הניחו לרגע שמתגלה שבט חי של הוביטים, כיצד ננהג בהם? האם הם רק קופים או אנשים זעירים? אם אחד מילדיהם יובא על-ידי חוקר לבריטניה, האם מקומו יהיה ב”איטון” או בגן החיות? אם הוא ימות, האם הוא ייקבר באדמה מקודשת או בבית קברות לחיות מחמד?
דזמונד מוריס, מתוך גלילאו
הניחו לרגע שמתגלה שבט חי של הוביטים, כיצד ננהג בהם? האם הם רק קופים או אנשים זעירים? אם אחד מילדיהם יובא על-ידי חוקר לבריטניה, האם מקומו יהיה ב”איטון” או בגן החיות? אם הוא ימות, האם הוא ייקבר באדמה מקודשת או בבית קברות לחיות מחמד?
עצם קיומו בקרבנו יעורר שוב את השאלה מה עושה אותנו בני אדם. מאחר שעד עכשיו אבותינו הקדומים הרגו בהצלחה רבה את כל קרוביהם, נפערה תהום בינינו לבין בעלי החיים האחרים, תהום כה עמוקה שהדת הרחיקה וטענה שאין אנו אפילו שייכים להם. לבני אדם נשמה ולבעלי חיים אַיִן.
תיאוריית האבולוציה של דרווין שמה קץ לדברי ההבל האלה. למרבית הפליאה האמת הברורה נתקלת בהתנגדות של חלקים נרחבים בציבור שממשיכים לעמוד בעיקשות על כך שאנחנו סוג מיוחד של יצירה. האם המיני-אדם יגרום להם לסיוטים? כיצד יכול להיות חצי נשמה?
ה-מיני-אדם אמור להיות היהלום שבכתר האבולוציה ופעם אחת ולתמיד יוצב האדם המודרני במקום הראוי לו: בממלכת בעלי החיים, שם מקומו מבחינה מדעית.
אם וכאשר נפגוש בדוגמאות חיות אלה והם ימלמלו כשימפנזים, ללא ספק נסווגם כקופים עיליים, והמסכנים יסיימו חייהם כלובים כקופי ניסיונות. אך אם רחמנא לצלן הם ידברו, נהיה חייבים להודות במציאותם של שני מיני בני אדם על כדור הארץ ואז – אם נירֶה בהם ניחשב לרוצחים, אם נאכל אותם ניחשב כקניבלים ואם נעשה בהם ניסויים זו תהיה התעללות.
אישית, אני משתוקק לדעת שהם יכולים לדבר.
