עמדת כוח, עמדת חולשה

כוח ושליטה הם אמצעים להשגת משאבים, לרגשות חיוביים ואפילו לתפקוד קוגניטיבי גבוה יותר, כך לפי מחקרים. יתר על כן, אנשים בעלי כוח מדווחים על רצון רב יותר (בהשוואה לאנשים עם פחות כוח) לנקוט פעולות שונות, וכמו כן מדווחים על רצון רב יותר ליטול סיכונים. נוסף על כך נמצא במחקרים כי קיימים הבדלים בשני הורמונים חשובים, טסטוסטרון וקורטיזול, בין אנשים שנמצאים בעמדת כוח ובין אלו שלא נמצאים בעמדה זו.

למשל נמצא כי לאחר ניצחון רמת הטסטוסטרון עולה, והיא עולה אף בציפייה להשתתפות בתחרות. לעומת זאת, רמת הטסטוסטרון יורדת עקב הפסד. נוסף על כך נמצא כי כוח קשור להורמון הדחק (stress) קורטיזול: לאנשים בעלי כוח ושליטה ישנן רמות נמוכות יותר של קורטיזול מאשר לאנשים חסרי כוח ושליטה. כמו כן, כשאדם משיג כוח רמת הקורטיזול שלו יורדת.

מחקר על כוח ושליטה

במחקר המתפרסם עתה בכתב-העתPsychological Science החוקרים דנה קרניי, איימי קדי ואנדי יאפ ((Carney, Cuddy, Yap ביקשו מאנשים לעמוד ולשבת בתנוחות של יציבה פתוחה ורחבה או מכווצת ומכונסת. החוקרים בחנו את השאלה האם עצם העמידה או הישיבה בתנוחה של כוח תגרום לאנשים לחוש בעלי כוח רב יותר, והאם הדבר יבוא לידי ביטוי ברמה הפיזיולוגית או ההתנהגותית? ברמה הפיזיולוגית ביקשו לבחון האם רמות הטסטוסטרון של הנבדקים יהיו גבוהות יותר, והאם רמות הקורטיזול יהיו נמוכות יותר? וברמה ההתנהגותית: האם הנבדקים ייטו יותר לקחת סיכונים?

42 משתתפים היו במחקר. נאמר להם כי מטרתו לבדוק השפעה של יציבה על מדידות אלקטרוקרדיוגרפיות (א.ק.ג. – רישום חשמלי של פעילות הלב). הם חוברו למכשיר א.ק.ג. והתבקשו לשבת או לעמוד בשתי תנוחות שונות. בלא ידיעתם, מחציתם התבקשו לעמוד ולשבת בתנוחה של כוח ומחציתם התבקשו לעמוד ולשבת בתנוחה של חולשה.

המשתתפים בקבוצת הכוח התבקשו לעמוד בתנוחה פתוחה ורחבה התופסת מקום רב במרחב. הם התבקשו לעמוד ברגליים מפושקות, בגו ישר, כשהם נשענים קדימה על שולחן. בתנוחת הישיבה הם התבקשו להישען לאחור בכסאם, לשלב את ידיהם מאחורי העורף, להושיט רגליים קדימה ולהניחן על שולחן שניצב לפניהם.

לעומתם, המשתתפים בקבוצת חסרי הכוח התבקשו לעמוד בתנוחה סגורה ומכווצת התופסת מקום מצומצם במרחב. הם התבקשו לעמוד כשגוום כפוף, ראשם מורכן וידיהם ורגליהם משוכלות. בתנוחת הישיבה התבקשו לשבת בראש מורכן, כשגוום כפוף וידיהם מונחות בשיכול אצבעות על ברכיהם. כל משתתף התבקש לשבת במשך דקה בתנוחת הישיבה ולעמוד למשך דקה בתנוחת העמידה. נוסף על כך, מכל משתתף נלקחו שתי דגימות רוק כדי למדוד את רמות הטסטוסטרון והקורטיזול, אחת לפני תחילת הניסוי, והשנייה עם סיומו.

כדי למדוד את מידת רצונם של המשתתפים לקחת סיכונים הם השתתפו במטלת הימורים. הם קיבלו שני דולרים, ונאמר להם שהם יכולים לשמור את הכסף (הימור בטוח) או לזרוק קובייה וכך להסתכן בהפסד שני הדולרים או לזכות בארבעה דולרים. לבסוף מילאו המשתתפים שאלון שבו דירגו את המידה שבה הם חשים כבעלי כוח ובשליטה.

מניתוח הממצאים עולה כי עמידה או ישיבה בתנוחה של כוח הביאה לרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון ולרמות נמוכות יותר של קורטיזול בהשוואה לישיבה או לעמידה בתנוחה של חולשה. התברר כי המשתתפים בקבוצת הכוח נטו לקחת יותר סיכון בהימורים, בהשוואה למשתתפים בקבוצת החולשה. לבסוף, משתתפים שישבו או שעמדו בתנוחות של כוח דיווחו כי הם חשים שיש להם יותר כוח ושהם בשליטה.

מהמחקר הנוכחי עולה כי די במניפולציה פשוטה של שינוי בתנוחת הישיבה או העמידה למשך שתי דקות כדי להביא לשינויים פיזיולוגיים, מנטליים והתנהגותיים. מחקרים קודמים הצביעו על תופעה לפיה תנועות גופניות יכולות להשפיע על מצב הרוח. למשל, הנעת השפתיים כלפי מלעלה בתנועה של חיוך מביאה לדיווח על תחושות חיוביות.

זקיפת הראש מביאה לתחושה של גאווה וכיווץ הגוף ליציבה כפופה מביא לדיווח על תחושות של דכדוך. המחקר הנוכחי מצטרף למחקרים קודמים המעידים על כך שלתנוחת היציבה ישנה השפעה ישירה הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה ההתנהגותית. למחקר השלכות לחיי היום-יום: חשבו, למשל, על יישום ממצאיו בפעם הבאה שאתם נואמים לפני קהל או מגיעים לריאיון עבודה…

ד”ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית, יועצת ארגונית ושיווקית ומרצה בקריה האקדמית אונו.