מדענים מנסים דרכים חדשות לשכנוע ציבור ספקן

מעורבות ציבורית בעת המחקר, ואף לפניו, ולא רק בסופו, עשויה לסייע בהתאמת המחקר לערכי הציבור

"על אנשי המחקר להיות נכונים לא רק להיות קשובים לשאלות ולתהיות שמעלה הציבור ולא להסתפק בניסיון להדוף אותן, אלא גם להיענות להן – אף אם משמעות הדבר היא שיהיה עליהם לגנוז טכנולוגיה שלדעתם עשויה לשנות את העולם." אילוסטרציה: U.S. Air Force photo by Richard Eldridge.
"על אנשי המחקר להיות נכונים לא רק להיות קשובים לשאלות ולתהיות שמעלה הציבור ולא להסתפק בניסיון להדוף אותן, אלא גם להיענות להן – אף אם משמעות הדבר היא שיהיה עליהם לגנוז טכנולוגיה שלדעתם עשויה לשנות את העולם." אילוסטרציה: U.S. Air Force photo by Richard Eldridge.

מאת ברוק בורל, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 31.10.2017

רוברט שפירו, מי שעמד באותה עת בראש חברת Monsanto, הדהים ב-1999 את באי כנס גרינפיס בלונדון כשהכה על חטא והודה: אשמנו. שלוש שנים בלבד קודם לכן הוציאה החברה לשוק קו חדש של יבולים מהונדסים גנטית (GE), והתגובה הציבורית החריפה לא איחרה לבוא. לאחר השקה כושלת, נעדרת שקיפות, אמר שפירו בגילוי לב, הגיבה החברה למתקפה הציבורית בפולמוס במקום בדו־שיח. "הביטחון שלנו בטכנולוגיה הזאת … נתפס בעיני רבים, ואפשר בהחלט להבין מדוע, כהתנשאות או אף כשחצנות," אמר עוד שפירו. "מאחר שחשבנו שמתפקידנו לשכנע, לעתים קרובות שכחנו להקשיב."

אלא שהנזק כבר נעשה. חמש- עשרה שנים לאחר מכן, רק 37% מן האמריקנים סברו שמזונות מהונדסים בהנדסה גנטית בטוחים למאכל, וזאת, בהשוואה ל-88% מן המדענים, כפי שעולה מסקרים שנערכו על ידי Pew Research Center. גופים רגולטוריים בארה"ב התחבטו במשך שנים בשאלת הסימון של מזונות מהונדסים גנטית. ב-2015, יותר ממחצית ממדינות האיחוד האירופי אסרו רשמית על ייבוא, שיווק או גידול של יבולים מהונדסים גנטית.

המדע אינו מתרחש בחלל ריק. אך במבט לאחור, רבים מאנשי המחקר כשלו בחזית ההסברה של עבודתם המדעית, או אף סירבו להכיר בקשר הסבוך שבין עבודתם לבין האופן שבו היא נתפסת בציבור כשתוצריה יוצאים מן המעבדה לשוק. "הניסיון העגום שהיה לנו עם מזונות מהונדסים בהנדסה גנטית הוא דוגמה מובהקת למה שקורה במקרה של כשל בתקשורת עם הציבור, כשאנחנו לא מספקים לציבור מידע מדויק ולא מאפשרים לו לבחון את החלופות ולשקול את הסיכון לעומת התועלת שבהן," אומרת ר' אלטה צ'ארו, מומחית לביואתיקה ופרופסורית למשפטים באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. כשיש נתק בתקשורת שבין המדע לבין החברה שהוא משרת, הבלבול ואי האמון הנגרמים עקב כך מעכירים את האווירה ומעיבים על הכול – החל במחקר, דרך ההשקעות בתעשייה וכלה ברגולציה.

כיום, בעידן החדש של טכנולוגיות פורצות דרך בהנדסה הגנטית, דוגמת CRISPR ודחיפת גֵנים, מדענים נזהרים יותר מתמיד שלא לחזור על אותן טעויות. כלים חדשניים אלה מעניקים לאנשי המחקר יכולת חסרת תקדים לעריכת גניםשל כל יצור חי, והטכנולוגיה של דחיפת גנים מאפשרת להם לשנות את הקוד הגנטי של אוכלוסיות בר שלמות. פריצות דרך מדעיות אלה עשויות לסייע בפתרון בעיות גלובליות חמורות, החל בצמצום איומים בריאותיים, כגון מלריה, וכלה בגידול יבולים בעלי עמידות גבוהה יותר לשינוי האקלים. אך גם אם הציפיות שתולים מדענים ב-CRISPR ובדחיפת גנים יתממשו – ותוצרי הטכנולוגיות האלה יוכחו כבטוחים הן לבני אדם והן לסביבה – מה תהיה התועלת אף בטכנולוגיה המבטיחה ביותר אם הציבור ידחה אותה?

"בהיעדר שקיפות, אנחנו עשויים להיות עדים לקיטוב קיצוני בחברה," אומר ג'ייסון דלבורן, פרופסור למדע, למדיניות ולחברה באוניברסיטת המדינה של צפון קרוליינה. קבוצות של אזרחים מודאגים עלולות לחוש מוּדרוֹת, ואילו מי שמקדמים את הטכנולוגיות החדשניות לא יקבלו מָשׁוֹב חיוני הנחוץ לשיפור התכנון והבטיחות שלהן. "הדבר יעמיד את הטכנולוגיה בסכנת השעיה מידית ברגע שבו יצוץ קושי כלשהו," אובר דלבורן.

במטרה למנוע תרחיש כזה, כמה חוקרים נוקטים גישה חדשה. במקום להציג לציבור טכנולוגיה מוגמרת בתום כל שלבי המחקר והפיתוח שלה, הם פונים לציבור באופן יזום ומבקשים לקבל הערות ותגובות, לעיתים אף לפני תחילת המחקר. אמנם, גישה זו אינה מבטיחה תמימות דעים פוליטית וחברתית, אומר דלבורן, "אך היא תורמת לקידום החדשנות ברוח דמוקרטית יותר." פתיחה בדו־שיח מוקדם עם רגולטורים, עם קבוצות הפועלות להגנה על איכות הסביבה ועם קהילות שבהן הכלים החדשניים צפויים להיות מיושמים מאפשרת למדענים לשנות ולהתאים את תוכניות המחקר שלהם ובה בעת, להשיג שליטה רבה יותר על הנָרָטִיב של עבודתם.

קחו לדוגמה את הפרופסור לגנטיקה אבולוציונית אוסטין ברט. ב-2003 פרסם ברט את המאמר התיאורטי הראשון בנושא דחיפת גנים שעברו הנדסה גנטית. זמן קצר לאחר מכן השיקו ברט ועמיתיו פרויקט מחקר, במימונה של קרן ביל ומלינדה גייטס, במטרה לבדוק האם אפשר לשלוט באמצעות דחיפת גנים ביתושי אנופלס, המפיצים מלריה. באותם ימים שלפני עידן ה-CRISPR, הייתה הטכנולוגיה כה ספקולטיבית עד כי "לא היה נראה שיש טעם לבזבז את זמנם של אנשים" בניסיון לעורר את מודעותם לנושא, אומר ברט. לדבריו, כיום, לאחר שהטכנולוגיה של דחיפת גנים הפכה ליישומית ועשויה להיות מוכנה להערכה רגולטורית בתוך חמש שנים, חיוני לדבר על הנושא עם קהילות שבהן הטכנולוגיה צפויה להיות מיושמת, "וזאת, כדי שנוכל לעשות דברים שיהיו קבילים לא רק בעיני הרגולטורים, אלא גם בעיני הציבור בכללו".

הקריאה לדיון מגיעה בעיקר מן הגורמים המממנים. ב-2016, התפרסם בהוצאת האקדמיות הלאומיות האמריקניות למדעים, להנדסה ולרפוא של ארה"ב דוח שכותרתו "דחיפת הגנים כבר באופק: קידום המדע, הכוונה של אי ודאויות והתאמת המחקר לערכי הציבור." נותני החסות לפרויקט – סוכנויות פדרליות שונות, קרן גייטס והקרן למען המכונים הלאומיים האמריקנים לבריאות – קוראים בו במפורש לכל הגורמים הנוגעים בדבר להגיש המלצות מקיפות בנושאי אתיקה ותקשורת עם הציבור, אומר קיגן סוייר, מנהל הפרויקט שבמסגרתו פורסם הדוח. דוחות אחרים של האקדמיות הלאומיות האמריקניות עוסקים גם הם בנושאים אלה, אך המשקל שניתן לכל אחד מהם ואופן הצגתם בדוח שעסק בדחיפת גנים היו "יוצאי דופן", אומר סוייר.

הסוכנות האמריקנית למחקר בטחוני מתקדם (DARPA) נמנית עם הגופים הקשובים להנחיות. במסגרת מיזם חדש שהשיקה הסוכנות, Safe Genes, האמור לממן שבעה פרויקטים מחקריים שמטרתם לבחון איך ליישם דחיפת גנים באופן יעיל, מבוקר ובטוח, נדרשים כל הפרויקטים שהסוכנות מממנת לכלול תוכניות מפורטות לתקשורת עם הציבור ולקידום מעורבותו בתהליך. אחד ממקבלי מענק המחקר של DARPA הוא צוות באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית שבו חבר דלבורן. הוא אחראי על נושא המעורבות החברתית בפרויקט דחיפת גנים שמטרתו סילוק עכברים פולשים מאיים מרוחקים כדי להגן על עופות ימיים וחיות בר אחרות. אם כי המחקר כבר החל, דלבורן אומר שהשותפים לו "הבהירו כבר למן ההתחלה שבמקרה של התנגדות ציבורית לטכנולוגיה זו אם מסיבות אתיות ואם בשל חששות לגבי הסיכונים הטמונים בה – ואף אם המדענים לא יראו זאת כך – תהיה אפשרות לומר לא להמשך המחקר." ובמילים פשוטות, על המדענים להביא בחשבון את האפשרות שיידרשו לעצור את הפרויקט.

עמדה מרחיקת לכת אף יותר מזו נוקט קווין אסוולט, החוקר התערבות בתהליכים אבולוציוניים באמצעות הנדסה גנטית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. אסוולט בוחן טכנולוגיות גנטיות שימנעו מעכברי בר לשאת ולהפיץ את מחולל המחלה הגורם למחלת ליים. ב-2016, עוד קודם שהחל בעבודה במעבדה, ביקר אסוולט באי ננטקט שבמסצ'וסטס, שבו המחלה נפוצה, כדי להעריך אם תושביו יהיו מעוניינים בגישות גנטיות – לרבות דחיפת גנים כפתרון לבעיה, אם כי הוא עצמו הביע את דעתו נגד אפשרות זו, שכן הוא סבר שהיא אינה מתאימה במקרה הזה. תושבי ננטקט קיבלו את עצתו של אסוולט באשר לדחיפת גנים, אך הקהילה המקומית בוחנת את אפשרות השימוש בטכנולוגיה חלופית לחיסון העכברים נגד מחולל המחלה.

אסוולט התמודד באופן ישיר עם דילמה אתית ספציפית שמתעוררת בהקשר לדחיפת גנים המיועדים להפצה ולהטמעה בסביבה המשותפת: מי אמור להחליט האם ליישם טכנולוגיה כזו וכיצד? "נדהמתי לראות שזכינו לתשומת לב רבה כל כך רק משום שפנינו לקהילות הנוגעות בדבר לפני שנקטנו פעולה כלשהי," אומר אסוולט. "אני חושב שזה אומר משהו לגבי האופן שבו מתנהלת העשייה המדעית בדרך כלל."

האם ועד כמה המאמצים שנעשים לאחרונה בכיוון זה אכן יפיגו את החששות והספקות? הדבר "תלוי בשאלה עד כמה ייענו מי שאמורים להיות קשובים לרחשי לב הציבור לחששות ולספקות המטרידים אותו," אומרת ג'ניפר קוזמה, המכהנת כמנהלת משותפת של המרכז להנדסה גנטית וליישומה בחברה באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית. במילים אחרות, על אנשי המחקר להיות נכונים לא רק להיות קשובים לשאלות ולתהיות שמעלה הציבור ולא להסתפק בניסיון להדוף אותן, אלא גם להיענות להן – אף אם משמעות הדבר היא שיהיה עליהם לגנוז טכנולוגיה, שלדעתם עשויה לשנות את העולם.

על הכותבת

ברוק בורל – עיתונאית וסופרת העוסקת בכתיבה מדעית ומדווחת לעיתים קרובות על הנעשה בתחום הביוטכנולוגיה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. למה 'מדענים' ('מדעני' הנדסה חברתית מהפקולטות ל 'מדעי' הרוח) צריכים לשכנע מישהו? למה לא פשוט לשחרר את הציבור לחשוב ולעשות מה שהוא רוצה (כל עוד הוא לא פוגע במישהו אחר) במקום מה שמישהו עם אג'נדה מסוימת רוצה שהוא יחשוב? די כבר להנדסה החברתית האוטופית. היא נכשלה כבר אינספור פעמים כולל בגרמניה, בברית המועצות, וונצואלה, צפון קוריאה… זה רק הביא לדם ואש ומיליוני קורבנות שעוד יהיו בגלל התהליכים באירופה. מתי כבר תבינו שכל מה שהאדם צריך באמת זה חירות פיזית ומחשבתית?הקדמה כבר תבוא מעצמה מעצם יצר הסקרנות האנושי ולא מדחיפה מלאכותית שתמיד נכשלה ותכשל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן