דגי הסלמון יכולים להבחין בשינויים קטנים בשדה המגנטי המקיף אותם, ולפיהם לנווט את דרכם
צוות של מדענים הציגו ראיות למתאם בין דפוסי הנדידה של סלמון האוקיינוס השקט והשדה המגנטי של כדור הארץ. ראיות אלו עשויות להסביר כיצד הדגים יכולים לנווט על־פני אלפי קילומטרים של מים כדי למצוא את נהר המוצא שלהם.
השבוע אישרו מדענים את הקשר בין הסלמון והשדה המגנטי בעקבות סדרת ניסויים במרכז לחקר הדגה באגן נהר אלסי Alsea באורגון. החוקרים חשפו מאות דגי סלמון צ’ינוק צעירים לשדות מגנטיים שונים שקיימים בקווי רוחב קיצוניים בקצות האוקיאנוס. הדגים הגיבו ל”מיקום מגנטי מדומה” זה באמצעות שחיה לכיוון מרכז הרבייה שלהם.
המחקר, שמומן על־ידי קרן הים של אורגון ומחלקת הדגה וחיות הבר של אורגון, יתפרסם החודש בגיליון הקרוב של כתב העת Current Biology.
“הדבר המרגש במיוחד אודות הניסוי הוא שהדגים שבחנו מעולם לא עזבו את החווה שלהם ואנו יודעים שהתגובות שלהם לא נלמדו על בסיס נסיון, אלא מועברים בתורשה” אמר נייתן פוטמן, חוקר בתר דוקטורט מהמחלקה לדגה וחיות הבר באוניברסיטת אורגון, והחוקר הראשי של המאמר.
“דגים אלה מתוכנתים לדעת מה לעשות לפני שהם מגיעים לים”, הוא הוסיף.
כדי לבחון את ההשערה, בנו החוקרים מתקן גדול שחוטי נחושת חצו אותו לאורך ולרוחב. באמצעות הרצת זרמים דרך החוטים יכלו החוקרים ליצור שדה מגנטי ולקבוע הן את עוצמת השדה והן את זווית הנטיה של שלו. לאחר מכן הם הכניסו דגיגי סלמון צעירים, באורך של 5 סנטימטרים למכלים של 20 ליטר. לאחר תקופת התאקלמות הם ניטרו וצילמו את הכיוון אליו שחו הדגיגים.
דגים שהוצגו בפניהם מאפייני השדה המגנטי של הגבול הצפוני של איזור המחיה של דגי סלמון הצ’ינוק באוקיאנוס, נטו לשחות לכיוון דרום, בעוד הדגים שנחשפו למאפייני הגבול הדרומי של איזור המחיה של דגים אלה, נטו לשחות צפונה. הדגים קיבלו “מפת תחושה” שקבעה היכן הם ולאיזה כיוון לשחות בהתבסס על השדה המגנטי שהם חשים.
“הראיות אינן שנויות במחלוקת”, אמר אחד ממחברי המאמר דיוויד נוקס, מדען בכיר במרכז הדגה באוניברסיטת אורגון: “הדגים מזהים ומגיבים לשדה המגנטי של כדור הארץ, לא יכול להיות שום ספק בזה”.
“לא כל הדגים שחו לאותו הכיוון”, אמר פוטמן, “אולם היתה העדפה ברורה של הדגים לשחות הרחק מהכיוון שהשדה המגנטי אמר להם שהוא הכיוון הלא נכון”. להערכת החוקרים, דגים שנשארו ליד אתר הגידול, נהר אלסיאה באורגון, היו בעלי חוש כיוון אקראי (כאלה שלא הוצג להם שום שדה מגנטי), דבר שמעיד על כך שתחושת ההתמצאות של הדגים תלויה בשינויים בשדה המגנטי.
“מה שבאמת מפתיע הוא שדגים אלה נחשפו לשדה המגנטי שיצרנו במשך כשמונה דקות” ציין פוטמן. “והשדה אפילו לא היה חזק מספיק כדי להסיט את מחט המצפן. ” פוטמן הוסיף שהסלמון צריך להיות רגיש במיוחד משום שהשדה המגנטי של כדור הארץ הוא חלש יחסית. בגלל זה, לא נדרש הרבה כדי להתערב ביכולות הניווט שלהם. מבנים רבים מכילים חוטי חשמל או ברזל חיזוק שעלולים להשפיע על כיוון הניווט של הדגים בשלב מוקדם של מחזור החיים שלהם”, אומרים החוקרים .
“דגים גדלים במדגרות שבהם יש השפעות חשמליות ומגנטיות”, אמר נוקס, “וחלקם ייתקל בשדות חשמליים כאשר יעברו דרך סכרים המשמשים להפקת חשמל. כשיגיעו לאוקיינוס, הם עשויים לשחות ליד מבנים או כבלים שיכולים להפריע לניווט. האם יש לכך השפעה? איננו יודעים עדיין. ”
באותו נושא באתר הידען:
פוטמן אמר כי גם בטבע יש גורמים שיכולים לשבש את דרכם, כמו למשל ריכוזי ברזל בקרום כדור הארץ, ואולם דגי הסלמון נדרשו להתמודד עם סוגיה זו אלפי שנים.”
“דגי הסלמון הצעירים צריכים להתמודד עם התמותה הגבוהה ביותר שלהם כאשר הם נכנסים לראשונה לאוקיאנוס. ” אמר פוטמן, “משום שהם נדרשים להסתגל לסביבת מים מלוחים, למצוא מזון, להימנע מטריפה ולהתחיל את מסעם. כל דבר שגורם להם לניווט פחות יעיל עלול לגרום להם לקחת את הפניה הלא נכונה ולהגיע לחלק שומם של האוקיאנוס שם הם יגוועו ברעב.
עם זאת פוטמן מעריך כי השדה המגנטי אינו הגורם היחיד המשמש את הסלמון לניווט, “סביר להניח שיש להם חבילה של עזרי ניווט שיעזרו להם להגיע למחוז חפצם, אולי גם זווית נטיית השמש, חוש הריח ועוד.”
