כל מי שמכיר את העורב ההודי היה יודע כי הניסיונות היו מועדים לכישלון, שכן העורב ההודי (Corvus splendens) יודע ״להסתדר״ עם ציידים – אנשים וחיות, ולמד להסתגל ולפתור בעיות ובמקרים רבים להפכן ליתרון
לפני זמן מה הייתה בטלוויזיה כתבה על ניסיונות ההדברה של העורב ההודי באילת, צייד מוסווה נע ברחבי העיר בניסיונות לצמצם את אוכלוסיית הפולשים שאינם בוחלים גם בתקיפת אנשים.
כל מי שמכיר את העורב ההודי היה יודע כי הניסיונות היו מועדים לכישלון, שכן העורב ההודי (Corvus splendens) יודע ״להסתדר״ עם ציידים – אנשים וחיות, ולמד להסתגל ולפתור בעיות ובמקרים רבים להפכן ליתרון.
בדאר-א- סאלם (טנזניה) וסביבתה הפכו העורבים למטרד קשה והשלטונות מנסים להדבירם בשיטות שונות ומשונות החל מירי, הרעלה, לכידה במלכודות ועד זריקת אבנים ואינם מצליחים. בהמשך אחזור לדמיון בין דאר לאילת.
יש מי שמתאר את העורב ההודי כ״לוחם טקטי״ שמעביר את הקרב לשטח האויב מטריד אנשים בשטחים פתוחים, ברחובות העיר ואפילו בתוך מבנים. חוקרים מתארים אותו כפולש שהטבע צייד אותו באסטרטגית הישרדות בסביבה אנושית בעיקר בערים גדולות.
כמו רבים מבני משפחתו (עורביים) הוא חכם ובעל ראיה חדה ובמקומות בהם מנסים לירות בו הוא יודע להבחין בין רובה למקל או לזהות מי שמתכונן לזרוק עליו אבן.
העורב ההודי בונה את קינו בעצים גבוהים, כאשר המזון בשפע (כמו האשפה באילת) הוא מתרבה בהצלחה כאשר בכל הטלה יש כשבע ביצים ובתנאים טובים יש שניים ואפילו שלושה מחזורי הטלה וגידול כל שנה. זוג ההורים שומרים בקנאות על הגוזלים – וזו סיבה לחלק מההתקפות על אנשים.
מאזור מוצאן בצפון תת היבשת ההודית התפשטו להקות העורבים תחילה לכל תת היבשת ובהמשך מערבה דרך איים באוקיינוס ההודי למזרח ולדרום אפריקה, לאיראן, לאורך ים-סוף ומפרץ אילת לישראל והיום יש דיווחים על עורבים הודים גם בהולנד.
חזרה לדאר-א-סאלם, מזה מספר שנים הוכרזה מלחמה על הפולש, שכן לדברי ה״לוחמים״ הפולש פוגע אנושות בכלכלה על-ידי הטרדה של תיירים בלודג׳ים הסמוכים לעיר הגדולה. תיירים אלו ש״רובצים״ על החוף או שמנסים לאכול במסעדות פתוחות צריכים ״להילחם״ על מזונם מול להקות תוקפניות שמקננות בקרבת מקום. הקינון גורם ללכלוך נוסף ולצחנה.
כמובן שחלק מהבעיה הם אותם תיירים שמשתפים את הפולשים במזון מרצונם כדי לזכות ב״סלפי״ עם עורב. הפולשים למדו מה מקור המזון ועוסקים בחטיפה או באיסוף שיירים בקרבת הסועדים.
העורב ההודי מהווה מפגע סביבתי ונחשד כנשא של מחלות מעיים כמו כולרה וסלמונלה. כאשר להקת עורבים חודרת למחסני מזון או ״תוקפת״ שוק פתוח ברור שיש סיכון. כאשר מנסים להעריך את פגיעתו הסביבתית יש להביא בחשבון כי בדרך כלל הוא צמוד לישובים ולכן פגיעתו הסביבתית בשטחים פתוחים אינה משמעותית, אפילו באילת ה״התקפות״ על אנשים אינן מפחיתות את ה״תועלת״ שיש לעורב בהפחתה משמעותית של להקות היונים. הזוהמה שהיונים יוצרות מהווה פגיעה קשה ורעה בהרבה מכל עורב וזה מחזיר אותי לסיבה שבגללה אני מתייחס לעורב ההודי. שתי הערים שסובלות במיוחד מהפולש הן דאר-א-סאלם (בטנזניה) ואילת. המרחק ביניהן רב, דאר גדולה עשרות מונים מאילת, שתי הערים סמוכות לחוף ים ואילת מתפארת בהיותה ״מודרנית”.
האומנם? הדבר שמקל על העורבים את הפלישה, ושנתן לראשוני הפולשים את הדחיפה ואת היתרון הסביבתי הוא דמיון פחות מחמיא בין דאר לאילת. שתי הערים מציעות לפולשים מקורות מזון זמינים ומזינים. בשתיהן מפוזרות כמויות אשפה גלויה ברחובות, בשפת-הים ובכל מקום. האשפה המזינה מאפשרת לפולשים להתבסס ולהתרבות.
הידד לדמיון.
10 תגובות
העורבים הם הציפורים האינטליגנטיות ביותר בעולם.הקשר בתוך הקהילה שלהם ,הוא קשר הדוק לא פחות מהקשר בין בני האדם.אם הם מוציאים עורב מת,קורים לאחרים ונותנים לו כבוד כמו בלוויות של בני אדם.בבהטון,העורב היא ציפור קדושה.להרוג עורב זה כאילה להרוג 1000 נזירים.בכלל,הטבע שם מקודש.העורבים לא שוכחים אם מישהו מזיק להם והם מתנקמים.לא כמו השועלים ,המסכנים ,שהילדים מתעללים בהם ויוציאים ללא עונש.ילדים ,תזהרו,אל תגעו בעורבים.הם לא סלחנים במי שפוגע בהם.אמה גתי
לגביי הדררה הרי היא מקננת בעצי אקליפטוס ואיזדרכת( מינים זרים). היחס לטבע הישראלי כלוח חלק הוא טעות! לדעתי יש למנוע הכחדת מינים (בעיקר אנדמים ). ולא להדביר מינים פולשים רק כי הם זרים.
בשרותי הצבאי,שהיה באזור הערבה .אני זוכר עורבים שבאים לאכול את שאריות האוכל.התן הזהוב/מצוי היה מדולל באופן טבעי בידיי מחלת הכלבת(שלמזלנו לא נפוצה). הבעיה היא שיש טורפים יותר מנטרפים. לעיתים נדמה שיש קשר הדוק מידיי בין אנשי שמירת טבע לצידים,קבלני עץ,וחקלאים.כשאין שביל חזירים אז צריך גיזום וזו הנדסת טבע ולא שימור טבע.אז לגבי מינים פולשים לא צריך להוציא כגורם “חדש”.
למדתי כמה דברים מהכתבה… אך בעיקר למדתי כמה עובדות מהעורב ההודי באילת. העורב ההודי באילת, מקנן פעם אחת בשנה, אלא אם יפריעו לו בתחילת הקינון ואז יבצע הזוג קינון נוסף. באילת כתוצאה משילוב אמצעים להפחתת האוכלוסיה, ירדו מספר העורבים מ – 1200 לפני כ 10 שנים, ל – 200 בשנה שעברה. אכן, העורב ”חכם” אך אם מתמידים ומשתמשים בשיטות הנכונות, אפשר לנצח אותו. אכן הוא חי רק בתוך הערים ומכאן שהנזק שלו הוא בעיקר לטבע העירוני. והוא אכן מזיק!
הוא לא יכול על היונים, אבל הוא יודע להציק לציפורים נודדות, לחמוס ולהרוג גוזלים של ציפורים אחרות בעיר.
איני יודע מנין שואב 9 את הנתונים אבל:
– ההגדרה המקובלת למין חדש בסביבה שהגיע ממקום אחר היא : מין פולש ,
– מין מתפרץ הוא מין קיים בסביבה שבגלל שינויים סביבתיים ואחרים
אוכלוסיתו גדלה מעל לרגיל , גידול שעשוי לפגוע במינים אחרים.
– מאחר והעורב ההודי ״מוגבל״ לישובים עירוניים פגיעתו במינים מקומיים מזערית,
– הדררה פולשת לקיני עופות אחרים וכך גורמת נזק.
– התן חוזר לבתי גידול בהם היה מאז ומתמיד ונעלם בגלל הרעלות ,
שיבתו לפרקים ,לשמורות , לשטחי חקלאות ולאזורים פתוחים … ברוכה !
לסינגולריות ההשוואה לאדם לא במקומה ,אולי העורב האפור המקומי ימנע מהעורב ההודי להתקדם בכל ישראל. העורב ההודי הוא מטרד לאדם אך סכנה לטבע המקומי.אני נגד צייד חיות .אבל במדינה קטנה כשלנו הטבע יותר רגיש.(מספיק שאיזה דפקט ירעיל נשרים והמין הייה בסכנת הכחדה! כי אין עתודות שיחליפו את המתים). רשימה של מיני חיות שבסכנת הכחדה עקב מינים מתפרצים: לטאה ירוקה,אלימון,חוברה,חרדון צב,כוח אפור ועוד רבים.
אם רוצים לשמר מגוון ביולוגי ,אז צריך לצוד עורבים הודים באופן אינטנסיבי.נראה לי שהמינים המתפרצים הם חלק מהמהלך האבולוציוני.אבל לא הייתי רוצה עולם עם סכנת עורבים בסגנון הסרט של היצ’קוק.
אז מה הפתרון ? הנתקות ? הסכם גרעין ? האם יש סיכוי בכלל לסלק את העורבים הפולשים לפני שיתפשטו ברחבי ציון ?
אנפית הבקר, כלבים משותתים,קורמורן מצוי,בעבר חזירי בר(לצערי נכחדו מאזורים רבים בארץ עקב צייד נרחב). מינים מתפרצים בארץ לא רק בגלל אשפה ,אלה גם הטבע העשיר.קרי צומח נרחב,דגה עשירה,מקורות מיים,או התפרצות של נברנים/עכברים,.לעיתים כלבים מושתתים מגיעים מעזה וסיני ,כי יש כאן צייד ומיים,עורבים הודים הם מכה בכל מפרץ הים האדום,אבל באילת יש מקומות קינון ומיים וגם מזון וצייד של עופות אחרים.
אולי ההגדרה היא מין מתפרץ,כי התן המצוי(מקומי) גורם נזק רב גם הוא.העורב ההודי צד וחומס ביצים של עופות מקומיים ואנדמים.(ועלול לגרום להכחדה של מינים אחרים). כמו התן המקומי.הדררה שהיא מין פולש,אך לא פוגם במיגוון הביולוגי(אולי מרחיב את המגוון הביולוגי. כי בבתי הגידול המגוונים,והמנותקים של ישראל יכולים להיווצר ארכיטיפים חדשים.פחות בעופות- הניידים)