לווינים בעקבות טילים

ארה”ב מרעננת מערך הגנה חללי שיתריע מפני טילים בליסטיים, כך שאפשר יהיה לשגר טיל מיירט כנגד הטיל התוקף עוד בטרם נקלט האיום על ידי מכ”ם הסוללה המיירטת

טל ענבר | גליליאו

כבר למעלה מ-40 שנה שארצות-הברית מפעילה מערך של לוויינים המיועדים לגלות שיגור של טילים בליסטיים. לוויינים אלה מכונים לווייני DSP (Defense Support Program), ולקוראים שזוכרים את מלחמת המפרץ הראשונה (1991) אלה הלוויינים שאפשרו להפעיל את האזעקות בישראל בטרם נחתו הטילים העיראקיים בשטחנו.

ייעודם המקורי של לווייני DSP היה להתריע על מתקפה של טילים בליסטיים מברית-המועצות ומסין. נזכיר גם כי מרבית מעופו של הטיל הבליסטי מתבצע מחוץ לאטמוספרה, ומכאן למעקב הלווייני יתרון על פני מערכות שמפעיל אותן מכ”ם.

מערך לווייני ההתרעה של ארצות-הברית הלך והתיישן, בד בבד עם התפתחויות טכנולוגיות מרשימות בתחום הגלאים האלקטרואופטיים ומערכות המחשוב. עקב שילוב גורמים אלה החלה ארצות-הברית לפני שנים אחדות בפיתוח מערך לוויינים שנועד להחליף את מערך ה-DSP.

המערך החלופי כונה SBIRS: Space Based Infra Red System. מערך הלוויינים החדש מחולק לשניים: לוויינים במסלול נמוך (הנקראים LEO: Low Earth Orbit) ולוויינים במסלול גאוסטציונרי (בגובה 36,000 ק”מ). מערך הלוויינים החדש יהיה מסוגל לספק התרעות על שיגורי טילים בליסטיים המשוגרים בזירה ממוקדת ואפילו על טילים ורקטות כבדות לטווחים קצרים. הלוויינים נמוכי המסלול כונו בעבר SBIRS-Low וכעת שונה שם המערך ל-STSS (ראשי התיבות של Space Tracking and Surveillance System).
שינויים מכורח המציאות

מערך הלוויינים החדשים של ארצות-הברית זכה לחיזוק חשוב ביותר באפריל האחרון, עם שיגורו המוצלח לחלל של ראשון לווייני SBIRS שהוצב במסלול גאוסטציונרי. ללוויין זה אמורים להצטרף שני לוויינים נוספים למסלול גבוה, וכן שני מטע”דים אלקטרואופטיים מיוחדים.

המטע”דים יותקנו על לוויינים מסווגים של ארצות-הברית, שינועו במסלולים אליפטיים מאוד (HEO: Highly Elliptic Orbit), הנותנים בחלק ניכר מהזמן נקודת תצפית גבוהה שדומה במידת מה למסלול גאוסינכרוני.

כמו כן כולל המערך את הלוויינים הממוקמים במסלולים הנמוכים מערך קרקעי תומך ובו תחנות קליטה ועיבוד, ציוד נפרס שיוצב באתרים שונים בעולם לפי הצורך ומערך תקשורת מתקדם. עלות המערך הכולל עומדת על מעט יותר מ-15 מיליארד דולר: עלות לוויין SBIRS יחיד היא כ-1.3 מיליארד דולר.

כמה שינויים בזירה הגאו-אסטרטגית החריפו את הכורח האמריקאי בפריסת מערך ההתרעה החדש. לארה”ב קשיים מדיניים (בעיקר עקב התנגדות רוסיה) בהצבת מערכי מכ”ם התרעה נגד טילים באירופה, מפת האיומים על ארצות-הברית ויעדיה בעולם התרחבה, במובן של שחקנים חדשים המצוידים בטילים בליסטיים (למשל צפון קוריאה ואיראן), וכן התבססות של מערך מיירטים (טילים נגד טילים) הנזקק להכוונה ממקורות מידע חיצוניים. נציין כי תוכניות המערך של לווייני ההתרעה של ארה”ב לוקות בעיכוב ניכר בפיתוח וכן בהצבתן בחלל.

מאיראן לישראל ב-7 דקות

מטבע הדברים, המידע המפורסם על מערכות ההתרעה החלליות של ארצות-הברית מפני שיגורי טילים מוגבל ומצומצם. ואולם המידע הגלוי שפורסם עד כה מאפשר ניתוח מקצועי של יכולות מסוימות של המערכת, ולקבוע כי יכולת ההתרעה של המערך המשולב גבוהה ביותר ואמינה כנגד מגוון רחב של איומים, החל מרגע השיגור ועד סמוך למועד פגיעת הטילים במטרתם (מעוף טיל בין ארצות-הברית לרוסיה אורך כחצי שעה, ומאיראן לישראל כשבע דקות.

אף שהנתון המדויק מסווג, אפשר להניח שהלוויין יעביר התרעה של שניות אחדות מרגע שיגור הטיל). עקיבה רציפה מעין זו היא חדשנית וחשובה ביותר לשיפור דרמטי ביעילותן של מערכות הגנה אקטיבית (טילים נגד טילים, ובעתיד אף מערכות לייזר) כנגד האיום.

ארצות-הברית פרסמה רשמית את מטרות מערך העקיבה החללי SBIRS, ואלה הן: התרעה מפני שיגור טילים בליסטיים בין-יבשתיים (ממשגרים יבשתיים ומצוללות), עקיבה מדויקת אחר הטילים התוקפים – מרגע השיגור ועד כניסתם חזרה לאטמוספרה, אבחנה בין גופי החדירה (הראש הקרבי של הטיל) ובין שברים, ואמצעי הונאה והטעיה למיניהם, יצירת תמונת מצב, והפקת מודיעין טכני – הפקת מידע טכני על ביצועי הטיל באמצעות מעקב אחר טיל שנמצא בשלבי ניסוי.

לאחר גילוי שיגור טיל תפיק המערכת מידע רב שיועבר לכלל הכוחות המעורבים במתן פתרון ליירוט הטיל. המידע יכלול את זיהוי הטיל התוקף, נ”צ מדויק של נקודת השיגור ונקודת הפגיעה המשוערת, נתונים על כיוון המעוף של הטיל התוקף וציון זמן מדויק הנחוץ לסנכרון כלל המערכות. לא פורסמה הודעה רשמית על מידע נוסף שסביר כי הלוויינים יעבירו למפעיליהם.

על מנת לכסות בתצפית את כל שטחו של כדור הארץ, אפשר להסתפק בשלושה לוויינים במסלול גאוסטציונרי המוצבים בכל 120 מעלות אורך. בהינתן תקציב מתאים אפשר לעבות מערך זה ולאפשר תצפית סטריאוסקופית על טיל בליסטי במעופו.

את לווייני SBIRS בונה חברת לוקהיד מרטין, ומשקלם בעת השיגור הוא 4,833 ק”ג. משקלם במסלול, לאחר ניצול דלק רב הדרוש לתמרוניהם בחלל, הוא 2,547 ק”ג. המטע”ד (מערך הגילוי והעקיבה) שוקל 450 ק”ג. נדגיש כי הלוויין הראשון ששוגר באפריל 2011 הוצב תחילה מעל ארצות-הברית לשם בדיקות וכיול מערכותיו. מיקומו הסופי, ומכאן אזור העִקבה הקרקעית שלו, לא פורסם. ללוויין אורך חיים מתוכנן של 12 שנה.

לב הלוויין הוא מערך הגלאים המותקן בו והוא כולל זוג יחידות אלקטרואופטיות, אחת סורקת באופן מכני והשנייה “בוהה” (Staring). יצרן החיישנים הוא נורתרופ גרומן, שדיווח כי על מישורי המוקד של החיישנים יש כמיליון (!) פיקסלים. החיישנים פועלים בתחום התת-אדום (IR), בתחום הקצר (בדומה למערך לווייני DSP הקיים) ובתחום הבינוני. קיים תחום תדר שלישי שטיבו המדויק לא פורסם, שיאפשר מבט עמוק יותר אל תוך האטמוספרה ויעקוב אחר שלב המעוף הסופי של הטילים הבליסטיים.
מידע מדויק ומהיר

אחד ההיבטים החשובים ביותר של מערך הגילוי וההתרעה החדש של ארצות-הברית הוא היכולת להעביר מידע מדויק על מסלולם של טילים בליסטיים תוקפים לסוללות הגנה המוצבות במקומות שונים, דבר שיאפשר לשגר טיל מיירט כנגד טיל תוקף עוד בטרם נקלט האיום על ידי מכ”ם הסוללה המיירטת! זו יכולת חדשה ומהפכנית, שתשפר באופן דרמטי את יכולת מערכות ההגנה האקטיבית להתמודד עם איומים בליסטיים שונים.

לא דנו כאן בלווייני מערך STSS, לווייני גילוי ומעקב השיגורים המוצבים במסלולים נמוכים. לסיכום, מערך ההתרעה מפני שיגור טילים בליסטיים ניצב כיום בפני אתגרים לא פשוטים, בשל התרחבות תפוצתם של טילים בליסטיים ורקטות כבדות במקומות רבים בעולם. הארכת זמן ההתרעה מזה, ומתן פתרונות יירוט חדשניים מזה, יקדם את יכולתן של מערכות הגנה אקטיביות לממש את ייעודן – הגנה על אזרחים, על מטרות אסטרטגיות ועל כוחות צבאיים ברחבי העולם.

טל ענבר הוא ראש המרכז לחקר החלל, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, ויו”ר אגודת החלל הישראלית.