון חברים מהשכונה ושהם היו משחקים כדורגל ביחד, אז הם התחבקו והתנשקו ואז הם התחילו לקרוא לי זונה ושאני מנסה לסכסך בין חברים ושהם יוציאו לי של של שרמוטה וחבל לי על הזמן ומה זה לא דיברו יפה, אז תפסתי את העורב המניאק הזה ודחפתי אותו לידידשלי לתחת. אז אם אתם רואים קווקזי מניאק עם עורב בתחת תדעו שזה הוא. איזה קטעים?
אליס מספרת סיפור שונה לגמרי
לפני כמה זמן, לא זוכר כמה כי יש לי מוח של ציפור (חיים), נפגשנו כמה חבר’ה לשחק כדורגל בתקווה אברג’יל הבן-זונה דפק לנו ברז אז היינו רק 9 חבר’ה. בגלל שאני הכי צעיר הזבלים שלחו אותי למצוא שחקן עשירי. עכשיו אני מסתובב כבר איזה עשרים וחמש דקות ואין אף עורב מניאק שרוצה לבוא להשלים לנו מניין חוץ מאוחנינה שמשחק בכפ”ס אבל כמו שהקבוצה שלו נראית עדיף שילך לעשות חמוצים. מפה לשם אני רואה חבורה של גורי-אדם מגודלים עם חתיכת נייר בוערת בפה ובקבוקים זרוקים על הרצפה יושבים ונקרעים על עצמם מצחוק אז אני בא אליהם עם החולצה של היונייטד והכדור ושואל אם איזה מישהו רוצה לבוא לעמוד בשער? קופץ איזה ילד עם איזה שם קווקזי כזה, לא זוכר בדיוק, ומנסה לגעת לי בבולבול, דפקתי לו נקירה לראש ואמרתי לו שזה פעם אחרונה שהוא שולח יידים כי בפעם הבאה אני מוציא לו את הטחול מהתחת עם המקור. בסוף הוא בא לעמוד בשער אבל לא הספקנו לשחק הרבה כי באו חמש סייעות לרפואת שיניים וכל הקבוצה הלכה איתם לבית-מלון. עכשיו פה הדעות חלוקות, כי החברה שלי הואשמו באונס ואנחנו טענו שהכל היה בהסכמה, בכל מקרה קיבלנו חצי שנה בפנים בכלא שיקומי אז אני עשית רשיון על אוטובוס והלכתי לעבוד בפייסל הובלות ביריחו. באחת הפעמים שאני מסיע ילדות לבית-ספר עומד לי באמצע הכביש איזה מניאק, עכשיו אני אומר לעצמי שלא אכפת לי, אני דורס ת’מניאק ועל הביצים שלי ואז אני רואה שזה ההוא ששיחק איתנו כדורגל אז עצרתי לו וקישקשנו קצת ובסוף החזרתי אותו הביתה. אחרי זה ראיתי אותו עוד פעם אחת כשהוא הפתיע אותי ואת יזיזה שלי על ספסל בגן עשה לנו סרטים אז נאלצתי לדפוק לו מכות ולאשפז אותו בשלוותה. זבל קטן!
חברים, העניינים יצאו מכלל שליטה.
א’ הנשיא הטריד אותי מינית.
א’ השניה גם אותי.
קפטן קוק כנראה הסניף יותר מידי קוק כי הוא קיבל תמונה מעוותת לגמרי של המציאות. אני בכלל לא עורב, ואלפרון העורב הוא גם חבר טוב מאוד שלי (לפחות היה עד הקטע שהוא עשה עם אליס והשתיקה יפה לזה), אני בסך הכל בחור שגר בתקווה לא רחוק מהשוק ופגשתי את אלפרון בכדורגל כמו שסיפרתי כבר.
חיים הוא גם כנראה סוג של כדורגלן מהסוג של אלון מזרחי שרוצה לשחק או בספרד או באירופה… אחרת אני לא מבין את ההערה שלו על מוח של ציפור ולא של עורב כי הרי ידוע שעורבים הם סוג של יונקים מאוד מפותחים כמו שחיים כנראה מאוד אוהב לינוק!
כל העניין הזה עם עורבים חכמים הלוא הוא עורבא פרח, מקסימום שראיתי מהם זה לזרוק אגוזים על הכביש (ועובדה שהם הפסידו בשח-מט ליובל הדביל). יאללה בית”ר.
אישטוון !!! אני עוד יתפוס אותך ואני בדרך אליך קפטן קוק מוסר את דברתי!
שלום לכם קפטנים! מה קורה היום? תשמעו אני מכיר את אלפרון באופן אישי הוא החבר הכי טוב שלי. כזה עורב חביב, אבל מה, כשגונבים לו את החברות כמו העורב המניאק הזה אישטון גרונמן השני הוא מתעצבן מאוד ונוהג לצאת לנקמה. אתה לא יודע איזה בריון הוא, אז שמע אדוני אתה לא רוצה להסתכסך עם אלפרון העורב הנקמן, כי הוא בדיוק יצא מהכלוב אתמול והוא כועס. כועס מאוד.
אז שמע אני לא מציע לך לפרוש כנפיים ולהתעופף לך במוסד לאשפוז יום השלוותה שמא אלפרון העורב יתפוס אותך במקור ויכפכף אותך, יוריד לך ת’נוצות של הזנב וידחוף אותך לתוך מטחנת הזבל במזבלת חיריה.
וואלה אני סתם פה ניטראלי, אבל, חביבי, שמע, הוא לא לקח כדורים היום ואם הוא יתפוס אותך.. מר גורלך.
מתפלל לשלומך, חברו של אלפרון, קפטן קוק.
חיים, לא התכוונתי לעשות צחוק מהמאמר בכלל. התגובה שלי רצינית ואמיתית לגמרי. באמת היה עורב כזה.
אני מידי פעם נכנסת לפה לראות מאמרים חדשים, בעיקר במה שקשור לנוירולוגיה, זה אתר טוב בעיני.
הם בכלל לא כאלו חכמים… היה לי פעם עורב שתמיד הפסיד לי בשח מט, הוא היה כל כך טיפש…
אישטוון מה נסגר איתך? איש העורב? סתם…אחלה קטע !!
לפני שנה פלוס רציתי להיעזר בעורבים כדי להציג רעיון שלי למשקיעים פוטנציאלים ..חשבתי שזה יהיה מיוחד אם עשרים עורבים יעמדו על ענף מעל ויצרחו ביחד ברגע שאתן אות ! אלא שהיית בעיה להתקרב אליהם שלא לדבר על להכין איתם תרגילים למצבים שונים כולל תרגילי אקרובטיקה בגלל יכולתם הגבוהה בתעופה..אלה היו מחשבותיי אז !
עורב כמו אלפרון (מהתגובה של יעל) יכל לעזור לי להתקרב לכל חברי הקבוצה ! פעם אגב שנאתי עורבים ..אבל זה השתנה כמובן !
זאת היית תקופה בה התוודעתי לחומר האפל ובה רציתי לבנות מודל מפוסל שיסביר את התפתחות הפיזיקה וכן לבנות את גשר איינשטיין רוזן (על אמת) כי הקריאה עליו הביאה לי..הטיסה לי רעיונות בראש !
התקווה שלי היית שהמודל שבינתיים גדל למימדים של 20 על 30 מטר גובה כ10 מטר ויותר(יש הרבה חומר.."עיוני") יעניין את אוניברסיטת תל אביב שתסכים להציבו ליד המכון למדעים מדוייקים ..ובעקבותיה אוניברסיטאות מכל העולם יזמינו דגמים דומים בהתאמה לזמן ולמקום ! ויחד איתם גשרים לימודיים השואבים השראה מהרעיון של גשר איינשטיין רוזן..ככה הפלגתי לי במחשבות ופתרתי לעצמי זמנית את בעיות התעסוקה לעשרים השנים הקרובות ו..אז באה שביתת הסטודנטים שנמשכה ונמשכה..ונמשכה.. מה ששבר אותי ! כי רציתי להשתתף בה אבל חשבתי כמה זמן היא כבר תימשך? שבוע? נשברתי כי היית לי הזדמנות מיוחדת להיכנס פנימה להשתתף בפעילות אוניברסיטאית ולהיות במקום נוח להציע את רעיון המודלדגםפסל !!מי תיאר לעצמו שביתה כזאת ארוכה?
לא יכולתי להתרכז יותר במודל..הישארותי מחוץ לשביתה הוציאה אותי מהפוקוס ודילדלה את רצוני..כי נפתחה דלת ענקית ולא ידעתי להיכנס ! אבל מנסיון הזדמנויות נוצרות כל הזמן צריך רק להתכונן אליהם !
היום חזרתי לרעיונות ישנים ויותר מסחריים ואני בדרך למצא משקיעים ..ואם זה יצליח אולי עוד אחזור לרעיון המודל אם בכלל היה שווה מלכתחילה ! מה שעוד מעניין בסיפור הזה הוא שמצאתי ביו טיוב מנגינה (ואפילו לא חיפשתי! אבל איך ששמעתי אותה ידעתי שצריך מנגינה להסרת הלוט ) להסרת הלוט מהמודל !! תמיד אני מוצא את עצמי בסוף הפרוייקטים (הדמיוניים) שלי ..קרה לי הרבה שבתוך זמן קצר (יום) אני רואה את הסוף "המוצלח כמובן"..במציאות הטלפון תפוס ! ולפעמים גם המוח !
ואיך הגענו לזה מהעורבים? שאלה טובה ! אולי צריך להפנות אותה לעורבים החכמים?
כנראה שאתם עם מוח של ציפור לא של עורב.
להזכירכם, תשובות ותגובות דביליות לא באתר הזה.
אז עופו מכאן מהר. לפסיכים כמוכם יש אתרים אחרים שמתאימים לרמה שלכם באנטרנט.
אה! אני מכיר את אלפרון! גם אני ישבתי פעם לעשן עם החבר’ה ואז הוא בא לבוש במדים של מנצ’סטר יונייטד עם כדורגל מתחת לכנף ושאל מי רוצה לבוא לעמוד בשער כי הוא והחבר’ה שלו משחקים חמש על חמש וחסר להם שוער אז הלכתי לשחק איתם ופתאום הגיעו 5 חבר’ה בחלוקים לבנים וצעקו עלינו שאסור לשחק בכדור בין שתים לארבע ושאנחנו מפריעים ושנעוף מפה אז כולם עפו משם ורק אני הלכתי ואז נפלתי לתוך החור של הארנב וראיתי את אליס והיא גם הייתה לבושה במדים של מנצ’סטר יונייטד אבל לא היה לה כדור, מזל שלי היה, כדור כחול וקטן עם ציור של דונאלד הברווז אז התחלקנו בו חצי חצי ונכנסנו למיטה הבת זונה יודעת להזדיין חבל על הזמן אחרי זה עישנו עוד קצת והלכנו למגרש משחקים ואיך שראיתי את המפתי ודמתי נהיה לי כאב ביצים אז נפרדתי מהם לשלום ולקחתי את האוטובוס הראשון חזרה הביתה ואת מי אני רואה נוהג באוטובוס? את אלפרון! הוא אמר לי שאני מניאק ומה נעלמתי ככה לחצי שנה? אז אמרתי לו שסך הכול קפצתי לאליס ועל מה הוא מדבר? אז הוא אומר לי, עובדה, בינתיים הוצאתי רישיון על אוטובוס ואני מסיע נזירות חרמניות לאתרים של צליינים בכל הארץ מפה לשם הגענו חזרה ואני הלכתי לשלוותה כי כבר הייתי על סף אובדן שפיות והם אשפזו אותי שם לחמישה חודשים, ומאז ראיתי את אלפרון עוד פעמיים פעם אחת הולך מכות עם איזה תוכי שחצן ששיגע את כולם, כל הזמן הוא התעופף ושאל “מי מספר אחד?” אז אלפרון עיקם לו ת’כנף ותלש לו כמה נוצות מהזנב ופעם שניה מתחרמן עם אליס על הספסל בגינה ואני נידלק לי הפיוז ובאתי להגיד לו שהוא העורב הכי בן זונה שאני נכיר, במובן החיובי של המלה, ושיש לזה מעט מאוד צורה שהוא מתחרמן עם חברה שלי אז מה המניאק אומר לי? סע סע לפני ברוך מאשפז אותך עכשיו אני גם ככה הייתי חם אש ועצבני כבר ממיקודם תפסתי את הזבל במקור דחפתי אותו לכלוב ועד היום הוא משחק אותה קנרית אצל השכנה הזקנה והסנילית שלי בשכונת התקווה שבטוחה שהוא הקנרית שבעלה הפגר קנה לה כשהם הכירו. איזה קטעים?
יעלי ממי,
לא ברור לי מה הניע אותי לקרא את הקטע על העורבים החכמים, אולי שעמום ואולי משום ששאר המאמרים הבוקר היו משמימים באופן כזה שהעורבים החכמים נראו לרגע מרתקים. כך או אחרת, המאמר הוביל לתגובה והתגובה לבלוג והבלוג.. ובכן, דעי שלו הייתה לי משואה הייתי מדליק אותה לכבודך. יש לך קורא חדש לבלוג 🙂 בוקר מקסים יעל.
מרתק.
אני מאמינה שגם היכולות החברתיות שלהם מפותחות ויש להם אופי, ראיתי את זה במו עיניי.
בשלוותה היה עורב מוכר בין רוב המאושפזים, אפילו נתנו לו שם “אלפרון” שהתאים לאופי שלו.
הוא אהב לשבת בין המטופלים, פעם עם החבר’ה מהמחלקה שלי כשישבנו לעשן הוא הצטרף לשבת איתנו, גנב ממני את הסיגריה וידע בדיוק באיזה צד להחזיק אותה בלי להשרף, אחר כך הוא חקר את התיק שלי, אני לא יודעת מה הוא חיפש שם, לא אתפלא אם הוא חיפש כסף.
משום מה הוא אהב את שלוותה אבל בסוף מצא את מותו כשתפס לאחד המטופלים את המיטה.
הסיפור אמיתי לגמרי.