‫קולו של הספקן – הו בריאות קדושה! / מייקל שרמר‬

מחקרים חדשים על שליטה עצמית מסבירים את הקשר שבין דת לבריאות

אמונה, אהבה, תקווה - ציור תקרה בכנסיית סאן מיכאל בעיר Untergriesbach בגרמניה. מתוך ויקימדיה
אמונה, אהבה, תקווה - ציור תקרה בכנסיית סאן מיכאל בעיר Untergriesbach בגרמניה. מתוך ויקימדיה


בשנת 2000 פרסמו הפסיכולוג מייקל א' מק'קאלוף, הפועל כיום באוניברסיטת מיאמי, ועמיתיו ניתוח-על של יותר מ-40 מחקרים, שהראה מתאם חזק בין דתיוּת ובין שיעורי תמותה נמוכים. מאז מאתגרים המאמינים את הספקנים ומבקשים הסבר. הם כאילו אומרים: "אתם רואים, יש אלוהים, וזה גמולו לאמונה."

ואולם, "אלוהים עשה זאת" אינה השערה בת מבחן. מוחות חקרניים ירצו לדעת כיצד אלוהים עשה זאת ואילו כוחות ומנגנונים היו מעורבים בדבר (ולא, ההצהרה "נסתרות דרכי האל" לא תוכל לעבור את בקרת העמיתים). אפילו הסברים כמו "אמונה באל" או "דתיות" חייבים להיות מפורקים למרכיביהם כדי למצוא מנגנונים סיבתיים אפשריים שיסבירו כיצד הקשר בין אמונה ובין התנהגות מביא לבריאות טובה יותר, לתחושת רווחה ולאריכות ימים. מק'קאלוף ועמיתו בריאן וילובי, שעבד עמו אז באוניברסיטת מיאמי, פרסמו ב-2009 תוצאות של ניתוח-על כזה שבחן מאות מחקרים. הניתוח חשף שאנשים דתיים נוטים להתנהגויות בריאות, כמו בדיקה שגרתית במרפאת שיניים וחגירת חגורות בטיחות, ונוטים פחות לעשן, לשתות משקאות חריפים, להשתמש בסמים ולעסוק במין מסוכן. מדוע? מפני שהדת מספקת רשת חברתית הדוקה המעודדת התנהגות חיובית ומענישה על הרגלים שליליים. הדבר מביא לוויסות עצמי מוגבר המאפשר השגת מטרות, ולשליטה עצמית מוגברת המאפשרת להתגבר על פיתויים שליליים.

שליטה עצמית היא נושאו של ספר חדש, "כוח רצון", שכתבו הפסיכולוג רוי בַּאוּמַייסטֶר מאוניברסיטת מדינת פלורידה וכתב המדע ג'ון טיירני. שליטה עצמית היא הפעלת כוח הרצון של אדם כדי להשיג תוצאה התנהגותית מסוימת. המחקר מראה שילדים צעירים הדוחים סיפוקים (למשל, ויתור על מַרשמֶלוֹ אחד עכשיו כדי לקבל שניים אחר כך) מגיעים בהמשך חייהם להישגים אקדמיים גבוהים יותר ומיטיבים להשתלב בחברה. דת מציעה את שיטת דחיית הסיפוקים המוחלטת (חיי נצח), וכותבי הספר מצטטים מחקר המראה ש"גם הורים וגם מורים מדרגים ילדים אדוקים בדתם ברמת אימפולסיביות נמוכה יותר."

אבל כל אדם, דתי או לא, יכול לרתום את המנגנונים הפועלים בבסיס קביעת היעדים האישיים וניטור ההתקדמות אליהם. אגודת אלכוהוליסטים אנונימיים מעודדת את חבריה להיכנע ל"כוח עליון" כלשהו שאינו חייב להיות אלוהי. הם יכולים לבחור כל דבר שיעזור להם להישאר ממוקדים במטרה הגדולה: להישאר פיכחים. המחברים כותבים שמדיטציית זן, שבה סופרים שוב ושוב עשר נשימות, "בונה משמעת מנטלית. וכך גם חזרה על תפילות נוצריות, על מזמורי תהילים או על מנטרות הינדיות." סריקות מוח של אנשים המקיימים טקסים כאלה באופן מתון מראות פעילות גבוהה באזורי המוח המקושרים לבקרה עצמית ולתשומת לב. למעשה, מק'קאלוף מתאר את התפילות ואת המדיטציות כ"סוג של אימון אירובי לשליטה עצמית." באומייסטר הדגים במעבדה שאפשר להגביר את השליטה העצמית באמצעות אימון בהתאפקות מול פיתויים. אבל צריך לעשות את זה בקצב קבוע, כי אפשר להתעייף משליטה עצמית כמו מהפעלה מוגזמת של השרירים. ולבסוף, המחברים אומרים ש"דת גם משפרת את ניטור ההתנהגות, עוד צעד חשוב בשליטה עצמית. אנשים דתיים נוטים לחוש שמישהו חשוב משגיח עליהם." בשביל מאמינים זה יכול להיות אלוהים או חברים אחרים באותה דת, בשביל הלא-מאמינים זה יכול להיות המשפחה, חברים ועמיתים לעבודה.

העולם מלא פיתויים, וכמו שהתפאר אוסקר ויילד: "אני יכול לעמוד בכול חוץ מבפיתוי." אנו יכולים לצעוד בנתיב הדתי שבו צעד אוגוסטינוס לפני שהוכרז כקדוש, כשהתפלל לאלוהיו: "תן לי צניעות ואיפוק, אבל עדיין לא עכשיו." או שנבחר בנתיב החילוני של החוקר בן המאה ה-19 הנרי מורטון סטנלי שהצהיר ש"שליטה עצמית חיונית יותר מאבק שרפה," בייחוד כשיש לנו "משימה מקודשת", כפי שכינה זאת סטנלי (והמשימה שלו הייתה חיסול העבדות). סטנלי ממליץ לכם לבחור את המשימה המקודשת לכם, לנטר את ההתקדמות אליה ולקבוע את קצבה, לאכול ולישון באופן סדיר (רעב ועייפות מחלישים את כוח הרצון), לשבת ולעמוד ישר, להיות מאורגנים ומטופחים (סטנלי התגלח בג'ונגל כל יום) ולהקיף את עצמכם ברשת חברתית תומכת המחזקת את מאמציכם. כל מי שרוצה להביא את עצמו להישגים גבוהים יותר יכול להגיע לבריאות מקודשת כזאת, מאמינים ולא-מאמינים כאחד.

הגיבו על המאמר ב-www.sciam.co.il

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על המחבר
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic ((www.skeptic.com ספרו החדש הוא "המוח המאמין". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

25 תגובות

  1. יוסי:
    גיליתי את דעתי לא פעם.
    גם הפניתי אנשים לאתר של מפלגת אור.
    זה לא משנה דבר באובייקטיביות של דברי.
    אני חבר במפלגת אור בדיוק מן הסיבה הגלויה לכל והיא שהאג'נדה הדורסנית של חבר מרעיך תהרוס את המדינה ואת העולם אם לא תמוגר.
    כל עמדה יכולה להיות מתוארת כעמדה פוליטית וזה שאתה מדגיש את זה שדברי מבטאים עמדה פוליטית ובכך (במובלע) טוען שדבריך אינם כאלה זו פשוט דמגוגיה אם לא שקר בוטה.
    זו גם הסיבה שבגללה אני מוצא לנכון לענות לדבריך למרות שהם בסך הכל ניסיון תקיפה לגופו של אדם וללא כל התייחסות לתוכן דבריו.

  2. איך לא חשבתי לבדוק את זה קודם?

    גיגול פשוט מגלה שמיכאל רוטשילד מופיע כחבר הנהגה במפלגת "אור". בעוד אין כל פסול בנקיטת עמדה פוליטית (ואולי הדבר ראוי לשבח), המשמעות היא שיש כאן עמדה בסיסית לא קשורה לדיון קונקרטי זה. אגב, אולי היה ראוי בתחילת הדיון שתגלה עובדה זו? (אני לא יודע, מה דעתך?)

    (היתה כאן תגובה ארוכה שנמחקה. הדיון על דתיים- חילוניים לא מעניין אותי בהקשר זה).

    לכן, מאחר והשאלה הבסיסית שלי היתה על גבולות המדע והיכן עומדת תורת האבולוציה ביחס לגבול זה, התפתחות הדיון הנוכחית לא באמת מתאימה לי.

  3. יוסי:
    זכור לי.
    שום דבר ממה שכתבתי לא שלל את אפשרות קיומו של כזה אזרח ולכן לא ברור לי מדוע אתה שואל אם אני זוכר.

    מה שאמרתי על ההשוואה בין דתיים לבין חילוניים נכון בכל תחום וזה כולל את תחום הבריאות.
    נושא המוסר היה רק דוגמה להבדל בין חילונים לבין חרדים.

    בוא נתאר לרגע דוגמה שהיא לגמרי מנותקת מן המציאות הנוכחית אבל אינה מופרכת ברמה העקרונית:
    נניח שהיו מגלים תרופה שמכפילה את תוחלת החיים אבל שמקורה בבשר חזיר.

    במקרה זה הייתה הדת מגבילה את תוחלת החיים של הדתי.

    זה סוג הדברים אליהם התכוונתי.

    יש, כמובן, דברים נוספים שנמצאים מעבר לתחום העיסוק של המאמר עצמו, אבל חשיבותם עצומה.

    הדתיים חיים הרבה בסביבה שנוצרה עבורם על ידי החילוניים (סביבה שבה יש מדע ורפואה מתקדמת).
    במדינות בהן אין הרבה חילונים (כמו מדינות האסלאם) כולם חיים מעט – וזה בגלל הדת.

  4. מיכאל, אחד אחד:

    אני מצטט את מה שכתבת "כל מה שמשותף להם הוא הכפירה בדת, אבל ההחלטה אם בעקבות כפירה זו הם יהפכו למדענים רציונאליים ובעלי שליטה עצמית – בקצה האחד של הקשת – או לעבריינים מסוממים בקצה השני שלה"

    מצד שני, כתבת נאום שלם על דתיים. אבל, האם זכור לך אדם דתי מסויים (היה אזרח בכיר מאוד) שנכנס לכלא על אונס? דתי אחר שביצע רצח? ויש עוד

    זכותך לכתוב מה שאתה רוצה אבל אני לא מתייחס לשאלה אם להיות דתי זה טוב או רע אלא לשאלה אם דתיות תורמת לבריאות או לא. לכן, הדיון על הומופוביה לא ממש שייך לענין כי זו לא עמדה שיש לה קשר (עד כמה שידוע לי) עם בריאותו הנפשית או הגופנית של בעל העמדה.

    אגב, בהקשר לבריאות ודתיות, "שיחקתי" עוד קצת עם הסקר החברתי של הלמ"ס והותפעתי (באמת הופתעתי) לגלות שחרדים מעשנים פחות מחילוניים (הדתיים קרובים בסקאלה לחילוניים).

  5. השוואה בין חילוניות לדתיות היא השוואה בין מין לשאינו מינו כיוון שהחילוניות אינה דת ולכן אינה בת השוואה לדת אחרת.
    לדת יש חוקי התנהגות שאינם נגזרים מהחלטות דמוקרטיות אלא ממקור סמכות חיצוני.
    החילוניות מוגדרת כאי דתיות.
    לכן – יש מגוון מאד מצומצם של דרכים שבהן אפשר להיות דתי בדת כלשהי, אבל יש אינסוף דרכים להיות חילוני.
    העניין הוא שבהיעדר חוקי התנהגות מוכתבים מבחוץ, יש לחילוני את האפשרות להיות טוב באמת.
    זאת מכיוון שהוא יכול לבחור לציית לציווי "לא תרצח" ולהפר את הציווי "רצח את ההומו הפעיל".
    תמיד מצחיקה אותי טענתם של הדתיים כאילו הדת היא מקור המוסר עלי אדמות.
    יש לי תשובות רבות לטענה זו.
    הפשוטה שבהן היא התשובה הבאה: "אמור לי בבקשה, האם מה שאתה מנסה לומר לי זה שאלמלא היית דתי היית הופך לאנס ורוצח? כי אם זה המצב, אתה חייב להיות אדם מאד מושחת! הרי אני אינני דתי ואינני אנס ורוצח. איך אתה מסביר את זה?"
    אבל יש גם תשובות מתוחכמות יותר.
    למשל, אני עונה לפעמים כך:
    "כשדתיים מנסים לשכנע אותי שהדת מביאה לעולם את המוסר הם משתמשים תמיד בדוגמאות מן הסוג של החוק 'לא תרצח'.
    הם אף פעם אינם משתמשים בדוגמאות מהסוג 'רצח את ההומו הפעיל'.
    האם ניסית אי פעם לחשוב מדוע זה כך?
    אני מניח שלא, כיוון שאחרת לא היית נוהג כך בעצמך, אז בוא ואסביר לך:
    הם משתמשים בדוגמת 'לא תרצח' כי הם יודעים שזו דוגמה לחוק מוסרי.
    הם גם יודעים – וזה מה שחשוב – שדוגמה זו יכולה לשכנע אותי.
    אבל בעצם – איך הם יודעים שזה ישכנע אותי?
    הם יודעים זאת מפני שהם יודעים שגם אני חושב שזה חוק מוסרי, למרות שאינני מאמין בשטויות.
    ואיך הם יודעים שאני חושב כך?
    מפני שבסתר ליבם, הם יודעים שגם הם מרגישים כך ללא קשר לדת!
    הם יודעים – גם אם אינם מודעים לכך – שמוסריותו של חוק זה נובעת מטבע האדם ולא מאלוהים!
    ומדוע אינם משתמשים בדוגמת 'רצח את ההומו הפעיל'?
    בדיוק מאותה סיבה: הם יודעים בסתר ליבם שדוגמה זו לא תשכנע אותי וזאת מפני שהם יודעים בעצמם וחרף שטיפת המוח הדתית שעברו, שחוק זה אינו מוסרי.
    במילים אחרות – הם בעצמם יודעים שמקור המוסריות של האדם אינו הדת."

    אז נכון.
    כשם שהחילוניות מאפשרת לאדם להיות טוב באמת – היא מאפשרת לו להיות גם רע באמת, בשעה שהדת מחייבת את כולם להיות רעים – אבל מקשה עליהם את ההגעה לשיאי הרוע.
    העניין הוא שזה לא הוויכוח בינינו.
    הרי כשאני אומר שהדת מזיקה אינני מציג כאלטרנטיבה את כל הדרכים להיות חילוני.
    האלטרנטיבה שאני מציג היא זו של החילוני הטוב!

    הבלבול הזה שהדתיים מנסים ליצור בשאלה מצליח לבלבל גם את החילוניים.
    לא פעם אני שומע ביטויים בסגנון "כבר עדיף שיהיה דתי משיהיה מסומם", כאילו שהאלטרנטיבה היחידה לדת היא התמכרות לסם אחר (במקום האופיום להמונים).
    זה כאילו שמישהו שהיה שומע שבנו לוקח אל אס די היה אומר "נו מילא. זה עדיף על אקסטזי" (זה משל – אינני יודע באמת איזה סם יותר גרוע אז אל תתפסו אותי באי דיוק בנקודה זו).
    אז שיהיה ברור: להיות מסומם אינה האלטרנטיבה היחידה לדתיות וכשאני מנסה לגרום לאדם להתפכח מהזיית הדת אינני מנסה לדרדר אותו לסמים.

  6. יוסי:
    לא נכון.
    הדתיים כפופים למצוות הדת ואם הדת מצווה עליהם להיות הומופובים הם נהיים הומופובים גם אם מטבעם הם נורמליים

  7. מיכאל, אתה "נופל" בקטע של "אני מתכוון.. לצד הטוב של הקשת"
    גם בין הדתיים יש אנשים טובים ורעים, נחמדים ומנוולים (כואב הלב, אבל דתיות לא מונעת לחלוטין נבזות)

    לכן, אותה שונות שאתה מצפה לה אצל החילוניים תתקיים גם אצל הדתיים. בדיוק כפי שאי אפשר לראות בחילוניים מקשה אחת, גם אצל הדתיים זה לא נכון

    אגב, לשם התרגיל, הרצתי שליפה מהסקר החברתי על מצב בריאות כללי מול רמת דתיות: מצב בריאות כללי טוב מאוד + טוב היה אצל החרדים 91.1% דתיים 81.2% וחילוניים 83.4%
    מצב בריאות לא כל כך טוב ובכלל לא טוב היה אצל חרדים 9% דתיים 18.8% וחילוניים 16.4%

    נכון המספרים האלו הם הכל רק לא באמת מחקר. אבל חשבתי שזה מעניין בהקשר שלנו…

  8. שמוליק:
    מה זה "יהיה טוב יותר בדת"?
    אדם שנולד חילוני לא יהיה טוב יותר בדת גם אם יש לו שליטה עצמית מולדת כי הוא בכלל לא יהיה דתי.
    הדת מכוונת את כל המאמינים לשליטה עצמית רבה יותר בין אם יכולתם המולדת בתחום גבוהה ובין אם היא נמוכה.

    *******

    הוויכוח בין יוסי לשומר הסף אינו וויכוח על עובדות אלא על מילים.

    שומר הסף טוען – ובצדק – ששליטתו העצמית של האדם נובעת מאמונתו שאלוהים יעניש אותו אם לא ישלוט בעצמו אבל הוא טועה באמרו שלא מדובר כאן בשליטה עצמית.
    זו טעות – הן במערכת הערכים הדתית שבה "הכל צפוי והרשות נתונה" או "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" – והן במערכת הערכים שלו שבה אין אלוהים ולכן ברור שלא אלוהים שולט באדם הדתי אלא האדם הדתי עצמו עושה זאת.

    *******

    הדת אכן מעודדת שליטה עצמית ומסתבר שעידוד זה מוסיף שנים לחיים.
    מה שברור הוא שעידוד זה דווקא מוריד את כמות החיים בשנים (ומה הטעם לדחות את המוות אם גם לפניו לא חיים?).

    *******

    אדם רציונאלי יכול לקחת את הטוב שבכל העולמות.
    הוא יכול לתרגל שליטה עצמית בהימנעות מפעילויות וממנהגים מזיקים מבלי להיכנע לשליטה העצמית האוסרת מחשבה עצמאית ומחייבת התנהגויות בלתי מוסריות.

    הבעיה עם כל ההשוואות הללו בין דתיים לבין חילוניים נובעת תמיד מאותה אי הבנה הרואה בחילוניים מקשה אחת.
    הם לא.
    כל מה שמשותף להם הוא הכפירה בדת, אבל ההחלטה אם בעקבות כפירה זו הם יהפכו למדענים רציונאליים ובעלי שליטה עצמית – בקצה האחד של הקשת – או לעבריינים מסוממים בקצה השני שלה – יוצרת בין החילוניים לבין עצמם שונות מאד גבוהה.

    כשאני אומר שעדיף לו לאדם להיות חילוני, אני מתכוון, מן הסתם, לצד הטוב של הקשת ולא לצד הגרוע.
    אני מניח שמחקר שישווה בין תוחלת החיים של אנשים מסוג זה לבין זו של דתיים – לא יימצא הבדל.

  9. שומר הסף

    כלומר שישנה שליטה עצמית הנובעת מהחלטה עצמית ממודעות עצמית
    ויש כביכול שליטה עצמית כשאדם נמנע מלעשות דבר מה מתוך פחד שייענש

  10. שומר סף, אין לך מושג על מה אתה מדבר!
    להיות דתי זה לדעת שיש דברים שלמרות שהם מפתים, הם אסורים
    להיות דתי זה למשל למרות שקשה לקום בבוקר. להתאמץ ולקום כי צריך להגיע לתפילה

    פשוט אין לך משוג על מה אתה מדבר

    נכון, דתי יש לו את מי לשאול שאלות מסובכות
    אבל, הרוב הגדול של החילוניים פשוט לא שואלים ונותנים לדברים לעבור ליד
    לא מאמין לי? תראה את השיעור העצום של הבוהים בתוכנית "הפח הגדול" בטמבלויזיה

    אז גם אני חילוני, נכון
    אבל להגיד שדתי לא נדרש לשליטה עצמית זה פשוט לא נכון
    בוא ננסה להתגבר על הסטריאוטיפים ולנהל דיון רציני. OK?

  11. ליוסי
    "להיות דתי דורש שליטה עצמית" – ? לא !
    שכן כל מהותה של הדת היא שליטת "אלוהים" או רב או כומר ,
    שליטה כלומר מישהו שחושב עבורך ואומר לך מה מותר ומה אסור,
    מה טוב ומה רע , למאמין האדוק אין צורך במחשבה עצמאית
    לכן גם לא ב"שליטה עצמית".

  12. ועכשיו בואו נדבר ברצינות (א)

    ראשית, ניתן בהחלט לטעון שדת היא סוג של שליטה עצמית, של תרגול מתמיד באיך לנהל את עצמך כך שהיכולות האלו מתחזקות גם באפיקים אחרים של חיינו.

    ירצה מי להגיד שהמדובר כמו שכמדומני אמר קרל מרקס שהדת היא קביים לנשמה? אז בסדר. קיבלתי. האם מישהו מאיתנו היה מעיז ללגלג על אדם פגוע רגל הנעזר בקביים? חלילה. ומן המשל אל הנמשל: אני אדם חלש, אינני מצליח להתגבר על הרגלים מסויימים. אם ישנה תרגולת/ שיטה שתחזק את היכולת שלי להתגבר ולעשות את מה שנכון וטוב, אז מה רע אפילו שהמדובר בקביים?

    ועכשיו בואו נדבר ברצינות (ב)
    קל לי לחשוב שיש כאן מתאם ולא סיבה ותוצאה. אדם עם שליטה עצמית טובה (נאמר מלידה או מחינוך) יצליח גם לשלוט בהתנהגויות גרועות בריאותית שלו וגם להיות דתי יותר טוב (להיות דתי דורש שליטה עצמית לא מבוטלת)
    לפיכך, יש כאן A שנובעות ממנו תוצאות X ו- Y והמחקרים אשר הראו מתאם בין X ו- Y החמיצו את הגורם המסביר

  13. נקודה
    באותה הרוח….
    אם היה מתברר שהם חיים הרבה פחות
    אפשר היה לטעון שיש אלוהים.
    והוא דואג לעתיד עמו.

  14. למגיב איש נהפוך הוא: חלק מהמאמינים עלו השמיימה במרכבות אש ועל גבי סוס מכונף כך שהם לא מתו הם יושבים בשמיים ואוכלים משור הבר והלויתן.

  15. ד"א הקדימון על שיעורי תמותה נמוכים בקרב מאמינים הצחיק אותי…
    בוודאי שיעור התמותה הוא מאה אחוז.
    או אולי אפילו יותר יש המאמינים כי חלק מהמאמינים מתו פעמיים :-).

  16. השליטה העצמית לא רק מול פיתויים אלא גם מול "הרודן הקטן" כפי שמתאר בספריו קרלוס קסטניידה.

  17. "טוב מושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי ט"ז ל"ב).

    מוטב שיובאו באתר הזה גם פניני חכמה מהפולקלור היהודי.

    לשאלה מה קדם "הביצה או התרנגולת".
    כאבא לילדים אומר בבטחה שיש ילדים הנולדים עם יכולות ריכוז ושליטה עצמית גבוהה ומשם נובע כחם בדחיית סיפוקים, לעומת ילדים חסרי קשב וריכוז באופן טבעי, אותם ילדים מאוד מתקשים לעקוב אחר תבניות שיקדמו אותם לעבר מטרותיהם.

    לא ניתן לייחס זאת לדת, אלא להפך, ילדים בעלי יכולת ריכוז גבוהה יוכלו גם להצטיין בדת הדורשת ריכוז גבוהה למשך זמן רב, באירועים כמו תפילות ושיעורי תורה ארוכים ומייגעים, אלא גם אותם ילדים המצליחים בבתי הספר ובהמשך חייהם במה שינסו לעשות, כנאמר "מושל ברוחו"…

  18. הם חיים יותר כי אלוהים נותן להם צ'אנס לנסות ולהיטיב עם חייהם, אך ללא הואיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן