את השבוע הראשון של ועידת האקלים בפריז אפשר לדמות לנסיעה ברכבת הרים: המון תהפוכות, מהמורות, ירידות וצעקות – אך גם עליות. בתום דיונים מרתוניים אישרו אתמול המשלחות טיוטת הסכם שתועבר למנהיגי המדינות, שיגיעו השבוע לפריז כדי לדון ובתקווה גם לחתום על הסכם היסטורי
מערכת זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
יום שבת, 5 בדצמבר
אפשר לומר שיום שבת, לעומת היום שקדם לו, היה יום של תקווה, גם אם התחיל בצורה קצת צולעת.
בבוקר, היו אמורים נציגי המשלחות להתכנס לסיום השלב הראשון, על מנת לגבש ולאשר את הטיוטה הסופית של ההסכם עד לשעת הצהריים, לטובת הגשתו לדיון לראשי המדינות במהלך השבוע הבא. עם זאת, במסיבת עיתונאים שנערכה לפני הצהריים התברר שהפגישה המסכמת לאישור טיוטת ההסכם, שאמורה הייתה להתחיל שעתיים קודם כן, טרם החלה. אך לא הכול נראה שחור.
ליז גאלאגר מארגון E3G סיפרה כי במהלך השיחות השתנו הדינמיקות בין גושי המדינות, וכי במקרים רבים מתחילים לראות גמישות מסוימת בעמדותיהן של חלק מהמדינות. החלוקה ההתחלתית, לדוגמה, למדינות הצפון הגלובלי אל מול מדינות הדרום הגלובלי, סיפרה גאלאגר, כבר אינה באה לידי ביטוי באף נושא מלבד הנושא הכלכלי. לדבריה, בעוד המדינות הערביות מוסיפות להוות גוש התנגדות לרבים מהסעיפים, דווקא הודו מפתיעה לטובה ומשתפת פעולה מעבר לצפוי.
על נושא מנגנון הראטצ’ט (מנגנון הדיווח העתידי על עמידה ביעדי הפליטות) אמרה גאלאגר כי “כפי שפייסבוק היה מגדיר זאת – ‘It’s Complicated’. זהו התחום הכי פחות ‘בשל’ בין נושאי הדיון, זהו נושא חדש יחסית שאנו מנסים לקדם והרעיון מאחוריו הוא שוועידת פריז תהווה מעין דחיפה לפעולה, ומה שאנחנו רואים כרגע הוא שמדינות מפותחות בעיקר – אך גם מעצמות מתפתחות – מסתכלות על הוועידה כהזדמנות לרטרוספקטיבה, כהתכנסות שמטרתה לראות מה כבר נעשה ולהעריך היכן אנחנו נמצאים, ולאו דווקא כדי להביט קדימה ולוודא כי ועידת פריז תהווה קרקע למאמץ להפחתת הפליטות ולניטור ומעקב קבועים ומתמשכים. בכל זאת, אנחנו מתחילים לראות קצת אלמנטים של גמישות – התקדמנו כברת דרך ארוכה, ומה שיקרה מעכשיו עם ההתקדמות הזו תלוי בראשי המדינות”.
ברנדון וו מארגון ActionAid חזר והדגיש כי נושא הסיוע הכלכלי עדיין נמצא במחלוקת. “המדינות המפותחות עדיין אינן מספקות התחייבות בנוגע לסכומי הכסף שיעבירו לקרן הגלובלית, כמו גם תכנית ברורה כיצד הן מתכוונות לגייס את הסכומים הללו”, אמר וו. “חשוב להדגיש שהפרשת הסכומים לקרן גלובלית הינה אחד הסעיפים שבהם נדרשת פשרה מצד המדינות המפותחות לטובת המשא ומתן. נושא הסיוע הכלכלי הינו תנאי מרכזי בתכנית הפעולה של האו”ם, אשר יכריע את תוצאות הוועידה. ללא קרן מימון, לא ניתן יהיה לספק ביטחונות למדינות המתפתחות כי ההתחייבויות שהן מתבקשות לתת במסגרת ההסכם אכן יוכלו לצאת לפועל”.
רוח חיובית החלה לנשוב לקראת שעות הצהרים, אז פורסם כי דווקא בנושא שנוי במחלוקת זה כן נרשמה התקדמות: הצדדים הגיעו להסכמות לגבי הפיצויים למדינות הצפויות להיפגע משינוי אקלים באופן החמור ביותר. מדובר בעיקר במדינות האיים וחלק מהמדינות המתפתחות, שעומדות לסבול רבות משינוי האקלים, ואם לא יגיעו הצדדים להסכם סביר שעד סוף המאה ימצאו את עצמן מתחת לפני הים. המחלוקת היא, מעבר להפחתת הפליטות, היא על הפיצויים שצריכות המדינות המפותחות – שנזקי הפליטות שלהן משפיעים קשות על מדינות האיים – לספק לקרן הגלובלית לטובת מנגנון הפיצוי. “אני חושב שאנחנו קרובים יותר כעת לפתרון”, אמר השר להגנת הסביבה של סנט לוסיה, אחת ממדינות האיים הקאריביים, שנכח בדיונים ביום שישי. “ראיתי בדיונים שימוש בשפה משותפת, שמשמעה שיכול להיות שלמעשה כבר הגענו לפתרון בנושא”.
בשעות הצהרים ננעלה הפגישה המסכמת של השלב הראשון, וטיוטה סופית, עליה יישאו וייתנו ראשי המדינות במהלך השבוע הבא בוועידה, אושרה על ידי נציגי המדינות.
ההסכם כולל אפשרויות שונות בכל אחד מהנושאים שעומדים לדיון, מתוכן יצטרכו ראשי המדינות לבחור ולהסכים על התחייבויות אשר יתגבשו להסכם כולל בנושא שינוי האקלים, עליו יחתמו כל 195 המדינות הנוכחות.
לורנס טוביאנה, נציגת המשלחת הצרפתית לשיחות, אמרה בסיום הדיון: “הטקסט הזה מסמל את הרצון המשותף להגיע להסכמות, אך עוד לא הגענו לסוף הדרך. נושאים פוליטיים מהותיים טרם הגיעו לפתרון”.
יום שישי, 4 בדצמבר
יום שישי היה יום לא קל בוועידת האקלים, שבו עדיין היה קשה לראות את האור בקצה הוועידה.
במסיבת עיתונאים שנערכה לקראת סיום יום שישי אמר לו לאונרד, סגן נשיא World Willdlife Foundation: “אנו נמצאים לאחר בערך 50 אחוז מהזמן הוועידה, וסיימנו רק כ-25 אחוז מהעבודה. כך שזמננו קצר ויש עוד הרבה עבודה לפנינו, וצריך לזרז את התהליך כך שמחר נצליח להגיש לראשי המדינות טקסט ברור ומסודר – שיאפשר להם לקבל את ההחלטות הקשות העומדות בפניהם”. לאונרד כיוון את דבריו לטיוטת ההסכם, שאמורה להיות מוגשת לראשי המדינות בשבת. נקודת מחלוקת ספציפית בטקסט נוגעת למנגנון ה”ראטצ׳ט”: “הרעיון במנגנון הוא שבכל חמש שנים תדווח כל מדינה על התקדמותה אל יעד הפליטות שהציבה בפני עצמה (INDC), ותציב יעד מחודש ומוגדל. אחת מנקודות המחלוקת העיקריות כרגע היא מתי יתחיל פרק הזמן הזה: האם המדינות יתכנסו שוב על מנת להגדיל את היעדים שלהן בעוד 5 שנים או רק בעוד 10 שנים? כרגע אין על כך הסכמה”.
פרט לאי ההסכמה על מנגנון הראטצ׳ט, נקודה מהותית נוספת להצלחת ההסכם היא גישור על הפער בין המדינות המפותחות למדינות המתפתחות, ויצירת שיתוף פעולה ביניהן. כרגע, לטענת לאונרד, מה שמעכב את העבודה על ההסכם הוא בעיקר הדיונים על הצד הכלכלי שלו, ולדבריו מצופה מראשי הממשלות של המדינות המפותחות להציע סיוע כלכלי גדול ממה שהציעו עד כה.
יום חמישי, 3 בדצמבר
יום חמישי נחתם בהאשמות של גושי המדינות המתפתחות כלפי המדינות המפותחות בדבר ניסיונות להתחמק מאחריותן ההיסטורית לפליטות גזי החממה, ו”זריקת” האחריות על המדינות המתפתחות.
ראש המשלחת הסינית, סו ווי, אמר אתמול בסיום היום שהמדינות המפותחות כדוגמת ארה”ב, בריטניה וגרמניה חייבות להכיר באחריותן ההיסטורית לשינוי האקלים ולהתחממות הגלובלית, ולכמויות גזי החממה שפלטו בשנים עברו: “העובדה נותרת בעינה, שהבעיה נגרמה במקור ע”י המדינות המפותחות. עליהן לקחת על עצמן את האחריות ההיסטורית למצב, ולהנהיג את מגמת הפחתת פליטות גזי החממה”.
במהלך הדיונים ביום חמישי הוצג למשלחות דו”ח שהמליץ לכוון את יעדי הפחתת הפליטות להגבלת העלייה בטמפרטורה ל-1.5 מעלות צלזיוס בלבד מאז העידן הטרום-תעשייתי, ולא ב-2 מעלות כפי שהוגדר מראש במטרות הוועידה. הטענה היא שהיעדים להגבלת העלייה ל-2 מעלות בלבד אינם מספיקים על מנת למנוע פגיעה קטלנית בחלק מהמדינות – למשל מדינות האיים, שצפויות להיעלם מתחת למים עם עליית פני הים. בעקבות כך המטרה בדיונים היא לכוון את היעדים בהתאם – נקודה שעליה מסכימות למעלה מ-100 כעת. בנקודה הזו התגלעו מחלוקות קשות, כיוון שקבוצה של מדינות, ובמיוחד גוש המדינות הערביות בהובלתה של ערב הסעודית, מתנגדת ליעדים שמטרה כזו מחייבת.
מחלוקת נוספת התגלעה בין המדינות המפותחות למדינות המתפתחות – גם בנוגע להפחתת הפליטות, אך יותר מכך, על היקף הסיוע הכלכלי שהמדינות המפותחות ישקיעו בקרן הסיוע העולמית (GCF) כדי לסייע למדינות המתפתחות לעמוד ביעדי הפליטות, להשקיע באנרגיה מתחדשת וכן להקים מנגנון פיצוי למדינות עניות שצפויות להינזק במיוחד משינוי האקלים. “אנחנו מוכרחים לראות נכונות מצד המדינות המפותחות לעשות ולתת יותר”, אמרה קלי דנט מארגון Oxfam הבריטי למלחמה בעוני. “מדינות מתפתחות לא יכולות להתחייב להשקיע כספים עד שהמדינות העשירות יעשו זאת”.
