תחושת המגע יכולה לסייע לרובוטים לזהות עצמים, לבצע משימות עדינות ולהימנע מהתנגשויות. אולם, בעוד שמאמצים רבים מושקעים בפיתוח כישורי הראייה והשמיעה של הרובוטים, הריש שרגישותם למגע נותרה עד כה בסיסית ביותר.
בני רן ואבי בליזובסקי
רובוטים יעטו בקרוב עור אלקטרוני רגיש למגע, אותו מפתחים מדענים יפאנים. “לזיהוי המגע נודעת חשיבות רבה בדור הבא של הרובוטים” אומר טקאו סומיה מאוניברסיטת טוקיו, אשר פיתח את העור. תחושת המגע יכולה לסייע לרובוטים לזהות עצמים, לבצע משימות עדינות ולהימנע מהתנגשויות. אולם, בעוד שמאמצים רבים מושקעים בפיתוח כישורי הראייה והשמיעה של הרובוטים, הריש שרגישותם למגע נותרה עד כה בסיסית ביותר.
העור האנושי כולל סוללה של קולטני מגע, שמעבירים למוח אותות דרך העצבים ברגע שלוחצים עליהם. כדי לחוש במגע עדין מצוידים החיישנים הראשיים בבועות זעירות העשויות משכבת רקמות הקרויות תאי מייזנר. המדענים יצרו העתקים פלסטיים של הקולטנים האנושיים, אשר בתגובה ללחיצה יוצרים שדה חשמלי – בדומה ללוחות הרגישים למגע המוכרים בין השאר מאמצעי קלט במחשבים ומלחצנים של מעליות.
אולם, אין די בכך שהעור האלקטרוני יוכל לחוש בלחץ – עליו לזהות במדויק היכן הופעל הלחץ. לפיכך יש לכסות את העור במשטח של חיישנים בודדים, שכל אחד מהם שולח אות בעקבות לחיצה עליו. סומיה ועמיתיו חיווטו עור הכולל יריעה של גומי פולימרי, מכוסה בפתיתים של גראפיט מוליך חשמל. ההתנגדות החשמלית של היריעה משתנה בעקבות לחץ, והשינוי מזוהה על ידי מערך של טרנזיטורים שהותקנו מתחת לגומי.
האתגר העיקרי הוא להפוך את המערכת לגמישה בדומה לעור אמיתי, כך שניתן יהיה לכרוך אותה מסביב לאיברי הרובוט. טרנזיסטורים ומיקרו מעבדים קונבנציונליים, העשויים מסיליקון, הם קשים ושבירים – לפיכך ייצרו אותם סומיה ועמיתיו מחומר אורגני גמיש. התוצאה היא עור שניתן לכופף אותו בחדות מבלי לגרום נזק לטרנזיטורים, והוא ממשיך לתפקד כרגיל אפילו כאשר כורכים אותו מסביב למוט בעובי של 2 מ”מ בלבד.
הצוות היפני מקווה להוסיף למערכת בעתיד תכונות נוספות של העור האנושי, דוגמת זיהוי טמפרטורה ולחות. כן מקווה הצוות שניתן יהיה בעתיד גם למתוח את העור האלקטרוני – שכיום, בדומה לדף נייר, הוא ניתן לקיפול אך לא למתיחה.
