שמונה נקודות על מצבו העגום של הכיסוי העיתונאי בתחום המדע

נקודות שהכנתי לקראת ראיון בתוכנית גילוי נאות, 15/12/04 בשעה 20:30 בעריכתו והגשתו של חנן אזרן בערוץ הראשון. הראיון לא שודר לבסוף

1.המדע תמיד היה בן חורג בעיתונות אבל מאז אותה התבטאות אומללה של אלכס גלעדי על “מסעודה משדרות” שאליה מכוונים משדרי הטלוויזיה, בייחוד בערוץ 2, כל כלי התקשורת הגדולים לרבות העיתונים, תחנות הטלוויזיה ותחנות הרדיו מכוונים אל אותה מסעודה. האחרים מסתפקים בתחליפים בצורת מגזינים חודשיים (גלילאו, פופולר סיינס, סיינטיפיק אמריקן), ביוזמות עצמאיות באינטרנט ובגטו שבועי במעריב. הארץ מתקן מעט את התמונה.
2. למדע אין לובי כי בגלל היחס המזלזל של התקשורת במדע, המדענים עצמם מזלזלים בתקשורת ולכן מעדיפים שלא להתעסק איתה. גם כשאני בא בפעם הראשונה לראיין מדענים הם מגלים חשדנות. גם אופי העבודה המדעית הוא שהשפה צריכה להיות זהירה ותוך שימוש באנדרסטייטמנט וזה מתנגש עם הרצון של כלי התקשורת לכותרת חזקה גם אם זה על חשבון הדיוק.
3. יש טענה לא בדוקה, כאילו מדע זה דבר הקשה להסברה. אין אולי מספיק אנשים שיודעים להפוך אותו לציורי אבל זו לא משימה בלתי אפשרית. בסופו של דבר ההתפתחויות המדעיות משפיעות על חיינו, גם אם בעל ה-4X4 לא יודע בדיוק כיצד פועלת מערכת הניווט מבוססת ה-GPS. אין מדענים רבים היודעים לשלב כשרון כתיבה פופולרי עם ידע מדעי מדויק. ואם ישנם – כולם כותבים בחלק ב' בהארץ (מרית סלוין, אוריאל בריזון)…..
4. עורכי העיתונות מפחדים ממדע – רובם באו ממסגרות אקדמיות הומניסטיות. ישנם גם אנשים, כולל עורכים בעיתונים שפשוט מפחדים מהמדע – בעיקר בגלל מיתוס המדען המטורף שמובא בסרטי קולנוע ובתוכניות ילדים שהם ראו בצעירותם. מסיבה זו הם מרבים לפרסם כל מיני איומים נגד פרויקטים מדעיים שבתחושת בטן נתפסים כמאיימים כמו שיבוט או הנדסה גנטית של צמחים המיועדים למזון. לא שהמדע חסין מביקורת, אבל לפחות זו צריכה להיות ביקורת מנומקת ועניינית ולא להסתמך על תחושות בטן.
5. התוצאה של כל התהליכים הללו שנמשכים שנים היא פשוט התעלמות מקיומו של המדע בכלי התקשורת במדינה שהיא אחת הבודדות המשגרת בעצמה לווינים, מתקדמת ברמה עולמית בחקר תאי הגזע ומדעניה זוכים בפרס נובל, כאשר כל כוכבנית מצויה זוכה לאינסוף דפים ושעות שידור.
6. ההוצאה הכספית גם היא מהווה אולי שיקול אבל כאשר מדובר באירוע מסדר גודל לאומי זו חובתם של כלי התקשורת להתייחס אליה, השימוש בדובר הטכניון הוא אפשרי אבל מעיד על אי רצינות. הרי איש לא יסתמך על דובר מכבי תל אביב כדי לדעת מה קרה במשחק ביורוליג.
7. אין מנוס מלהשוות את האירוע עם זכיית הגולש הישראלי גל פרידמן במדליית זהב בענף שולי באולימפיאדה. חס וחלילה איני מזלזל בזכיה זו אבל לא עלה בדעתו של אף עורך עיתון או תחנת שידור לוותר על שיגור שליחו לטקס חלוקת המדליות, ואף אחד לא עשה חשבון של עלויות. משום מה כשזה מגיע לנובל כולם נעלמים. מזל שקוראי YNET לפחות זכו מההפקר.
8. גם את מבקרי התקשורת לא מעניין הכיסוי של תחום המדע.