יש דרכים רבות להיות רוחני, והמדע הוא אחת העדויות מעוררות היראה המספרות מי אנחנו ומהיכן באנו
מכון אסאלן (Esalen Institute) הוא מקבץ של חדרי דיון, מתקני אירוח ומרחצאות חמים השוכן בין צוקי החוף הסלעי המדהים של האוקיינוס השקט בעיירה ביג סור שבקליפורניה. בספרו מ-1985 “אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן” כתב חתן פרס נובל בפיזיקה, ריצ'רד פיינמן, על חוויותיו במרחצאות החמים האלה ונזכר בעיסוי שהעניק גבר לאישה שזה עתה הכיר:
“הוא מתחיל לשפשף את הבוהן הגדולה שלה. 'נדמה לי שאני מרגיש את זה,' הוא אומר. 'אני מרגיש מין שקערורית – האם זו יותרת המוח?' אני פולט בלי מחשבה, 'אין לך מושג כמה שאתה רחוק מיותרת המוח, בנאדם!'
הם מביטים בי, מזועזעים… ואומרים, 'זאת רפלקסולוגיה!'
עצמתי מיד את העיניים ועשיתי כאילו שאני שקוע במדיטציה.”
עם הקדמה כזאת על המֶכָּה של תנועת העידן החדש, קיבלתי את ההזמנה לארח שם סדנת סוף-שבוע על מדע ורוחניות. בהתחשב בנטייתי לספקנות לגבי רוב השטויות העל-טבעיות שמציעים רוכלי התבונה הבודהיסטית (הפראג'נה) השקועים פה במדיטציה ובטבילה בדרכם אל הנירוונה, הופתעתי שהאולם היה מלא. אולי המודעות הספקנית מצויה בעלייה!
אבל דווקא במסגרת השיחות שמחוץ לתכנית, בשעת ארוחות המזון הבריא המיוצר במקום ותוך כדי טבילה במרחצאות, התחלתי להבין קצת באילו דברים האנשים מאמינים ומדוע. ברגע שנודע שמר ספקנות נמצא במקום, התחלתי לשמוע שוב ושוב את השאלה “איך אתה מסביר את הסיפור הזה?” בדרך כלל הסיפורים היו קשורים במלאכים, בחייזרים ובחוויות העל-טבעיות הרגילות. אבל מכיוון שמדובר באסאלן – סלע היסוד של כל המוזר והנפלא במגוון האנושי – היו כמה תיאורים יחידים במינם.
אישה אחת הסבירה את התיאוריה העומדת בבסיסה של “עבודת האנרגיה”, שילוב של עיסוי וכוונון שבעת מרכזי האנרגיה של הגוף הקרויים צ'אקרות. נרשמתי לעיסוי, שהיה מרגיע באופן יוצא מן הכלל, אבל כשעמיתה לעיסוק סיפרה לי איך ריפאה אישה שסבלה ממיגרנה באמצעות כיוון קרן אור שחצתה את ראשה, החלטתי שהתיאוריה והמעשה אינן תואמות זו לזו תמיד. אישה אחרת הזהירה מפני מגפת כתות השטן. “אבל אין עדות לקיומן של כתות כאלה,” עניתי. “בוודאי שאין,” היא הסבירה. “הם מוחקים את כל הזיכרונות ואת כל העדויות לפעילותם הנפשעת.” אדון אחד סיפר על מגע מיני טנטרי ארוך עם אהובתו, שהגיע לשיאו לאחר שעות רבות כשמכת ברק נורתה דרך עינה השמאלית ובעקבותיה חדר לרחמה “אור כחול בדמותו של ילד”, והבטיח את ההתעברות. תשעה חודשים לאחר מכן, הצטרפו אל בני הזוג חברים וגוּרוּאים וכולם התאספו בחממה והזיעו כדי ל”הוליד את עצמם מחדש” לפני שהאם ילדה את בנה. האבא אמר לתינוק שהוא יהיה חייב להיות ספורטאי כדי להתקבל למכללה'. עשרים שנה אחר כך הבחור נעשה שחקן בייסבול מקצועי. “איך אתה מסביר את זה?” נשאלתי. עצמתי מיד את העיניים ועשיתי כאילו שאני שקוע במדיטציה.
אנשים חווים התנסויות כאלה, משתפים בהן אחרים ומעניקים להן משמעות רבה, מפני שקליפת המוח שלנו גדולה דיה כדי להגות רעיונות נשגבים כאלה, ודמיון יצירתי דיו כדי להמציא סיפורים פנטסטיים כאלה. אם אנחנו מגדירים את הרוח (או הנפש) כתבנית המידע הבונה אותנו – הגנים, החלבונים, הזיכרונות והאישיות שלנו – אז רוחניות היא השאיפה לדעת את מקומה של מהותנו במרחבי הזמן העמוקים של האבולוציה ובמרחבי החלל העמוקים של הקוסמוס.
יש דרכים רבות להיות רוחני, והמדע הוא אחת העדויות מעוררות היראה המספרות מי אנחנו ומהיכן באנו. “הקוסמוס מצוי בתוכנו. אנו בנויים מאבק כוכבים. אנחנו מעניקים לקוסמוס דרך להכיר את עצמו.” כך פתח האסטרונום המנוח קרל סאגן את סדרת הסרטים “קוסמוס” שצולמה במורד החוף, לא הרחק מאסאלן, כשהוא מתכוון לכוכבים ששימשו מקור ליסודות הכימיים של החיים. “סוף-סוף התחלנו לתהות ולחשוב על המקורות שלנו, אבק כוכבים המתבונן בכוכבים, מצבורים מאורגנים של עשרה מיליארד-מיליארדי-מיליארדים של אטומים הסוקרים את התפתחות החומר, חוקרים את המסלול הארוך שהביא אותם לידי מודעות… החובה שלנו לשרוד ולשגשג אינה רק חובה לעצמנו אלא גם לקוסמוס העתיק והרחב שממנו צמחנו.”
זאת הרוחניות בשיאה.
