תגובת יתר

סקוט ה’ סיצֶ’רֶר, רופא ילדים מומחה לאלרגיות ולאימונולוגיה בבית ספר לרפואה על שם איקהן במאונט סיני, מקדם את רעיון ההורדה המוקדמת של רמת הרגישות צעד אחד קדימה. הוא מציע שהדרך הטובה ביותר להימנע מאלרגיה היא לחשוף את הילדים למגוון רחב של מזונות בגיל צעיר, לרוץ באוויר הפתוח ו”לשחק בלכלוך.” קצת פחות הגנה מן העולם, הוא אומר, היא ההגנה הטובה ביותר מפני אלרגיות.

הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל

לפני שנים מועטות הובהלה תינוקת בת 15 חודשים לחדר המיון במרכז הרפואי של אוניברסיטת סאות’ווסטרן בדאלאס שבטקסס. בטנה, זרועותיה ורגליה של הילדה היו נפוחים וכפות ידיה ורגליה היו מכוסים קשקשים צהובים ולחים. בדיקות במעבדה הורו על בעיות תזונה רבות.

במהלך השנה שקדמה לאשפוז התלוננה האם באוזני הרופאים על שתחליפי חלב שגרתיים גורמים לתינוקת הקאות ופריחות. האֵם ורופא הילדים הניחו שהילדה אלרגית לתחליף החלב המסוים שאכלה עד אז ועברו להאכילה בחלב עִזים. אבל התסמינים המשיכו. הפעם הורה הרופא לעבור לתזונה של חלב קוקוס וסירופ אורז. בגיל 13 חודשים שוב הבחין רופא הילדים בפריחה אדומה ובנפיחות והורה לבצע בדיקה ראשונה לאלרגיה. בבדיקה נמצאה רגישות גבוהה לקוקוס וחלב הקוקוס הוסר מן התפריט. אבל עם צמצום התפריט לחלב אורז בלבד החריפו תסמיני הילדה.

בחדר המיון קבעו הרופאים שהילדה סובלת מהפרעה תזונתית נדירה במדינות מתפתחות בשם קְוַושירְקוֹר. הם הזינו אותה דרך הווריד, וצוות רופאים, שכלל את המומחה לאלרגיות בילדים ג’יי אנדרו בירד, בדק בשיטות מורכבות את רגישותה לחלב קוקוס וחלב פרה, לחיטה, לסויה, לחלבון ביצה, לדגים, לחסילונים (שרימפס), לשעועית ירוקה ולתפוחי אדמה. לתדהמת האם, הפעוטה לא נמצאה רגישה לשום מרכיב. כעבור כמה ימים של תזונה סדירה וטיפול אנטיביוטי לחיטוי עורה מזיהומים שונים, שוחררה הילדה מבית החולים ללא הגבלות תזונתיות. (נראה שהפרעות העיכול שלה נגרמו ממגוון מחלות שכיחות שהיו ממילא נעלמות מאליהן.)

הבעיה לא הייתה בתינוקת אלא בבדיקות. בדיקות האלרגיה המקובלות, שבהן שורטים את העור במחט מצופה בחלבון שנלקח ממזון חשוד, מעוררות סימני גירוי ב-50% עד 60% מן המקרים גם כשהמטופל למעשה אינו אלרגי למזון. “כשמתחילים עם בדיקה שגויה, כמו שהיה המקרה כאן, מסיימים עם תוצאה חיובית כוזבת,” אומר בירד, שהשתתף בכתיבת המאמר שתיאר את המקרה בדאלאס ב-2013 בכתב העת לרפואת ילדים Pediatrics. תוצאות חיוביות שגויות גורמות גם לאנשים רבים להימנע מדברי מזון שאינם גורמים להם כל נזק. בירד אמר שהוא וצוות של חוקרים מצאו ש-112 ילדים מתוך 126 שאובחנו כבעלי אלרגיות לסוגי מזון רבים, לא היו רגישים למעשה לאחד מן המזונות, לפחות, שהרופאים הזהירו שהם עלולים לסכן את חייהם.

קרי נאדו, מנהלת מרכז שון נ’ פרקר לחקר אלרגיות באוניברסיטת סטנפורד, אומרת שרופאי ילדים ורופאי משפחה רבים אינם מודעים לפגמים האלה בבדיקות. “כשזה מגיע לאבחון, אנחנו דורכים באותו מקום כבר 20 שנה,” היא אומרת. כדי לנוע קדימה, נאדו וחוקרים אחרים מפתחים שיטות מתקדמות יותר ונוחות לשימוש.
אלרגיות למזון הן תופעה אמיתית שעלולה להיות קטלנית, אך גם אבחון שגוי באלרגיה עלול לגרום למטופל לבעיות קשות. ראשית, האבחון השגוי אינו פותר את הבעיות האמיתיות שלו. שנית, המחיר על אבחון שגוי של אלרגיות גבוה: לפני כמה שנים העריך רוּצ’י ס’ גופטה, רופא ילדים מומחה לאלרגיות המסונף לבית ספר לרפואה על שם פיינברג באוניברסיטת נורת’ווסטרן, את העלות השנתית של אלרגיות למזון בארה”ב, ומצא שהיא מגיעה לכ-25 מיליארד דולר, או 4,184 דולר לילד. מקצת הסכום הוא עלות הטיפול הרפואי אבל עיקרו נובע בשל הירידה בפריון העבודה של ההורים.

ויש לזה גם מחיר נפשי: ילדים הסבורים שהם אלרגיים למזון נוטים לדווח על רמות גבוהות יותר של מתח וחרדה, וכך גם הוריהם. כל לינה מחוץ לבית, פיקניק או טיסה כרוכים בדאגה שמא הילד או הילדה יגיעו למרחק של בוטן אחד מביקור בחדר מיון או גרוע מזה. הורים וילדים חייבים להצטייד תמיד בתרופות ובמזרק כדי לעצור תגובה אלרגית חריפה. החשש מחיים שלמים של דריכות כזאת עלול להכביד מאוד על ההורים. כמה מהם הרחיקו לכת ורכשו כלבים שאומנו להריח בוטנים, או עברו להוראה ביתית כדי להגן על ילדיהם מפני חשיפה למזון המזיק ומפני הצמדת התווית החברתית השלילית שהאלרגיה מביאה.

ג’ון לי, מומחה לאלרגיות ילדים ומנהל התכנית לאלרגיה למזון בבית החולים לילדים בבוסטון, שמע כבר יותר מדי סיפורי אימה. “אלרגיות למזון יכולות לגרום לבידוד נוראי של ילד,” הוא אומר. “הורה אחד סיפר לי שאילצו את בנו לשבת לבדו על במה בזמן הארוחות. אחים ואחיות לילדים אלרגיים עלולים לפתח כעסים משום שבמקרים רבים הוריהם מוותרים על חופשות משפחתיות ועל אכילה במסעדות בגלל פחד מן התוצאות.”

אבחון של אלרגיה למזון מתחיל בדרך כלל בהיסטוריה הרפואית של המטופל ובבדיקה באמצעות שריטה בעור. אם השריטה אינה מעוררת נפיחות מוקפת באדמומית מגרדת, סביר להניח כמעט בוודאות שהנבדק אינו אלרגי לחומר. לעומת זאת, קשה יותר לפרש תוצאות חיוביות משום שגירוי בעור אינו מורה בהכרח על אלרגיה אמיתית, שהיא רגישות יתר של המערכת החיסונית המתפשטת בגוף כולו. באלרגיה אמיתית, רכיבים של מערכת החיסון בדם כמו נוגדנים מסוג IgE מתעוררים לפעולה כתוצאה מחשיפה לחומר מעורר האלרגיה – האלרגן. הנוגדן נקשר לתאים במערכת החיסון הקרויים תאי פּיטוּם (או תאי מאסט). תאים אלה מעוררים שחרור בשרשרת של כימיקלים הגורמים לדלקות ולגירויים מסוגים שונים. ואולם, רמת הנוגדנים הייחודיים לאלרגן מסוים בדם נמוכה למדי, גם באנשים אלרגיים, כך שבדיקת דם פשוטה אינה יעילה.

“תקן הזהב” של אבחון אלרגיה למזון הוא בדיקה מבוקרת בתרופת דמה (פלסבו). המטופל מקבל מזון חשוד כמעורר אלרגיה והרופאים משווים את תגובת גופו (פריחה בעור או נפיחות, למשל) לזו המתקבלת לאחר שאכל מזון בעל מראה דומה שאינו חשוד כמעורר אלרגיה. לדוגמה, מטופל שחשוד כאלרגי לביצים, יקבל עוגה המכילה כמות מועטה של ביצים וטעימה מעוגה שאינה מכילה ביצים כלל. בבדיקה מיטבית, המטופל וגם הבודק אינם יודעים איזו עוגה מכילה ביצים. לדברי לי, שיעור הדיוק של תבחינים אלה הוא 95%, הן לתשובה חיובית הן לשלילית.

טבלת אלרגיות המזון השכיחות ביותר בילדים. קרדיט: The Prevalence, severity, And Distribution of Childhood Food Allergy in the United State מאת רוצ’י ס’ גופטה ועמיתיו, Pediatrics. פורסם ברשת ב-20 ליוני,2011.
אלרגיות המזון השכיחות ביותר בילדים (מבוסס על דיווחים עצמיים של תסמינים). קרדיט: The Prevalence, severity, And Distribution of Childhood Food Allergy in the United State מאת רוצ’י ס’ גופטה ועמיתיו, Pediatrics. פורסם ברשת ב-20 ליוני,2011.
לרוע המזל, התהליך מורכב, יקר והשימוש בו אינו נפוץ. מומחים מסכימים שרק מעטים זוכים לבדיקה כזאת. ג’יימס בייקר, רופא, אימונולוג ומנכ”ל העמותה לחינוך ולמחקר של אלרגיה למזון (FARE), אומר שהארגון שלו מקים 40 מרכזים ברחבי ארה”ב כדי להתמודד עם הבעיות שבדיקות כאלה מציבות תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים. “עלינו להיות מוכנים להעניק טיפול במקום או להעביר לחדר מיון אם יש תגובה אלרגית,” הוא אומר.

מדענים מחפשים גם בדיקות קלות יותר לביצוע. שיטה חדשה ומבטיחה שהצטרפה לארגז הכלים של האבחונים היא בדיקה באמצעות שִפעול של בָּזופילים (BAT). בָּזופילים, סוג מסוים של תאי דם לבנים, מפרישים היסטַמינים וכימיקלים מעוררי דלקת אחרים בתגובה לאיום לכאורה, כמו אלרגן. נאדו ועמיתיה פיתחו בדיקה, ורשמו עליה פטנט, שדורשת לא יותר מטיפת דם אחת, ערבוב שלה עם האלרגן החשוד ומדידה של תגובת הבָּזופילים. במחקרי הרצה של התהליך הזה אבחנו אלרגיות בדיוק של 95% בילדים ובמבוגרים, שיעור דומה לזה שהתקבל בבדיקות באמצעות טעימת מזון.

שיטת BAT מצויה עדיין בשלבי מחקר ודורשת ניסויים נוספים באוכלוסייה גדולה ומגוונת יותר. אבל גישה אחרת, “בדיקת מרכיב-אלרגן”, כבר קיבלה את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקני לבדיקת רגישות לבוטנים. לינדה שניידר, רופאת ילדים מומחית לאלרגיות ומנהלת תכנית האלרגיה בבית חולים לילדים בבוסטון, אומרת שיש ילדים בעלי רגישות מתונה, אבל לא אלרגיה במלוא עוצמתה, לחלבון אחד המצוי בבוטנים. במקום לבדוק את הילדים באמצעות תערובת גסה של חלבונים רבים שמצויים בבוטנים, בשיטה של שניידר מבוֹדדים חלבונים מסוימים ובודקים כל אחד מהם מול המטופלים. באמצעות סיווג החלבונים שאינם מעוררים תגובה, הרופאים יכולים לקבוע ברמה גבוהה של דיוק אם המטופל באמת אלרגי לבוטנים.

שניידר רוצה להתקדם מעבר לאבחון ולספק גם טיפול. אוֹמַליזוּמַב הוא נוגדן חד־שבטי הנקשר לנוגדנים מסוג IgE ומונע מהם להגיע לתאי הפיטום המעוררים את שרשרת התגובות האלרגיות. במחקר שנעשה לאחרונה סיפקו שניידר ועמיתיה את התרופה הזאת, המכונה גם אנטי-IgE, ל-13 ילדים שסבלו מאלרגיה לבוטנים במשך 20 שבועות. במהלך התקופה הם גם נתנו לילדים מנות גדלות והולכות של בוטנים. במהלך הניסוי שום ילד לא פיתח תגובה אלרגית לבוטנים, אף שאצל שניים מהם התסמינים חזרו עם סיום הטיפול באנטי-IgE. “האנטי-IgE אִפשר למערכת שלהם לעבור תהליך של הורדת רמת הרגישות,” אומרת שניידר.

בירד מצא שאפשר גם להוריד בהדרגה את רמת הרגישות של ילדים הסובלים מאלרגיה לחלב ולביצים באמצעות חימום המזונות האלה במשך כ-30 דקות. החימום משנה את צורת החלבונים ובכך יורדת במידה רבה יכולתם לעורר אלרגיות. אין זה מתכון לטיפול ביתי והוא חייב להיעשות בפיקוח רפואי, אבל מחקרים מראים שילדים שניזונים בכמויות קטנות של ביצים או חלב מחוממים נוטים יותר לרכוש עם הזמן סבילות למזונות האלה, כלומר, נוטים יותר להירפא מן האלרגיה. מחקר שנקרא בשם “לימוד מוקדם על אודות אלרגיה לבוטנים” (LEAP) הראה שחשיפה של ילדים לכמויות קטנות של מוצרי בוטנים בראשית חייהם, מפחיתה באופן דרמתי את שכיחות האלרגיה. (החוקרים השתמשו ב”במבה” מתוצרת ישראל – העורכים.)

סקוט ה’ סיצֶ’רֶר, רופא ילדים מומחה לאלרגיות ולאימונולוגיה בבית ספר לרפואה על שם איקהן במאונט סיני, מקדם את רעיון ההורדה המוקדמת של רמת הרגישות צעד אחד קדימה. הוא מציע שהדרך הטובה ביותר להימנע מאלרגיה היא לחשוף את הילדים למגוון רחב של מזונות בגיל צעיר, לרוץ באוויר הפתוח ו”לשחק בלכלוך.” קצת פחות הגנה מן העולם, הוא אומר, היא ההגנה הטובה ביותר מפני אלרגיות.

על הכותבים

אֶלן רַפֶּל שֶל
מחברת הספר The High Cost of Discount Culture והיא שותפה לתכנית לימודים לתואר שני בעיתונות מדעית באוניברסיטת בוסטון.