פולי-טכנולוגיקוס: על הזהויות המרובות של האדם

אנו הופכים הומו טכנולוגיקוס, שהינו ישות אנושית ברורה המשתמשת בטכנולוגיות, אלא פולי-טכנולוגיקוס – אדם המפצל עצמו לישויות בדידות רבות באמצעות הטכנולוגיה

הפעם, נפתח במשחק. מה אומרים לכם המספרים הבאים?

247,294 – 10,303 – 28

78,078 – 3,253 – 8.9

35,206 – 1,466 – 4

בשורה הראשונה אנו רואים את מספר השעות שאדם ממוצע ישן במשך כל ימי חייו, ומיד לאחר מכן את מספר היממות הכולל, ואת מספר השנים שהוא מאבד רק בגלל הצורך הטורדני בשינה. מתוך כל ימי חייכם, אתם מבלים 28 שנים בנחירה לא-פרודוקטיבית.

בשורה השנייה אנו נחשפים למספר השעות שאדם ממוצע צופה בטלוויזיה בכל ימי חייו. ושוב – מספר היממות והשנים שאנו מפסידים. לאורך כל חיינו אנו מאבדים כמעט תשע שנים לטובת הטוסיק החינני של מרינה ובוקי.

אחרון חביב, לכל אורך חיינו אנו מאבדים 4 שנים בהרמת המזלג לפינו, בפתיחת הפה, בלעיסה מונוטונית ובבליעה. במילים אחרות, באכילה ובשתייה.

הנתונים הללו לא נועדו לשכנע אתכם להפסיק לישון, לאכול או לראות טלוויזיה – רובם צרכים חיוניים. הם רק חושפים אמת פשוטה: אנחנו מאבדים הרבה מאד זמן בפעילויות פנאי שנועדו לטפל בצרכים הבסיסיים שלנו.

לאחרונה השתתפתי בפאנל של כנס HTIA2012, שיעסוק בהומו טכנולוגיקוס – האדם הטכנולוגי של העתיד. אין לי ספק שכולנו נדבר על הדרכים השונות בהן הטכנולוגיות ישפרו את יכולות האדם, וחלקם יתייחסו בוודאי גם לנתונים שהבאתי. אנו חיים, אחרי הכל, בחברה המקדשת יעילות. הומו טכנולוגיקוס, לפיכך, עשוי בהחלט להתגאות בממשקים המשפיעים על מוחו ומסייעים לו לישון פחות אבל להספיק יותר, או גלולות מזון שיספקו לו את כל צרכיו, אבל ידרשו בדיוק שנייה אחת לבליעה.

כל זה טוב ויפה, אבל אני רוצה להציע כיוון אחר: לא הומו טכנולוגיקוס, שהינו ישות אנושית ברורה המשתמשת בטכנולוגיות, אלא פולי-טכנולוגיקוס – אדם המפצל עצמו לישויות בדידות רבות באמצעות הטכנולוגיה.

פולי-טכנולוגיקוס

ההתקדמות לכיוון של פולי-טכנולוגיקוס מתרחשת כבר מזה זמן מה. המזכירה האלקטרונית האוטומטית במשרד שלי, או התשובה האוטומטית באימייל שלי שאומרת “אני בחופשה” ומוסיפה בדיחה רנדומלית מתוך מאגר של כמה מאות, הן טכנולוגיות קיימות שמדגימות חלק קטן מהפוטנציאל. הן לא מתחזות אליי, זה ברור, אבל הן מבצעות פעולה בסיסית ופשוטה במקומי. כפי שאני יכול לבחור להניע אצבע או יד, כך אני יכול גם לתכנת אותן להגיב בצורה שונה. למעשה, הן מחליפות חלק ממני. אילולא הן, הייתי צריך לשבת מול המחשב או הטלפון כל היום וכל הלילה כדי לבצע את אותה פעולה.

גרסה קצת יותר מתקדמת של פולי-טכנולוגיקוס ניתן למצוא ברמאויות רשת. הרמאי שולח הודעות באימייל לעשרות-אלפי אנשים בלחיצת כפתור אחת. אלו מהווים למעשה עשרות-אלפי רסיסים של עצמו. הם מוגבלים מאד – רק מציבים פיתיון מסוים מול הקורבן הפוטנציאלי, אבל אפילו זאת מסיבה טובה. כל אחד מהם מספר לקורא את אותו סיפור: נסיך ניגרי שירד מגדולתו וצריך סיוע כספי זמני. רק שוטים מוחלטים יענו למייל שכזה… וכך הרמאי בורר אוטומטית את הפתאים מתוך כלל האוכלוסייה. הרמאי למעשה הכפיל את עצמו פי עשרת-אלפים בלחיצת כפתור אחת.

אתם לא חייבים להיות רמאים, או לשלוח ספאם, כדי לגרום לזהויות הטכנולוגיות שלכם לעבוד עבורכם. היום כבר לא צריך להיות אשף מחשבים כדי להפוך לפולי-טכנולוגיקוס. קיימים בוטים המיועדים למשתמש הרגיל ומסוגלים ליצור עבורו זהות… משודרגת. קחו לדוגמה את האתר rep.licants.org. נכנסתי לאתר ונחשפתי להצעה מפתה: הם מוכנים ליצור עבורי בוט – אלגוריתם שייקח שליטה על חשבון הפייסבוק והטוויטר שלי. אני אמור להזין אותו במידע על עצמי: גיל, מיקום, תחומי עניין. הוא מצידו ינתח את כל מה שכבר פרסמתי ברשתות החברתיות, יבין את מוקדי העניין שלי, ויתחיל לפרסם הודעות סטטוס חדשות בהתאם תחת שמי, בכל שעה, בכל עת.

Rep.licantsמבטיחים שהם יכולים להפוך אפילו משתמש מופנם ומסוגר למסמר המסיבה הווירטואלית. וכדבריהם – “ניתן לראות את הבוט כפרותזה וירטואלית המתווספת לחשבון המשתמש…” בעצם, הם מדגישים אלמנט מסוים בזהות של המשתמש, שיכול להמשיך לפעול גם בזמן שהזהות הכללית עסוקה בצפייה בטלוויזיה ובשינה.

אני, ועוד אני, ועוד אני

הבוט הפייסבוקי עוזר בעיקר מול חברים, אבל מה אם אני צריך עזרה בעבודה? רק אתמול ישבתי מול המחשב, וניסיתי להתמודד עם שלושה אנשים שונים שביקשו ממני לבוא ולהרצות בפני החברות שלהם… ושאלו איזה הרצאות יכולות להתאים להם. על כל אחד מהם השקעתי עשר דקות בערך בחיפוש מהיר במאגר ההרצאות על העתיד, וגיבוש הצעה מתאימה. אלו 30 דקות שהייתי יכול לבלות במשחק עם הילד שלי, בעבודה פרודוקטיבית, או בהכנת אוכל לאשתי. למה לא יכולתי? כי אני רק בן-אדם אחד!

אה.

חברת MyCyberTwin עשויה לפתור את הבעיה הזאת. היא מאפשרת למשתמשים ליצור כפילים וירטואליים של עצמם באמצעות מילוי שאלון עם 30 שאלות אישיות שמברר בדיוק עד כמה אתה מוחצן, מופנם, ביישן, מצחיק וכו’. אתה מזין גם מידע על עבודתך, הרזומה וכן הלאה. ומכאן ואילך הבוט יכול לענות במקומך על רוב השאלות שהוא נשאל. לפי ג’ון זאקוס (שהתראיין למאמר בניו סיינטיסט בנושא), “סייבר-תאום אחד יכול לדבר עם מיליוני אנשים באותו הזמן.” נודה באמת – התאום הזה קצת מוגבל ביכולותיו – אבל עוד חזון למועד, והבינה המלאכותית רק ממשיכה להשתכלל.

איך יגיבו בני-אדם לדיבור עם כפיל וירטואלי? איך ירגישו חולים שידברו עם רופא וירטואלי, או טייסים שיתייעצו עם פקח טיסה וירטואלי? חלקם ירגישו לא בנוח. אחרים דווקא עשויים לחבב את הרעיון. מסתבר, למשל, ששבעים אחוזים מהאנשים מעדיפים לדבר עם אחיות מתוכנתות מראש, במקום עם אחיות או רופאים אמיתיים. וכפי שהסביר אחד המטופלים – “אני מעדיף את לואיז [האחות הוירטואלית, ר.צ.], היא טובה יותר מרופא, היא מסבירה יותר, ורופאים תמיד ממהרים… היא מספרת לי יותר מהרופא שלי.”

האם נתחיל בעתיד לראות רופאים שמעבירים את הידע שלהם לבוט? זו יכולה להיות דרך טובה עבור רופאים פרטיים לסנן את קהל החולים שלהם. הסינון הראשוני יתבצע באמצעות כפיל וירטואלי של הרופא, עמו יוכל החולה לדבר לעומק. אם הסימפטומים ברורים יחסית, הכפיל יאבחן את המחלה בהתאם ויציע טיפול. אם הסימפטומים פחות ברורים, או יותר מעניינים, הוא יעביר את הטיפול לרופא האמיתי.

עתיד האדם –במחשב?

העתידן הידוע ריי קורצווייל מבטיח לנו שעד אמצע המאה כבר תהיה ברשותנו בינה מלאכותית שתוכל לחקות את תהליכי החשיבה האנושיים. עשר שנים לאחר מכן היא גם תוכל להידחס בלאפטופ.

בהינתן הטכנולוגיה המתקדמת שקורצווייל חוזה, ייתכן שהעתיד העומד לפנינו הוא כזה בו פולי-טכנולוגיקוס יגיע לשיא כוחו. כל אדם יוכל להפקיד עותק וירטואלי של מוחו במחשב. הכפיל שלו, הזהה לו לחלוטין, יפרסם עבורו הודעות בטוויטר, יכתוב עבורו ספרים וישוחח עם חבריו בפייסבוק – או לפחות עם הזהויות הממוחשבות שלהם. בני-אדם יפסיקו לעשות כל דבר שאינם רוצים לעשות. העבודות השחורות והמונוטוניות – לפחות ברמת המחשב – יושארו לכפילים הוירטואליים שלנו.

זהו חזון מרוחק עדיין, אך אנו מתקרבים אליו באיטיות. יותר ויותר חברות מחליפות את נציגי שירות הלקוחות האנושיים שלהן בישויות וירטואליות. הבוטים הולכים ונהיים מתוחכמים יותר, ומסוגלים להגיב למגוון רחב של מצבים ושאלות, עד כדי כך שהם מטעים אפילו מומחים בתחום. הפסיכולוג רוברט אפסטיין, למשל, פלירטט לאחרונה דרך האימייל עם בחורה נחמדה בשם איוונה. רק לאחר חודשיים של התכתבויות הלוך ושוב, הוא התחיל לחשוד באמת המרה: איוונה הייתה בוט. “הייתי צריך לדעת טוב יותר…” כתב. והוא צודק. אחרי הכל, הוא פיקח בעבר על תחרות בה בוטים התחרו בהעמדת פנים שהם אנושיים. “אתם מבינים, אני אמור להיות מומחה בתחום הבוטים.”

היום קל לנו לזהות את הבוטים בחדרי הצ’אטים, בשירות הלקוחות ואפילו בפייסבוק. תוך מספר שנים נאבד את היכולת הזו. ותוך כמה עשרות שנים, כבר לא יהיה טעם להתאמץ בכלל. הישויות הווירטואליות שלנו יהיו נבונות (או טיפשות) ממש כמונו. דיבור עמן יהיה שווה-ערך לדיבור עם אדם אמיתי.

יומו של הפולי-טכנולוגיקוס

מאז ומתמיד חשבנו על הומו טכנולוגיקוס כשדרוג פשוט של האדם: מחשבון תקוע פה, יד רובוטית מחוברת שם. אלא ששינויים טכנולוגיים – אפילו כאלו שנראים בעינינו פשוטים ביותר – יכולים להביא ליישומים מרחיקי-לכת בחברה ובדרך החשיבה האנושית. בני-האדם של היום אינם דומים לבני-האדם שהיו לפני 10,000 שנים, לפני המצאת הכתב. בני-האדם של המאה הבאה יסתכלו על הסבים והסבתות שלהם בעיניים משתאות, ולא יבינו מדוע הם מתעקשים לכתוב ספרים בעצמם, או לדבר זה עם זו, ולא לתת לזהויות הכפולות במחשב לעשות זאת. הם, הפולי-טכנולוגיקוס המלאים, יתייחסו אלינו כאל הומו טכנולוגיקוס.

או במילים אחרות, ענתיקות.

לשוחח עם שרה, החברה הוירטואלית