אם ביקומים שונים ישנם חיים תבוניים, קיימת אפשרות שנמצאת בידיהם טכנולוגיה המאפשרת להם מעבר יזום מהמרחב/זמן שלהם למרחב/זמן אחר, לרבות זה בו אנו חיים
איור: החתול של שרדינגר. חי או מת?
בשנת 1803 ביצע הפיסיקאי תומס יאנג ניסוי שהיה משום פריצת דרך בחקר האור ובו זמנית היה הנדבך הראשון בפיתוחה של תורת הקוונטים בראשית המאה ה- 20. בניסוי זה נשלחה אלומת אור לעבר שני חרירים זעירים סמוכים זה לזה שנקדחו בלוח ומשעה שהאור יצא מהם והוקרן על מרקע סמוך הובחנה תופעה של התאבכות הורסת והתאבכות בונה, משל כאילו הלוח לא היה קיים.
בניסיון להתמודד עם תופעה זו בצורה לא שגרתית נקבל כהנחה שאמנם חלק מהאור עבר אכן דרך החרירים כפי שזה אכן נצפה וחלק אחר של האור עבר דרך הלוח עצמו. השאלה שיכולה להשאל בצדק, האם זה אפשרי? לשם כך נעזר בשני חוקים בסיסיים והם חוק שימור החומר שהוא גם חוק שימור האנרגיה וחוק החיסכון באנרגיה. חוק שימור החומר והאנרגיה אומר שחומר או אנרגיה לא נעלמים, אלא לובשים צורה ופושטים צורה. חוק החיסכון באנרגיה אומר שכל תהליך טבעי מתבצע תוך שימוש מינימלי באנרגיה. דוגמה שיכולה להמחיש זאת יפה היא נהר. תוואי של נהר אף פעם איננו נע בקו ישר.
המים בתנועתם חותרים בסלע כל זמן שהם יכולים להתגבר על קשיותו של מחסום סלעי הנמצא בכיוון זרימתם. כאשר הם יתקלו בסלע שעומד בעוצמתם, הם יפנו לעבר סלע פחות קשיח שאותו יוכלו להכות,לפורר ולהמיס. התוצאה הסופית היא תוואי זרימה מפותל.
באנלוגיה לנהר, נקבל כהנחה שאותו חלק מאור שאיננו עובר דרך החרירים, ממיר עצמו לפאזה אחרת שמאפשרת לו להתגבר על מכשול זה.אותה פאזה איננה אלא מימד אחר שעבורה הלוח לא קיים בכלל.
מעבר לפאזה זו מאפשר שימוש באנרגיה פחותה יותר. משעה שהאור בפאזה זו עבר את הלוח, הוא חזר לפאזה המוכרת, לאותם מימדים נצפים הן על ידי עין האדם והן על ידי המכשור שנבנה כדי לעקוב אחריו.
משעה שהאור פגע בלוח הוא הצטרף לאותו חלק שפגע במרקע ואז התקבלו ההתאבכות ההורסת וההתאבכות הבונה.
האם הנחה זו יכולה להיות תקפה על פי תורת הקוונטים? מושג מפתח שפותח על ידי נילס בוהר הוא הקומפלמנטריות ועל פיו “תיאורים שונים של המציאות שהיו סותרים זה את זה אילו היו מיושמים יחדיו, יכולים להיות כולם תקפים אם מיישמים כל אחד רק בהקשר הנסיוני שלו”(בן דוב 1997: 273). מנקודת מבט של העין האנושית או מכשירי המעקב שהאדם מפתח, הפוטונים(חלקיקי האור) ברגע אחד קיימים וברגע אחר אינם קיימים. קיומם כפי שהוא נתפש קוגנטיבית מתאפשר רק במרחב/זמן בו האדם קיים. על פי ההנחה שאותה הצגנו, הפוטונים ממשיכים להתקיים גם במימד ואולי במימדים אחרים. מכאן שעל פי הגיון זה , אפשריים תיאורים שונים של הפוטונים במימדים שונים, שכל אחד מהם תקף במרחב הפעולה שלו ובעצם משלימים אחד את השני. יצאנו אם כן למדים שהקומפלמנטריות היא תופעה אוניברסלית בכל מימד או מימדים אחרים.
אם נמשיך בקו מחשבה זה, המסקנה שמתבקשת מכך היא שקיימים יותר מארבעה מימדים. בקרב פיזיקאים המתמקדים בחקר אפשריות קיומם של מימדים נוספים, ההנחה המקובלת כיום היא שסך הכל קיימים 10מימדים, אם כי קיימות תיאוריות המדברות על מספר גדול יותר של מימדים. על כן, על פי קו המחשבה שמוצג כאן, בכל צירוף שהוא של מימדים, יכולים להתקיים ישים שונים ולכל אחד תקפות משלו.בכל צירוף של מימדים, לתורת הקוונטים תקפות פיזיקלית ופוטונים יעברו למימדים אחרים מטעמים של חיסכון באנרגיה ויחזרו למימדי הקיום הטבעיים שלהם, משעה שלא יהיה צורך להתגבר על חסם כדוגמת זה שהוזכר בתחילת הדיון.
אם נלך צעד אחד נוסף קדימה ונניח שביקומים שונים ישנם חיים תבוניים,קיימת אפשרות שנמצאת בידיהם טכנולוגיה המאפשרת להם מעבר יזום מהמרחב/זמן שלהם למרחב/זמן אחר, לרבות זה בו אנו חיים ולחתול של שרדינגר בא גואל.
מקור
יואב בן דוב-תורת הקוונטים הוצאת דביר 1997
