סיקור מקיף

לקראת כנס רחובות היום: אתגר לאומי למדע – מדיניות המדע של ישראל על פרשת דרכים

 התשתיות המדעיות שהוקמו בעבר הניבו פרי בדמות תעשיית ההיי-טק הישראלית. אולם קשיי תקציב, הידלדלות עתודות כוח האדם המדעי, תחרות גוברת בעולם והופעת טכנולוגיות חדשות – דורשים הגדרת מדיניות מדע לאומית חדשה – מדויקת ומונחית יעדים

מאת: רוני ליפשיץ 
 
למדע בישראל שורשים עמוקים אשר באו לידי ביטוי כבר בימיה הראשונים של הציונות. התפישה הציונית, המשלבת בין הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, לבין החזון שיהיה זה בית לאומי מודרני, הביאה להקמת הטכניון, האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן למדע עוד לפני הקמת המדינה. מפעלים אשר שימשו בסיס ליצירת תשתית מדעית מעוררת התפעלות. באוקטובר 2004 קיבל המדע הישראלי הכרה בינלאומית כאשר שני מדענים ישראלים מהטכניון, פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר, זכו בפרס נובל בכימיה עבור מחקר פורץ דרכים בתחום פירוק החלבונים בתא.

למדינת ישראל אין משאבי טבע מיוחדים במינם ואוכלוסייתה מעטה. המשענת היחידה עליה היא יכולה לבסס את עתידה היא המשענת האנושית – והתעשיה היחידה עליה יכולה להיבנות כלכלת ישראל היא תעשייה המבוססת על ידע. ישראל הוכיחה זאת בשנים האחרונות. תעשיית הטכנולוגיה הישראלית נחשבת לאחת מהטובות מסוגה בעולם ואחראית לכמחצית מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל. תעשייה זו מבוססת ברובה על טכנולוגיות חדשות אשר צמחו בבית היוצר של המדע הישראלי.

המדענים הישראלים נחשבים לפוריים וממוקמים במקום השלישי בעולם במספר המאמרים למדען. איכות המדע הישראלי באה לידי ביטוי בכך שבתחומים מדעיים מובילים, היקף הציטוט של מאמרים ישראלים גבוה מהממוצע העולמי: בתחום המתימטיקה ישראל תורמת כ-2.8 מכלל המאמרים בעולם, הזוכים לציטוט בשיעור של 16% מעל הממוצע העולמי. נתון זה קרוי השפעה יחסית. בפיסיקה ההשפעה היחסית של ישראל היא 31%, בכימיה 29%, במדעי החלל 50% ובמדע החומרים 57%.
משקלה המדעי של ישראל לפי ציטוטים למאמרים מדעיים: 1993-2003ציטוטים למאמר מספר ציטוטים מספר מאמרים
סך הכל
8.56 806,466 94,200
24 16 18 דירוג ישראל בעולם
SOURCE: ISI Essential Science Indicators
תעשיית המידע והתקשורת ממחישה את הפוטנציאל הטמון בניצול נכון של מחקר מדעי ופיתוח טכנולוגי: ישראל בנתה תשתית מדעית מתקדמת בתחום מדעי המחשב והתקשורת. חוקרים ישראלים תורמים כ- 2.3% מכל המאמרים המדעיים המתפרסמים בעולם בתחום וזוכים להשפעה יחסית של כמעט 50%. בשנת 2000 כמחצית מהפטנטים הישראלים שנרשמו במשרד הפטנטים האירופי (EPO) היו מתחום טכנולוגיית המידע – מחשבים ותקשורת. התנופה הלאומית של יצירת ידע בתחום טכנולוגיית המידע, הביאה לבניית תעשיית המידע הישראלית, אשר תרומתה לצמיחת המשק הסתכמה ביותר מ-29% בשנים 1990-2000 (טרכטנברג, 2002).

יחד עם זאת, מדינת ישראל ניצבת כיום מול אתגרים חדשים הדורשים ממנה להגדיר מדיניות מדע לאומית לשנים 2005-2015 כדי לשמור על היתרון היחסי שנבנה בעמל של עשרות שנים. קשיי תקציב המעיקים על מערך המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי של ישראל, תשתיות ציוד וכוח אדם הנמצאות במשבר, הגידול בעלויות המחקר המתקדם, הופעת תחומים מדעיים-טכנולוגיים חדשים, התפתחות כלכלה גלובלית ומודעות גוברת בעולם בחשיבות המדע והטכנולוגיה כמחוללי צמיחה כלכלית, מאיימים על מעמדה המדעי והטכנולוגי של ישראל.

ועידת רחובות למדע וטכנולוגיה המתקיימת ביוזמת משרד המדע והטכנולוגיה ובשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שואפת ליצור מנגנון הידברות לאומי שיביא לגיבוש המדיניות הדרושה. נייר זה מתאר אתגרים מרכזיים עימם תתמודד מדיניות המדע הלאומית של ישראל בשנים הבאות.

לנוכח מדיניות מדע בעולם

מחקר מדעי ופיתוח טכנולוגי נעשים יקרים יותר משנה לשנה עקב מורכבותם הגוברת. ב-20 השנים האחרונות הוכפלה לפחות פי שניים עלות הפיתוח של תרופה חדשה, ועלות הפיתוח של רכיבים בתחום המיקרו-אלקטרוניקה צמחה פי 10. בתנאים אלה, כל משק מודרני נאלץ להתמודד עם צרכי מחקר ופיתוח רבים, אשר מוסד מחקר אחד, חברה אחת, ואף מדינה בודדת מתקשים להתמודד עימם.

בעשור האחרון התחולל שינוי עמוק ביחסן של מדינות רבות אל נושא המדע. השילוב של מחסור במים ובאנרגיה, שינויי אקלים, והשפע הכלכלי אשר נוצר במדינות שפיתחו תעשיות עתירות ידע, הביאו מדינות רבות בעולם להכיר בחשיבות הכלכלית, החברתית והלאומית של המחקר המדעי. מדיניות לאומית למדע וטכנולוגיה קיבלה מעמד של נושא מרכזי לדיון וקבלת החלטות במסגרות בינלאומיות, דוגמת האו"ם, ה-OECD והאיחוד האירופי, ובמסגרות לאומיות של רוב המדינות בעולם, בכללן מדינות OECD ומדינות מתפתחות באסיה, אירופה, שתי האמריקות והמזרח התיכון.

הכרה זו קיבלה ביטוי תקציבי. כלל השקעות מדינות ה-OECD במחקר ופיתוח הסתכם בשנת 2001 ב-638 מיליארד דולר. ההשקעות הממשלתיות במו"פ צמחו בקצב של 5% לשנה בשליש ממדינות ה- OECD בשנים 1995-2003. גושי ההשקעה העיקריים במחקר ופיתוח ב-2001 היו: 43% ארה"ב, 29% האיחוד האירופי, 16% יפאן. סה"כ: 88%. ההשקעות ביצירת ידע (מו"פ, תוכנה וחינוך גבוה) הגיעו ל-4.8% מהתמ"ג במדינות OECD.

גישה זו מנחה גם מדינות קטנות ואף מדינות מהעולם השלישי, בהן מדינות אשר החליטו, בעקבות מהפיכת המחשוב והתקשוב של שנות ה-90, לשפר את מצבן הכלכלי על ידי יצירת מומחיות לאומית בתחומים מוגדרים של תעשיית ההיי-טק. אירלנד הציגה ביולי 2004 תוכנית לאומית לבניית תשתית מדעית עד לשנת 2010, במטרה ליצור תעשייה מקומית המבוססת על ידע מדעי מקומי וניצול הידע התעשייתי שהובא לאירלנד על ידי חברות זרות במהלך שנות ה-90. הודו בנתה תעשיית תוכנה ותקשורת מקומית בהיקף של מיליארדי דולרים, בעקבות קביעת מדיניות בתחום בתחילת שנות ה-90. ממשלת צ'ילה החליטה ב-2003 על יצירת מומחיות מקומית בתחום הביוטכנולוגיה, על מנת שתוכל להשתלב בגל הטכנולוגי הבא. בין השנים 1988-2001, הגדילו מדינות אמריקה הלטינית (במיוחד ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה ומקסיקו) את תפוקת המאמרים המדעיים והטכניים שלהן בכ-200%.

במועצת האיחוד האירופי במארס 2000 בליסבון הוסכם על הגדרת מסגרת חדשה למחקר ופיתוח. בהמשך, התכנסו נציגי מדינות האיחוד בוועידת ברצלונה במארס 2002 והחליטו כי עד שנת 2010 יגיעו תקציבי המחקר של האיחוד לשיעור של 3% מהתמ"ג של האיחוד האירופי: שני שלישים באמצעות השקעות פרטיות והשאר השקעות ממשלתיות. ביוני 2004 פירסמה נציבות האיחוד האירופי הודעה מיוחדת בה היא מכריזה שבעקבות ועידת ברצלונה, היעד הנוכחי של האיחוד האירופי הוא הכפלת תקציב המחקר של האיחוד. הנציבות הסבירה את עמדתה: "מחקר מדעי, פיתוח טכנולוגי וחדשנות מונחים בבסיסה של כלכלת הידע ובעלי השפעה מכרעת על הצמיחה הכלכלית, התעסוקה וכושר התחרות ".

האיחוד האירופי הגדיר שישה תחומי עניין מרכזיים בכלכלה עתירת הידע שאותם הוא מתכוון לפתח באמצעות שיתוף פעולה בין כל חברות האיחוד: מידע ותקשורת, ביוטכנולוגיה, ננו-טכנולוגיה, תעופה ואנרגיה. בכל אחד מתחומים אלה, שואף האיחוד האירופי להשיג מעמד מוביל באמצעות תוכניות שונות שמטרתן להשיג שלושה יעדים:
א. יצירת "מסה קריטית" של משאבים בתחומים צומחים דוגמת מיקרו-אלקטרוניקה, תקשורת, ביוטכנולוגיה ותעופה;
ב. יצירת מוקדי מצויינות באמצעות תחרות בין מרכזי מחקר ופיתוח קיימים;
ג. הגברת שיתוף הפעולה בין פרוייקטים לאומיים המתבצעים במדינות החברות.
מקור: NSF 2005
בתחילת שנות ה-90 צברה ישראל יתרון יחסי בזכות השקעה בתשתיות מדעיות. במהלך העשור האחרון, קצב הגידול בישראל מפגר אחר הנעשה במדינות מתחרות. לפי הלמ"ס (סקר הוצאה לאומית למו"פ אזרחי לפי מגזר מבצע ומגזר מממן), היקף המחקר והפיתוח באקדמיה צמח ב-13.2% בשנים 1991-2003. צמיחה זו לא עומדת בקצב התרחבות מערכת ההשכלה הגבוהה ובקצב ההתייקרות של מחקר מתקדם.

מגמות אלה מלמדות כי מדענים ישראלים ותעשיות עתירות ידע מישראל צפויים להתמודד מול תחרות גוברת בשוק העולמי. תחרות הנובעת מגידול בתקציבי מחקר ופיתוח ומהרחבת מעגל המדינות המתחרות בתחומים אלה.

על מנת לשמור על מעמדה המדעי והטכנולוגי, צריכה ישראל להגדיר תחומים מועדפים ולהגדיל את השקעותיה במחקר מדעי ובפיתוח טכנולוגי בתחומים אלה, בקצב דומה לזה של המדינות המתחרות העיקריות – דהיינו 5% בשנה.
מחקר אקדמי ופיתוח טכנולוגי

בשנים האחרונות התפתחו מספר מגמות המקשות על ההפרדה בין מחקר מדעי לבין פיתוח טכנולוגי. ההישענות של תעשיות טכנולוגיות על יתרון עסקי המבוסס על יתרון טכנולוגי, מהירות העברת מוצרים נסיוניים מהמעבדה לתעשייה, והשתלבות חוקרים אוניברסיטאיים בתחומי היזמות העסקית, הביאו לביטול הקווי ההפרדה המסורתיים בין מחקר בסיסי למחקר יישומי. תגליות מדעיות רבות מיושמות במהירות בתעשייה ואילו חברות טכנולוגיה גדולות משתפות פעולה עם מדענים הפועלים באקדמיה, ואף מבצעות מחקרים ברמה אקדמית במחלקות הפיתוח שלהן עצמן.

יחד עם זאת, המחקר המדעי שומר על מעמדו כבית היוצר של רעיונות טכנולוגיים פורצי דרך. רעיונות אשר במיטבם מביאים להתפתחות ענפי כלכלה ותעשיה חדשים, דוגמת ביוטכנולוגיה, ננו-טכנולוגיה, פתרונות אנרגיה חדשניים ועוד. איזון נכון בין המחקר המדעי המפותח באוניברסיטאות ובמכוני המחקר, לבין הפיתוח הטכנולוגי המבוצע בתעשיה, חיוני על מנת לפתח כלכלת ידע ארוכת טווח.
מקור: למ"ס
במדינות ה-OECD, האקדמיה מבצעת כ-17.5% מהמחקר והפיתוח הכוללים (אחוזים מכלל התקציב למחקר ופיתוח). חלק ניכר מתקציבים אלה מיועד לפיתוח תשתיות פיסיות, מעבדות וציוד, על מנת להבטיח לחוקרים תנאים המאפשרים עבודת מחקר חדשנית. טבלה של ה-OECD, המשווה בין מדינות שונות, מראה כי מעצמות כלכליות וטכנולוגיות משקיעות פחות משאבים (יחסית) במחקר ופיתוח אקדמי, ואילו מדינות קטנות או מדינות הבונות תשתית טכנולוגית לדור הבא, משקיעות יותר משאבים במחקר האקדמי.

מדינת ישראל צריכה להתאים את שיעור ההשקעה במחקר אקדמי לשיעור המקובל במדינות אליהן היא מעוניינת להשתוות, כלומר 20%-30%, אולם עליה לעשות זאת באופן המתאים לה ביותר. אחת מהתשובות שמדיניות המדע של ישראל תצטרך לספק היא מה התמהיל הנכון בין מימון מחקר מדעי בסיסי לבין מימון פיתוח טכנולוגי. כיצד משלימים את הפער בין חלקה של האקדמיה במחקר ופיתוח בישראל (15.5%) לבין השיעור המאפיין מדינות כמו שווייץ, אוסטרליה ובריטניה (כ-25%)?

לפי נתוני הלמ"ס, חלקו של המו"פ באקדמיה מכלל המו"פ בישראל מסתכם בכ-15.5%. בפועל ייתכן ששיעור זה נמוך בהרבה. בדו"ח מוסד שמואל נאמן על העברת טכנולוגיות מהאוניברסיטאות לתעשיה מינואר 2003, מופיעה הערכה על היקף תקציבי המחקר של האוניברסיטאות בישראל. על פי הדו"ח, בשנת 1999 הסתכמו תקציבי המחקר של מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה העברית, הטכניון, אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת תל-אביב בכ-270 מיליון דולר. זאת בשעה שההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי הסתכמה באותה שנה בכ-17.7 מיליארד שקל (כ-4.2 מיליארד דולר).

הפתרון המתאים לישראל הוא על ידי השקעה במחקרים יישומיים בעלי היתכנות תעשייתית, כפי שנעשה במסגרת תוכנית התשתיות של משרד המדע והטכנולוגיה מאז תחילתה ב-1995. תוכנית זו, גם מעניקה את הכלים הדרושים לתעשייה, וגם מטפחת את התשתיות המדעיות בישראל.

תשתיות כוח אדם

ריענון כוח האדם המחקרי, הגדלת מספר החוקרים הצעירים והבאת חוקרים מחו"ל מהווים מרכיב חשוב בכל התוכניות לשיפור תפוקת המדע והטכנולוגיה של מדינות ושל גושים אזוריים, דוגמת האיחוד האירופי, מדינות ה-OECD ומדינות אחרות. תעסוקת עובדים בתחומי המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי צמחה פי שניים מהיקף התעסוקה הכוללת בשנים 1995-2000. מספר החוקרים המועסקים במדינות OECD גדל מ-2.3 מיליון ב-1990 ל-3.4 מיליון ב-2000. על פי הערכת האיחוד האירופי, כדי לעמוד ביעד הגדלת פעילות המחקר והפיתוח באיחוד להיקף של 3% של התוצר עד שנת 2010, יהיה צורך להגדיל את מספר החוקרים באיחוד ביותר מחצי מיליון.

 

SOURCE: OECD, Main Science and Technology Indicators, 2002. See appendix table 4-45

 

רוב מדינות מערב אירופה מדווחות על קפאון או ירידה במספר הבוגרים לתארים שלישיים בתחומי המדעים המדוייקים וההנדסה. על מנת לעמוד ביעדי הפיתוח שקבעו לעצמן, הן צריכות לגייס חוקרים מארצות זרות. מגמה זו מגדילה את הלחץ על חוקרים ישראלים לעבור למדינות אחרות. ישראל, למרות הישגיה המדעיים הרבים, מתחילה לאבד את כוח המשיכה שלה למדענים – הן מדענים ישראלים והן מדענים זרים, המגיעים אליה לפרקים.

בעיה זו מתחילה לתת את אותותיה במספרים. המועצה להשכלה גבוהה דיווחה כי בשנים 1990-2000 חל גידול של 67% במספר הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות. אולם היקפו של הסגל האקדמי גדל בכ-10% בלבד.

מנתוני הלמ"ס מתברר כי גם בין 1999 לבין 2003 כמעט לא חל שינוי בהיקף הסגל האקדמי הבכיר, אשר נשאר בהיקף של 5,100-5,200 חוקרים. בשנת 2001, 60.4% מהמדענים באוניברסיטאות ובמכוני המחקר היו בגיל 51 ומעלה. במקצועות הרפואה 62.5% מהמדענים בני 51 ומעלה, ובמדעים הפיסיקליים, 74.1% מהמדענים הם בני 51 ומעלה. בסך הכל 10.2% בלבד מהמדענים המצויים באוניברסיטאות ובמכוני המחקר הם בני 40 ומטה. מספרים אלה מלמדים כי עמוד השדרה העיקרי של המדע המדוייק בישראל מבוסס על חוקרים ותיקים ועל מחסור במדענים צעירים אשר יבטיחו את עתידו של המחקר המדעי בישראל.
ריענון מערכת המחקר והגדלת מספר החוקרים הצעירים חיוניים על מנת לשמר את הידע הקיים בארץ, לאפשר פריצה לתחומים מדעיים חדשניים והמשך בניית יכולתה המדעית והטכנולוגית של ישראל לשנים הבאות.

כדי להצעיר את התשתית המדעית של ישראל, יש צורך במלגות עידוד מיוחדות עבור חוקרים צעירים במדעים מדוייקים והנדסה, כולל מתן פרסים ובניית מעבדות עבור חוקרים מבטיחים. במקביל, יש לעודד חוקרים ישראלים מצטיינים המצויים בחו"ל ופועלים בתחומים המועדפים, לחזור לארץ באמצעות יצירת תנאי עבודה המתחרים בתנאי העבודה המצויים במרכזי מחקר באירופה ואף בארה"ב.
מקור: למ"ס

מומלץ כי המדינה תשקול מתן ויזת מחקר מיוחדת למדענים זרים, על מנת להקל על שהייתם בארץ לצורכי מחקר משותף עם חוקרים ישראלים, וזאת כדי להרחיב את שיתופי הפעולה עם חוקרים בחו"ל ולהקל על ספיגת ידע מהעולם.

ישראל צריכה לנקוט באמצעים רבים במטרה להצעיר את תשתיות המחקר האנושיות: מתן מלגות לימוד נדיבות, אספקת תשתיות פיסיות לחוקרים צעירים ומבטיחים, ועידוד חוקרים ישראלים בחו"ל לחזור לישראל.
קניין רוחני

כלכלת הידע מאופיינת בין השאר בהגברת המאמצים להגנה על קניין רוחני. בעשור האחרון חל גידול רב בהיקף רישום הפטנטים במשרדי הפטנטים העיקריים, ארה"ב (USPTO), אירופה (EPO) ויפאן (JPO). בשנת 2002 נרשמו במשרדים אלה יותר מ-850 אלף פטנטים, לעומת 600 אלף בשנת 1992. הצמיחה בהיקף רישום הפטנטים מיוחסת בעיקר לתהליכי הגלובליזציה ולהתפתחות כלכלה מבוססת ידע. תחומי הביוטכנולוגיה, המידע והתקשורת תורמים לצמיחה זו בשיעור בולט במיוחד. בסקרים שבוצעו בשנות ה-80 וה-90 דיווחו חברות רבות, במיוחד מתחומי הביוטכנולוגיה, הכימיה, התרופות, המכונות והמחשבים כי פטנטים מאפשרים להם לשמור על יתרון תחרותי. מנגד, מנגנון הפטנטים מונע הרחבת השימוש בידע. בתעשיות מסויימות, דוגמת תעשיית האלקטרוניקה, משמש הפטנט ככלי אסטרטגי למניעת הגישה אל טכנולוגיות חדשות על ידי מתחרים מסחריים.

במהלך שנות ה-90 חל גם גידול רב בהיקף רישום פטנטים ישראלים. מחצית מהפטנטים הישראלים שנרשמו באירופה בשנת 2000 היו בתחום המחשבים והתקשורת, תופעה המלמדת הן על כושר יצירת הידע בישראל, הן על התפתחות תעשיית ההיי-טק המקומית והן על הטיית יתר של יצירת ידע בתחום מוגבל.

בשנים האחרונות מתרחבת ההכרה בחשיבות רישום פטנטים על ידי אוניברסיטאות ומוסדות מחקר ציבוריים. בשנות ה-80 התקבל בארה"ב חוק ביי-דול (Bayh-Dole Act) המאפשר לגופים אשר קיבלו תקציבי מחקר פדרליים לרשום פטנטים ולהעבירם לתעשייה. בעקבות ארה"ב, רוב מדינות ה-OECD שינו את התקנות או החוקים, במטרה לאפשר לגופי מחקר ציבוריים להגיש בקשות, להחזיק בבעלות או להעניק זכויות שימוש בקניין הרוחני אשר נוצר במימון ממשלתי. מגמה זו לא שינתה מהותית את מודל ההכנסות של אוניברסיטאות המחקר בארץ ובעולם, ותמלוגיהן מפטנטים מסתכמים עדיין בכ-5%-10% מהכנסותיהן.
מדינות רבות בעולם הגדירו תקנות חדשות המקילות על מיסחור קניין רוחני והעברתו לתעשיה. דנמרק ויפאן הגדילו את עצמאות האוניברסיטאות במטרה להקל על מעבר ידע לתעשיה. בעקבות חקיקה חדשה בנורבגיה, העברת ידע לתעשיה היא משימה מובהקת של האקדמיה. נורבגיה ושווייץ השלימו חקיקה המעניקה לאקדמיה את זכויות הקניין הרוחני שנוצר במימון ממשלתי על מנת להקל על העברתו לתעשיה. איסלנד ופינלנד נמצאות במהלכו של תהליך חקיקה כזה.

במדינת ישראל קיימים מוקדי יצירת ידע ציבוריים דוגמת אוניברסיטאות, מכוני מחקר ממשלתיים, בתי חולים ממשלתיים ועוד. כיום, שאלת רישום הפטנטים וניצולם נמצאת בדיונים, אולם עדיין לא סוכמה.

מתן היתר לגופים ציבוריים לרשום פטנטים ולמסחר ידע שנוצר בכסף ציבורי, ישחרר ידע רב שפותח בגופים אלה, יאפשר להם לייצר מוקדי תעשייה סביבם ולנצל את הידע לטובת הציבור, לגיוס הון פרטי וליצירת מקומות עבודה חדשים.
הגנה פיננסית

המשבר הכלכלי שנוצר עקב התפוצצות בועת ההיי-טק בשנים 2000-2001 יצר מצוקת מימון במגזרי המחקר והפיתוח בכל מדינות ה-OECD והביא להפחתה בשיעור ההשקעות במו"פ. מצמיחה שנתית של 4.6% בשנים 1994-2001, לצמיחה של פחות מ-1% ב-2001-2002. ירידה זו נובעת במידה רבה מירידה בהיקף השקעות הון סיכון וצמצום ההשקעות במו"פ של חברות טכנולוגיות, אולם גם עקב ירידה בתקציבים ממשלתיים. בתגובה למצוקה זו, ובהכירן בחשיבות החדשנות לצמיחה כלכלית, נקטו מדינות רבות בארגון ה-OECD בצעדים שנועדו להגן על תקציבי מחקר ופיתוח ממשלתיים מפני קיצוצי תקציב.

בישראל, בעקבות המשבר הכלכלי בארבע השנים האחרונות, קוצצו התקציבים הממשלתיים למחקר מדעי ולפיתוח בשיעור ניכר. הן במסגרת משרד המדע והטכנולוגיה, הן במסגרת תקציבי המוסדות להשכלה גבוהה והן תקציבי המדען הראשי בתמ"ת ותקציבי מכוני המחקר הממשלתיים.

יש צורך לקבוע חומת הגנה בפני קיצוצים נוספים, ולהחליט כי תקציבי 2004 הם קו אדום תחתון למימון ממשלתי של מחקר מדעי ופיתוח טכנולוגי.
מספר פטנטים שנרשמו במשרד הפטנטים של ארה"ב: לפי מדינות נבחרות
Country 1991 1992 1993 1994 1995 1996 1997 1998 1999 2000 2001
U.S. origin 51,178 52,253 53,231 56,066 55,739 61,104 61,707 80,289 83,905 85,070 87,606
Japan 21,025 21,925 22,293 22,384 21,764 23,053 23,179 30,840 31,104 31,296 33,223
Germany 7,680 7,309 6,893 6,731 6,600 6,818 7,008 9,095 9,337 10,234 11,259
Taiwan 906 1,001 1,189 1,443 1,620 1,897 2,057 3,100 3,693 4,667 5,371
France 3,030 3,029 2,909 2,779 2,821 2,788 2,958 3,674 3,820 3,819 4,041
UK 2,800 2,425 2,295 2,234 2,478 2,453 2,678 3,464 3,572 3,667 3,965
Canada 2,037 1,964 1,944 2,008 2,104 2,232 2,379 2,974 3,226 3,419 3,606
S. Korea 405 538 779 943 1,161 1,493 1,891 3,259 3,562 3,314 3,538
Sweden 716 626 636 706 806 854 867 1,225 1,401 1,577 1,741
Italy 1,209 1,271 1,285 1,215 1,078 1,200 1,239 1,584 1,492 1,714 1,709
Switzerland 1,335 1,197 1,127 1,169 1,056 1,112 1,090 1,279 1,279 1,322 1,420
Netherlands 992 855 800 852 799 797 808 1,226 1,247 1,241 1,332
Israel 304 335 314 350 384 484 534 754 743 783 970
Australia 463 409 378 467 459 471 478 720 707 704 875
Finland 331 361 293 312 358 444 452 595 649 618 732
Belgium 324 325 350 352 397 488 515 693 648 694 718
Austria 359 371 312 289 337 362 376 387 479 505 589
SOURCE: Science & Engineering Indicators – 2004

 

שיתוף פעולה ציבורי/פרטי

במסגרת מאמציהן לחזק את מעמדן התחום המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי גילו מדינות רבות בעולם כי לשיתוף פעולה ציבורי/פרטי המכונה גם P/PP (Public/Private Partnership) משקל מכריע ביכולתן לשפר את כושר התחרות הלאומי בתחומי המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי. פרוייקטי P/PP מהווים מרכיב גדל והולך בתקציבי המחקר והפיתוח במדינות OECD. בשנת 2002 נותבו 78% מתקציבי המימון למחקר תחרותי באמצעות מנגנוני P/PP, לעומת 37% ב-1998. ממשלת הולנד הקציבה 805 מיליון יורו לפרוייקטי P/PP בתחומים אסטרטגיים בשנים 2003-2010. אוסטריה, אוסטרליה ושבדיה הרחיבו את היקף התקציב לפרוייקטי P/PP ואירלנד, הונגריה, שווייצריה וצ'כיה יזמו פרוייקטי P/PP חדשים.

מתוך אלה, פרוייקטי P/PP רבים מתבצעים במסגרת מרכזי מחקר משותפים מדינה/עסקים/אקדמיה. במקביל, ארצות דוגמת בלגיה, דנמרק, צרפת, הולנד, ניו-זילנד ובריטניה, עושות מאמץ להקים מנגנוני רישות (Networking) בין מרכזי מחקר אקדמיים ותעשייתייים על מנת לשפר את התיאום ואיכות העבודה. מדינת ישראל צברה ניסיון חיובי בשיתוף פעולה תעשייה/אקדמיה במסגרת פרוייקטי מגנ"ט במשרד התמ"ת ובתוכנית התשתיות של משרד המדע והטכנולוגיה.

הגדלת מספר התוכניות המיועדות להשגת שיתוף פעולה וניצול היכולות הממשלתיות והפרטיות, יאפשר למצות את הפוטנציאל הקיים בישראל.
שיתוף פעולה ברמה הלאומית

עם התעוררות העניין בתעשיית הננו-טכנולוגיה יזמה ארצות הברית תוכנית לאומית לננו-טכנולוגיה (NNI) אשר נועדה לתאם בין פעילויות המחקר והפיתוח הנעשים במוסדות אקדמיים ובמעבדות לאומיות. בדומה לארה"ב, מנסה האיחוד האירופי לתאם את פעילות המחקר והפיתוח במסגרת תוכניות משנה בתוך תוכנית המסגרת ה-6 וה-7 של האיחוד האירופי.

בישראל קיים ידע מתקדם בתחומים מובילים דוגמת ננו-טכנולוגיה, תאי גזע, אימונולוגיה, ביוטכנולוגיה, אלקטרו-אופטיקה ועוד. אולם על מנת לנצל את הפוטנציאל המשולב, יש ליצור תוכנית לשיתוף פעולה המאגדת את החוקרים ומתקני המחקר המצויים במוסדות אקדמיים שונים ובתעשיה המקומית, על מנת ליצור מסה קריטית מקומית בעלת יכולת לייצר פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות, ואטרקטיבית למשקיעים מחו"ל.

אחת הדרכים ליצירת מסה קריטית היא הקמת מאגדים (Clusters), המאפשרים לקבוצות מחקר ממוסדות שונים להמשיך בפעולותיהם העצמאיות, אולם ליהנות מתשתיות פיסיות ומשירותים משותפים, וכן הקלת הנגישות אל התעשייה. המאגד מעניק יתרון לגודל מצרפי ולשיתוף הפעולה. הוא מהווה ארגון וירטואלי אשר מנצל את המרחקים הגיאוגרפיים הקצרים בישראל ואת התרבות המוכוונת תקשורת האופיינית למדענים ישראלים רבים. המאגד נועד להביא לניצול מכסימלי של המשאבים הקיימים, מימון רכש ציוד חיוני בשיטת המכרז וחיזוק הקשר בין האקדמיה לתעשיה.

לשם המחשה: חברי המאגד ייהנו מנגישות אל כלל הציוד המצוי ברשות כלל חבריו. המאגד ייזום פרוייקטי דגל אשר ימצו את הפוטנציאל המצרפי של כלל חבריו. למשל, המאגד יערוך מכרז לסיוע ברכישת ציוד, אשר הזוכה בו ייתן את התנאים הטובים ביותר לשאר חברי המאגד, הוא יעניק זכות שימוש לחברות מסחריות על מנת לקצר את זמן הפיתוח של מוצרים ישראלים חדשים, ויספק שירותי קשר בין החוקרים לתעשייה.

מאגדים לאומיים בתחומים בעלי עדיפות גבוהה, דוגמת ננו-טכנולוגיה, ביו-טכנולוגיה, ננו-אלקטרוניקה ואחרים, ימצו את הפוטנציאל המצרפי הקיים בארץ. תקציבו הראשוני של כל מאגד צריך להבטיח הקמת תשתית משותפת ברמה מהגבוהות בעולם.

 

 

מדיניות מדע לאומית

לאור עלותם הגבוהה של המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי, יש צורך בהגדרת תחומי עדיפות מובהקים. מדינת ישראל צריכה להגדיר תחומים מרכזיים אותם היא מעוניינת לפתח בהתאם לתרומתם היחסית לכלכלתה ובהתאם לצרכים הלאומיים של ישראל. ננו-טכנולוגיה וביוטכנולוגיה נראים תחומים בעלי היתכנות גבוהה ליצירת הדור הבא של תעשיית ההיי-טק בישראל. זאת בהתבסס על כך שתחומים אלה נושקים לתחומים מדעיים בהם יש לישראל ידע מדעי מהמתקדמים בעולם ושניהם מתבססים במידה רבה על ידע תעשייתי שישראל השיגה בו מומחיות רבה, דוגמת מיקרו-אלקטרוניקה, אלקטרו-אופטיקה, פיתוח תרופות, ציוד רפואי וכדומה.

 

תחומי עניין אחרים הינם בעלי חשיבות לאומית עקב משקלם בתחומי התשתית הלאומית, החברה, הבטחון הלאומי ומצבה הגיאו-פוליטי של ישראל. בהם: בריאות הציבור, אנרגיה, איכות סביבה ומים, בטחון העורף והגבולות, רעידות אדמה, תצפיות כדור הארץ וכדומה. בשנים האחרונות מתגלה הפוטנציאל הכלכלי הטמון גם בתחומים הנחשבים בעלי עניין לאומי בלבד. רמת האורבניזציה הגואה, זיהום הסביבה, התחממות כדור הארץ ועליית מחירי הנפט, מלמדים כי תחומים אלה עשויים להיות בעלי חשיבות כלכלית גוברת בשנים הבאות. ברבים מתחומי התשתית, דוגמת מים, אנרגיה חלופית, חלל ועוד, קיים בארץ ידע ייחודי שניתן לנצלו לצרכים כלכליים במקביל לחשיבותם בהגנה על אינטרסים לאומיים.

אחת ממטרות ועידת רחובות הינה ליצור תהליך שבמהלכו יבחנו כל הגופים בעלי העניין בישראל: משרדי ממשלה, אוניברסיטאות ומכוני מחקר ממשלתיים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי, פורום המדענים הראשיים במשרדי הממשלה וגופים אחרים את יכולותיה וצרכיה של ישראל, על מנת להביא את המלצותיהם לוועידה הבאה, לצורך גיבוש מדיניות לאומית המבוססת על חקירה, הידברות והסכמה.

במקביל לתהליך קבלת ההמלצות, יש ליצור תשתית ארגונית ופיננסית אשר תאפשר למדינת ישראל להפיק את היתרונות הרבים ביותר מיכולתה המדעית והטכנולוגית.
תשתית זו כוללת:
• תוכנית מימון אשר תאפשר פיתוח ושימור תשתיות מדעיות בעלות פוטנציאל יישומי
• מימון מחקרים על בסיס תחרותי אשר מקדמים יעדים אלה
• הבטחת הידע המצוי במכוני המחקר הממשלתיים אשר יוגדר כידע לאומי חיוני
• השקת יוזמות לאומיות (פרוייקטי דגל) בעלי חשיבות לאומית או תעשיייתית אשר יבוצעו במשותף על ידי האקדמיה והתעשייה
• יצירת מאגדים לאומיים כבסיס למצויינות ושיתוף פעולה בין מעבדות ומרכזי מחקר
• הגברת האטרקטיביות של ישראל כמקום מושבם של חוקרים מובילים בתחומים הנבחרים.
• תמיכה בתשתיות מדעיות (ציוד, מעבדות וכוח אדם) החיוניות לעידוד התחומים הנבחרים.
ועידת רחובות למדע וטכנולוגיה מעניקה הזדמנות לכנס את כל בעלי העניין בתחום מדיניות המדע הטכנולוגיה של ישראל, על מנת להחליף דעות ולהכין את הערכותיהם והמלצותיהם לקראת ועידת רחובות 2006. המלצות אלה ישמשו בסיס לבניית מדיניות מדע לאומית לעשור הקרוב, המבוססת על מגוון דעות ורעיונות ועל הסכמה לאומית.

מקורות

מנואל טרכטנברג, "מחקר ופיתוח, היי-טק וצמיחה כלכלית," הרבעון לכלכלה, דצמבר 2002.

המועצה להשכלה גבוהה, "התפתחויות אחרונות," < http://www.che.org.il/stat/itpathuiot-f.html>, 29 במרץ 2001.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, מס' 55, 2004,
< http://www1.cbs.gov.il/reader/shnatonhnew.htm>

דניאל שפר ואמנון פרנקל, "ניתוח וגיבוש מדיניות להעברת טכנולוגיות מהאוניברסיטאות לתעשייה," חיפה: מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, ינואר 2003.
Building Ireland's Knowledge Economy: The Irish Action Plan for Promoting Investment in R&D to 2010, Report to the Inter Committee on Science, Technology and Innovation, July 2004
< http://www.entemp.ie/publications/enterprise/2004/knowledgeeconomy.pdf>

Commission of the European Communities, Science and Technology: The Key to Europe's Future – Guidelines for Future European Union Policy to Support Research, Communication from the Commission, June 16, 2004, COM(2004) 353 final.
 
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן