בכל העולם יודעים שחיסון בילדות המוקדמת הוא עמוד התווך של בריאות הציבור. אבל לא אצל כל הילדים החיסון יעיל באותה מידה. מדוע? לחיידקי המעיים הפתרון
פעם, רוב הילדים היו נדבקים בנגיף רוֹטָה, הגורם לשלשול חריף ובכך לסכנת מוות מהתייבשות, עד שב-2006 יצא לשוק חיסון שניתן בטיפות בפה. אבל הנגיף עדיין הורג מדי שנה יותר מ-450,000 ילדים בעולם, בעיקר באסיה ובאפריקה, משום שהחיסון אינו יעיל תמיד. וָנֵסה הריס מאוניברסיטת אמסטרדם החליטה לבדוק מדוע באזורים האלה פעוטות רבים כל כך אינם מגיבים לחיסון. היא שיערה שהחיידקים השוכנים במעי הגס של הילדים ממלאים בכך תפקיד.
הריס ועמיתיה, ובהם שותפים מדרום אסיה, בדקו 66 פעוטות פקיסטנים וקבוצת ביקורת של 66 תינוקות הולנדים דומים, שכולם קיבלו חיסון נגד נגיף רוטה דרך הפה. אצל רוב הילדים ההולנדים התפתחה התגובה החיסונית הצפויה, רך רק עשרה ילדים פקיסטנים הגיבו בהתאם. בסריקה גנטית של דגימות צואה שנלקחו מכל ילד לפני החיסון התברר שמעיי הילדים שהגיבו לחיסון הכילו מגוון רחב יותר של מיקרואורגניזמים. הם גם הכילו יותר חיידקים מקבוצת הפרוטֵאובקטריה.
חיידקים רבים בקבוצה הזאת נעים באמצעות שוטון. השוטון מכיל חלבון בשם פְלַגֶלין, הידוע בכך שהוא מגביר את פעילות התאים במערכת החיסון. גודש של חיידקים כאלה בגוף יכול לשמש כמגביר טבעי של מערכת החיסון, ממש כמו זריקת דחף, אומר בּאלי פּוּלֶנְדְרַן, אימונולוג בבית ספר לרפואה של אוניברסיטת אמורי, שלא השתתף במחקר, שהוצג במארס 2015 בכנס קיסטון שנערך בקולורדו.
ב-2014 הדגימו פּוּלֶנְדְרַן ועמיתיו את התפקיד שממלאים חיידקים שוטוניים בהצלחת החיסון נגד שפעת. עכברים שחיים בסביבה סטרילית ואין להם חיידקי מעיים, ועכברים שהזריקו להם רק חיידקים חסרי שוטונים, לא יצרו נוגדנים לאחר שקיבלו את החיסון, שהיה למעשה חסר תועלת אצלם. לעומתם, עכברים רגילים, ועכברים שהזריקו להם רק חיידקים שוטוניים פיתחו תגונה חיסונית חזקה אופיינית. מחקר מעקב קטן שמבצע הצוות בבני אדם עומד לגלות בקרוב אם גם בני אדם שקיבלו שלושה סוגים שונים של אנטיביוטיקה רחבת טווח יפתחו תגובה דומה.
ייתכן תפקיד גם לגורמים חיידקיים אחרים. מחקר שפורסם ב-2014 בכתב העת לרפואת ילדים, Pediatrics, מצא קשר בין הרכבים שונים של חיידקי מעיים בילדים בבנגלדש ובין תגובות שונות לחיסונים בזריקה נגד צפדת (טטנוס) ושחפת ולחיסון דרך הפה נגד פוליו. צירוף של כל הנתונים האלה מרמז שהחיידקים השוכנים בגופנו יכולים לעזור לקבוע את התגובה החיסונית שלנו לתרכיבים. עדיין לא ברור אם הממצאים האלה יביאו בסופו של דבר לסריקה של המיקרוביוּם (אוכלוסיית חיידקי המעיים) או למתן תוספים פרוביוטיים, שתוכננו במיוחד, קודם לקבלת החיסון.
אין ספק שחקר מעמיק של כל היצורים הזעירים החיים בתוכנו יכול לעזור למדענים לשפר באופן ניכר את יעילות החיסונים. צעדים קטנים אלה יכולים להציל חיים של אלפים רבים.
