פסיכולוגיית מיץ פטל

כיצד האופטימיות מנצחת את ההיגיון בתנועת הפסיכולוגיה החיובית

האופטימיסט מתבונן בעולם דרך משקפיים ורודות
האופטימיסט מתבונן בעולם דרך משקפיים ורודות

מאת מייקל שרמר

אני אופטימיסט מטבעי. כמעט תמיד אני סבור שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר, וגם אם העניינים משתבשים אני בטוח שאוכל לתקן זאת. אבל האופטימיות שלי לא תמיד שירתה אותי נאמנה. שתי פעמים התנגשתי במכוניות בעת שדיוושתי על אופני, היישר בשמשה הקדמית שלהן, וכל זאת באשמתי המלאה, בגלל נטייתי העליזה לחשוב שפינות הרחוב, שבהן פניתי מאות פעמים בעבר, לא יעמידו בנתיב נסיעתי מכונית גשמית. הסופר נאסים ניקולס טאלב מכנה את האירועים רבי-ההשפעה, הבלתי הצפויים והנדירים האלה בשם "ברבורים שחורים". כעבור די זמן, שום קו מגמה עולה אינו חסין מפני צניחה דרמתית.

תאונת אופניים כדוגמה לברבור שחור, היא למעשה מטפורה מתאימה למה שהעיתונאית החוקרת והספקנית מלידה ברברה ארנרייך סבורה שאירע לאמריקה כתוצאה מתנועת החשיבה החיובית. בספרה המרתק והמנומק בקפידה Bright-Sided (הוצאת מטרופוליטן בוקס, 2009) היא מראה כיצד תנועת הפסיכולוגיה החיובית נולדה בימים השמחים של שנות ה-90, כשהכלכלה שגשגה, מחירי הדיור הרקיעו שחקים, והגוּרוּאים של החשיבה החיובית ניצלו לטובתם את עסקי המוטיבציה. פסיכולוגים אקדמיים, חמושים בשריון של עגה מדעית, הצטרפו לחגיגה.

הסגנון הרדוד של חלוצי החשיבה החיובית הזאת, כמו נורמן וינסנט פיל (כוחה של החשיבה החיובית, 1952) ונפוליאון היל (חשוֹב והתעשר, 1937) או הדרשות הכמו-דתיות של "בשורת השגשוג" מפי מטיפים-יזמים כמו פרדריק "האב אייק" אייקרנקוטר, רוברט ה' שולר וג'ואל אוסטין הם כצפוי דלות בנתונים ועשירות בסיפורי מעשיות. אבל היה אפשר לצפות ליותר מפסיכולוגים ניסויים מכובדים כמו מרטין א' פ' סליגמן, שכמעט במו ידיו הניע את תנועת הפסיכולוגיה החיובית באקדמיה, שהיא, על פי הכתוב באתר האינטרנט של המרכז לפסיכולוגיה חיובית (www.ppc.sas.upenn.edu), "החקר המדעי של היתרונות והמעלות המאפשרים ליחידים ולקהילות לשגשג." ארנרייך מפרקת בשיטתיות, ואז ממוטטת לגמרי, את מעט המדע שעומד מאחורי תנועת הפסיכולוגיה החיובית וההשפעות המועילות לכאורה לבריאות של החשיבה החיובית. העדויות דלות. המובהקות הסטטיסטית נמוכה. הממצאים המוצקים הספורים מתגלים לעתים קרובות כבלתי ניתנים לאישוש או נסתרים במחקר מאוחר יותר. והמתאמים (למשל, בין אושר לבריאות) אינן סיבתיות. ארנרייך מראה שסליגמן ועמיתיו שתו שיקוי פטל ורוד של חשיבה חיובית, אבל היא גם מספקת מרשם לתרופת הנגד.

קחו למשל את "משוואת האושר" של סליגמן (קנאת הפיזיקה חיה וקיימת!): H=S+C+V (H, אושר = S, הרמה הקבועה שלכם, ועוד C, נסיבות חייכם, ועוד V, הגורמים שבשליטתכם). וכפי שאומרת ארנרייך, "אם אתה אמור לחבר את כל הדברים האלה במשוואה, חייבות להיות אותן יחידות [מדידה] ל-H (מחשבות מאושרות ליום?), ל-V, ל-S ול-C." כשהציגה את הבעיה הזאת לפני סליגמן בריאיון "הוא עיוות את פניו בזעף ואמר לי שאני לא מבינה מה זה 'שקלול בטא' ושאני צריכה ללכת הביתה לחפש את זה בגוגל." והיא עשתה זאת, כדי לגלות ש"שקלול בטא" הוא המקדמים של "המשתנים החופשיים" במשוואת הרגרסיה המשמשת למציאת מִתאמים סטטיסטיים בין משתנים. אבל סליגמן הציג את הנוסחה שלו כנוסחה פשוטה, כמו E=mc2, ולא כאנליזת רגרסיה שעברה הפשטת יתר, וכך חשף את עצמו לשאלות חסרות דמיון כמו: איך אנחנו יודעים ש-H הוא סכום פשוט של שאר המשתנים ולא יחס מורכב יותר, שבו מעורבים אולי השפעות "מסדר שני" כמו… C כפול V? איננו יודעים, והמשוואה נעשית אפוא רק ססמה המקושטת בניסוח מתמטי.

האין חשיבה חיובית טובה מחשיבה שלילית? אם כל שאר הגורמים שווים, אין בכך ספק, אבל החלופה של להיות אופטימיסט או פסימיסט היא להיות ריאליסט. "ההתפתחות האינטלקטואלית האנושית עד כה, נובעת ממאבקנו הארוך לראות את הדברים 'כפי שהם', או במובן האוניברסלי ביותר, לראות את הדברים לא כהשלכות של רגשותינו שלנו," מסכמת ארנרייך. "מה שאנו קוראים לו הארה, ואוחזים בו בעדינות בקצות האצבעות, הוא ההבנה המנצה לאטה שהעולם מתנהל על פי אלגוריתמים פנימיים משלו, של סיבה ותוצאה, הסתברות וסיכוי, ללא קשר לרגשות אנוש."
הרגשות חשובים, ללא ספק, אבל העיקרון הראשון של הספקנות הוא לא לרמות את עצמנו, ורגשות, חיוביים ושליליים כאחד, נוטים לעתים קרובות מדי להכניע את ההיגיון. בסופו של דבר המציאות חייבת להתגבר על הדמיון, בלי קשר לרגש שזה גורם לנו.

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic (www.skeptic.com) ומחבר הספר " The Mind of the Market".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. השאלה המעניינת היא: כיצד אפשר (אם בכלל) להיות באמת ראליסטים, שכן, החשיבה שלנו סובייקטיבית לחלוטין ותלויה בפילטרים השונים כגון הרגשות מצד אחד, אך גם הנטיות החשיבתיות שלנו, הערכים והאמונות שלנו והגישה שלנו..?

  2. האופטימיסט חושב שמצבינו הוא הטוב ביותר האפשרי.
    הפאסימיסט חושש שזהו אכן המצב.

  3. אין אבל אין על חיה שנהב ממולץ לקרוא את תרנגולת כחולה ספר מאיר ומעורר מחשבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן