יש מי שחושב (מציע ויוזם) שהפתרון הוא תכנון מפורט ו”הינדוס” (engineering) הטבע כך שגם בעולם בו האוכלוסיה האנושית מצטופפת ומוכפלת, ניתן יהיה להתקיים תוך שימוש במשאבי טבע. כדי שהשימוש יהיה בר-קיימא וכדי למנוע הכחדה בקנה מידה “תנ”כי”, חובה תהיה על רשויות השלטון ועל מדענים “לנהל” את הטבע … האמנם?
איך שומרים על הסביבה הטבעית בעולם בו צפיפות האוכלוסיה האנושית גדלה והולכת? הביקוש הגדל לאוכל, למים, למקורות אנרגיה ולמשאבי טבע אחרים, “לוחץ” על הטבע ועל מערכות סביבתיות ליצר ולספק את צרכיה של האנושות. הלחץ פוגע בסביבה ומסכן את הצמחים והחיות איתם אנחנו חולקים את כדורנו. אז איך ניתן להציל ולשמר את הטבע ובו בזמן להמשיך את השימוש במשאביו?
יש מי שחושב (מציע ויוזם) שהפתרון הוא תכנון מפורט ו”הינדוס” (engineering) הטבע כך שגם בעולם בו האוכלוסיה האנושית מצטופפת ומוכפלת, ניתן יהיה להתקיים תוך שימוש במשאבי טבע. כדי שהשימוש יהיה בר-קיימא וכדי למנוע הכחדה בקנה מידה “תנ”כי”, חובה תהיה על רשויות השלטון ועל מדענים “לנהל” את הטבע … האמנם?
ההכרה המדעית בצורך לשמר את הסביבה הטבעית החלה להתפתח בסוף המאה ה-19. היום, כשתוצאות הפעולות לשימור שהחלו אז נראות לפנינו כיום, ניתן לבדוק את יעילותן. כדי לאבחן ולהבדיל בין השיטות והגישות ניתנה לפעילות השימור השם “שימור 1”.
עיקר הפעילות בשלב של “שימור 1″ היתה הכרזה על מינים מוגנים והקדשת שטחים לגנים ולשמורות טבע, שהבטיחו בתי גידול ומחיה למגוון המינים בכל שטח השימור הנתון. שטחים אלו גם מאפשרים למיני חי וצומח לשרוד.
בשלב מאוחר יותר, מתוך הכרה בצורך, נוספו ל”שימור 1” שטחי שימור למען אוכלוסיות אנושיות “fortress conservation”. שטחים אלה הוקדשו למען אוכלוסיות ילידים כדי שיוכלו להמשיך בחיים מסורתיים ללא פגיעה בטבע ואיפשרו סיפוק הצרכים של הילידים תוך שימור המגוון הביולוגי.
השלב הבא החל כאשר התפתחה ההבנה כי מלבד הצורך והחובה המוסריים לשימור, מלבד היופי המגוון שהטבע “מציג” לכל מי שעיניו בראשו, יש יתרונות נוספים. זה השלב שקיבל את השם “שימור 2”. בשלב של “שימור 2” התקבעה ההבנה כי הטבע מספק יתרונות ומשאבים נחוצים לחברה האנושית: מי שתיה נקיים, עץ, דגים ואדמה פוריה שמאפשרת גידול מזון.
ההבנה הניעה השקעות נרחבות בשמירת הטבע על־ידי “חיבור הנקודות בין טבע ואיכות חיים לאנשים”. כלומר ההבנה כי שמירה על סביבה טבעית מספקת לאנושות ביטחון התזונתי, ביטחון לאספקת מים, סביבה טבעית – מאפשרת שיפור הבריאות ומהווה ערך תרבותי. דרך הבנות אלה ניתן לראות את הצרכים החיוניים לאנושות. אלא שמזה זמן רב ברור כי אספקה סבילה שמבוססת רק על כושר ה”ייצור” של הטבע היום לא תספיק ולא תספק את דרישות האנושות בעתיד הקרוב.
בחצי המאה הנוכחית תוכפל הדרישה (האנושית) למשאבי טבע – מזון, מים וכו’. אם שמירת טבע תסתמך רק על הפרדת שטחים לשמירה וגידור של שמורות… הכשלון בטוח. השינויים הגדולים שמתהווים בחקלאות, דייג, יעור, הטית מקורות מים, כריה, הפקת אנרגיה, הובלה ופיתוח עירוני משנים את פני הכדור. מיזמים אנושיים משנים גם את האטמוספירה, את האקלים ואת ההרכב הכימי של האוקיאנוסים. שינויים אלה גורמים לפגיעה מערכתית וכוללת בבסיס שרשרת המזון בסביבה כולה. מינים נכחדים בקצב גדול מכל מה שהיה בהיסטוריה של הכדור, בתי גידול בטבע נפגעים וכתוצאה מכך נפגעים אספקת מים נקיים, פוריות הקרקע ומגוון רחב של משאבים שתמכו וסייעו בהתפתחות האנושות.
לכן זה הזמן לפתח תכנית שימור חדשה – “שימור 3”, תכניות “שימור 1″ ו־”שימור 2” שרתו את מגמות השימור עד כה, אלא בגלל חוסר בנתונים היו חסרות תחזיות עתידיות. כדי לעמוד באתגר שבשימור הטבע במאה ה־21 יש צורך בעדכון משמעותי. בעתיד יראה הטבע שונה ממה שהיה ולכן גם את פעילויות השימור יש לעדכן.
ישנן כמה דוגמאות למיזמים שמסתמכים על “שימור 3″: במוזמביק עובדים מומחי שימור יחד עם אוכלוסיות שחיות בחופים ביצירת אזורים מוגנים בים, שמשמשים מעין אקווריומים ענקיים בהם הדייג אסור. מסתבר כי ה”אקווריומים” שמאפשרים התפתחות דגים ללא הפרעה מהווים מקור התחדשות לאוכלוסיות הדגים וכך משפרים את כמויות הדגים הנידוגים. כלומר, קביעת אזורי איסור בדייג מאפשרים גיוון מינים גדול ובה בעת מאפשרים ביטחון תזונתי לדייגים ששלל הדיג שלהם גדל.
ערים רבות באמריקה הלטינית מכוננות “קרנות מים” (water funds) שמשמשות למימון ניהול והגנה על אגני ניקוז, ניהול נחלים ומעיינות ליד ישובים, זאת כדי לשמור על נקיון המים ועל הספקה אמינה וזולה של מים לתושבים. אגני הניקוז (לשימור) נבחרים על־פי כמויות המים (המנוקזות) אבל גם כוללים בתי גידול חיוניים עבור מגוון החיים בהרים.
בחופי מפרץ מקסיקו בונים שוניות מצדפות (oyster reefs). השוניות מגינות על החופים מבליה בגלל גלים, ומנזקי סערות. הן מעוצבות בדומה לשוברי גלים מבטון אבל בנויות מצדפות חיות שמסננות ומשפרות את איכות המים. בנוסף לצדפות עצמן שנאספות (למאכל) הן מהוות בית גידול למינים בעלי ערך כלכלי.
ככל שהטבע יספק את צרכי האנשים כך ילמדו האנשים להעריך, לשמור ולהגן על הטבע. כך תינתן לטבע עדיפות חברתית. ”שימור 3″ יבנה בעזרת כלים ושיטות שפותחו בתכניות שימור מוקדמות (שימור 1 ו-2), אבל במקום למדוד כמה אנחנו מאבדים, ב”שימור 3″ תימדד ההצלחה כשהמדד הוא עד כמה הטבע מספק את צרכי האנושות ללא פגיעה.
הצגתי כאן גישת שימור שמנסה לשלב בין צרכי האנושות לשמירה על סביבה טבעית. לי נראה שגם אם “שימור 3″ ייושם ויצליח גם בקנה מידה עולמי רחב, עדיין יהיה צורך ליישם את ה”מוטו”: הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.
