מחקרה של ד"ר מעין קציר מאוניברסיטת בר־אילן בוחן כיצד צרכים פסיכולוגיים שנפגעים בקונפליקט מתורגמים לרגשות כמו כעס ופחד – וכיצד מענה לצורך, גם מצד שלישי, עשוי להפחית רגשות שליליים ולהגדיל נכונות לפיוס
“בכל סכסוך נפגעים צרכים,” אומרת ד”ר מעין קציר, מרצה בכירה בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומו”מ באוניברסיטת בר אילן העוסקת בשנים האחרונות במפגש בין יחסים בין־אישיים, ניהול ויישוב סכסוכים, וויסות רגשות. “זה יכול להיות צורך בביטחון, צורך בסטטוס, צורך בצדק – לא משנה אם מדובר בסכסוך בעבודה, בין שכנים, בזוגיות או בתוך המשפחה. כשצורך נפגע, לרוב עולים רגשות שליליים. וכשמצליחים לתת מענה לצורך – משהו נרגע, והדרך לפיוס נעשית אפשרית.”
במסגרת מחקרה (הנתמך באמצעות מענק הקרן הלאומית למדע), קציר ושותפותיה למחקר בוחנות כיצד אפשר לזהות את הצרכים שנפגעים בתוך קונפליקטים, איך הם “מתורגמים” לרגשות כמו כעס או פחד, ומה בדיוק קורה כאשר הצורך מתמלא – לעיתים אפילו בלי שהצד הפוגע עושה דבר.
מה השאלה? כיצד אפשר לזהות את הצרכים שנפגעים בתוך קונפליקטים, איך הם “מתורגמים” לרגשות כמו כעס או פחד, ומה בדיוק קורה כאשר הצורך מתמלא?
מסלול שמחבר בין פסיכולוגיה, קוגניציה וקונפליקטים
הדרך של קציר אל המחקר הנוכחי התחילה במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, שם נחשפה לאנתרופולוגיה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה – אך נשבתה במיוחד בקסם של הפסיכולוגיה החברתית. לאחר מכן המשיכה לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית־ארגונית באוניברסיטת בן־גוריון, מתוך מחשבה שתפנה לעולם הפסיכולוגיה הארגונית. הסקרנות המחקרית, לדבריה, “סחפה אותה פנימה”: היא המשיכה לדוקטורט באוניברסיטת בן־גוריון בהנחיית פרופ’ טל אייל ופרופ’ נחשון מֵירן, וחקרה רגשות על “קו התפר” שבין פסיכולוגיה חברתית לפסיכולוגיה קוגניטיבית.
לאחר מספר שנים בפוסט-דוקטורט, באוקטובר 2020, בשיא תקופת הקורונה, הצטרפה לתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומשא ומתן, השייכת ליחידה ללימודים בין־תחומיים – סביבה שמפגישה פסיכולוגיה עם מדעי המדינה, סוציולוגיה ופרקטיקה מקצועית של גישור. שם, היא מספרת, החלה לראות מקרוב כיצד נראים קונפליקטים “כשהם חיים”, וכיצד מגשרים ומגשרות מנסים לפענח את מה שבאמת תקוע מתחת לפני השטח.
מה קורה כשצורך נפגע – ומה משתנה כשנותנים לו מענה
בלב המחקר עומדת טענה ברורה: קונפליקט אינו רק חילוק דעות. הוא חוויה של פגיעה. הפגיעה הזו קשורה, כמעט תמיד, בצורך פסיכולוגי. והפגיעה בצורך קשורה עם רגש שלילי ספציפי.
כך למשל, במקום העבודה: עמית “לוקח” קידום שנתפס כמגיע לך, אולי באופן לא הוגן. מה שנפגע כאן עשוי להיות צורך בסטטוס (ההערכה של עמיתיך), וגם צורך בצדק (תחושת הוגנות). התגובה הרגשית הטיפוסית במצב כזה היא כעס. “וכשכועסים,” מסבירה קציר, “קשה מאוד להיות פתוחים לאינטראקציה, לקשר, או לפיוס.”
אבל כאן נכנס הממצא שמסקרן אותה במיוחד: לפעמים הכעס שוכך גם בלי שהעמית “יתקן” את מעשיו. למשל, אם בהמשך מתקבל קידום אחר – אפילו ממקור אחר ובמסלול אחר – תחושת הסטטוס או הצדק משתפרת, והכעס כלפי הצד השני פוחת. כלומר, מילוי הצורך יכול לשנות את הדינמיקה הרגשית, ומכאן גם את הנכונות להמשיך לעבוד יחד, לדבר, או לשקם יחסים.
דוגמה אחרת מגיעה מהעולם הזוגי: בני זוג מארחים חברים, ומאחר שאחד מהם נמצא בעומס עבודה כבד, השנייה נושאת ברוב ההכנות. תקלה קטנה בהכנות (למשל, בת הזוג שכחה לקנות משהו לערב) עשויה להוות טריגר להטחת עלבונות מצד בן הזוג. לאחר הערב, השאלה אינה רק “מי צודק”, אלא האם ניתן מענה לצורך שנפגע – למשל צורך בצדק וקבלת יחס הוגן. מתן קרדיט, הכרה במאמץ, או תיקון אחר של תחושת אי־הוגנות – יכולים להפחית רגשות שליליים של כעס, להחזיר תחושת איזון, ולהפוך פיוס ליותר אפשרי.
גם בגישור גירושין, קציר מתארת כיצד תהליך “נתקע” לא בהכרח בגלל נוסח משפטי כזה או אחר, אלא בגלל צורך שלא מקבל מענה. מגשרת שעבדה איתה תיארה מקרה שבו ההתקדמות התאפשרה רק לאחר שהובן כי הפחד והחשש שאחד הצדדים חווה מקורו בחוסר ביטחון כלכלי־תפקודי: הוא או היא מעולם לא ניהלו כספים לבד. כשהוצע פתרון ממוקד – ייעוץ כלכלי שייתן תחושת מסוגלות וביטחון – התהליך השתחרר והתקדם להסכם.
מילוי הצורך יכול לשנות את הדינמיקה הרגשית, ומכאן גם את הנכונות להמשיך לעבוד יחד, לדבר, או לשקם יחסים.
ויסות רגשות בלי להתכוון: היתרון של “אסטרטגיה אימפליציטית”
כאן המחקר של קציר מתחבר לעולם ויסות הרגשות .רך כלל, חושבים על ויסות רגשות כפעולה מכוונת: אני כועס, ולכן אני מנסה להירגע. לדוגמה, להסיח דעת, או לבצע “הערכה מחדש” (reappraisal) – לנסות לפרש את האירוע אחרת כדי להפחית את הכעס.
אלא שבקונפליקטים, לא תמיד יש מוטיבציה לווסת. לפעמים אנחנו “רוצים” להחזיק בכעס, כי הוא מרגיש מוצדק. כאן מילוי צרכים מציע מסלול אחר: הוא יכול לפעול כוויסות רגשי אימפליציטי (implicit) – כלומר, כזה שאינו חייב להיות מכוון לוויסות הרגש עצמו. מגשר שמזהה צורך ומסייע למלא אותו לא “מטפל בכעס” ישירות; הוא מטפל בצורך שנפגע. אבל ברגע שהצורך מתמלא, הרגש השלילי פוחת.
יתרון נוסף הוא שמילוי הצורך יכול להגיע מצד שלישי. לא תמיד הצד שפגע הוא מי שממלא צרכים של צדק או ביטחון. לעיתים זה ארגון, משפחה, מוסד, או תהליך שמייצר תיקון אחר – ועדיין הרגש נרגע, והפיוס עם הצד הפוגע נעשה אפשרי.
השלב הבא במחקר, לפי קציר, הוא מיפוי שיטתי של צרכים ורגשות: אילו צרכים נפגעים שוב ושוב בקונפליקטים שונים, אילו רגשות “נלווים” לכל צורך (למשל פחד סביב ביטחון, כעס סביב צדק), והאם ניתן להשתמש ברגש כ”רמז” שמכוון לצורך שנפגע. היכולת לזהות צורך ולתת לו מענה עשויה להיות גורם שמאפשר תנועה קדימה.
FAQ קצר:
מה בוחן המחקר? כיצד צרכים פסיכולוגיים שנפגעים בקונפליקט מעוררים רגשות שליליים, וכיצד מענה לצורך יכול להפחית אותם.
האם צריך לטפל ישירות ברגש כדי להגיע לפיוס? לא בהכרח. לפי המחקר, לפעמים מענה לצורך שנפגע מפחית את הרגש השלילי בעקיפין.
למה זה חשוב לגישור? משום שזיהוי הצורך שנפגע עשוי לעזור למגשרים ולאנשי מקצוע להבין מה באמת מעכב את ההתקדמות בסכסוך.
עוד בנושא באתר הידען:
