מאה שנים אחרי שאינשטיין אמר לא יתכן, נצפתה מהירות רגעית של חלקיקים בראונים

במאמר שפורסם ב-20 למאי בסייאנס החוקרים לכן הפריכו את הטיעון של אינשטיין בנוגע לתנועה הבראונית

אלברט איינשטיין. צילום באדיבות האקדמיה הלאומית למדעים
אלברט איינשטיין. צילום באדיבות האקדמיה הלאומית למדעים
קבוצת מדענים בראשות מרק רייזן, טונג'קנג לי והקולגות שלהם מאוניברסיטת טקסס באוסטין מדדו את מהירותו הרגעית של החלקיק בתנועה בראונית – אינשטיין אמר ב-1905 שזה בלתי אפשרי לעשות זאת. במאמר שפורסם ב-20 למאי בסייאנס החוקרים לכן הפריכו את הטיעון של אינשטיין בנוגע לתנועה הבראונית.

תנועה בראונית נקראה על שם הבוטניקאי הסקוטי רוברט בראון, שב-1828 פרסם תצפיות מפורטות אודות האופן שבו ניתן לראות שחלקיקי אבקנים זעירים השרויים במים מתנודדים ומשוטטים כאשר בוחנים אותם תחת מיקרוסקופ אופטי חזק. כאשר רוברט בראון הביט מבעד למיקרוסקופ באבקנים הזעירים השרויים במים הוא כתב, "צפיתי ברבים מהם בבירור רב בתנועה… [תנועות אלה] לא נבעו מזרמים בנוזל, ולא מאידויו ההדרגתי, אלא היו שייכות לחלקיקי עצמו". כדי לוודא שהאבקנים אינם חיים – ולמעשה משייטים סביב – בראון ניסה את הניסוי עם אבק פחם. לאבק היו אותן התנועות. המחקר שוחזר בעזרת חלקיקים אחרים, והוצעו מגוון של הסברים לתופעה. אולי, חשבו, היה לתופעה קשר עם זרמי מים קטנטנים או אפקט של האור. אבל אף אחת מהתיאוריות האלה לא נשמעה הגיונית. עם עליית התורה הקינטית של הגזים בשנות ה-1870, שהשתמשה בתנועות האקראיות של המולקולות כדי להסביר את ההתנהגות של הגזים, אחדים ניסו להשתמש בה כדי להסביר את התנועה הבראונית. אבל בגלל שהחלקיקים השרויים במים היו בערך פי 10,000 גדולים ויותר ממולקולות המים, זה נראה שלמולקולה לא יהיה הכוח להזיז את החלקיק הענק.

המאמר של אינשטיין על התנועה הבראונית התפרסם ב-11 למאי 1905. אינשטיין נשען על חקירה סטטיסטית של הפעולות האקראיות של חלקיקים כדי להראות כיצד הם מבוטאים בעולם מקרוסקופי. בעושו כן, אינשטיין הסביר את התנועה בראונית שהטרידה מדענים כמעט שמונה שנים באותה תקופה: מדוע חלקיקים קטנים ששרויים בנוזל כמו מים נצפים כנעים סביב? וכתוצר לוואי אינשטיין קבע אחת ולתמיד שאטומים ומולקולות למעשה קיימים כעצמים פיזיקאליים. אינשטיין הראה שאפילו שהתנגשות אחת לא יכולה להזיז חלקיק גדול ממקומו, האפקט של מיליוני התנגשויות אקראיות לשנייה יכול להסביר את התזזיתיות האקראית שנצפית על ידי בראון. "מאמר זה", הוא הכריז במשפט הראשון, "יראה שלפי התורה המולקולארית הקינטית של החום, שרויים גופים בגודל מיקרוסקופי בתוך הנוזלים שצריכים, כתוצאה מתנועות מולקולאריות תרמיות, לבצע תנועות בגדלים כאלה שניתן בקלות לראותן בעזרת המיקרוסקופ".

אינשטיין אמר שזה בלתי אפשרי לקבוע בכל רגע ורגע את המהירות והכיוון של החלקיק במהלך תנועתו האקראית. אינשטיין הבין שחבטה ממולקולת מים בודדה לא תגרום לחלקיק אבקן ששרוי במים לנוע מספיק בכדי שתנועתו תהיה נראית. אולם, בכל רגע נתון, אם פגעו בחלקיק מכל הצדדים אלפי מולקולות בצורה אקראית, אזי היו כמה רגעים שבהם הרבה יותר חבטות במקרה פגעו בצד מסוים של החלקיק. ואחר כך, ברגע אחר, צד אחר יכל לקבל מטר כבד יותר של פגיעות. התוצאה תהיה התנודדויות רנדומאליות קטנות שיגרמו למה שידוע בשם הליכה אקראית. הדרך הטובה ביותר לדמיין זאת היא לחשוב על שיכור הולך. מבחינה סטטיסטית המרחק של השיכור מנקודת היציאה הוא שווה לשורש הריבועי של מספר השניות שעברו ולא למספר השניות שעברו. אינשטיין הבין שלא ניתן ואין זה הכרחי למדוד כל זיגזג של התנועה הבראונית, וגם לא צריך למדוד את המהירות של החלקיק בכל רגע. הרי החלקיק נע מהר מידי מכדי שנוכל למדוד את מהירותו וכיוונו. אבל זה היה קל למדי למדוד את המרחקים הכלליים של חלקיקים מתנודדים רנדומאלית ככל שמרחקים אלה גדלו עם הזמן. כאשר בסוף אנחנו מציגים את התוצאה הזו בגרף, אנחנו מקבלים עקומת פעמון טיפוסית.

החוקרים בראשות מרק רייזן מצאו דרך לתקוף את נושא מדידת מהירותו הרגעית של החלקיק בתנועה הבראונית על ידי זה שהם המירו את הבעיה מחקירת חלקיקים בנוזל לחלקיקים באוויר. האוויר הוא פחות צפוף מהמים ולכן המולקולות שלו רחוקות יותר. מכאן שהמרחק והזמן בין ההתנגשויות הבראוניות הוא גדול יותר. אולם אז עלתה וצצה בעיה: האוויר לא יכול לתמוך בחלקיקים הקלים ביותר כנגד כוח הכבידה. מה עושים? הקבוצה לקחה חרוז מתחמוצת הסיליקון, או אם תרצו זכוכית סיליקה, שכל גודלו היה מסדר גודל של כמה מיקרון. כיצד הוא צף באוויר? הקבוצה נטלה מתמר שהפעיל רעידות אולטראסוניות שנענעו את החרוזים היישר לאוויר ומלקחיים אופטיות שלכדו אותם, זוג קרני לייזר שהפעילו לחץ קרינה על החרוזים. כאשר החרוז היה באוויר חבטו בו הלוך ושוב מולקולות של האוויר והזיזו אותו קלות ממרכז מלכודת הלייזר. מדידת סטייה זו ממרכז המלכודת נמדדה על ידי ההפרש בהספק בין הקרניים. החוקרים הזינו את הנתונים מהמדידות בניסוי: כיצד המיקום משתנה עם מדידת משתנה הזמן. הם מצאו שבסקאלת זמן של מיקרו-שניות יחס זה מראה שהמרחק של החלקיק הבראוני מנקודת היציאה שווה למספר השניות שעברו. הם אז חישבו את המהירויות הרגעיות מהנוסחא הפשוטה, זמן חלקיי מרחק ומצאו שהמהירויות עוקבות אחר התפלגות מקסוול-בולצמן, כפי שהתורה הקינטית מנבאת. החוקרים כך יכלו לקבוע את מה שאינשטיין החשיב ב-1905 כבלתי אפשרי, את המהירות והכיוון הרגעיים של חרוזי זכוכית הסיליקה.

לתקציר המאמר בסיינס

עוד בנושא באתר הידען

61 Responses

  1. עמיחי-

    כדי לתת תשובה מדויקת לגמרי צריך מעט יותר מכמה שורות. אולם הבה ננסה לתת אינטואיציה; תניח לשם פשטות שהחלקיק יכול לנוע רק ימינה ושמאלה (זה נראה מגביל, אולם גם במקרה הכללי יותר אותו רעיון שיתואר להלן עובד). על החלקיק פועל בכל רגע נתון כוח אקראי שגורם לו לנוע יחידת מרחק אחת ימינה או שמאלה בכל יחידת זמן בסיכוי שווה. כעת נשאלת השאלה מה יהיה המרחק הממוצע של החלקיק מנקודת מוצאו לאחר n יחידות זמן? המרחק בריבוע הוא 2^(X_1+X_2+…X_n) כאשר כל אחד מה-X-ים שמופיעים כאן יכול להיות שווה 1 או 1- בסיכוי שווה. אם ניקח ממוצע על כל האפשרויות נקבל שההעתק הריבועי שווה ל-n, ומכאן שהמרחק פרופורציונאלי לשורש הריבועי של n. כפי שציינתי, הרעיון בשלושה מימדים דומה (למרות שזה מעט יותר מורכב לראות זאת).

  2. לאחד שבדרך כלל רק קורא כאן אני חייב לציין שזה היה משעשע מאוד לקרוא את הריב הטיפשי וחסר הטעם הזה.
    מצד אחד המגיב "א.בן נר" עשה כאן מתקפה חסרת תקדים ולדעתי האישית גם חסרת טעם לפחות מבחינתי.
    אבל האמת שאני גם יכול להבין אותו למרות שאני אישית לא הבחנתי בהבדל כזה גדול בין כתבה לכתבה כאן במידה והוא רגיל לסטנדרט מסוים מותר לו לתת ביקורת היא יכולה להיות נוקבת ,אבל תקיפה כמו כאן זו הגזמה ,ללכת ולמצוא פרטים אישים אפילו כהוכחה של טענה(ההורדה של קורות החיים וקריאת התוכן שלהם כאן, בהחלט נותנים צידוק לא קטן לטענה שלו ) מבחינתי אישית זה בזבוז זמן .
    בלי קשר מבחינה משפטית מישהו כאן כתב שכל דבר ברשת הוא תחת זכויות יוצרים שזה כמובן לא נכון או יותר נכון לא בדיוק נכון ,לכל יצירה או תמונה יש הגנה מסוימת תחת זכויות יוצרים אבל יש גם קריטריונים ספציפים שצריך לעמוד בהם ואני בספק רב שקורות החיים באתר פתוח לכל יש בעיה איתם ,אפילו במידה ויטען שהוא פגע בפרטיות שלה אין כאן הוכחה לנזק כי הרי לא סילף או שינה דבר אלה עשה זאת תחת הוכחה(ניתן להגדיר זאת כדוגמא ליכולת הכותבת לעמוד בסטנדרט האתר) לטענה תחת כתבה שהיא עצמה כתבה באתר זה .
    הדבר החכם יותר משפטית היה לתת לינק לדף שבו נמצאים קורות החיים באתר שלה.
    אבל שוב אפילו כתיבת התגובה הזו היתה בזבוז זמן.
    הדבר היחיד שלא בזבוז זמן הוא מילותי האחרונות לגברת גלי וינשט כל הכבוד לך ותודה רבה שאת מתנדבת ועוזרת וכותבת באתר הזה הלוואי ויהיו עוד אנשים כמוך.

  3. נעשה ממש משעשע כאן.
    לא ציפיתי שהמאהבים שלי יעברו איתי דירה מרשימות הישר לידען 🙂
    אולי כדאי להסביר פעם אחת לקוראים מהי כתיבה מדעית: אתר הידען מספק לכם חדשות מדעיות בעברית. ישנן חדשות רבות שמופיעות כאן באתר שאתם לא יכולים להגיע אליהן כי זה דורש מיומנות למצוא אותן. והסיבה היא כי אתם לא מכירים את ערוצי המדע הנכונים בהם הן מתפרסמות. זה לא סתם שאנחנו מתרגמים ידיעות. בכלל לא. אנחנו מביאים לכם את החדשות האלה במאמרים של 800 מלים ואולי 1000 בערך מקסימום. לסכם חדשה מדעית ב-800 מלים זה מאוד קשה. נראה אותך מר בן-נר מסכם מאמר מדעי מכתב עת, מאמר שאורכו 4000 מלים כולל הכתבות שמסבירות את המאמר שאורכן יחד הוא 3000 מלים, הכל יחד תסכם ב-800 מלים. זה דורש הרבה נסיון. וזו אורכה של כתבה עיתונאית, אפילו רצוי פחות 600 מלים. בנוסף, לכתבה עיתונאית יש שפה משלה – שפה מיוחדת. וזו לא תמיד השפה שמדברים בה בחדר הרצאות בפיסיקה. המונחים זההים. אבל יש שינויים קלים כי זו עיתונות. זו ידיעה עיתונאית שפונה לכלל הציבור: מדענים, קוראים מתעניינים וכולי. כמוכן, על העיתונאי המדעי לקחת בחשבון מה הציבור מבין? מה הקורא יודע על המדע? מה הוא יודע על נאסא? מהי דרגת הבנתו על שיגור חללית? הכותב חושב על הקורא ועל המונחים שאותם הוא קורא במאמר המקורי.

  4. בן נר, אם יש לך השגות על תוכן המאמר תציג אותם כאן. אם יש לך השגות על אישיות הכותב תכתוב אימייל פרטי למר בליזובסקי או לד"ר ויינשטיין ותקבול על כך. זה לא ראוי להכפיש אדם ברבים ולו רק בגלל הסיכוי הקלוש שאתה טועה.

  5. א.בן-נר:
    אמור לי בבקשה מה כל זה שייך לדיון כאן.
    ד"ר גלי וינשטיין טוענת שתחום ההתמחות הראשי שלה הוא "הוראת המדעים".
    אינני מכיר את מסלולי ההתמחות הפורמליים בתחום הוראת המדעים אבל אני בהחלט יכול לתאר לעצמי מצב שבו מישהו יקבל הסמכה כזאת מבלי שתהיה לו תעודת הוראה.
    סתם לצורך המחשה – אדם יכול להיות מומחה להוראת המדעים אבל בהחלט סביר לדרוש ממישהו שמבקש לקבל תעודת הוראה – שידע עברית, או שלא יהיה אילם ומשותק בידיו.
    מישהו יכול אפילו לקבל תעודת הוראה בחו"ל ותעודה זו לא תהיה תקפה בארץ.
    יש כל מיני מצבים שעצם קיומם מצדיק את ההפרדה בין תעודת הוראה לבין ההתמחות בהוראת המדעים.
    שים לב – אינני שופט את העובדות עצמן אלא רק את הבסיס לטענתך.
    מעבר לזה – אני חוזר ושואל – מדוע מצאת לנכון לדבר כאן על קורות החיים של ד"ר גלי ויינשטיין במקום להסתפק בתקיפת הטענות שלה שאינך מסכים אתן

  6. א. בן נר. עד כה לא התערבתי כמעט, אבל אתמול הודעתי שאם המתקפה על גלי תימשך, אמחק כל תגובה כזו.
    אנא חסוך ממני את הצורך למחוק, פשוט תפסיק עם המתקפה.

    בתודה
    אבי בליזובסקי

  7. א.בן-נר:
    את הביקורת על התוכן אפשר להשאיר כביקורת על התוכן.
    גם אני הסתייגתי משירבוב שמו של איינשטיין לעניין וזה בדיוק מה שכתבתי.
    אם תקרא את המקורות שצוינו בתגובה 3 – תראה שכולם חטאו באותו עניין.
    לכן – למרות שגם לדעתי מדובר כאן ב"חילול השם", הרי שברור שמקור החילול אינו בתרגום ובתמצות אלא במקורות הלועזיים.
    ביחס לרזומה – אני באמת לא מבין מה אתה רוצה.
    היו טעויות ברזומה שפורסם באתר של ד"ר גלי ויינשטיין עצמה.
    אתה הצבעת על טעויות אלו.
    ד"ר גלי ויינשטיין הורידה את הרזומה השגוי – אם לצורך שיפוצים ואם מכיוון שהחליטה שעדיף שלא לפרסם אותו (וגם זו זכותה).
    אתה באמת עשית שימוש בפרטים שברזומה ללא רשות.
    כעיקרון – מקובל שעל כל דבר שמפורסם ברשת חלות זכויות יוצרים וזה כולל גם את קורות החיים.
    העתקת הטקסט ככתבו וכלשונו ללא ציון המקור באמת מהווה, לכן, הפרה של זכויות יוצרים.
    לדעתי באמת לא היה מקום לציין עובדה זו כסיבה להורדת הרזומה מהאתר אבל עובדתית זה כנראה נכון. איך שלא יהיה – מדובר כאן בוויכוח שהתחמם מעבר לנדרש ואני באמת חושב שכדאי להפסיק אותו.

  8. למיכאל
    א]. מבלי להיכנס להגדרת מושג ה"מומחיות" הרי שבכל זאת משהו בכתבה זו חרג ובלט
    בעיני בהשוואה לרמה המקובלת באתר.
    ב]. אנסה להסביר בקיצור נמרץ :
    התרגומים והקיצורים הרגילים המתפרסמים ב"הידען" הנם נאמנים למקור במידה מרובה
    וזאת מדיניות הכותבים והמתרגמים.
    בכתבה הנדונה, לעומת זאת, הדגש לא היה על התגלית עצמה אלא על היבט הפסיאודו-סנסציוני
    מלאכותי וטפל, כאילו עקרון מדעי-איינשטייני חשוב קרס ונפל.
    המחברת העדיפה להדגיש את עצמה ואת הצגת הפן השולי ביותר של הנושא, במקום את התגלית
    המדעית-טכנולוגית עצמה. גם הניסוח לטעמי הנו מנופח, מסורבל, ארוך וטרחני שלא לצורך ואינו
    אפייני לשאר הכתבות ב"הידען".
    ד]. מה שמביא אותי להוסיף ולחשוב כי בדברי יש לפחות קמצוץ של אמת הוא מה שמופיע כעת באתר
    הכותבת. הרזומה שהיה, נמחק והיה כלא היה. במקומו מופיעה כעת הערה כי הפרטים נמחקו
    כיוון שכביכול פורסמו ברשת ללא רשות.
    למען הדיוק יש לציין כי באתר המחברת כתוב כי, אין לעשות שימוש במאמרים המופיעים בו, ללא
    אישור המחברת.
    לא חל איסור על ציטוט הרזומה האקדמי שלה.
    האם הרזומה האקדמי של המחברת הוא סוד ?
    האם הרזומה האקדמי-מקצועי של אדם הנו קניין רוחני שחלה עליו זכות יוצרים ?
    נדמה לי כי התשובות לשתי השאלות האחרונות הנן שליליות .

  9. א.בן-נר:
    כולנו אוהבים את האתר אבל בוא נודה על האמת: חלק גדול מן הכתבות המופיעות בו אינן נכתבות על ידי מומחים לנושאי המחקר המופיעים בו אלא על ידי מתנדבים שטרחו לתרגם מאמרים שנכתבו בעיתונות המקצועית או באתרים אחרים של מדע פופולרי.
    חלק גדול מן התרגומים מתבצע על ידי אבי עצמו וגם הוא מתרגם ומתמצת מאמרים שבוודאי אינם בתחום התמחותו.
    לכן התעקשותך בנושא קורות החיים של ד"ר גלי וויינשטיין נראית שלא במקומה.
    גם אם כתבה משהו שלדעתך אינו בתחום התמחותה – זה לגיטימי לגמרי והביקורת – אם קיימת – צריכה להיות מופנית אל הדברים עצמם ולא אל הכותב/ת שבסך הכל ניסה/ניסתה לעשות לכולנו טובה.

  10. חברים יקרים
    א]. בתגובותי הקודמות לא הבאתי את קורות החיים של כותבת הכתבה אלא רק את הרזומה המקצועי
    -אקדמי שלה וזה בהחלט רלוונטי .
    ב]. הרזומה שהבאתי לא היה פרי תחקיר עצמאי ויזום שערכתי אני אלא, ציטוט=העתקה מהאתר שלה. זה בדיוק מה שהיא כתבה על עצמה ומה שהיא בחרה לפרסם בציבור באתר שלה.
    ג]. מה שגרם לי להיכנס לאתר האישי של מחברת הכתבה וללמוד על הרקורד המקצועי-מדעי שלה היה, וזאת אני אומר בזהירות רבה, התרשמות מסויימת מקריאת הכתבה שלהלן.
    משהו באופן ההתבטאות, הניסוח, ורמת הצגת הדברים נראה בעיני…איך לאמר…?….
    עורר בי את הספקנות…. ודי לחכימא ברמיזה.
    ד]. סבורתני כי ראוי שמומחים יעלו מאמרים שהנם מתחום התמחותם.
    למשל, אם פלוני\ת או אלמוני\ית הם מומחים בנושא ההסטוריה והפילוסופיה של המדע, ראוי כי יביאו כתבות העוסקות בנושאי התמחותם ולאו דאוקא כתבות בנושאי תגליות מדעיות עכשויות שבהן אינם מומחים…הדבר ניכר וההבדל ברור.
    לשמחתי זו דרכו של אתר "הידען" מימים ימימה והמאמר הזה הנו חריג, למיטב הבנתי ושיפוטי.

  11. חה (:

    את האמת, צפיתי שזה מה שתענה אפילו באותם מילים בדיוק.

  12. לא העליתי את נושא צבי ינאי כי הזדהיתי עם ההגנה על גלי.
    לדעתי אין טעם בחיטוט בקורות חייו של איש וצריך לשפוט את דברי האנשים על פי תוכנם.
    מאחר ונושא צבי ינאי כבר עלה, אומר רק שאני שותף לתחושתו של אהוד בעניינו.
    עם זאת – גם אילו כתב כאן מאמר שאינני מסכים עם תכנו – הייתי מנסה להתמודד עם התוכן ולא עם קורות חייו.

    רוח רפאים:
    האם זה אני או שמא קראתי בקשה מפורשת שלך לצנזר את רוב תגובותיך?

  13. בן נר

    בקשר למשה ו-ס , זה השתרבב בטעות. פשוט כשעניתי להם במאמר אחר, התגובות נמחקו, אז כתבתי את זה כאן, אבל שכחתי שהשיח היה בכתבה אחרת.

    אני לא גס רוח, אלא מגן על שמי הטוב נגד כל שם רע שמנסה להכפיש אותי.

    חוצמזה

    אבי,
    אולי תחשוב על משהו תעשה משהו שימנע מהתגובות לגלוש לדברים שאינם קשורים לכתבה, בבקשה?
    אולי מישהו אצלך במערכת יסנן את התגובות שלא קשורות בנושא של המאמר?
    זה בלתי נסבל, כאשר מנסים להבין נושא מסויים, והדיונים גולשים לנושאים כמו: חרדים, קורות חיים של דר. ויינשטיין וכדומה.
    תודה.

  14. אהוד, צבי ינאי הוא לא הנושא כאן. אני התקוממתי נגד החוצפה בפרסום בטוקבק של קורות החיים של המחברת ואח"כ עוד לחקור אותה איך זה יתכן שהיא מועסקת כאן או שם. אני לא חושב שזה ראוי כלל וכלל.

  15. עמיחי

    הקשר למשוואת החום הוא שהתנועה האקראית של מולקולות הנוזל הן מעניקות לחלקיק הבראוני את תנועתו האקראית.

    ר.ח.
    איני נוהג להשמיץ אנשים אבל אומר שמצבי ינאי איני מתרשם, יש לו אכן ידע מקיף אבל הוא גם בעל תדמית מנופחת ומלא חשיבות עצמית. למרות שחנאי מעולם לא עסק במדע הוא מתיימר לדעת יותר מחוקרים שכן עוסקים בכך בעוד שעיקר ידיעתו היא מדע פופלארי …

  16. א.בן נר ושאר המתדיינים על קורות החיים של המחברת. קצת הגזמתם לא? אני מציע שתפרסמו את קורות החיים שלכם ותזדהו בשמותיכם האמיתיים ואז נדון לגופו של עניין על ההשגים של כל אחד מכם ועל הזכות שלכם להעיר בנושא. לא תמיד תארים מדעיים הם מדד, ראו למשל את מקרה צבי ינאי.

  17. א.בן נר – נכון, אני ממוצא פולני, אך איני רואה עצמי כאביר המגן על גלי. שים לב שהיא למדה עוד אי אלו מלבד אמנות התיאטרון. הקורסים שנתנה ואתה מתפלא עליהם לא מיועדים לדוקטורנטים. עם זאת אני בטוח שבנושאים בהם התמחתה בעבודות התואר שלה (כאוס ויחסות) היא יודעת לא פחות מפרופסורים לפיזיקה שלא עובדים בנושאים האלה. ובכלל ההתמחות שלה זה בהיסטוריה, פילוסופיה והוראת המדעים וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים כאן באתר ולא רק כאן, כדי להעלות את קרנו של המדע. חוץ מזה, לא כל הידע נרכש באקדמיה.

  18. א. בן נר, סליחה שאני נכנס לוויכוח לא לי, וכמובן עדיף שגלי תענה בעצמה, אבל ממה שאני רואה ברזומה שהבאת גלי עשתה דוקטורט בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע בשנים 1999-1994 ובאותו זמן שימשה כמרצה או עוזרת הוראה (מקובל מאוד ללמד במהלך לימודי התואר השני והשלישי). מאוחר יותר, בתור דוקטורית, היא העבירה קורסים במכון ויצמן ובמקומות אחרים. הקורסים במכון ויצמן ניתנים לתלמידי תואר שני ושלישי שלומדים שם. הקורס שהיא העבירה היה לפני שהתחלתי שם את הדוקטורט שלי, אבל אם אני זוכר נכון חבר שלי שעשה את הקורס שיבח אותו באוזניי.

  19. א. בן נר,

    מצאתי שגיאה קשה בתגובתך הקודמת (39 ):

    ר.ח רפא.ים איננו "סתם גס רוח"

    ר.ח רפא.ים הוא ** בור גמור ** וגם גס רוח.

  20. ל- ר.ח רפא.ים
    אתה לא שחצן .
    אתה סתם גס רוח .

    פרט לכך יש לי אליך שאלה אינפורמטיבית :
    מי הם " משה ו-'ס' " שאת פיהם סתמת בתגובתך האחרונה (מס'-38) ?
    מכל המגיבים לכתבה זו, איש לא הזדהה בשמות הללו. טל"ח.

  21. לא פלא ש דר. ווינשטיין לא עונה לשטויות שלכם כמו: "מה מכשיר בוגר\ת אוניברסיטה באומנות התאטרון ללמד פיזיקה באוניברסיטה ויחסות פרטית במכון ויצמן ?"

    שאלה כזאת מטומטמת מתאימה לאותם אנשים שלומדים תואר ראשון וחושבים שהם כבר יודעים הכל.
    לא רק זה, אותם שחצנים גם מקנאים באנשים שיודעים קצת יותר מהם ואשר השקיעו בלימודים פחות זמן מהם (השחצנים).

    עכשיו, מי הקנאי שרוצה לענות שאני השחצן?

    נ.ב
    משה ו-'ס'. תשבו בשקט עד שיפנו אליכם. אולי ככה תלמדו משהו.

  22. לאריה סתר.
    תגובתך (מס'-35) היא התגלמות האבירות הקלאסית במלוא תפארתה.יש לי הרגשה שאתה ממוצא פולני,
    ממש כמוני.
    ובכל זאת אני תמה…
    מה מכשיר בוגר\ת אוניברסיטה באומנות התאטרון ללמד פיזיקה באוניברסיטה ויחסות פרטית במכון ויצמן ?
    את מי ובאיזו מסגרת מלמדים יחסות פרטית במכון ויצמן ?

  23. גלי, תודה על הכתבה המעניינת.

    אני מסכים עם אלו שטוענים שלא הייתה כאן טעות אמיתית של איינשטיין, אלא אולי חוסר יכולת לצפות את הטכנולוגיה 100 שנים אחורה, אבל את זה אין צורך לצפות ממנו 🙂

    בהיבט הפיזיקלי, התשמתי מאוד מההצלחה הניסיונית של הקבוצה האמריקאית. נדמה לי שראש הקבוצה הוא ישראלי לשעבר שלמד בארץ, ובעיני חבל שקשה למצוא באוניברסיטאות הישראליות מקום לנסיינים כה מוכשרים.

    אם אני מבין נכון, מדובר בשיטה שכבר נוסתה, אבל זו פעם ראשונה שמצליחים להגיע לרמת דיוק כזו, וזה בהחלט מרשים.

  24. א. בן נר – גלי ציינה במפורש בתגובית 16 שאכן יש ברזומה שלה דברים חסרים ומיותרים ואף פעלה להורדתו, אני מניח שמתוך כוונה לשים בקרוב משהו מעודכן. היא עשתה כל זאת בתגובה להערותיך…

  25. ד"ר גלי וינשטיין.
    ברשותך עוד תהייה אחת קטנה…….(נוסח מתוקן)
    ככל הזכור לי, הרי שאת תורת היחסות הפרטית לומדים בפקולטות המדעיות,
    בשנה א' של התאר הראשון,סמסטר ב', (מקסימום בשנה ב' של התואר הראשון).
    במכון ויצמן למדע, ככל הידוע לי, לא לומדים כלל לתאר ראשון.

    באיזו מסגרת עם כן, נלמדת תורת היחסות הפרטית במכון וייצמן ?

  26. לד"ר גלי וינשטיין.
    ברשותך עוד תהייה אחת קטנה…
    ככל הזכור לי, הרי שאת תורת היחסות הפרטית לומדים בפקולטות המדעיות,
    בשנה א' של התאר הראשון,סמסטר ב', (מקסימום בשנה ב' של התואר הראשון).
    במכון ויצמן למדע, ככל הידוע לי, לומדים כלל לתאר ראשון.

    באיזו מסגרת עם כן, נלמדת תורת היחסות הפרטית במכון וייצמן ?

  27. התמונה של אינשטיין עם הילדה היא מכאן – סרט נדיר של אינשטיין שצולם בצבע:

    http://corporate.gettyimages.com/marketing/m02/einstein_landing/index.asp?movie=large

    וזה ההסבר לסרט. הוסרט ב: Princeton University
    בתאריך: May 16th, 1943

    This footage was discovered in the home movie library of Leo Mattersdorf, who was an accountant and personal friend of Einstein. The clip itself is from an annual event hosted by Einstein at his home in Princeton . It shows the great scientist in an informal setting, having fun and relaxing.

    למיטב ידיעתי זהות הילדה לא ידועה.

  28. שאלת תם ….

    מדוע נמחק הרזומה של ד"ר גלי וינשטיין מאתר הבית שלה :

    http://www.notes.co.il/gali/index.asp

    מיד לאחר שפרסמתי אותו כאן בתגובותי מס' 14, 17, ו- 18 שלהלן ?

    במקומו ניתן לראות כעת, תמונה מלבבת של אלברט איינשטיין עם ילדה חביבה.
    מי זאת הילדה החביבה ?

  29. סתם נושאים את שם איינשטיין לשווא.
    המקסימום שהוא אמר שקול לכך שמישהו במאה ה-15 למשל יאמר שהוא לא מאמין שתתאפשר טיסה במהירות על-קולית.
    לא מדובר באי-אפשרות תיאורטית, אלא באימרת אגב של איינשטיין (לכל היותר) שהיא בבחינת חיזוי טכנולוגי – כאשר לכולם ידוע שתחזית שכזו לא רצינית.
    חבל ד"ר ויינשטיין שלא הבאת את הדברים ביתר ביקורתיות ונסחפת (בעל כורחך) אחרי הכותרות המופרכות של ירחון מדעי כזה און אחר (ולא משנה מה "נכבדותו").

  30. ההוויה היא 'תנועה בראונית' וההכרה מנסה למצוא בה 'סדר'.

  31. אתה צודק.
    רק רציתי לזרוק הערה שזה לגיטימי במקרים מסוימים לבצע ניסוי על גז כדי לקבל תוצאות תקפות לנוזל, בטח במקרה של עקרונות פיסיקה סטטיסטית. בקיצור רציתי לחזק את ד"ר וינשטיין.

    נמרוד:
    התגובה שלי יצאה קוצפת מדי, בלהט הרגע, ואני מצר על כך.

  32. חברה:
    נראה לי שכולם כאן יודעים מה שונה ומה משותף בין נוזל לבין גז ואין צורך להפוך את זה לנושא הדיון.
    אני העליתי את הנושא רק כדי להגן על שמו של איינשטיין שאנשים אוהבים לעמוד על כתפיו כדי להיראות גדולים.
    כל מה שניסיתי לעשות זה לצמצם את חלותה של אמירת אינשטיין ולהבהיר שהוא לא דיבר כאן על איזה עיקרון פיזיקאלי אלא על קושי נקודתי בזמן מסוים, עם מכשירי המדידה של אותו זמן ועם החומרים שאתם עבד (בניגוד לחוסר אפשרות עקרוני ותמידי).
    לגיטימי שהדיון יגלוש בעקבות הערה כזאת לכיוון מצבי הצבירה אבל נראה לי מיותר שיתפתח כאן וויכוח בין אנשים שבעצם מסכימים ביניהם.

  33. נמרוד:

    ידעתי שאני פותח את תיבת פנדורה 🙂
    1. האם טענתי שנוזל וגז הם אותו דבר? לא. אמרתי ש"יש טעם לדבר עליהם כ"אותו דבר"". יש טעם לדבר. ואת "אותו דבר" אפילו שמתי בגרשיים.

    2. האם אמרתי ש 100 מעלות צלסיוס בלחץ אטמ' זו הנק הקריטית של מים? לא. כתבתי שזו נקודה על גבי עקומת הדו קיום של שתי פאזות. זו נקודה שבה קו ישר של לחץ קבוע חותך את העקומה. את מה שאתה כתבת על מעבר פאזה כתבתי בדיוק בקשר לנקודה הזו.

    3. אין לי מושג על איזו טבלה אתה מדבר (שממנה לדבריך הסקתי משהו), אבל ניחא. הדיאגרמה היא צורת הפשטה של תהליכים פיזיקליים שמתקיימים הלכה למעשה ביקום. הטיול בדיאגרמה, כפי שהגדרת את זה, מתאר תהליך פיסיקלי אמיתי, שבו ישנו מעבר רציף בין משהו שרובנו יזהו כנוזל בצורה סובייקטיבית, לבין משהו שרובנו נזהה כגז.
    במקרה זה *לא* (לא מודגש!!!) מתבצעים מעברי פאזה.

    כמו רבים אחרים כאן חטאת באי קריאה של התגובה לה הגבת.

  34. עמיחי

    בתשובה לשאלתך: "מאיפה מגיע השורש הריבועי של מספר השניות בהליכה אקראית?" אנסה להסביר את הדברים בכתבה בצורה שונה במקצת ולקשר זאת למהלך אקראי. לו היינו רוצים לכתוב את משוואות התנועה של חלקיק בראוני לפי חוקי ניוטון F=m*a היינו נתקלים בבעיה כיון שהתאוצה היא נגזרת המהירות לפי הזמן. בתנועה בראונית המהירות אינה פונקציה רציפה ולכן איננה גזירה. הדרך להתמודד עם הבעיה הזו היא לא לכתוב את משוואת התנועה לחלקיק יחיד אלא להסתכל על אוסף חלקיקים זהים (אנסמבל) , מסתבר כי ההתפלגות של אוסף חלקיקים בראונים מקיימים משוואת דיפוזיה בה הנגזרת השניה במקום כפול קבוע הדיפוזיה שווה לנגזרת הראשונה בזמן של ההתפלגות מכך ניתן להבין כי רוחב ההתפלגות במהלך אקראי הולך כמו הזמן -או המרחק האופייני מהראשית משתנה כמו שורש הזמן. גם מהיחידות של קבוע הדיפוזיה ניתן ללמוד זאת קבוע הדיפוזיה ניתן ביחידות של אורך בריבוע חלקי זמן
    (כדי לקשר בין האברים במשוואת הדיפוזיה).

    אגב אם איני טועה הגדולה במאמר של אינשטיין משנת 1905 (שנת הפלא) היא יכולתו להעריך את גודלם של מולקולות הנוזל מהתנועה האקראית של החלקיק המרחף בהם. בכך הראה אינשטיין כי מולקולות ואטומים אינם אובייקטים תיאורטיים בלבד אלא הוא הוכיח את קיומם (זאת מבלי שניתן היה בזמנו להתבונן בהם ישירות).

  35. עדי,
    נוזל וגז לא בעלי תכונות זהות, לא סתם הם נקראים מצבי צבירה שונים.
    מכניקת זורמים ודינמיקת הגזים זה ממש לא אותו הדבר.

    בלחץ אטמוספרי ב-100 מעלות צלזיוס זה ממש לא הנקודה הקריטית, זה תחום שממנו השקעת אנרגייה נוספת תגרום למעבר פאזה, מעבר של הנקודה הקריטית גורר להגעה למצב של נוזל סופרקריטי שזה מצב בין נוזל לגז שבו תכונות החומר בין נוזל לגז .

    בכל מקרה אם אתה מדבר על מעברים בתחומים "רגילים" אז שם יש שינויים גדולים בתכונות פיסיקליות של החומר, זה שאנו "מטיילים" על הדיאגרמה כמו שציינת לא אומר שהתכונות הפיסיקליות דומות, מעברים בין פאזות שונות גורמים לשינויים לא לינאריים בתכונות, אני לא ממש מבין איך הגעת למסקנה שאם נוזל וגז הם באותו טבלה אז ניתן להתייחס אלייהם בצורה דומה.

  36. אני לא מבין למה אנשים רוצים לנבור בקו"ח של מישהו אחר
    זה לא מקום לראיון פה זה נראה חטטני וקטנוני
    האם הד"ר עוד מלמדת באונ' חיפה קורס בחירה כלשהוא?

  37. אודה ולא אבוש שגם אני הלכתי וחיפשתי את קורות החיים שלך באינטרנט כשראיתי את הכתבה הראשונה.
    לפי דעתי הסיבה העיקרית לכל הביקורת שמופנת כלפייך היא העבר שלך. למרות שהכתבות שלך ברורות עשרות מונים מהכתבות של ד"ר מסויים כאן בתחום המדעים המדוייקים, מוצאים סיבות לזלזל בכתיבתך ככל הנראה מכיוון שאת לא "מדענית" ולכן "מי את שתלמדי את החומר הזה אותנו, בוגרי תואר ראשון במתמטיקה, כלכלה וכו"'.
    לכן אין צורך שתגיבי לכתבות, אלא אם כן משהו בוער בתוכך להסביר אותן, את לא מקבלת כסף ככל הנראה על תגובות, ואילו המלעיזים ילמדו להכיר אותך ולהעריך אותך עם הזמן.

    הערת אגב לא. בן נר- בתור אחד שמכיר את המסלול בגיאו פיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ידוע לי שהמסלול שלהם חופף ברוב הקורסים המרכזיים את המסלול של בוגרי הפיזיקה.

  38. הערה לגבי נושא גז-נוזל:

    בחלץ אטמוספרי אכן ניתן להבדיל בין 2 מצבי צבירה של מים – נוזל וגז. זאת מכיוון שבלחץ 1 אטמ' ישנה נק' על עקום הדו-קיום בין נוזל וגז ב 100 מעלות צלסיוס, שהיא בעצם הנקודה שמאפשרת לנו לזהות מעבר פאזה מנוזל לגז (יש אי רציפות באנטרופיה, והשקעה של חום כמוס שאינו מעלה את הטמפרטורה אלא רק מאייד את הנוזל).
    אבל אם נסתכל על נוזל וגז ללא המגבלה של לחץ אטמוספרי קבוע, הרי שניתן להתחיל מנוזל (למשל), ובהדרגה להעלות את הטמפטורה והלחץ בצורה כזאת שעוקפים את הנקודה הקריטית, ולאחר מכן להוריד את הלחץ והטמפ' בהדרגה, עד שנמצא את עצמנו במצב שרובנו היינו מגדירים כגז, אבל בעצם לא נוכל להצביע על שום נקודה ספציפית במהלך התהליך הזה ולהגיד "הנה, כאן עברנו מנוזל לגז", המעבר יהיה רציף לחלוטין.
    לכן, יש טעם לדבר על נוזל ועל גז כעל "אותו הדבר" (Fluid באנגלית, מסתבר שבעברית קוראים לזה "זורם"), ויש טעם להקבלה בין נוזל וגז.

    הסבר על נקודה קריטית:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Critical_temperature

  39. לד"ר גלי ווינשטיין
    המידע שמופיע בתגובתי (מס' 14) שלהלן, הועתק מהאתר…שלך.
    פרט לצמצום הרווחים בין השורות…לא נגעתי.

    ולעצם העניין
    לעניות דעתי עדיף היה להדגיש בכתבה את החידוש המדעי ולא לנסות להציגה באופן שהוא לטעמי
    סנסציוני, באמצעות השם איינשטיין שיכול למכור כל דבר.

  40. לא. בן. נר. אתה מפרסם קורות חיים שלי כאילו שמתחילים כבר לרכל עלי. זה ממש מטופש לפרסם קורות חיים שלי כאן. מה גם שקורות חיים שלי שמפורסמים באינטרנט – ולא משנה מאיפה אתה שולף אותם – וגם אם אני שמה אותם באינטרנט – הם לא מסמך מדעי.
    כנראה שמכון ויצמן חשב שאני גאונת הדור ולכן הוא קיבל אותי ללמד תורת היחסות לא? מה אתה חושב?… 🙂
    לא זה לא נשמע הגיוני. זה לא נשמע הגיוני שמכון ויצמן יחשוב שאני גאונת הדור ויקבל אותי ללמד תורת היחסות. ולכן ההסבר ההגיוני הוא שמשהו פשוט חסר בקורות החיים שאתה פרסמת למעלה – משהו כנראה לא כתוב שם ברשימה שהבאת שם למעלה. ונראה שיש שם גם משהו אחד או שניים מיותרים.

  41. לעמיחי, הנה כאן התשובה תחת ראש הפרק "היסטוריה":
    http://en.wikipedia.org/wiki/Brownian_motion#History
    תתחיל לקרוא במשפט:
    Specifically, Einstein predicted that Brownian motion
    ….
    לשאר המגיבים. האוויר הוא גז בהגדרה. כאשר נתתי את הדוגמא של חוק ארכימדס אין לו שום קשר לניסוי שנדון כאן. אלא הוא נועד לתת דוגמא – כמו למשל דינמיקת הנוזלים – לתחומים שבהם משתמשים במודל אחד כדי לתאר משהו אחר.

    ולענייננו. אינשטיין עצמו ידע שהניסוח שלו תקף רק מעל לסקאלת אורך מסוימת. במרחקים הקטנים ביותר אפילו החלקיקים הבראונים צריכים להתנהג באופן שהודגם עתה. אבל אינשטיין האמין שזה יהיה בלתי אפשרי במעשה לעקוב אחרי התנועה הזו. ומדוע? בגלל סקאלות הזמן המאוד קצרות שעל פניהן מתרחשות הפלוקטואציות הבראוניות. למשל, כדור מסיליקה בעל קוטר של 1 µm השרוי במים הוא בעל מהירות שמשתנה גם בכיוון וגם בגודל כל 100 ננו-שניות, וזה דורש מערכת גלאי בעלת זמן תגובה של פחות מבערך עשר ננו-שניות. ראו המקורות שנתתי למעלה. החוקרים עתה מיוסטון עקפו את הבעיה על ידי זה שהם חקרו חלקיקים באוויר. חקירת החלקיקים באוויר נועדה לעקוף את הבעיה.
    למעשה אולי מהות התגלית היא הבאה. וחששתי להכניס את זה שמא יאמרו לי, "הכנסת יותר מידי מונחים טכניים", כמו שאמרו לי עם המאמר על הפוטון ומצבי NOON כמה מדורים למעלה…. 🙂 אז הכנסתי את זה בבלוג שלי ולא כאן כדי לא להבהיל את הקוראים….
    אבל למעשה הדבר שהוא אולי הכי חשוב (!) מבחינה טכנית פיסיקאלית (מעבר להו-הא הבסנו את אינשטיין…:) ניצחנו…) בתגלית הוא הדבר הבא: המהירות הרגעית הממוצעת נמצאה כמאוד קרובה לזו שמחשבים בעזרת עקרון החלוקה השווה. עקרון החלוקה השווה אומר שבשיווי משקל תרמי, האנרגיה הקינטית הממוצעת של החלקיק ½kT – האנרגיה שיש לו בגין תנועתו – נקבעת רק על ידי הטמפרטורה שלו ולא על ידי גודלו או מסתו – עקרון זה הוא אחד מעמודי התווך הבסיסיים של המכניקה הסטטיסטית. הניסוי הוכיח שלחרוז זכוכית סיליקה יש את אותה אנרגיה קינטית ממוצעת כמו למולקולת אוויר יחידה. המחקר של רייזן הוא הבדיקה הראשונה הישירה של עקרון החלוקה השווה עבור חלקיקים בראונים. ותקראו את האבסטרקט בסייאנס ולמי שיש גישה למאמר כולו יכול לקרוא שהחוקרים רוצים לקרר את החרוזים ולהתקדם הלאה… זה מה שרייזן אומר:
    "We've now observed the instantaneous velocity of a Brownian particle," says Raizen. "In some sense, we're closing a door on this problem in physics. But we are actually opening a much larger door for future tests of the equipartition theorem at the quantum level."
    There, he expects that equipartition theory will break down, leading to new problems and solutions surrounding the quantum mechanics of small particles composed of many atoms.
    כלומר, בשפת הקודש… הם טיפלו בעקרון החלוקה השווה ה"קלאסי". סגרו הדלת. עכשיו הם פונים לתחום הקוונטי. הם מצפים ששם העקרון יופר ואז יהיו בעיות חדשות…
    ואינשטיין שחשש מאלוהים שמשחק בקוביות (ונילס בוהר שאמר לו: אל תאמר לאלוהים מה לעשות) לא חשב שמאה שנים אחר כך יהיו כל כך הרבה בעיות…

  42. לכל המתעניינים. להלן תקציר הרזומה של ד"ר גלי ווינשטיין. מצוטט מהאינטרנט.
    עם כל הכבוד והערכה שהנני רוכש לד"ר ווינשטיין , ואני רוכש, הרי עולה התמיהה, כיצד מתואר ראשון באומנויות התיאטרון – אונ' ת"א. הגיעה הד"ר ווינשטיין ללמד פיסיקה באוניברסיטה העברית י-ם בשנים 1994-9 ותורת היחסות הפרטית במכון וויצמן בשנים 2001-2 ?

    שם : גלי וינשטיין גרנק
    התמחות : הוראת המדעים, חשיבה המצאתית במדע וטכנולוגיה, מדע בתקשורת
    השכלה :
    שנה תואר
    1985-1988 B.A אומנויות התיאטרון, אוניברסיטת תל אביב
    1988-1993 M.A היסטוריה ופילוסופיה של המדע, אוניברסיטת
    תל אביב (עבודת מאסטר על ההיסטוריה של פיזיקת הכאוס)
    במקביל לימודים בחוג לגיאופיזיקה.
    1994-1999 Ph.D היסטוריה ופילוסופיה של המדע, האוניברסיטה העברית
    (עבודת דוקטורט על אינשטיין והדרך לתורת היחסות)
    2008-2009 מידענות וספרנות, אוניברסיטת חיפה

    ניסיון בהוראה:
    שנה הקורס והמוסד:
    1994-1999 פיזיקה, האוניברסיטה העברית
    1999-2003 פילוסופיה של המדע, האוניברסיטה העברית
    2001-2002 תורת היחסות הפרטית, מכון ויצמן למדע
    2004-2005 הפילוסופיה של אלברט אינשטיין, אוניברסיטת חיפה
    2008-2009 ההיסטוריה של תורת היחסות, האוניברסיטה העברית
    2010 פברואר מרצה על ניוטון ואינשטיין בקורס הטכניון – הסבת מהנדסים ומדענים
    יוצאי התעשייה להוראת המדעים, פרויקט "שר החינוך" בשיתוף
    האקדמיה למדעים.

  43. מיכאל צודק בהחלט,

    כאשר מתייחסים לאוויר בתנאים סטנדרטיים הכוונה למצב צבירה גזי, ניתן
    אומנם להנזיל אוויר אבל יש צורך בטמפרטורות מאוד נמוכות.

    חוק הציפה של ארכימדס איננו מתייחס רק לנוזלים אלא זהו חוק שמאפיין כל תופעה של ציפה, מתייחס לספינות שצפות על פני המים,גם לצוללות מתחת לפני הים, ספינות אוויר שצפות באוויר, לכן הכלת חוק ארכימדס לאוויר לא הופכת אותו לנוזל.

    תיקון נוסף,
    ציפה איננה כוח העילוי כפי שרשמת בתגובה למעלה, כוח העילוי שונה מכוח הציפה (למרות שציפה יכולה לגרום לעילוי של גוף כדוגמת צפלין).

  44. דר. גלי ויינשטיין
    מאיפה מגיע השורש הריבועי של מספר השניות בהליכה אקראית?
    הסבר בבקשה? תודה.

  45. אגב, כמובן שכשאמרתי "חלקיקים צפים בנוזל" התכוונתי ל"חלקיקים מרחפים בנוזל".
    ציפה היא מצב מיוחד וכמובן שהתנועה הבראונית של מה שצף מוגבלת הרבה יותר מזו של מה שמרחף.

  46. אפרופו פעילותן של רוחות רפאים מרחוק – אחד המגיבים כאן באתר מתקרא רוח רפאים ופועל מרחוק 🙂

  47. גלי:
    מצבי הצבירה המקובלים במקומותינו (מעבר למצבים אקזוטיים כמו פלזמה) הם מוצק, נוזל וגז.
    האוויר הוא גז ולא נוזל.
    זה שיש חוקים שתקפים גם לגז וגם לנוזל לא הופך את הגז לנוזל.

  48. לגבי זה שאינשטיין דיבר על חלקיקים צפים בנוזל.
    האוויר באטמוספירת כדור הארץ הוא נוזל – חומר חסר צורה בעל מסה ומשקל.
    בוא ניקח את עקרון ארכימדס. אפקט הציפה – ארכימדס הבין שעל גוף שהוא חלקית או לגמרי שקוע בנוזל פועל כוח עילוי השווה למשקל הנוזל שהוא מרחיק. תראה גם ז'ול ורן בחמישה שבועות בכדור פורח הבין את זה לא? 🙂 עקרון ארכימדס תקף לגופים הצפים או שקועים בכל נוזל שהוא, כולל האוויר, מים, או שמן.
    נכון אנשים תמיד מנסים להראות שאינשטיין טועה. לפני שבוע הייתי באירוע לכבוד מקבלי פרס וולף לפיסיקה לשנת 2010, אלן אספה, ג'ון קלאוזר ואנטון זילינגר. למה הם קבלו את הפרס? כי הם הראו שאינשטיין לא צדק בכך שהוא אמר למקס בורן ב-1947 שלא תתכן פעולה למרחוק של רוחות רפאים… והם עוד עשויים לקבל פרס נובל על זה… במקרה זה הם גם כידוע כנראה צדקו :). אבל הם אמרו כולם שאינשטיין הוא הגיבור שלהם וקלאוזר הוסיף, כאשר הוא קיבל במתנה את הספר ובו כתב היד של היחסות: "אני אשים את זה מתחת לכרית שלי"…

  49. התגובה הבאה נכתבה לפני תגובתו של עמי (אתה אני מסכים) והתעכבה בגלל בעיות אינטרנט שנתקלתי בהן.

    נו, באמת!
    אנשים מרגישים חשובים יותר כשהם אומרים שאיינשטיין טעה, נכון?
    איינשטיין לא דיבר על חוק פיזיקלי שמונע את מדידת מהירות החלקיק בכל רגע אלא על כך שבכלים העומדים לרשותו אין ביכולתו לעשות זאת וגאונותו התבטאה בכך שמצא דרך להסיק את המסקנות הנכונות גם ללא מדידת הגדלים שלא יכול היה למדוד.
    מעבר לכך – הוא דיבר על חלקיקים צפים בנוזל ולא על חלקיק הנישא באויר באמצעות קרן לייזר כך שמסתבר שגם בכלים העומדים לרשותנו כיום עוד לא הצלחנו לבצע את המדידה לגביה טען שאינו יכול לבצעה.

    ובקשר ליקום הסטטי (סהר- תגובה 1)?
    הוא לא התעקש על כלום!
    דווקא נוסחאותיו אמרו שאינו סטטי אבל מכיוון שלא היה אסטרונום הוא האמין למה שאמרו האסטרונומים באותו זמן בדבר הסטטיות של היקום ולכן לא התעקש על נכונות תורתו המקורית ושינה אותה כדי שתתאים למציאות שדווח לו שנצפתה.
    ברגע שתצפיותיו של האבל הראו שהיקום אינו סטטי הוא קיבל את המסקנה בשמחה ובששון.

  50. אל תזדרזו לקבוע כי איינשטיין טעה. ההסטוריה כבר הראתה לא אחת כי דווקא אלה שניסו להפריך את דעתו הם אלה שטעו. ולמספר 1: איינשטיין לא טעה, המשוואות של תורת היחסות הראו יקום דינמי אך לא התצפיות. רק לאחר שהאבל הראה בתצפית כי היקום דינמי איינשטיין תיקן עצו וקרא לקביעתו הטעות הגדולה של חיי. ומכל מקום כיום מתברר כי גם לקבוע שהכניס למשוואות כדי לאזן יקום דינמי, יש מקום.

  51. אם לא הייתי יודע מה זה מהלך שיכור לא הייתי מבין כלום מההסבר הזה.

  52. הבטחתי שהפעם אני אכתוב את המאמר מאוד נגיש לקורא הכללי…
    כלומר עם מינימום פיסיקה ומינימום מונחים פיסיקאליים.
    אבל למי שכן מתעניין יותר בצד המקצועי הפיסיקאלי, הנה הסברים שמכילים מעט יותר פיסיקה במאמרים בחו"ל:

    http://www.sciencedaily.com/releases/2010/05/100520141206.htm

    http://physicsworld.com/cws/article/news/42679

    והנה הסבר פופלארי ממש:

    http://blogs.discovermagazine.com/80beats/2010/05/21/refuting-einstein-in-4-easy-steps-physicists-measure-brownian-motion/

  53. גם איינשטיין טעה יותר מפעם אחת. (הוא התעקשת שהיקום הוא סטטי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.