כדור הארץ והירח חטפו הרבה יותר פגיעות אסטרואידים מאז עידן הדינוזאורים

מספר האסטרואידים שהתנגשו בכדור הארץ והירח גדל עד פי שלוש במהלך 290 מיליון השנים האחרונות, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת סאות’המפטון

מספר האסטרואידים שהתנגשו עם כדור הארץ והירח גדל עד שלוש פעמים במהלך 290 מיליון השנים האחרונות (כ-7% מכלל גילו של כדור הארץ), כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת סאות’המפטון. ממצאים אלה, שפורסמו ב- Science , מאתגרים את ההבנה הקודמת של ההיסטוריה של הפגיעות בכדור הארץ.

מדענים ניסו להבין את קצב האסטרואידים שפגעו בכדור הארץ במשך עשרות שנים, בדרך כלל באמצעות חקר המכתשים ותצורות הסלעים שסביבם. הבעיה עם זאת היא כי מומחים רבים הניחו כי המכתשים העתיקים יותר, נשחקו לאורך הזמן בשל תהליכים גיאולוגיים אחרים.

עם זאת, חוקרים מצאו כעת כי אנו יכולים ללמוד הרבה על ההיסטוריה של כדור הארץ על ידי חקר הירח, כי שני הגופים השמימיים נפגעים באותן פרופורציות לאורך זמן. יתר על כן, הירח חסין בפני רבים מהתהליכים, כמו טקטוניקת הלוחות, האחראית להרס המכתשים העתיקים על כדור הארץ.
“המכשול היחיד לעשות את זה כבר למצוא דרך למדוד בצורה מדויקת את גיל המכתשים גדולים על הירח”, אמר וויליאם בוטקה, מומחה לאסטרואידים במכון המחקר בדרום מערב בבולדר, קולורדו, מחבר שותף של המאמר.

הצוות בחן את פני השטח של הירח באמצעות נתונים תרמיים ותמונות שנאספו על ידי החללית LRO של נאס”א כדי לקבוע את הגילאים של מכתשי הירח. ההתקן התרמי שעל החללית, המכונה דיווינר שנמצא ב-LRO הרכיב את מפת הקרנת החום של הירח. סלעים גדולים יותר מפיצים חום רב יותר לעומת אדמה המורכבת מגרגרים דקים. מחברת נוספת של המאמר, רבקה גנט, מדענית פנלטרית באוניברסיטת טורונטו והמכון למדעים פלנטריים בטוסון, אריזונה, חישבה את קצב התפוררות סלעי הירח ומילוי הקרקע בהם, וגילתה קשר בין כמות הסלעים הגדולים ליד מכתש וגיל המכתש. באמצעות הטכניקה של גנט, הצוות חישב את הגילאים של כל מכתשי הירח שהם בני פחות ממיליארד שנים.

הרבה מכתשים צעירים על הירח וכדור הארץ

מכתשים צעירים נוטים להיות מכוסים באפר יותר מאשר מכתשים ישנים. הדבר קורה מכיוון שסלעים שנפלטו בשל פגיעת אסטרואיד נשחקו תחת גשם מתמיד של מטאוריטים זעירים.

כאשר השוו חברי הצוות השווה את הגילאים ומספרי המכתשים על הירח לאלו שעל פני כדור הארץ, הם הגיעו לתגלית המדהימה כי הם דומים מאוד, ומאתגרים את הרעיון שכדור הארץ איבד כל כך הרבה מכתשים. “פירוש הדבר כי בכדור הארץ יש פחות מכתשים ישנים באיזורים היציבים שלה לא כי חיקה, אלא כי שיעור הפגיעות היה נמוך לפני 290 מיליון שנה,” אמר בוטקה.

ד”ר תומאס גרנון, פרופסור חבר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת סאות’המפטון, ומחבר משותף על המחקר, אמר: “ההוכחה כי פחות מכתשים על כדור הארץ משמעותם פחות גפגיעות ולא העלמות באמצעות שחיקה – הציבה אתגר עצום”.
עבודת הצוות הובילה לגילוי כי שיעור היווצרות המכתש במהלך 290 מיליון השנים האחרונות היה פי שניים עד פי שלושה מאשר הממוצע ב – 700 מיליון השנים האחרונות.

הסיבה לקפיצה זו בשיעור הפגיעות אינה ידועה, אך היא יכולה להיות קשורה להתנגשויות גדולות שהתרחשו לפני יותר מ – 290 מיליון שנה בחגורת האסטרואידים המרכזית בין מסלולי מאדים לצדק. אירועים כאלה יכולים ליצור שברי אסטרואידים שעשויים להגיע למערכת השמש הפנימית.
לממצאי הקבוצה באשר לכדור הארץ, יש השלכות על ההיסטוריה של החיים – אשר נקטעה על ידי אירועי הכחדה הגדולות וההתפתחות מהירה של מינים חדשים. אף על פי שלאירועי ההכחדה יכולות להיות סיבות רבות, הצוות מציין כי סביר שפגיעת אסטרואידים שיחקה תפקיד מרכזי פעמיים, בתחילה כאשר הדינוזוארים התפשטו בכדור הארץ לפני כ-250 מיליון שנה לאחר הכחדה המונית, אך גם גורלם היה דומה בהתחשב בגל הסלעים המתנפצים אל קרקע כדור הארץ, סיכם גרנון.

הערת העורך: המחקר הזה מחזק עוד יותר את הצורך בהקמת משמר החלל, שיכלול מערכות ליירוט אסטרואידים העלולים להתנגש בכדור הארץ.

להודעת החוקרים ב-EUREKALERT

למחקר המדעי

באותו הנושא באתר הידען:

• נאס”א מתקדמת בפיתוח חללית להסטת אסטרואידים ממסלוליהם
• פגיעות אסטרואידים שינו משמעותית את פני השטח של כדור הארץ
• אסטרואידים אורבים בחשכה