סיקור מקיף

מחקר חושף את הקשר בין ציד לאבולוציה

מדענים מאוניברסיטת וירג'יניה טק (Virginia Tech) מדווחים כי המגוון של יצורי הים עלה וירד לאורך מאות מליוני שנים, צד בצד עם מפגשים בין טורפים לנטרפים, לפי עדויות המאובנים

קונכיות של טורף ונטרף מלפני 500 מיליוני שנה
קונכיות של טורף ונטרף מלפני 500 מיליוני שנה

במשך עשרות שנים ניטש ויכוח בין פלאונטולוגים, ביולוגים ואקולוגים כיצד משפיעות אינטראקציות אקולוגיות, כגון ציד, על דרך האבולוציה של חיות לאורך זמן.

ג'ון וורן הנטלי, פוסט-דוקטורט במחלקה לגיאו-מדעים בווירג'יניה טק, ופרופסור לגיאו-מדעים מיכה קוולווסקי, החליטו לבחון את חשיבות האקולוגיה ע"י סקירת הספרות אחר מקרי ציד באוכלוסיית חסרי-החוליות הימית, כמו צדפות וקרובי משפחתן.

"כיום, טורפים מסויימים מותירים סימנים שקלים לזיהוי, כמו חורים עגולים וחלקים, על הקונכיות של הטרף," אמר הנטלי. "ניתן למצוא גם על הקונכיות המאובנות חורים דומים שנקדחו ע"י טורפים."

החוקרים חיפשו גם אחר צלקות על קונכיות, שמעידות שהטרף שרד את ההתקפה, ושיקם את הקונכיה.

המחקר נערך ע"י בחינת מחקרים שדיווחו על שכיחותם של חורי-מקדח וצלקות שיקום במינים מאובנים מ- 550 מליון השנה האחרונות.

הדבר הראשון שהנטלי וקוולווסקי מצאו הוא ששכיחות הציד עלתה בצורה חדה לפני 480 מיליון שנה – בערך 50 מליון שנה מוקדם יותר מהמדווח במחקרים אחרים. "המחקרים המוקדמים יותר היו מבוססים על שינויים במורפולוגיה – טורפים עם לסתות וטפרים חזקים יותר וטרף עם קונכיות יותר מעוטרות. אנו בחנו את שכיחות ההתקפות, שגברה בערך 50 מליון שנה לפני השינויים בשריון," אמר הנטלי.

אך התגלית המרשימה ביותר היא האבחנה ששכיחות חורי המקדח וצלקות השיקום מקבילה בצורה בולטת לעקומת המגוון של ספלקוסקי לחסרי-חוליות ימיים. עקומת מגוון זו נוצרה ע"י ג'ק ספקוסקי המנוח מאוניברסיטת שיקגו, ומתארת את ההיווצרות והכחדה של חיות ימיות ב- 540 מליון השנים האחרונות (התקופה הפנרוזואית). "יש מתאם חזק בין שכיחות הציד לבין מגוון של האוכלוסיה הימית בתקופה הפנרוזואית," אמר הנטלי.

במאמר של שני החוקרים, "צימוד חזק בין שכיחות הציד לבין מגוון במאגר המאובנים מהתקופה הפנרוזואית," החוקרים מציעים שלוש היפותזות, מנוגדות זו לזו, שעשויות להסביר את המתאם. "זוהי הבעיה הקלאסית בפירוש של התאמה בין שני סוגי נתונים," אמר הנטלי, "אתה חייב להיות זהיר כשאתה בוחר סיבה. נגיד, למשל, שגורמים X ו- Y מתואמים. שינוי ב- X יוכל גם לגרום שינוי ב- Y, ושינוי ב- Y יוכל גם לגרום שינוי ב- X. אבל יכול גם להיות ש- X ו- Y שניהם נשלטים ע"י גורם אחר."

ההיפותזה הראשונה היא ששכיחות הציד יכולה להביא למגוון. "במקרה זה, האינטראקציות האקולוגיות יהיו חשובות באבולוציה," אמר הנטלי. "אורגניזמים עוברים אבולוציה לאורך תקופת זמן ארוכה, בתגובה לאויבים שלהם. בתקופה שבה יש יותר ציד, יותר מינים יתפתחו."

ההיפותזה השניה היא שכאשר נוצר יותר מגוון ביולוגי, התפתחו גם טורפים עם אסטרטגיות ציד מסובכות יותר. "שיטות ציד כמו קדיחה לתוך קונכיות וקילופן הן יותר מונעות-אבולוציונית משיטות פרימיטיביות יותר של ציד כמו בליעה של הטרף כולו. במקרה זה, נצפה להתפתחות צורות מתוחכמות של ציד רק כאשר המגוון רב," אמר הנטלי.

ההיפותזה השלישית היא שמשהו אחר מניע גם את הציד וגם את המגוון הביולוגי. "בתקופות מסויימות יש יותר סלעי משקע, ולכן יותר מאובנים, שמשומרים יותר מאחרים," אמר הנטלי. "ניתן לראות פחות מגוון כאשר יש פחות מאובנים שאפשר לבחון. יתכן שההפליה הזו בבחינת עדויות משפיעה על היכולת שלנו למצוא דגימות מתקופות אחרות עם שכיחות ציד גבוהה."

"עתה ננסה לפתור את התסבוכת," אמר הנטלי. "אנו יכולים לבחון את ההיפותזות הללו ע"י בחינת קישורים רלוונטיים בין שכיחות הציד ובין מגוון באוכלוסיות הימיות של ימינו. בנוסף, עלינו להבין שעקומת ספקוסקי היא למעשה תוצר של בחינת דגימות לא מאוזנת, וזה יעזור לנו לפרש את הממצאים שלנו."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן