החיפוש אחר אי־טי האמיתי

כתבה היסטורית מ־1992, ערב תחילת פרויקט SETI של נאס״א, חוזרת אל ג׳יל טארטר, פרנק דרייק וטלסקופ ארסיבו – ואל התקופה שבה נדמה היה שאולי אות מתבונה חוץ־ארצית נמצא ממש מעבר לפינה.

רדיו־טלסקופ ארסיבו בפוארטו ריקו
רדיו־טלסקופ ארסיבו בפוארטו ריקו, ששימש גם למחקרי SETI. המצפה הושבת בנובמבר 2020 בשל סכנת קריסה, ופלטפורמת המכשור שלו התמוטטה ב־1 בדצמבר 2020. צילום: brianirwin.aol.com / Depositphotos.

הערת מערכת, ספטמבר 2026: הכתבה מבוססת על מאמר מאת דאבא סובל שפורסם במגזין Life בספטמבר 1992, ערב תחילת פרויקט SETI של נאס"א, והיא מובאת כמסמך היסטורי המשקף את האופטימיות של התקופה. הקונגרס הפסיק את מימון התוכנית ב־1993, והחיפוש נמשך לאחר מכן ביוזמות אחרות. רדיו־טלסקופ ארסיבו, העומד במרכז הכתבה, הושבת בנובמבר 2020 בשל סכנת קריסה, ופלטפורמת המכשור שלו התמוטטה ב־1 בדצמבר 2020.

מבוסס על מאמר מאת דאבא סובל, שפורסם במגזין Life בספטמבר 1992. תרגם: אבי בליזובסקי.

תוכנית SETI של נאס"א יוצאת לדרך

האם יש חיים אינטליגנטים בחלל החיצון? פרויקט שמפעילה נאס"א בעלות של 100 מיליון דולר ושמתחיל בסתיו הקרוב אולי יתן תשובה סוף סוף לאחת השאלות המורכבות ביותר של האנושות: האם יש שם מישהו? בחודש הבא תתחיל נאס"א, במבצע שיהפוך למדע אמיתי, את מה שהיה קיים עד כה רק בין דפי המדע הבדיוני – קיומם של חיים במערכות שמש אחרות.

ג'יל טארטר: "מחפשת אחרי אנשים ירוקים קטנים"

ג'יל טארטר בת השמונה ישבה ליד שולחן המטבח מנסה להתעמק בשאלון שקיבלה מבית הספר, בו נתבקשה למלא מספר פרטים על עצמה. לאחר זמן מה היא הגיעה לסעיף "עיסוק האם". הלוואי שהייתה יכולה לרשום משהו כמו "רופאה" או "מורה". היא ביקשה עזרה מאמה, ואמה ג'יל טארטר ניסתה שוב ושוב להסביר לבתה מה היא עושה כל יום. מילים כמו "אינטליגנציה", "גלי רדיו", "חוץ־ארציים", התעופפו בחלל האוויר. ג'יל הקשיבה, ניסתה להבין משהו הגיוני, ולבסוף היא חייכה, חזרה אל הטופס ורשמה: "מחפשת אחרי אנשים ירוקים קטנים".

"מסר מציוויליזציה זרה עשוי לעבור דרך בתינו ממש בזה הרגע".

מבצע החיפוש הגדול מתחיל בארסיבו

ב־12 באוקטובר 1992 בשעה שלוש אחה"צ לפי הזמן האטלנטי, כאשר האומה האמריקאית תחגוג את יובל ה־500 לגילוי אמריקה על ידי קולומבוס, תפעיל ג'יל טארטר את המתג בארסיבו, פוארטו ריקו, מתג של טלסקופ הרדיו החזק ביותר שנבנה אי־פעם. באותו רגע ממש, עוזרה "יצית" טלסקופ שני בתחנת גולדסטון טרקינג שליד בארסטו, קליפורניה, כחלק מרשת בינלאומית של רדיו־טלסקופים. שני המדענים יחלו, לא פחות ולא יותר, מאשר באחד המבצעים המדעיים האמביציוניים ביותר שנועד לגילוי עולמות שכריסטופר קולומבוס לא יכול היה אפילו להעלות בדעתו. אף טיל לא ימריא, אף קול מחדר הבקרה לא יקרא ברמקולים לפני המראה, שום מצלמת טלוויזיה לא תשלח לכדור הארץ תמונות מכוכב לכת זר. למרות זאת למעלה ממאה פיזיקאים, אסטרונומים, מתכנתים, וטכנאים ימוקמו באתרי בקרה כאשר מחשבי־על יעקבו למיליוני תדרי רדיו, מחפשים אחר אותות הגיוניים שיאשרו את מה שמרבית האסטרונומים מאמינים בו זה שנים – שאנחנו לא לבד.

המבצע של נאס"א – פרויקט בן 100 מיליון דולר שנקרא SETI, ראשי תיבות של Search for Extraterrestrial Intelligence – תוכנן להימשך לפחות עשור, בתקווה לגלות גלי רדיו שנוצרו על ידי יצורים תבוניים. גלים כאלה עשויים להתחיל את מסעם לכדור הארץ במהירות האור אתמול או לפני אלפי שנים.

מיזם שאפתני בהרבה מכל קודמיו

למרות שאסטרונומים השתמשו ברדיו־טלסקופים בעבר כדי להאזין לסימנים של חיים אינטליגנטים ביקום, הפרויקט הנוכחי מגמד ניסיונות קודמים. לפחות שישה רדיו־טלסקופים ברחבי העולם ייועדו למבצע הנוכחי כתגבור לצלחת בארסיבו – חמישית מייל (כ־305 מטר) קוטרה – שגם היא אמורה להגדיל את רגישותה ב־300 אחוז באמצעות תוכנה מיוחדת שתוכננה לנתח את האותות. הפרויקט הוא כה מתוחכם, עד שכעבור שלושה ימים של האזנה הוא יגיע לכל מה שנעשה ב־32 השנים מאז החל האסטרונום פרנק דרייק במיקוד רדיו־טלסקופ לעבר שני כוכבים קרובים, אפסילון אירידני, וטאו־סטי, בתקווה למצוא חיים אינטליגנטים על כוכבי לכת המקיפים, אולי כוכבים אלו.

פרנק דרייק, שהיה אז בן 62 ושימש ראש פרויקט SETI במאונטיין ויו (Mountain View), קליפורניה, התקשה להמתין ל־12 באוקטובר. "לא מצאתי דבר מתסכל יותר מהמחשבה שמסר רדיו מציוויליזציה זרה עושה את דרכו לכיווננו בזה הרגע, אך כמו לחישה, קשה לנו לשמוע אותו", אמר.

הדרך של ג'יל טארטר אל SETI

כאשר ג'יל טארטר הייתה בת תשע, בשנת 1953 קנו הוריה מכשיר טלוויזיה. כל שבת בבוקר, היא וחבריה באיסטצ'סטר, ניו יורק, התאספו מסביב למכשיר ומחליפים ביניהם רשמים בצפותם בפלאש גורדון. עבורה, הרעיון של חיים ביקום, היה טבעי כמו קורנפלקס.

בחופשה מבית הספר, הייתה ג'יל מטיילת עם אביה לאורך חופה של פלורידה, כשהם לומדים את צורת המערכות. הם היו תוהים אילו סוגים של יצורים יכולים ליישב כוכבי לכת אחרים. בשנת 1976 לאחר שקיבלה את תואר ה- PhD באסטרונומיה בבארקלי, החלה טארטר לעבוד במרכז המחקרים איימס, חוקרת שם כוכבים חומים (עצמים תת־כוכביים שמסתם קטנה מכדי לקיים היתוך מימן יציב). "כך עשיתי צעד גדול אל פרויקט SETI", היא מספרת, ואכן בשנת 1988 היא מונתה למפעילה הראשית של המבצע.

טארטר היא בת מזל. היא לעולם לא השתתפה בסקפטיות שניסיונותיו החלוציים של פרנק דרייק העלו. ב־1959 כאשר דרייק הציע להשתמש ברדיו־טלסקופ הממשלתי החדש בגרין באנק, ווסט-וירג'יניה, לחפש מסרים מהחלל החיצון, הסתכלו עליו עמיתיו המדענים בתימהון. הוא נזכר בהרבה גבות מורמות. למרות זאת הוא הצליח להשיג 200 שעות האזנה בטלסקופים שהוכנו עבור מחקרים אחרים. אמרו לו "אתה יכול לעשות את המחקר פעם אחת, אבל אחר-כך עליך לשכנע את עמיתיך האסטרונומים המקובלים. חיפוש אחר יצורים חוץ ארציים יכול לגרום נזק לקריירה שלך".

המאבק על הלגיטימציה והמימון

כאשר נאס"א התחילה לקחת את המאמצים הללו ברצינות ולכלול אותם בתקציב ב־1978 הטיח הסנטור ויליאם פרוקסמאייר בסוכנות החלל את אחד מפרסי ה- Golden Fleece שלו כנגד מי שרוצה לבזבז את כספי משלם המסים האמריקני. נאס"א החזיקה את הפרויקט בחיים, אך בתקציב 1981 דרש פרוקסמאייר כי אף סנט מן התקציב לא יוקצה למחקר כזה, וזה עבר.

קארל סייגן, שהתפרסם לאחר הצלחת ספרו "דרקוני גן העדן", וסדרת הטלוויזיה שלו "קוסמוס", פגש את פרוקסמאייר. הוא מנה את הכוכבים לסנטור, מיליארדים בגלקסיה אחת שכמוה יש מיליארדים ביקום. וגם כי המדע טרם גילה אף לא כוכב לכת אחד החג מסביב לשמש אחרת, הוא מבין כי חייבים להיות מיליונים כאלה. יש כל כך הרבה כוכבים הדומים לשמש שלנו ביקום, אמר סייגן, שלא ניתן אפילו להעלות על הדעת שאנחנו, בני האדם, הם היצורים האינטליגנטים היחידים בו.

"פרוקסמאייר קיבל החלטה על-סמך נתונים לא מספקים" – אמר סייגן – "כשיקבל עוד מידע, הוא ייסוג בו מההחלטה".

למרות זאת, הרבה אנשים חשבו שסייגן ועמיתיו השתגעו. בייאושם מכך שנאס"א לעולם לא תקבל מספיק כסף כדי לממן את SETI, ייסד סייגן את החברה הפלנטרית, ארגון שגדל בתוך 18 חודשים למאה אלף חברים עם תקציב שנתי של למעלה משני מיליון דולר. בשנת 1982 הוא החתים עצומה הקוראת לממן את SETI ולמעלה מחמישים מדענים מוכרים כולל פרנסיס קריק, סטיבן ג'יי גולד, לינוס פולינג, וסטיבן הוקינג, חתמו. באותה שנה, קבוצה בשם החותם הכחול, קבוצה של אסטרונומים, הכריזה כי "יצורים אינטליגנטים הם חלק מהיקום, כמו כוכבים וגלקסיות. קשה לדמיין עוד תגלית אסטרונומית שתהיה לה השפעה על כל התחומים האנושיים כמו גילוי תבונה חוץ־ארצית".

שלוש שנים אחר-כך, סייגן הציע למפיק של אי. טי., סטיבן שפילברג, ושכנע אותו לתרום מאה אלף דולר, למחקר לחיפוש אחר אותות תבוניים, שנערך במסגרת META (Megachannel Extra-Terrestrial Assay), במצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד באוק רידג', מסצ'וסטס. אך התמיכה העיקרית לפרויקט SETI שגברה בהתמדה בשנים האחרונות, נפלה בשל שרירות ליבם של פקידי ממשל. ב־1990 הסנטור הרפובליקני ממסצ'וסטס, סילביו קונטה, ניסה לעצור את התקציב של נאס"א עבור SETI עם הערה לעמיתיו המחוקקים: "כמובן שיש ציוויליזציות מתקדמות בחלל החיצון, אבל אנחנו איננו צריכים לבזבז שישה מיליון דולר השנה, כדי למצוא עקבות של יצורים נבלים אלו. לשם כך 75 סנט כדי לקנות טבלואיד בסופרמרקט השכונתי". וביוני האחרון ניסה הסנטור ריצ'ארד בריאן, דמוקרט מנבאדה, לקצץ את תקציבי פרויקט נאס"א־SETI.

כיצד פעל רדיו־טלסקופ ארסיבו

הרדיו־טלסקופ הגדול בעולם איננו נראה כטלסקופ אופטי הנמצא בשימוש אסטרונומים. גם אין לו את השפופרת הארוכה הבולטת מתוך מבני המצפים הנמצאים על הרים ברחבי העולם. כמו בפלומר שבקליפורניה, או מאונה קיאה בהוואי. הטלסקופ בארסיבו הוא קערה מכוסה אלומיניום בתוך חור באדמה. מעל הקערה מאות טונות של אנטנות מתכווננות תלויות על כבלים המחוברים למגדלי תמיכה בגבעות שמסביב. בדומה לאנטנת לוויינים רגילה, טלסקופ רדיו ממקד כל גל רדיו הפוגע בו לכיוון נקודת איסוף מרכזית, שם האות מוזן למחשב ומעובד על ידי מקלט. בניסוי שנערך בשנת 1987 מחשב-על חדש, שחובר לטלסקופ בגולדסטון במדבר מוהאבי, איתר בקלות אותות דקים בני וואט אחד ששוגרו מהחללית פיוניר 10 ששוגרה מכדור הארץ בשנת 1972 והרחיקה ארבעה מיליארדי מייל בחלל. מאז אמצע שנות החמישים, אז הוקמו הרדיו־טלסקופים הראשונים, הבינו המדענים שיש להם ערך רב בחיפוש אחר חיים אינטליגנטים ביקום. אותות רדיו טבעיים שמקורם בכוכבים הם בלתי סדירים ואקראיים, בעוד שגלי הרדיו המשמשים לתקשורת הם בעלי תבניות סדורות, הניתנות בקלות לגילוי ולהצגה במוניטורים כמו אוסצילוסקופ. הרעיון לחפש אותות כאלה שנוצרו על ידי יצורים זרים, עלה בראשם של האסטרונום פרנק דרייק, ושל הפיזיקאים – ג'וזפה קוקוני, ופיליפ מוריסון בקורנל.

קוקוני ומוריסון הציעו ב־1959 בכתב העת Nature שיצורים נבונים עשויים להשתמש בתדירויות רדיו לתקשורת בין־כוכבית. "הסיכוי להצלחה קשה להערכה, אבל אם לא נחפש, הסיכוי להצלחה הוא אפס", כתבו.

בהשוואה לפרויקטים אחרים של נאס"א, פרויקט SETI הוא זול. בין השנים 1962 ל־1973 לדוגמא, עלו שיגורי אפולו לירח 24 מיליארדי דולרים. התקציבים בסך 13.5 מיליון דולר שהוקצו השנה ל־SETI, הם רק עשירית האחוז מתקציב נאס"א, העומד על 15 מיליארד דולר. "אם אתה לוקח בחשבון את הסיכוי להצלחה ואת ההשלכות של ההצלחה הזאת, מדובר בהשקעה הטובה ביותר בהיסטוריה", אומר פרנק דרייק.

מחשבים שמחפשים דפוסים בתוך הרעש

רוב הכסף מיועד לציוד חדש – בעיקר לקליטה ברורה יותר, וכן לתוכנה לפענוח האותות. כאשר הטלסקופים מכוונים בו-זמנית כמות רעש קוסמי כל-כך גדולה במיליוני ערוצים, רק מחשבים יכולים לעבור על המידע, לחפש תבניות ואפשרויות, שאף מפעיל אנושי לא יוכל לזהות.

כמובן שדרוש אדם, הפיזיקאי קנט קולרס, כדי לתכנן תוכנה כזו, אבל קולרס, שהיה אז בן 43, איננו אדם רגיל. הוא עיוור מלידה, לא ראה אות רדיו מימיו, וגם לא אוסצילוסקופ. למרות זאת, הוא תמיד אהב אסטרונומיה. כאשר היה בן חמש, נזכר קולרס, קרא לו אביו קטעים מתוך ספר הזהב של האסטרונומיה. "הרעיון שיש עולמות אחרים לגלות, הצית את דמיוני", הוא נזכר, ואיזה דמיון, קולרס הצליח לשתול בתוכנה שלו כזאת חוכמה, שתוכל לזהות אותות תבוניים הנבלעים בתוך רעש סטטי.

לא צלחות מעופפות אלא אותות רדיו

כאחת שכל ילדותה הוקסמה מסיורים בין כוכביים, ג'יל טארטר, שהייתה אז בת 48, הייתה הראשונה לספר שיצורים חוץ־ארציים לא ביקרו מעולם בכדור הארץ, וכנראה גם לא יבקרו. מדעני נאס"א־SETI דוחים את הסיפורים על צלחות מעופפות וסיפורי מפגשים עם זרים. רובם אינם מאמינים שמסע לאורך המרחבים הענקיים של החלל הוא אפשרי, או רצוי. האנרגיה הדרושה למשלוח גופים חיים דרך החלל, שלא כמו גלי רדיו שאין להם מסה, מבטלת בתוקף את האפשרות הזאת גם בעיני המדענים הפתוחים ביותר. הערכות שמרניות מציינות שספינת חלל המסיעה 10 אנשים, למסע בן 5 שנות אור, הלוך ושוב למערכת שמש שכנה במהירות האור, יהיה גדול פי 500,000 מכמות האנרגיה שתצרוך ארה"ב השנה.

מה שמדעני SETI מחפשים זו תקשורת בין־כוכבית בין ציוויליזציות הרחוקות זו מזו מספיק כדי למנוע פלישה, השתלטות, קולוניזציה, "קניבליזם", וכדומה. מסר מאחת מהן, שהחל את דרכו לכדור הארץ לפני אלפי שנים, כאשר התרבות שלנו הייתה בחיתוליה, יכול להיקלט בכל רגע. אם ייקלט במערכת SETI בארסיבו, יוכל מסר כזה להתפענח על ידי התוכנה של קולרס, וזו תתקשר בטלפון. בשלב הזה, אסטרונום תורן ייקח פיקוד ויעשה בדיקות ידניות.

מה יקרה אם יתקבל אות?

ואולי תהיה זו טארטר שתתקשר, כאשר הדבר יקרה בדיוק במשמרת שלה. היא תכוון מחדש את האנטנות כדי לחפש אחר חזרה על האות ותזעיק את עמיתיה כדי לעזור למצוא את האות ולחגוג את הגילוי. במשך ימים היא תחפש שוב ושוב את האותות, בודקת שוב ושוב את מידת האותנטיות שלהם. לבסוף, כאשר תשתכנע שאלו אינם יכולים להיות שום דבר אחר מלבד מה שאנו מקווים שהם יהיו, היא תספר זאת לעולם. "מייד לכשנהיה בטוחים שזה נכון, נספק את המידע הזה לציבור" אומרת טארטר. "כל אות שיתקבל הוא רכוש כל האנושות. הם נשלחו לכדור הארץ, לא לנאס"א. לאחר אלפי שנות נדודים, כל בני האדם יצטרכו לדעת שאנחנו לא לבד".

מבט מן ההווה

מאז 1992 השתנו כלי החיפוש, אך שאלת היסוד נותרה. חיפושי SETI בני זמננו עוסקים במגוון של חתימות טכנולוגיות, סורקים תחומי תדרים רחבים יותר ונעזרים גם בבינה מלאכותית לסינון הפרעות ולזיהוי אותות מעניינים. עד כה לא אומת אות שמקורו בתבונה חוץ־ארצית.

שאלות ותשובות

מהו SETI?

SETI הם ראשי התיבות של Search for Extraterrestrial Intelligence – החיפוש אחר תבונה חוץ־ארצית. החוקרים מנסים לזהות חתימות טכנולוגיות, ובהן אותות רדיו בעלי מאפיינים שאינם אופייניים למקור טבעי.

מדוע מחפשים דווקא אותות רדיו?

גלי רדיו יכולים לעבור מרחקים בין־כוכביים גדולים, ורדיו־טלסקופים מסוגלים לסרוק תחומי תדרים רבים ולחפש בהם דפוסים צרים וסדורים שעשויים להעיד על מקור טכנולוגי.

מה קרה לפרויקט SETI של נאס"א?

התוכנית יצאה לדרך ב־1992, אך הקונגרס הפסיק את מימונה ב־1993. החיפוש נמשך לאחר מכן ביוזמות אחרות: מכון SETI הפעיל את פרויקט פיניקס, ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי השיקה ב־1999 את SETI@home כמיזם נפרד של מחשוב התנדבותי.

מה קרה לרדיו־טלסקופ ארסיבו?

לאחר כשלים בכבלי התמיכה הוחלט בנובמבר 2020 להשבית את הטלסקופ. ב־1 בדצמבר 2020 קרסה פלטפורמת המכשור אל תוך הצלחת. אפשר לקרוא על ההחלטה שקדמה לקריסה בכתבת הידען על השבתת המצפה.

* דאבא סובל, לשעבר כתבת המדע של הניו יורק טיימס, כתבה על החיפוש אחר תבונה חוץ־ארצית במשך 18 שנה. בשנת 1992 ראה אור הספר שכתבה עם האסטרונום פרנק דרייק, Is Anyone Out There?.

עוד בנושא באתר הידען

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.