רק ביוב?

ד”ר אסף רוזנטל, תושב אילת כותב על ההשלכות ארוכות הטווח של הזרמת הביוב לים בסוף השבוע ומציע להעניש אחראים אם  המערכת שתחת אחריותם קורסת, כדי לגרום להם לתכנן טוב יותר

“מפרץ אילת הוצף בביוב גלמי שפרץ בשני מקומות בחוף הצפוני וזרם לים”. זו היתה לשון ההודעה ברוב אמצעי התיקשורת, הסיבות לפריצה רבות אבל בבסיסן הזנחה שנובעת מבורות וחוסר אכיפה של חוקים סביבתיים.

את הנזק התיירותי – אנשים שעוזבים את החופים ניתן היה למדוד מיד. את הנזק הבריאותי למי שלא היו מודעים לזיהום קשה יהיה לכמת, מי יוכל לומר לשחיין כי מחלה מסוימת תקפה אותו בגלל היותו במים המזוהמים?

מה-עוד שעל פי הידוע הזיהום החל ביום שישי אחר-הצהריים ואילו ה”הודעה לציבור על איסור הכניסה לים” הגיעה רק למחרת, בשבת בבוקר. מה על כל מי ששהה במים בשעות שקדמו להודעה? יש להניח ולקוות כי לא תהיה פגיעה בריאותית לאנשים.

לא כך המצב לסביבה הטבעית, זרימה של מאות מ”ק ביוב גלמי לים מרעילה את הסביבה, הצחנה מורגשת מיד, הפגיעה הסביבתית תופיע לאחר זמן. הביוב מהווה ריכוז גבוה של חמרי מזון (נוטרינטים) שמושכים את כל החי (והצומח) בים, אלא שיחד עם חמרי המזון יש גם רעלים רבים, חמרי אנטיביוטיקה ותרופות, חמרי ניקוי ודטרגנטים, שרידי הורמונים ותוספים שונים ומשונים.

כל אלה ואחרים ניקלטים ע'י שוכני הים. ככל שעולים בשרשרת המזון גדל ריכוז הרעלים, כך שברקמות הטורפים הגדולים – דגים גדולים, צבים, דולפינים, ריכוז הרעלים הוא הגדול ביותר ולפיכך גם המזיק ביותר.

ריבוי חמרי המזון יכול לגרום ל”פריחת” אצות, פריחה שמונעת חמצן מהמים ולפיכך גורמת לחנק אלמוגים ודגים. אלו הם רק מעט מהנזקים שביוב גלמי יגרום למפרץ.

נשאלת השאלה מה לעשות? אין זאת הפעם הראשונה שביוב גולש למפרץ. לאחר מעשה אין אפשרות למנוע את האסון, לכן ברור ומובן כי צריך היה למנוע את ה “גלישה”. איך? אינני מהנדס ביוב ולכן לא לי הפתרונות, אבל, אילו ידעו המהנדסים שתיכננו את קוו הביוב כי פריצתו משמעותו תביעה פלילית כנגדם, אילו ידעו מניחי הקו כי פריצתו תגרור אותם לבית-סוהר, יש להניח כי הפריצה היתה נמנעת. אילו ידעו ראש העיר ומנהלי המשנה של המערכת כי ביוב בים יחייב אותם בתשלומי פיצויים לכל הנפגעים ובעיקר לסביבה, יש להניח כי היו מוצאים את הפתרון הנכון לפריצה (שאיבה

למיכלים, הרחקה וכד').

במילים פשוטות אילו היה ברור לכל מי שעוסק בנושא (שנשואו מהווה איום סביבתי ) כי כשלון גורר עונש, הסכוי לגלישה היה מיזערי !

הסיבות לפריצה הן טכניות, המקור הוא בתפיסה כוללנית. במשך עשרים השנים שעברו אני פונה וחוזר ופונה לרשות שמורות הטבע, עירית אילת, מקורות והמשרד להגנת הסביבה, בדרישה / בקשה לערוך סקר שיקבע מה כושר הנשיאה של מפרץ-אילת והמדבר שסביבו, סקר שתוצאותיו יקבעו כמה תושבים יכולה הסביבה לשאת, כמה חדרי מלון יבנו, כמה מטיילים יורשו לבוא.

לסביבת אילת (המדברית והימית) כושר נשיאה מוגבל, כאשר מנצלים את הסביבה מעל לכושר הנשיאה נגרמת התדרדרות ופגיעה, כלומר הסביבה נפגעת. כאשר הסביבה ניפגעת, כל מי שחי בה – כולל יצורי-אנוש, נפגע.

לי – וכך גם לכל המכותבים ברור כי כבר מזמן עברנו את הגבול, אלא שהגבלת מס' התושבים באילת תפגע בראשי העיר, הגבלת מס' חדרי מלון תיפגע ב תיירנים, הגבלת מס' המבקרים בשמורות תפגע ב”רשות” וכך כל גוף ורשות, במקום לעסוק ולדאוג בנושא עליו הופקד, במקום לתכנן נכון את העתיד כדי למנוע פגיעה סביבתית שתביא לפגיעה כלכלית, עסוקים כולם ב”היום”, כמה ניתן להרוויח מיד, וזו כמובן… בורות,

מזה שנים מס' אני פונה ומזהיר ( את הגופים הנ'ל) מפני שאיבת יתר ממפלס המים בערבה הדרומית, ההוכחה הנראית לעין על שאיבת היתר היא התיבשות עצים בשפכי הוואדיות. הפחתת השאיבה משמעותה שאיבת יותר מי ים, כלומר עלות התפלת מים גבוהה יותר, ואולי שוב הגבלה במס' הצרכנים…. לכן גם העירייה וגם מקורות פשוט מתעלמים. ה”רשות” שאמורה להיות פה לעצים המתיבשים… מפיקה תירוצים, סוגרים דרכים בפני כלי רכב, וממציאים הבלים חדשות לבקרים.

התחלנו בביוב… אילו לכל בעל תפקיד היה ברור כי על כשלון נענשים, לא היו כה הרבה כשלונות, ולא הינו סובלים מהצחנה.

דר' אסף רוזנטל, אקולוג,
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום
אמריקה.
לפרטים: טל‘ 0505640309 / 077-6172298,
דוא‘ל: [email protected]