התגלה חלבון המונע יצירת גרורות סרטניות

חוקרים בריטיים גילו חלבון המונע מתאים סרטניים מלהתנתק מהגידול וליצור גידולים נוספים ברחבי הגוף. את החלבון ניתן יהיה לנצל על מנת להקל על הטיפול בסרטן ולחסוך צורך לנתח גרורה אחר גרורה

בסוגים רבים של סרטן ניתן לטפל בעזרת ניתוח פשוט. המנתח מזהה את מקום הגידול בתוך הגוף, מפריד את רקמת הגידול מהרקמה הבריאה ושולף אותה אל מחוץ לגוף. הפחד העיקרי באותם המקרים הוא שהגידול הספיק כבר לשלוח גרורות לשאר הגוף. גרורות אלו מורכבות מתאים סרטניים שהתנתקו מהגידול המקורי, נדדו בזרם הדם והגיעו לרקמות אחרות. כך, גידול פשוט שהתחיל ברקמת העצם, למשל, יכול להתפשט לכל הגוף. במקרים אלו קשה מאד לטפל בסרטן, וכל שהרופאים יכולים לעשות, כאשר הם מנתחים גרורה אחר גרורה אל מחוץ לגוף, הוא שהסרטן לא הספיק לשלוח גרורות נוספות למקומות אחרים.

למרבה המזל, לא כל הגידולים מסוגלים לשלוח גרורות. תאי הגידול צריכים לעבור מספר מוטציות נדירות על-מנת לרכוש את היכולת להיפרד מהגידול ולשגשג ברקמות אחרות. אחת מאותן מוטציות היא זו הגורמת ליצור יתר של החלבון הנקרא מנא – Mena – בתוך התא. חלבון זה נמצא בכמויות חריגות בתוך גידולים, וידוע ביכולתו לסייע לתאים סרטניים להיפרד מהגידול וליצור גרורות בכל הגוף.

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Molecular Cell, מתארת קבוצת מדענים בריטיים כיצד הצליחו לאתר חלבון המשתק את מנא ובכך מונע ממנו לסייע ליצירת הגרורות. חלבון זה כונה טס – Tes. החוקרים השתמשו במגוון שיטות לניתוח חלבוני מנא וטס ולהבנת המבנה התלת-מימדי שלהם והדרך בה הם מתחברים אחד לשני. מנהל המחקר, דוקטור מיכאל וויי, ועמיתיו גילו שטס מתחבר למנא ועל-ידי כך משתק את יכולתו של מנא להתחבר לחלבונים אחרים. מבחינה זו, טס דומה למפתח מולקולרי – כאשר הוא נמצא בכמויות גדולות, הוא מסוגל 'לנעול' את מנא ולמנוע ממנו לבצע את פעולתו. כאשר מנא אינו מסוגל להתחבר לחלבונים אחרים, התאים הסרטניים בהם הוא נמצא אינם יכולים לנדוד אל מחוץ לגידול.

החידוש העיקרי במחקר מגיע מהבנת הדרך בה שני החלבונים מצליחים להתחבר זה לזה. כאשר חוקרים מתכננים תרופות חדשות, הם מנסים לתכנן את המבנה המולקולרי שלהן כך שיתחברו לחלבונים הנכונים וישתקו אותם. החלבון טס מתחבר למנא בדרך לא-צפויה, ובכך פותח את הדלת לסוג חדש של תרופות המחקות את הדרך בה טס מסוגל להתחבר למנא.

דוקטור לזלי ווקר, מנהל המידע המדעי במכון הבריטי לחקר הסרטן בלונדון, אומר כי, “תאים סרטניים משתמשים בתהליכים מורכבים רבים כאשר הם מתנתקים מהגידול שלהם ומתפשטים לאיזורים אחרים בגוף.

“הבנת מנגנונים אלו והרחבת הידע שלנו אודות החלבון הזה יכולים, בתקווה, לסייע לנו לפתח בעתיד טיפולים יעילים יותר לסרטן.”

אל תקציר המאמר המדעי