בעתיד הלא רחוק, יצריכו עסקי הייצור את הכישורים, את האופי ואת צורת העבודה של צוות הסרטה טוב.
אני אוהב מילונים. אני אוהב לשבת ולקרוא אותם, לשקוע במילים שמהן בנויים הסיפורים של כל אחד מאתנו. כך גיליתי לראשונה את המשמעות המקורית של המילה “manufacture” (ייצור).
על פי המילון האנגלי של אוקספורד, ההגדרה העיקרית של המילה, מן המאה ה-17, היא “הפעולה או התהליך של עשייה בעבודת יד”. הגדרה נוספת מאותה תקופה היא “עבודה בידיים; עיסוק ידני, מלאכה”.
המשמעויות המקוריות האלה התיישנו כמעט לגמרי. מאז המהפכה התעשייתית אנחנו מקשרים את המילה “ייצור” לעשייה ממוכנת, ריכוזית ובקנה מידה גדול של חומרים ומוצרים. עם זאת, בעתיד הקרוב, כל אדם יוכל לחזור ולייצר דברים בבית – בידיים, תוך ניצול דרכים חדשות לשימוש בכוח מכני ובכוח השכל. ההדפסה בתלת ממד עומדת להחזיר את הייצור לשורשים.
כשראיתי בפעם הראשונה מדפסת תלת ממד בפעולה, אי-שם בשנות התשעים, הייתי מהופנט. תהליכי הכרסום של הייצור המסורתי הם מחסרים – חותכים, מסתתים, שוחקים ומלטשים – אך הדפסה בתלת ממד היא מוסיפה, בונה שכבה על גבי שכבה. כשנתקלתי בשיטה לתיקון חֵך שסוע של תינוק באמצעות הדפסה בתלת ממד, נשימתי נעתקה. שיטות הניתוח המסורתיות הן פולשניות ומכאיבות, כמעט עד כדי אכזריות, אך בקרוב הטכניקה החדשה תבטיח שלכל ילד תהיה הזכות לחייך.
יישומים להדפסה בתלת ממד צצו מכל עבר. הם כוללים יצירה של פיסות חסרות בתצרפים (פאזלים), של ברגים ושל חלקי גולגולת; ייצור של חלקי גוף (בשלב הראשון עצמות ומפרקים, אך לאחרונה גם אברים ממש); הפקה של חומרים וכימיקלים חדשים; וכלי קיבול בכל גודל, ובכללם בניינים שלמים.
בקרוב, יחל הייצור להידמות לעולם הבישול. תוכלו להשתמש במרכיבים גולמיים, אם כי הדבר מחייב רמת מומחיות גבוהה. אפשרות נוספת היא שמישהו אחר יכין מראש את המרכיבים בשבילכם, או ישלב אותם למנות מוכנות ולארוחות שלמות. התהליך כולו יכול להתבצע מתחילתו ועד סופו ברמות שונות של זמן מושקע, עלות ואיכות. המפרט, או המתכון, הוא המקום שבו נוצר הערך האינטלקטואלי האמיתי. מה אפשר לשלב באופן אמין, בטיחותי וניתן לשחזור, וכיצד עושים זאת? באילו חלופות ומרכיבים חלופיים אפשר להשתמש? אילו דברים אפשר לשנות בכל מקרה ייחודי?
איך היה העולם נראה אילו התהליך היצירתי של הייצור היה טמון כולו במתכונים? הממציאים החדשים יהיו בעלי הגישה למעבדות, שבהן יוכלו לערוך בבטחה ניסויים בדרכי ייצור שונות ולבדוק את התוצאות לפני שהן מגיעות לשוק. מקומות כאלה יצטרכו לכלול מגוון מומחים לכל חומר וחומר, בעלי ידע הדרוש בפיסיקה, בכימיה, בביולוגיה, באלקטרוניקה, בעיצוב, באנתרופולוגיה חברתית, במשפט – בקיצור, הכול. יהיו בהם גם הכלים והמכונות הדרושים לניסוי, לחזרה, ללמידה, לתיקון ולחזרה נוספת, עד שיתקבלו הרמות הרצויות של אמינות, בטיחות ומחיר.
בהמצאה של תהליכים כאלה, אנו יכולים ללמוד מניסיונה של תעשיית הסרטים.
במקום מעבדה יש לנו סטודיו, ובמקום גאונים יצירתיים – כוכבי קולנוע. את מגוון המומחים מחליף צוות ההפקה. במקום הבמאי והמפיק שמחברים את כל החלקים יחד, יהיו לנו האנשים שמובילים את התהליך היצירתי ואת ההשקעה הכספית.
תעשיית הסרטים מכירה את שלבי החזרה. היא מכירה את ההבדלים בין סוגי הפקה שונים. היא יודעת לטפל באישורים הדרושים לפני שהתוצר יוצא לקהל. היא מכירה תסריטים, מתכונים ומפרטים.
הוליווד שאנו מכירים כתבה וביימה את התסריטים של התוצרים שבהם צפינו בבתי הקולנוע הגדולים, ולאחר מכן בבית. כעת מגיעה הוליווד חדשה, שבה אנשים כותבים ומפרסמים תסריטים ליצירה של חפצים, ואנחנו – כפרטים וכקהילות – נפעל לפי התסריטים האלה. כולנו נוכל להחזיר את הייצור למשמעותו המקורית וליצור במו ידינו את הדברים שמזינים אותנו, שומרים על בריאותנו, מתקנים את גופנו או גורמים לנו הנאה.
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
על המחבר
ג’ פ’ רנגסוואמי הוא המדען הראשי של Salesforce.com, חבר בחברה הבריטית למחשבים ובחברה המלכותית לאומנויות, ומנהל בקרן Web Science Trust. הוא כותב את הבלוג Confused of Calcutta.
