כך עולה מסקר שנערך לאחרונה בבריטניה בידי גוף המכונה מועצת המחקרים החברתיים-כלכליים
אזרחים פשוטים מודאגים מהאחריות הנוספת והמעיקה שעלולה לבוא ביחד עם ההבטחה המדעית המכונה “תרופות מותאמות אישית”. כך עולה מדוח שכותרתו “הגנום והחברה – התשובות היום לשאלות של מחר”.
דעת הציבור בארה”ב באשר לשימוש בניסויים גנטיים לצורך התאמת תרופה מבין מבחר תרופות קרובות, מה שנראה על פניו כטכנולוגיה שתביא לקראת אידיבידואליזם של שירותי הבריאות. כךעולה ממחקר בראשותו של פרופ' בראין ויין, סגן מנהל מכון קאסגן, שבסיסיה באוניברסיטאות לנקסטר וקארדיף בבריטניה.
פרופ' וויין ואליסה פיירי, התמקדו בקבוצות מיקוד ממגזרים שקשה לסוקרים רגילים להגיע אליהם כגון פנסיונרים, צעירים והורים לילדים קטנים, כמו גם חברים בכמה ועדות אתיות בצפון מערב אנגליה. הם מצאו כי בקרב הנשאלים הובעו דאגות אודות רמת האחריות הגבוהה והמטרידה שתבוא עם היכולת לגלות סימנים ראשונים של מחלה מסוימת, והצורך לבצע בדיקות גנטיות כדי לאתר מחלות אלה בטרם התפרצותם.
לדברי פרופ' ויין “בניגוד למה שנכתב ונאמר אודות תרופות מותאמות אישית, האנשים מהציבור הרחב הדגישו כיצד אופציה מבטיחה זו תשפיע ותוסיף מתח על משפחתם וחבריהם, כמו גם תוביל לסטיגמה. “הם היו מודאגים מכך שהדבר יגביל את הגישה שלהם לשירותים כגון ביטוח, משכנתא, כיסוי רפואי ואולי אפילו ישפיע על הזדמנויות התעסוקה שלהם.”
הם גם חשו כי מצבם הפיננסי והחברתי ישחק תפקיד באשר לשאלה האם שינויים מסוימים ברמת החים וכן טיפולים שיוצעו להם כתוצאה מהבדיקות יכולים לסייע להם, זו שאלה של אמון בהבטחה שתניע חדשוניות אלה, והשפעת הדימוי הציבורי של חידושים אלה בפעולות חקיקה, ואלו שאלות שהמדינה, התעשיה והמדע צריכים לקחת ברצינות כנושאים של מדיניות ציבורית.”
הנתונים הוצגו בכנס שהתקיים בסוף השבוע (25-26 באוקטובר) בלונדון בהשתתתפות קובעי מדיניות, חוקרים, ומדענים . רשת הגנום ESRC העומדת מאחורי המחקר ממומנת בידי המועצה למחקרים כלכליים-חברתיים בבריטניה.
תגובה אחת
בעולם אוטופי היוזמה מבורכת. היות ואנו חיים בעולם שבו השחיטות והשחיתות הם לחם חוקו של כל פוליטיקאי שרוצה להתקדם, הרי שמידע רגיש באשר לדפקטים הגנטיים של כל אחד ואחד מאיתנו יכול להוות מעין אקדח לרקע.
מצד אחד, כמובן שהפיתוח הטכנולוגי הזה הוא לטובת הציבור ברמה המעשית שלו שהרי התאמה טובה יותר יכולה להיות לפעמים עניין של חיים ומוות או לחילופין מזעור הסבל שבמחלות השונות. מצד שני אני בהחלט יכול להבין את החשש שהמדינה תחזיק במידע כל כך רגיש. מצד שלישי – וזה הצד האחרון שלנו להיום – המדינה גם ככה מחזיקה בכל המידע הכי רגיש שלנו ובזה נכלל גם התיקים הרפואיים, כך שאולי אין סיבה לפרנויה.