סיקור מקיף

פרופ' מישל רבל בכנס Life Sciences Baltics 2012: "ניתן להשתמש בתאי גזע לשיחזור איי הלבלב של חולי סכרת"

פרופ' רבל הוא המדען הראשי של חברת ההזנק קדימה סטם בפארק המדע במכון ויצמן

פרופ' מישל רבל בכנס Life Sciences Baltics 2012. צילום: אבי בליזובסקי
פרופ' מישל רבל בכנס Life Sciences Baltics 2012. צילום: אבי בליזובסקי

תאי גזע היו נושאו של הפאנל המדעי העיקרי במסגרת כנס Life Sciences Baltics 2012 שהתקיים בשבוע שעבר בווילנה שבליטא, בנוכחות של כ-120 ישראלים מבין 700 המשתתפים. לפניו התקיימה ישיבת מליאה של הכנס וההרצאה המרכזית של היום השני (זו של היום הראשון ניתנה ע"י כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת) הועברה ע"י פרופ' מישל רבל ממכון ויצמן.

אם כי פרופ' רבל פרש מהמכון, כיום הוא המדען הראשי של חברת ההזנק קדימה סטם. "החברה נוסדה בסוף 2009. כיום אנחנו מעסיקים 25 אנשים בפארק המדע של מכון ויצמן, ומחזיקים אלף מ"ר של מעבדות. מטרת החברה היא לפתח יישומים רפואיים תעשייתיים של תאי גזע עובריים ובמידה מסויימת גם של תאים מושרים (תאי גזע מושרים יכולים להתמיין לכל רקמה בגוף כמו תאי גזע עובריים ובניגוד לתאי גזע בוגרים אחרים).

אנחנו לא מייצרים את התאים מביציות מופרות או מעוברים בעצמנו אלא עובדים עם רשיונות. בין היתר יש לנו רשיון מהדסית (חברת היישום של המרכז הרפואי הדסה) לשימוש בתאים שהפיק פרופ' בנימין רובינוף. מדובר בתאי גזע עובריים ברמה קלינית שהופקו בתנאי GMP – לפי הוראות ה-FDA, ללא שימוש בחומרים מבעלי חיים כדי לפתח את התאים (תא הגזע עצמו מקורו כמובן אנושי).

בשל העובדה שמדובר בתאים מושרים ניתן היה להשתמש בתאים הללו או בנגזרות שלהם בניסויים בבני אדם. יש לנו שתי תכניות עיקריות: האחת בתחום הסוכרת והשני בתחום הטרשת הנפוצה. בתחום הסוכרת אנחנו מייצרים מהתאים הללו תאי איי לבלב, המייצרים את האינסולין והגלוקגון שתפקידם לווסת את כמות הגלוקוז בדם. כידוע אצל חולי סוכרת מסוג 1 התאים הללו נהרסים על ידי מערכת החיסון ובסוכרת מסוג 2 התאים הללו לא מתפקדים נכון בגלל עודף משקל, גיל וכן הלאה. 40% מהחולים עם סוכרת מסוג 2 זקוקים לאינסולין, כלומר התאים לא מייצרים מספיק אינסולין, בשאר 60% מהחולים יש מספיק אינסולין אבל הבעיה נמצאת במקום אחר."
"הרעיון שלנו הוא לספק תאי לבלב שהבשילו במבחנה בתהליך שלוקח 3 שבועות. התאים מייצרים אינסולין וגלוקגון והם מגיבים לגלוקוז כך שהם מיצרים יותר אינסולין כשרמת הגלוקוז בדם עולה. הם מתפקדים היטב אבל כרגע אנחנו צריכים להפוך את התהליך לתהליך תעשייתי בקנה מידה גדול. זה ייקח זמן.
ומה באשר להשתלה עצמה, האם היא בטוחה, האם התאים ימשיכו לעבוד גם בתוך הגוף?
פרופ' רבל: "משום מה לוקח המון זמן מההשתלה ועד שיש בקרה טובה על כמות הסוכר בדם. באשר לתהליך ההשתלה עצמו, יש מעט נסיון משום שהוא מבוצע כבר כיום אם כי בתרומת איי לבלבל מגופות. הבעיה שהכמות מספיקה כיום ל-0.1% מהחולים שיכולים להנות מזה. צריך מוות מוחי ויותר מגופה אחת אבל זה עובד. לפיכך השיטה שלנו תאפשר לייצר מוצר בייצור תעשייתי שיוכל לעזור לאלפי ועשרות אלפי חולים. מהנסיון שלי, אני תמיד נותן את הדוגמה של אינטרפארם. כשהתחלנו עם 5 מיליליטר של אינטרפרון בטא, הגיעו בשיא ל-175 ליטר. היום מייצרים את החומר במפעל ליד אגם ג'נבה ומאחסנים אותו במתקנים בעלי קיבולת של 30 אלף ליטר. אם התרופה עובדת אפשר לעשות את הגדלת התפוקה הנדרשת כדי להגיע לייצור ואז לא 0.1% של החולים יקבלו מענה אלא כולם ובמחיר טוב."

הפרויקט השני התופס כמחצית ממשאביה של קדימה סטם הוא בתחום של סריקת תרופות. הרעיון הוא לפתח מתאי הגזע רקמת אדם שקשה מאוד להשיג בצורה אחרת כדי לחפש תרופות חדשות. במקרה שלנו פיתחנו תהליך שעבר פטנט ומאפשר לנו להפיק תאים הנמצאים בדרך כלל במוח ובעמוד השדרה ומייצרים את מעטפות המיאלין – המכונים תאים אוליגו דנדרוציטים

"אנחנו יכולים לשחזר במבחנה את יצירת המיאלין אם מערבבים את התאים הללו עם תאי עצב ואז אנחנו רואים יצירת מעטפת מיאלין ולצפות בה בסיוע נוגדנים. לאחר מכן אנו עושים שימוש במערכת עיבוד תמונות מסחרית (סילומיקס) שמספקת לנו אנליזה של קבוצות רבות של תאים, ב-96 חורים בו זמנית. אפשר לנסות 96 חומרים או ריכוזים שונים של 10 חומרים וכך למצוא תרופות חדשות שמזרזות את תהליך הייצור של המיאלין.
התרופות המקובלות כיום לטרשת נפוצה לרבות רביף (שמוכרת מרק סרונו) ואבונקס (התרופה שמוכרת ביוג'ן הישראלית שמכון ויצמן מקבל עליהם תמלוגים) וכמובן הקופקסון פועלים כדי להאט את ההרס של המיאלין על ידי מערכת החיסון.
כיום מחפשות חברות התרופות חומרים שבמקום להאט את ההרס יגבירו את התיקון וזו המטרה של הסריקה שאנחנו עושים עם חברת מרק-סרונו, שחתמה איתנו בחודש אפריל השנה על חוזה לחמש שנים. הם שולחים לישראל חומרים שהראו איזושהי פעילות ראשונית ומבקשים מאיתנו להוכיח שזה עובד על תאי אדם, שזו הייחודיות שלנו (אחרים עובדים עם תאי עכבר). הם גם מוסרים לנו מהו הריכוז של כל חומר כדי שניתן יהיה להעריך איזה ריכוז יעיל יותר. לאחר שמאתרים מהו החומר הפעיל, הכימאים מעבדים ממנו שוב כמה אלפי חומרים ואנחנו בודקים אותם עבורם."

בתשובה לשאלה מן הקהל האם הסוגיה האתית לא תעצור את התפתחות יישום תאי הגזע ענה פרופ' רבל: "הייתי מעורב בתחום הביו-אתיקה של תאי גזע עובריים מאז שנת 2000 בועדה הביו-אתית של יונסקו".

"הרבה מדינות החליטו לא לאפשר להשתמש בעוברים עודפים מטיפולים כדי ליצור תאי גזע. לדעתי זו טעות. יש המון יצור של ביציות מופרות שלא נעשה בהם שימוש. ההורים יכולים לתרום את הביציות הללו למחקרים רפואיים. אין שימוש אחר אם הם לא רוצים ילדים נוספים, לביציות אלו אין פונטציאל רבייתי והחלופה האחרת היא לשמור אותם קפואים לנצח. במדינות רבות הוחלט לאשר להורים לתרום תחת בקרה אתית את הביציות הללו כדי לייצר תאי גזע עובריים. אני לא חושב שהיתה לזה השפעה על המחקר. בארה"ב לא היה חוקי להשתמש בכסף פדרלי בתקופת בוש. אובמה אישר. יש מדינות כמו גרמניה ונורבגיה שאסרו לחלוטין את השימוש."

בכל מקרה, קיים שיתוף פעולה בינלאומי, יש רישום של תאים שהחוקרים יכולים לקבל וההזדמנויות פתוחות. בנוסף, יש תחום חדש שנקרא תאי גזע מושרים שזה תחום מתפתח ועשוי להוריד את החשיבות של תאי הגזע העובריים, ויהווה להם חלופה."

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן