סגור וחתום

סגירה פיזית של חפץ כלשהו מובילה לסגירה פסיכולוגית, וכך עוזרת להתמודד עם זיכרון בעל מטען שלילי

מאת: מרים דישון ברקוביץ

כל אחד מאיתנו חווה אירועים שליליים בחיים, אירועים שהיה מעדיף לשכוח. ואולם כיצד אפשר לעשות זאת? האם פשוט אפשר להחליט באופן מודע ומושכל שאיננו חושבים יותר על הנושא המטריד? מעיון בספרות הקוגניטיבית העדכנית מתברר שהדבר אינו כה קל. מחקרים קודמים מצביעים על כך שהוראות ספציפיות שלא לחשוב על נושא מסוים (“אל תחשבו על פילים ורודים”), דווקא מביאות למחשבה מוגברת על הנושא.

כותבי ספרי הדרכה ועזרה עצמית פופולריים מציעים לקחת את כל החפצים הקשורים לאותו אירוע – למשל מזכרות ממערכת יחסים כאובה – ולסגור אותם בקופסה. האם יש ערך של ממש לעצות אלו, המבוססות על ההנחה שסגירה פיזית תביא גם לסגירה פסיכולוגית (clousre)? על שאלה זו מנסים לענות שיופינג לי, ליואן ויי ודיליפ סומן (Li, Wei, Soman) במחקר המתפרסם בכתב-העתPsychological Science.

בניסוי הראשון השתתפו 80 נבדקים. כל המשתתפים התבקשו להיזכר באירוע מהעבר הקרוב שעליו הם מתחרטים ולהעלותו על הכתב. מחצית מן הנבדקים התבקשה להכניס את הנייר שעליו כתבו את זיכרונם לתוך מעטפה ולהגיש את המעטפה לנסיין. המחצית השנייה של הנבדקים לא התבקשה להכניס את דף הנייר למעטפה, אלא רק להגישו כמות שהוא ישירות לנסיין. לאחר מכן קיבלו כל הנבדקים שאלון שבו התבקשו לציין כיצד הם מרגישים כלפי האירוע מן העבר שעליו כתבו זה עתה.

מניתוח התוצאות עולה כי נבדקים שהכניסו למעטפה את דף הנייר שבו תיארו את האירוע השלילי דיווחו על פחות רגשות שליליים כלפי אותו אירוע מאשר אלו שפשוט הגישו לנסיין את הנייר שעליו כתבו. כלומר נבדקים שהיו מעורבים ביצירת סגירה או חתימה פיזית (הכנסה למעטפה) לאירוע השלילי, חשו הקלה רגשית מסוימת.

בניסוי השני ביקשו החוקרים לשחזר את תוצאות הניסוי הראשון, ולראות אם אפשר להכליל את תוצאותיו גם לאירועים רגשיים אחרים. בניסוי זה השתתפו 40 סטודנטיות. בחלק הראשון של הניסוי התבקשו כולן לכתוב במשך עשר דקות על משאלה אישית חשובה להן, שלא הצליחו להגשימה. לאחר מכן הכניסו מחצית מן המשתתפות את הדף שעליו כתבו למעטפה ומסרוה לנסיין, ואילו מחציתן לא הכניסו את הדף למעטפה, אלא מסרוהו כמות שהוא ישירות לנסיין. לבסוף השיבוכל המשתתפות על שאלון שבו התבקשו לציין כיצד הן מרגישות כעת כלפי המשאלה שלא הצליחו להגשים. מניתוח הממצאים עולה כי כמו בניסוי הראשון, משתתפות שנעלו את משאלותיהן בתוך מעטפה חשו פחות רגשות שליליים.

משני הניסויים הראשונים עולה כי הפעולה של סגירת חומרים בעלי מטען רגשי בתוך מעטפה מסייעת בהפגת רגשות שליליים. ואולם שאלה שעדיין נותרה פתוחה היא מהו מקורו של אפקט זה? האם הוא נובע מעצם ביצוע פעולת הסגירה בלי קשר למה נסגר או נחתם, או מכך שבוצעה סגירה או חתימה של דבר שקשור ישירות לרגש השלילי?

כמענה לשאלה זו תוכנן הניסוי השלישי. בניסוי השלישי השתתפו 80 סטודנטים וכולם ביצעו שלוש מטלות. המטלה הראשונה כללה הבנת הנקרא. הנבדקים קראו סיפור עצוב וענו בכתב על שאלון שבו נשאלו שאלות על אודות הסיפור. במטלה השנייה התבקשו הנבדקים להשיב על סדרת שאלות שאינה קשורה לסיפור שקראו כמו, למשל, מה הם מתכננים לעשות בסוף השבוע. במטלה השלישית התבקשו הנבדקים לדווח על תחושותיהם לאחר קריאת הסיפור, ולאחר מכן ענו על סדרת שאלות שבחנה את זיכרונם לפרטים בסיפור.

המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות. עם סיום המטלה הראשונה התבקשו משתתפי הקבוצה הראשונה להכניס את הסיפור עם השאלון שמילאו למעטפה ולמסרה לנסיין. כלומר משתתפים אלה התבקשו לבצע פעולה של סגירה פיזית של חומר בעל מטען רגשי שלילי. למשתתפי הקבוצה השנייה ניתנה מעטפה רק לאחר שהם מסרו את השאלון הראשון לנסיין, והם התבקשו לבצע את המטלה השנייה ועם סיומה להכניס את השאלון השני למעטפה ולמסרה לנסיין. במילים אחרות, משתתפים אלה התבקשו לבצע פעולה של סגירה פיזית בעבור חומר בעל מטען רגשי נייטרלי (תוכניותיהם לסוף השבוע). משתתפי הקבוצה השלישית לא קיבלו מעטפות.

מניתוח ממצאי הניסוי השלישי עולה כי משתתפים שסגרו במעטפה חומרים בעלי מטען רגשי שלילי דיווחו על פחות רגשות שליליים מאשר מה שדיווחו המשתתפים בשתי הקבוצות האחרות. יתרה מכך, לא נמצא הבדל בין תחושותיהם של משתתפי הקבוצה השנייה, שסגרו במעטפה חומר בעל מטען רגשי נייטרלי, ובין תחושותיהם של משתתפים שלא סגרו דבר במעטפה. מכאן שמה שמביא להקלה בתחושה הפסיכולוגית הוא סגירה של חומר הקשור ישירות לזיכרון השלילי, ולא פעולת הסגירה גרידא.

ולבסוף, עלה כי המשתתפים שסגרו פיזית חומר בעל מטען רגשי שלילי לפרטים בעלי מטען רגשי שלילי בסיפור, זיכרונם היה נמוך יותר מאשר זיכרונם של משתתפי שתי הקבוצות האחרות לפרטים כאלה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם דיווחים בספרות על כך שאנשים שזוכרים פחות פרטים שליליים על אירוע מציק מהעבר מדווחים על סגירה פסיכולוגית טובה יותר.

משלושת הניסויים עולה כי הפעולה המטפורית הפשוטה של סגירת חומר בעל מטען רגשי שלילי במעטפה מפחיתה את הרגשות השליליים כלפי האירוע הנידון. מעניין לציין כי תחושות רגשיות מתוארות בשפה האנושית באמצעות מטפורות העוסקות בשליטה או בהדחקה כמו-פיזיות של התחושה, למשל “כבש את כעסו”. מטפורות אלו עשויות אולי לרמז על כך, שכפי שעולה מסדרת הניסויים המתוארת כאן, פעולות פיזיות של סגירת דברים בתוך מְכל עשויה להוביל להקלה פסיכולוגית, או לתחושה של שליטה ברגשות.

ד”ר מרים דישון – ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת אירגונית ושיווקית