סיקור מקיף

המיעוט הנרדף הבא

הטכנולוגיה ליצירת רובוטים שיתלבשו לבד ויתווכחו ביניהם על כדורגל כבר קיימת. אבל האם אנחנו באמת רוצים לבנות רובוטים דמויי אדם?

מאת: דפנה לוי ינוביץ *

הרובנאוט R2  בפעולה לקראת שיגורו לתחנת החלל הבינלאומית. צילום: נאס"א
הרובנאוט R2 בפעולה לקראת שיגורו לתחנת החלל הבינלאומית. צילום: נאס"א

טכנולוגיה פירושה שינוי, שינוי צופן בחובו את הלא ידוע והאי ודאות היא קרקע פורייה לחרדות. בסקר שערך הבי.בי.סי הבריטי לפני כשנתיים ניצבו הרכבת המהירה העוברת מתחת לתעלת למאנש, יכולתם של מדענים לבצע מניפולציות בגנום האנושי וכמובן חייזרים בראש רשימת הפחדים. גם רובוטים השתלבו יפה בקטיגוריית המפחידים ביותר. זאת, כמובן, למרות שמדובר ב"עם" צייתן וכנוע, שכבר משמש אותנו במשימות שונות, מעבודה בפסי ייצור ועד כניסה לשדות מוקשים. ככל שהרובוטים הולכים ולובשים צלם אנוש, מסתבר, כך אנו יותר מפחדים מהם.

בגיליון חודש אפריל של הירחון "דיסקבר" נערך דיון מרתק בין מומחים מתחומי הרובוטיקה והסוציולוגיה. השאלה במוקד הדיון היתה מתי אנו צפויים לראות את הרובוטים דמויי האדם כחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, ועד כמה אנושיים מן הראוי שהללו יהיו. לגרסת משתתפי הדיון נחלקת האנושות לשוחרי החידושים ולאלה הנרתעים מחידושים טכנולוגיים ולאלה החיים בעיקר על מנת לחוות את ההתפתחויות הממוכנות הבאות. האחרונים הם עיקר הכוח המניע הדוחף את תעשיית הרובוטים לעצב את מוצריה בדמות אדם, ולא להותיר את מכונות העזר שנועדו לסייע לנו בבית, בתעשייה וברחוב, בדמות קופסה עם מחושים, גלגלים ואולי גם זרוע.

בעיני אנשי המקצוע, רובוט אנושי (הומנואיד) הוא כל רובוט שמתנהג, מגיב ואפילו מפגין רגשות דומים לאלה של בני אדם ולא רק הסטריאוטיפ של סרטי מדע בדיוני המתחזה לאחד האדם. המראה האנושי עולה, כך מסתבר, הרבה מאוד כסף ולא חשוב כל כך בעיני המפתחים והחוקרים. האתגר הגדול יותר עבורם הוא בניית רובוט שישתלב באורח החיים האנושי ויקיים עם מפעיליו מערכת יחסים של אדון ומשרת.

לדברי ג'ו אנגלברגר – נשיא הלפמייט רובוטיקס, המייצרת שליחים מלאכותיים, המשתלבים בעבודה גם בבתי חולים כמחלקי תרופות וארוחות לחולים – די שרובוט כזה יחיה לצדנו, יטפל בצרכים שלנו ויעבד את המידע שנגיש לו, כדי שאנחנו בעצמנו נדמה אותו לאדם. קאזוהיקו קוואמורה, העומד בראש מעבדת מחקר הרובוטים באוינבריסטת ונדרבילט, לעומת זאת, ישמח אם אנשים יתרחקו מהגדרות שגורמות לחשוב על "רובוקופ" ויצירי מדע בדיוני ויבינו את חשיבותם כמכונות חכמות. הספרות והקולנוע קיבעו אצל רוב האנשים את הצפייה לרובוטים שקשה להבדיל בינם לבין בני אדם חיים, ולכן גם מכונות פשוטות יחסית זוכות לעיצוב הכולל ראש, עיניים, פה וכדומה.

סבסטיאן ת'רון ממעבדת הרובוטיקה של אוניברסיטת קרנגי מלון מעדיף לקרוא לאלה humbots, ולעצב אותן באופן שיעיד בבירור על היותן ממוכנות. הממשק הזה חשוב לשבירת הקרח ומתן ההרגשה שמדובר בכלי ידידותי למשתמש, מוכר וקל לתפעול. אנשים לא אמורים לחשוש ממגע עם רובוטים, ואסור שיקח להם זמן רב מדי כדי להבין איך להפעיל אותם. בנייתם של רובוטים אנושיים ממש היא לדבריו מעשה מיותר כרגע, משום שאין על פני כדור הארץ מחסור של ממש בבני אדם.

האם בעוד שלושים שנה יהלכו על פני האדמה רובוטים שיתווכחו בינם לבין עצמם ועם בני אנוש על כדורגל? חבורת המומחים חושבת שכל זה עלול לקרות הרבה יותר מוקדם, ואולי אפילו לפני שנצליח לפענח את סוד פעולתו של המוח האנושי. כדי לבנות יצורים מלאכותיים שיחקו את אורח החיים של בני האדם, אפשר לבנות מנגנוני הפעלה פשוטים בהרבה מאלו שיש בגולגולת האדם.

לדברי מרווין מינסקי, ממייסדי מעבדת המחקר לאינטליגנציה מלאכותית במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, חשוב הרבה יותר לנסות לגלות איך ללמד מחשבים דברים פשוטים, כמו למשל שאפשר למשוך משהו באמצעות חוט, אבל לא לדחוף אותו באמצעות חוט, או שאם שומטים משהו מהיד הוא נופל. דברים בסיסיים אלה, שכל פעוט יודע, הם בעיניו אנושיים פי כמה מהמראה. מינסקי, העוסק בפיתוח רובוטים תבוניים וגם כותב ספרי מדע בדיוני, קורא לזה "הסקת מסקנות בהיגיון פשוט" – Commonsense Reasoning. לדבריו, רק קומץ חוקרים מקדיש עצמו כיום למחקר בתחום. לכן, לא ניתן לקבוע מתי אפשר יהיה לבנות רובוטים חכמים באמת.

המחלוקת הגדולה התמקדה בשאלה האם רובוטים צריכים להיחשב כחלק נוסף מהמכשירים המקלים על שגרת החיים, או אולי בני לווייה, חברים ממוכנים. לדברי ג'ון מקארתי, פרופסור למדעי המחשב מסטנפורד (שטבע את המונח "אינטליגנציה מלאכותית" בשנת 1955), לאנושות יש די צרות משלה, ואין צורך ליצור באופן מלאכותי מיעוט נרדף נוסף, שאותו אפשר יהיה לנצל, לאהוב או לשנוא. אנגלברגר מסכים עמו אך טוען כי כבר היום קיימת טכנולוגיה המאפשרת בניית רובוט המסוגל לסייע בכל עבודות הבית וגם לנהל שיחה ערה, כאילו היה חבר של ממש.

גם אם נניח שהטכנולוגיה קיימת, היא לא עונה אוטומטית על שאלת ה"למה?", ועל השאלות האתיות הצצות כשמדמיינים בנייתם של רובוטים חכמים המסוגלים לפתח רגשות. שאלה מעניינת היא למשל איך ישפיעו יצורים כאלה על המגע בין בני האדם לבין עצמם, והאם יתרמו, כמו הטלוויזיה והמחשב, גם לבידודם של אנשים ממגע אנושי חיצוני. אימוץ רובוט כחבר נפש, עלול, מזהירים הרובוטיקאים, לגרום לוויתור על הניסיון למצוא חברה אנושית אמיתית. לא כל משתתפי הדיון חשבו, אגב, שמדובר בצרה גדולה כל כך – "מה כל כך טוב בבני אדם שמוכרחים לדבוק בהם?" שאל מינסקי.

רוברט רייט, כתב המגזין המקוון "סלייט", דן באחרונה בשאלה האם בעתיד יפתח האדם יחס של תלות ברובוטים, שסופו השתלטותם על החיים. רייט התווכח במאמרו עם הצהרותיו של ביל ג'וי, המדען הראשי של סאן מיקרוסיסטמס, שטען כי מוח עשוי סיליקון, למשל, עלול להיות ביום מן הימים רב עוצמה מהמוח האנושי. היתרון שלנו, אומר רייט, הוא שאנחנו יכולים להוציא את השטקר. המגה-מוח הזה מפסיק ומתחיל לעבוד על פי פקודות אנושיות.

האבולוציה של הרובוטים היא תחום מחקר נוסף, המנסה להתייחס למכונות הללו כאל קרובות רחוקות של האדם. אלן שולץ, למשל, עוסק בפיתוח של תוכנות הלומדות ומשתפרות כל העת ומכונות המתאימות את עצמן למצבים בלתי צפויים. רובוטים כאלה מנסים סוגים שונים של תגובות למציאות, ובוחרים את אלה שיש להם תוצאה רצויה. ממש כמו בני האדם. השלב המתבקש הבא הוא מכונות שימציאו את הדור הבא של עצמן. לדברי שולץ אפשרות כזאת עדיין לא נראית באופק, אבל רובוטים שיחליפו ביניהם תוכנות וישתכללו אגב למידה זה מזה, יופיעו בעתיד הקרוב מאוד.

ת'ורן צופה שרובוטים ישתלטו בעתיד על ענפי השירותים, פינוי הזבל והניקיון, תמיכה בנכים ובקשישים וגם על חלק ניכר מענף הבידור. לדבריו, אם יושקע בפיתוח רובוטים אחוז אחד מהממון המתגלגל בתעשיית המכוניות, ייווצר זמן רב לעשייה יצירתית בעוד פחות מעשר שנים. "יש לנו חיישנים, זיהוי קול, סנתוז קול, כוח מחשוב, כל מה שצריך", אומר אנגלברגר, "רק כסף חסר לנו".

האם בכל זאת הרובוטים הללו ייראו כמו בני אדם? לא בטוח. מינסקי אומר שממש כמו שאף אחד לא חושב שטוסטר צריך להיות בעל פנים אנושיות, אין צורך לספק לבני אדם משרתים כאלה. הוא מצדו חושש שאנשים, שיתרגלו לצוות ולפקד על מכונות כמו אנושיות לבצע מיני מטלות לא נעימות, יתרגלו מהר מאוד לנהוג כך גם בבני אדם אחרים, "כאילו שזה מה שחסר לחברה האנושית כיום".

טכנולוגיה פירושה שינוי, שינוי צופן בחובו את הלא ידוע והאי ודאות היא קרקע פורייה לחרדות. בסקר שערך הבי.בי.סי הבריטי לפני כשנתיים ניצבו הרכבת המהירה העוברת מתחת לתעלת למאנש, יכולתם של מדענים לבצע מניפולציות בגנום האנושי וכמובן חייזרים בראש רשימת הפחדים. גם רובוטים השתלבו יפה בקטיגוריית המפחידים ביותר. זאת, כמובן, למרות שמדובר ב"עם" צייתן וכנוע, שכבר משמש אותנו במשימות שונות, מעבודה בפסי ייצור ועד כניסה לשדות מוקשים. ככל שהרובוטים הולכים ולובשים צלם אנוש, מסתבר, כך אנו יותר מפחדים מהם.

בגיליון חודש אפריל של הירחון "דיסקבר" נערך דיון מרתק בין מומחים מתחומי הרובוטיקה והסוציולוגיה. השאלה במוקד הדיון היתה מתי אנו צפויים לראות את הרובוטים דמויי האדם כחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, ועד כמה אנושיים מן הראוי שהללו יהיו. לגרסת משתתפי הדיון נחלקת האנושות לשוחרי החידושים ולאלה הנרתעים מחידושים טכנולוגיים ולאלה החיים בעיקר על מנת לחוות את ההתפתחויות הממוכנות הבאות. האחרונים הם עיקר הכוח המניע הדוחף את תעשיית הרובוטים לעצב את מוצריה בדמות אדם, ולא להותיר את מכונות העזר שנועדו לסייע לנו בבית, בתעשייה וברחוב, בדמות קופסה עם מחושים, גלגלים ואולי גם זרוע.

בעיני אנשי המקצוע, רובוט אנושי (הומנואיד) הוא כל רובוט שמתנהג, מגיב ואפילו מפגין רגשות דומים לאלה של בני אדם ולא רק הסטריאוטיפ של סרטי מדע בדיוני המתחזה לאחד האדם. המראה האנושי עולה, כך מסתבר, הרבה מאוד כסף ולא חשוב כל כך בעיני המפתחים והחוקרים. האתגר הגדול יותר עבורם הוא בניית רובוט שישתלב באורח החיים האנושי ויקיים עם מפעיליו מערכת יחסים של אדון ומשרת.

לדברי ג'ו אנגלברגר – נשיא הלפמייט רובוטיקס, המייצרת שליחים מלאכותיים, המשתלבים בעבודה גם בבתי חולים כמחלקי תרופות וארוחות לחולים – די שרובוט כזה יחיה לצדנו, יטפל בצרכים שלנו ויעבד את המידע שנגיש לו, כדי שאנחנו בעצמנו נדמה אותו לאדם. קאזוהיקו קוואמורה, העומד בראש מעבדת מחקר הרובוטים באוינבריסטת ונדרבילט, לעומת זאת, ישמח אם אנשים יתרחקו מהגדרות שגורמות לחשוב על "רובוקופ" ויצירי מדע בדיוני ויבינו את חשיבותם כמכונות חכמות. הספרות והקולנוע קיבעו אצל רוב האנשים את הצפייה לרובוטים שקשה להבדיל בינם לבין בני אדם חיים, ולכן גם מכונות פשוטות יחסית זוכות לעיצוב הכולל ראש, עיניים, פה וכדומה.

סבסטיאן ת'רון ממעבדת הרובוטיקה של אוניברסיטת קרנגי מלון מעדיף לקרוא לאלה humbots, ולעצב אותן באופן שיעיד בבירור על היותן ממוכנות. הממשק הזה חשוב לשבירת הקרח ומתן ההרגשה שמדובר בכלי ידידותי למשתמש, מוכר וקל לתפעול. אנשים לא אמורים לחשוש ממגע עם רובוטים, ואסור שיקח להם זמן רב מדי כדי להבין איך להפעיל אותם. בנייתם של רובוטים אנושיים ממש היא לדבריו מעשה מיותר כרגע, משום שאין על פני כדור הארץ מחסור של ממש בבני אדם.

האם בעוד שלושים שנה יהלכו על פני האדמה רובוטים שיתווכחו בינם לבין עצמם ועם בני אנוש על כדורגל? חבורת המומחים חושבת שכל זה עלול לקרות הרבה יותר מוקדם, ואולי אפילו לפני שנצליח לפענח את סוד פעולתו של המוח האנושי. כדי לבנות יצורים מלאכותיים שיחקו את אורח החיים של בני האדם, אפשר לבנות מנגנוני הפעלה פשוטים בהרבה מאלו שיש בגולגולת האדם.

לדברי מרווין מינסקי, ממייסדי מעבדת המחקר לאינטליגנציה מלאכותית במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, חשוב הרבה יותר לנסות לגלות איך ללמד מחשבים דברים פשוטים, כמו למשל שאפשר למשוך משהו באמצעות חוט, אבל לא לדחוף אותו באמצעות חוט, או שאם שומטים משהו מהיד הוא נופל. דברים בסיסיים אלה, שכל פעוט יודע, הם בעיניו אנושיים פי כמה מהמראה. מינסקי, העוסק בפיתוח רובוטים תבוניים וגם כותב ספרי מדע בדיוני, קורא לזה "הסקת מסקנות בהיגיון פשוט" – Commonsense Reasoning. לדבריו, רק קומץ חוקרים מקדיש עצמו כיום למחקר בתחום. לכן, לא ניתן לקבוע מתי אפשר יהיה לבנות רובוטים חכמים באמת.

המחלוקת הגדולה התמקדה בשאלה האם רובוטים צריכים להיחשב כחלק נוסף מהמכשירים המקלים על שגרת החיים, או אולי בני לווייה, חברים ממוכנים. לדברי ג'ון מקארתי, פרופסור למדעי המחשב מסטנפורד (שטבע את המונח "אינטליגנציה מלאכותית" בשנת 1955), לאנושות יש די צרות משלה, ואין צורך ליצור באופן מלאכותי מיעוט נרדף נוסף, שאותו אפשר יהיה לנצל, לאהוב או לשנוא. אנגלברגר מסכים עמו אך טוען כי כבר היום קיימת טכנולוגיה המאפשרת בניית רובוט המסוגל לסייע בכל עבודות הבית וגם לנהל שיחה ערה, כאילו היה חבר של ממש.

גם אם נניח שהטכנולוגיה קיימת, היא לא עונה אוטומטית על שאלת ה"למה?", ועל השאלות האתיות הצצות כשמדמיינים בנייתם של רובוטים חכמים המסוגלים לפתח רגשות. שאלה מעניינת היא למשל איך ישפיעו יצורים כאלה על המגע בין בני האדם לבין עצמם, והאם יתרמו, כמו הטלוויזיה והמחשב, גם לבידודם של אנשים ממגע אנושי חיצוני. אימוץ רובוט כחבר נפש, עלול, מזהירים הרובוטיקאים, לגרום לוויתור על הניסיון למצוא חברה אנושית אמיתית. לא כל משתתפי הדיון חשבו, אגב, שמדובר בצרה גדולה כל כך – "מה כל כך טוב בבני אדם שמוכרחים לדבוק בהם?" שאל מינסקי.

רוברט רייט, כתב המגזין המקוון "סלייט", דן באחרונה בשאלה האם בעתיד יפתח האדם יחס של תלות ברובוטים, שסופו השתלטותם על החיים. רייט התווכח במאמרו עם הצהרותיו של ביל ג'וי, המדען הראשי של סאן מיקרוסיסטמס, שטען כי מוח עשוי סיליקון, למשל, עלול להיות ביום מן הימים רב עוצמה מהמוח האנושי. היתרון שלנו, אומר רייט, הוא שאנחנו יכולים להוציא את השטקר. המגה-מוח הזה מפסיק ומתחיל לעבוד על פי פקודות אנושיות.

האבולוציה של הרובוטים היא תחום מחקר נוסף, המנסה להתייחס למכונות הללו כאל קרובות רחוקות של האדם. אלן שולץ, למשל, עוסק בפיתוח של תוכנות הלומדות ומשתפרות כל העת ומכונות המתאימות את עצמן למצבים בלתי צפויים. רובוטים כאלה מנסים סוגים שונים של תגובות למציאות, ובוחרים את אלה שיש להם תוצאה רצויה. ממש כמו בני האדם. השלב המתבקש הבא הוא מכונות שימציאו את הדור הבא של עצמן. לדברי שולץ אפשרות כזאת עדיין לא נראית באופק, אבל רובוטים שיחליפו ביניהם תוכנות וישתכללו אגב למידה זה מזה, יופיעו בעתיד הקרוב מאוד.

ת'ורן צופה שרובוטים ישתלטו בעתיד על ענפי השירותים, פינוי הזבל והניקיון, תמיכה בנכים ובקשישים וגם על חלק ניכר מענף הבידור. לדבריו, אם יושקע בפיתוח רובוטים אחוז אחד מהממון המתגלגל בתעשיית המכוניות, ייווצר זמן רב לעשייה יצירתית בעוד פחות מעשר שנים. "יש לנו חיישנים, זיהוי קול, סנתוז קול, כוח מחשוב, כל מה שצריך", אומר אנגלברגר, "רק כסף חסר לנו".

האם בכל זאת הרובוטים הללו ייראו כמו בני אדם? לא בטוח. מינסקי אומר שממש כמו שאף אחד לא חושב שטוסטר צריך להיות בעל פנים אנושיות, אין צורך לספק לבני אדם משרתים כאלה. הוא מצדו חושש שאנשים, שיתרגלו לצוות ולפקד על מכונות כמו אנושיות לבצע מיני מטלות לא נעימות, יתרגלו מהר מאוד לנהוג כך גם בבני אדם אחרים, "כאילו שזה מה שחסר לחברה האנושית כיום".

"דיסקבר" בגרסה המקוונת
האם יכולים הרובוטים להשתלט על העולם?
על אינטראקציות אנושיות עם רובוטים

אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן