פרס הציע לנצל את עליונותה המדעית של ישראל בתחום החקלאות ולמסחר את הידע שרכשה, בין היתר כדי לחזק קשרים עם מדינות שאינן נוצריות ולפיכך גם אינן מכירות את ההיסטוריה של עם ישראל, ובראש ובראשונה סין
ביום שלישי נפתח חגיגית בתל-אביב כנס ביו-מד של תעשיית מדעי החיים הישראלית (ILSI – BIOMED), וביחד עמו גם המפגש השני של ארגון תאי הגזע הבינלאומי. את דברי הפתיחה בכנס סיפקו נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, ושר המסחר והתעשייה אלי ישי.
הנשיא בחר לפתוח את הכינוס בברכת יום-הולדת לשנתה השישים של מדינת ישראל, ובהבעת התפעלות ושמחה מהפיכתו של השקל למטבע סחר בינלאומי. ערכו של החוזק הכלכלי התווה את שאר דבריו, שהתרכזו בהבדלים שבין המדינות כיום, שבחלקם נובעים מחוזקן הכלכלי ובחלקם מן המדיניות שהן נוקטות.
“מדינות שהפכו להיות עשירות משנות את התפריטים שלהן, וכתוצאה נתקלות בבעיות חדשות.” אמר פרס, והביא כדוגמא את אחוז הסוכרת הגבוה במדינות המפותחות. הכסף, מסתבר, אינו המפתח לכל צרה. “…איני יודע מה חשוב יותר היום – נפט או היי-טק… בעשר שנים הנפט התייקר פי 12. אין מדע או תעשייה שקפצו כל-כך גבוה… אבל המדינות שברשותן קיים הנפט אינן הופכות בהכרח למדינות מצליחות עשירות.”
פרס הדגים את טענתו כשהוא מצביע על שתי מדינות במיוחד – אבו-דאבי ודובאי. “…אנו רואים שהן ענקיות מבחינה פיננסית, אך ננסיות מבחינה מדינית. הן משתמשות בכסף שלהן כדי לשלם כך שטרור לא יאיים על המשטר שלהן… אותן שתי מדינות היו יכולות לפתור את כל הבעיות של המזרח התיכון, אבל הן לא יחלקו את הכסף שלהן.”
השאלה האמיתית, לפי פרס, היא כמה מדענים יש לנו לכל קילומטר רבוע. הוא מדגיש כי איננו יכולים להתעלם מעובדות החיים. כשם שסין גדולה, כך אנו קטנים. “…איננו יכולים להתחמק מקטנותנו.” אמר הנשיא, אך הוסיף מיד כי למדינתנו הקטנה יש את כל הכלים הנחוצים כדי להפוך לשחקנית חשובה בשוק הבינלאומי. “ישראל יכולה להפוך למעבדה מפותחת היטב… איננו יכולים להתחרות במדינות גדולות בכל תחומי המדע והתעשייה. אבל אנו יכולים לבחור מספר תחומים בהם נהיה חזקים. הראשון הוא החקלאות. הוא קשור לחזון שלנו, לפיו היהודים צריכים לחזור לאדמה ולטפח אותה. חלק מאנשינו הטובים ביותר הלכו להיות חקלאים בקיבוצים ובמושבים. כתוצאה נוצרה לנו חקלאות טובה יותר. החקלאות הישראלית כיום כמעט לגמרי מדעית. 95% מהחקלאות שלנו מבוססת על היי-טק… לחקלאים יש מחשבים שמחוברים לעצים ומודדים כמה מים העצים מקבלים.”
פרס הציע לנצל את עליונותה המדעית של ישראל בתחום החקלאות ולמסחר את הידע שרכשנו מתוך יישום החזון. “נרצה בקשרים טובים עם סין,” אמר, ופסל מספר דרכים אלטרנטיביות להתקשרות. “ניסיונות רציניים מצד ישראל להסביר להם מי בדיוק היה משה, יכשלו כנראה עבורם ועבורנו… אבל ניסיונות להעביר להם חקלאות יכולים לעבור יותר בהצלחה.”
התחום השני בו ראה הנשיא פוטנציאל גדול למדינת ישראל הוא הרפואה. “רפואה מתאימה מאד ליהדות… הפילוסוף הגדול ביותר שלנו היה גם רופא – הרמב”מ… אנו מספר ארבע בעולם במספר הפטנטים לראש בתחום הביו-פרמא. ברור שלישראל יש את הפוטנציאל האינטלקטואלי להפוך למרכז רפואי של מדעי החיים. זה מתאים לאופי שלנו, זה לא מחייב הרבה מקום וזה יכול למקם אותנו במקום טוב מבחינת היחסים עם מדינות אחרות בעולם. רפואה היא מדע מוטה. אם אתה מייצר מחשב טוב, אנשים יקנו אותו. אבל אם אתה מייצר ציוד רפואי טוב, או תרופה טובה, או רופא טוב ואתה מציל חיים, האנשים יזכרו אותך לנצח ויוקירו לך תודה ולא משנה מאיפה הם.”
התחום השלישי והאחרון עליו דיבר פרס הוא נוגע בבעיית בטחון המדינה. “איננו יכולים להפוך חיל אחד לשניים, אך אנחנו יכולים לחמש כל חייל טוב יותר. הצבא אינו צועד על קיבתו אלא על התקשורת… עלינו לפתח, שוב, את היתרונות שלנו שבתחומי ההי-טק וטכנולוגיה.”
פרס סיים את נאומו בקריאה לממשלת ישראל ולחברות השונות בארץ ובעולם לספק מימון למשקיעים בתחום ההנדסה הביו-רפואית בישראל. ” אני מאמין שההזדמנויות כאן,” סיכם הנשיא, “ואסור לנו להחמיץ אותן.”
שר התמ”ת אלי ישי עלה לבמה לאחר הנשיא, אך מיעט במילים. הוא סקר בקצרה את תרומתה הגדולה של תעשיית מדעי-החיים למשק הישראלי, והצהיר כי התחום מהווה מקור ליצירתיות, חדשנות ויזמות.
“תחום מדעי החיים הוא תחום עתיר ידע המבוסס על כח אדם איכותי… ברצוני לציין בשמחה שילוב מדענים עולים רבים ממדינות שונות בחברות הישראליות. דבר זה מחזק את הנוכחות הישראלית ופריצתה לשווקים חדשים…” אמר השר והוסיף כי הממשלה מנסה להפוך את כיוון בריחת המוחות, וכי בחודש שעבר התקיימו בסיועם ומיוזמתם שני כנסים בוושינגטון ובוסטון מתוך מטרה להשיב מדענים ישראל.
6 תגובות
נקודה:
אתה שוב מכליל שלא לצורך וללא הצדקה וחבל – כי בסופו של דבר אני מקווה שברור לך שאתה יורה לעצמך ברגל על ידי הרתעת אנשים טובים מלקיחת המושכות.
הפוליטיקאים אינם מקשה אחת ויש ביניהם גם אידיאולוגים אמיתיים וגם אנשים מוכשרים.
פרס עצמו, אגב, בהחלט נמנה עם קבוצות אלו (אני מדבר על פרס של היום ואינני רוצה להיכנס לוויכוח על פרס בעבר)
1. האשמה היא בשיטה, הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.
2. מיכאל: זה דוקא מראה כמה נתעב הוא הפוליטיקאי. תאוות השלטון שלו כל כך גדולה שהוא מוכן לספוג את כל החשיפה וכו’.
3. “מעשי המנהיגים” הם לא עושים שום דבר, אם תשפוט לפי מספר השעות שבו הם בילו בתור “מנהיג” תגלה שבסה”כ 99% מהזמן הם לא עשו כלום.
נקודה:
אני יכול להבין את גישתך אבל אינני חושב שהיא מוצדקת.
כללית, טענתך כלפי מנהיגים היא, לצערי, נכונה, אבל יש לשים לב לשני דברים:
1. מצב זה הוא במידה רבה אשמתם של מי שאינם מנהיגים – עיין ערך משל יותם – הטובים אינם מוכנים ללכת להנהגה למרות שהם יודעים שהיא נחוצה. עובדה זו מטילה ספק מסוים בסיווגם כ"טובים".
2. יש חריגים – אנשים טובים שהגיעו למסקנה שאם כל הטובים יברחו מהנהגה "תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון" והחליטו לוותר על הנוחיות שבחיים ביציע או מאחרי הקלעים ולעבור לקדמת הבמה.
הקהל הצופה בהצגה הוא מגוון ביותר ויש בו גם אנשים שהם גרועים בהרבה מן הגרועים שבפוליטיקאים.
אדם שמציב את עצמו בקדמת הבמה נחשף לביקורת ולמטחי העגבניות של כווולם – גם של גדולי החארות. זו גבורה בלתי מבוטלת.
מי שהחליט לזלזל בכל הפוליטיקאים החליט לזלזל גם בגיבורים שביניהם והוא בעקיפין מגביר את הנטייה של אנשים טובים להיעדר מן הפוליטיקה.
מכיוון שכולנו, אחרי הכל, רק בני אדם ומכיוון שחשיפתנו אל הפוליטיקאים נוגעת בדרך כלל בהחלטותיהם בנושאים שמאד חשובים לנו, אנו נוטים לפתח כלפיהם אמוציות בלתי מאוזנות. איננו רואים אותם בחיי היום יום שבהם אנו רגילים לגבש דעה על אנשים אלא רק ברגעים בהם עליהם לקבל החלטות מאד חשובות בנושאים שהם פעמים רבות שנויים במחלוקת.
אנו גם בטוחים תמיד שבאותם נושאים שנויים במחלוקת דווקא עמדתנו היא הנכונה ומתעלמים מנטייתנו האנושית לקבל החלטות שונות במצב שבו האחריות מוטלת על מישהו אחר.
לאור כל זאת, ומתוך רצון לעודד אנשים טובים לקחת אחריות, אני מוצא שהדרך הטובה ביותר היא להתייחס רק למעשי המנהיגים ולא לנסות לגבש דעה על אישיותם.
למיכאל.
הבעיה איתי, שאני מלכתחילה שולל את המדינאים. מדובר באנשים תככנים שאין פים וליבם שווים. בקיצור, תולעות אדם.
נקודה:
אני דווקא שמעתי ממנו רעיונות מדעיים רבים.
אמנם אף אחד מהם לא היה רעיון שלו אבל זה לגמרי בסדר.
תפקידו של מדינאי אינו יצורם של רעיונות מדעיים אלא קידום אלה מהם (שנהגו על ידי אחרים) שעשויים להועיל למדינה או לעולם, מחד, ויצירת התשתית שתאפשר למדענים לחקור וליצור רעיונות חדשים, מאידך. בשני נושאים אלה עוסק פרס ללא הפסק וללא ליאות ופעולתו בולטת במיוחד על רקע ההיעדר המוחלט של פעילות מסוג זה אצל רובה המכריע של הנהגת המדינה.
אף פעם לא שמעתי ממנו רעיון מדעי. תככן שכמותו.