סיקור מקיף

בני האדם עוקבים אחרי ריח באותה דרך בה עושים זאת כלבים

המוניטין הגרוע לחוש ריח באדם נובע מחוסר תירגול בלבד

בתמונה: עוף עוקב אחר פסיון בדרך דומה שבה ילד מחפש שוקלד בע שב. צילום: ג'ס פורטר, אוניברסיטת ברקלי

אם אתם חושבים שרק כלבי ציד יכולים לעקוב אחרי נתיב ריח, חשבו שנית: גם בני אדם יכולים לעקוב אחר אפם, מראה מחקר חדש. והם עושים זאת בדרך דומה מאד לדרך הכלבית, מה שמעיד על כך שאנחנו לא כל כך גרועים בגילוי ואבחנה של ריחות- פשוט אין לנו מספיק תירגול.
מדענים מצאו שלבני אדם יש הרבה פחות גנים המקודדים לרצפטורים של ריח לעומת בעלי חיים אחרים כמו חולדות וכלבים. ממצא זה הוביל למסקנה שכישרוננו להבחין בריחות נמוך לעומת יצורים אחרים, אולי משום שאבדנו את חוש הריח כאשר התחלנו ללכת זקוף והרחקנו את אפינו מהקרקע העשירה בארומה.
קבוצה של מדענים המורכבת מנוירולוגים ומהנדסים, בראשו של נועם סובל מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי ומכון ויצמן ברחובות, החליטו לבדוק הנחה קונבנציונלית זו.
החוקרים הכינו נתיב-ריח באורך 10 מטר של שמן-שוקולד בכר דשא רחב (ניתן היה להבחין בריח, אך הוא לא היה חזק). לאחר שהנתיב היה מוכן הם כיסו את עיניהם של 32 סטודנטים, חסמו את אזניהם ושחררו אותם בדשא במטרה לעקוב אחר הריח. לכל סטודנט נתנו 3 הזדמנויות לעקוב אחרי הריח תוך עשר דקות. שני שליש מהנבדקים סיימו את המטלה בהצלחה. וכאשר ארבעה סטודנטים התאמנו שוב ושוב במשך שלושה ימים, הם הלכו והשתפרו בביצוע המטלה, תוך כדי תרגול.
השלב הבא במחקר היה בדיקה של הדרך בה הסטודנטים עקבו אחרי נתיב הריח. החוקרים ספרו כמה שאיפות אוויר שאף כל סטודנט בעודו עוקב אחר נתיב הריח. מבדק נוסף שערכו היה השפעת חסימת נחיר אחד על התהליך. החוקרים מצאו כי בני האדם נוהגים באופן דומה מאד לכלבים בעת המעקב אחר הריח, הם מרחרחים הלוך ושוב כדי לאתר את מקור הריח. הם לא כל כך הצליחו בכך כאשר נחיר אחד היה חסום, מה שמציע שאפקט ה"סטריאו" של שני הנחיריים מסייע לבני האדם למקם ולאתר ריחות בחלל.
המחקר מוכיח שבני אדם אינם כה גרועים בהרחה למרות הכל, אומר הנוירולוג גורדון שפרד מאוניברסיטת יל בניו הייבן קונטיקט.

שפרד טוען שלמרות שיש לנו פחות רצפטורים לריח לעומת חיות אחרות, ייתכן ואנו מפצים על כך עם יכולת משופרת לניתוח המידע הריחני הנאסף על-ידנו באמצעות מוחנו הגדול. אולי נדמה שאנו יותר גרועים במעקב אחרי ריחות משום שאנחנו לא מתאמנים ומתרגלים יכולת זו מלידה כמו שכלבים עושים, הוא טוען.
"יש לנו חוש ריח טוב הרבה יותר משל חולדות או כלבים משום שכוחו של מוחנו רב יותר" אומר שפרד "ניתן לראות שתוך מספר סדרות אימונים בני אדם יכולים להגיע לרמה שבעלי חיים שונים צריכים לעבור אילוף רב שנים כדי להגיע אליה.
אולם למרות שכושר האיתור האנושי כנראה לא הוערך מספיק בעבר, טווח ההרחה של בני האדם אינו כה רחב ואינו ברמות כה נמוכות. כלבים עדיין טובים יותר באיתור אדם מסוים בעקבות הרחת חפץ או בגד שלו או בגילוי עבור המשטרה של עקבות סמים, חומרי נפץ וכו', אומר ג'ס פורטר, נוירוביולוג מאוניברסיטת קליפורינה, ברקלי ואחד מכותבי המאמר שפורסם בכתב העת נייצ'ר.

"עבודתנו מוכיחה ללא צל של ספק שאם אתה יכול להריח חומר כל הוא, תרגול ישפר את יכולתך לאתרו. אם בדרכך לעבודה אתה עובר ליד מאפייה, סביר להניח שתוכל בעיניים עצומות להגיע עד פתח הדלת, רק ממעקב אחר הריח. סביר הרבה יותר שבעקבות רחרוח שכזה תגיע למאפייה מאשר תצליח לרחרח ולאתר פצצה"
לידיעה בנושא בנייצ'ר

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. פכפי שדן אמר – הפיסיקאי זוכה פרס הנובל ריצ'רד פיינמן (שהיה אדם מעניין במיוחד…) מתאר בספרו(המצויין והממולץ) "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פינמן!" סדרת ניסויים על חוש הריח שלו עצמו. כך הצליח למשל , לגלות בעזרת חוש הריח , איזה ספר מבין הספרים על המדף נפתח , לאחר שיצא את החדר…

  2. ריצ'רד פיינמן עלה על זה מזמן.
    הוא מתאר ניסויים שערך בנושא בסיפרו "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן!"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן