מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר. מהרפתקה ימית למהפכה מדעית

ביקורת ספרות על ספרה של ג'נט בראון

עטיפת הספר
עטיפת הספר
מאת דבורה יעקבי

מאז שנות ילדותי אני חולמת על ביקור באיי גָלַאפָּגוֹס, כמעט כמו שיהודי דתי משתוקק לעלות לכותל המערבי. באיים האלה בילה צ'רלס דרווין חמישה שבועות, ומגוון מיני הציפורים שמצא בהם היה אחד הגירויים המחשבתיים לבניית תיאוריית האבולוציה. כשנתקלתי בספרה של ג'נט בראון "מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר" התנפלתי עליו ובלעתי אותו כבכורה בטרם קיץ.

הדבר המפתיע הראשון בספרה של ג'נט בראון הוא כותרת המשנה בשמו של הספר: "ביוגרפיה של ספר". כותרת המשנה הזאת היא בלתי נכונה ונכונה כאחת. היא בלתי נכונה מבחינה זו שהספר מתאר את הביוגרפיה של רעיון: נסיבות לידתו והתפתחותו של רעיון ה"הישרדות של הכשיר ביותר" (survival of the fittest). הכותרת לא נכונה מבחינה זו שהמחברת מתארת, במידה מרובה, גם את הביוגרפיה של מחבר הספר, צ'רלס דרווין: נסיבות הולדתו, התפתחותו, האווירה שבה גדל, הישגי חייו והשפעתו המתמשכת על העולם סביבו עד עצם היום הזה. עם זאת, הכותרת נכונה מבחינה זו שהיא מתארת גם את נסיבות הולדתו של הספר "מוצא המינים", התפתחותו, האווירה שבה הוא נכתב, והשפעתו על העולם סביבו בתקופתו ועד היום.

שמו של צ'רלס דרווין נכלל ברשימה קצרה של אישים שפריצות הדרך האינטלקטואליות שלהם השפיעו על חיי הרוח של התקופה המודרנית שבה אנו חיים במידה כזו ששמותיהם הפכו לשגורים על כל לשון, יהיה זה נהג מונית, קוסמטיקאית או פרופסורית באוניברסיטה. קשה לתאר את עולם ההגות והמדע של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ללא שמותיהם של זיגמונד פרויד, קארל מרקס, אלברט איינשטיין וצ'רלס דרווין.

ג'נט בראון מתארת בשפה זורמת, נעימה ובהירה לא רק את האירועים השונים, אלא גם כיצד האווירה האינטלקטואלית בחברה שבה חי דרווין ופריצות הדרך המחשבתיות שלו השתלבו והשפיעו זה על זה. תרגומה השוטף, הקריא והמדויק של ברוריה בן-ברוך עושה צדק לספר.
דרווין ייעד עצמו בתחילה לרפואה, אבל תוך כדי שנות לימודיו החליט לפנות לכמורה, עובדה אירונית כלשהו כשאנו נזכרים במלחמה המרה שמנהלים נגדו מאז חוגים דתיים. השכלתו, שכללה גם לטינית ויוונית, כנהוג באנגליה בשליש הראשון של המאה ה-19, אופיינה ברוחב יריעה. הוא למד תיאולוגיה ועם זאת נחשף גם לפילוסופיה, לזואולוגיה, לבוטניקה ולגאולוגיה. רעיונותיו של לַמַארק בדבר הטרנסמוטציה, הידע הנרחב של הֶנסלוֹ בבוטניקה, המסעות הגאולוגיים שיצא אליהם בהשפעתו של סֶדג'וויק ורעיונותיו המדעיים-פילוסופיים של יוּאֶל, כולם השאירו את חותמם. כשהצטרף דרווין למסע הרפתקני בן חמש שנים על ה"ביגל", בתפקיד של אוסף דגימות מעולם החי והצומח, הוא נשא במוחו את הזרעים הרעיוניים שהצמיחו את רעיון האבולוציה. מסע זה עיצב אותו גם כאדם בעל השקפות חברתיות נאורות המתנגד בכל לבו לתופעות כמו העבדות שהייתה נפוצה באותם ימים.

לו היה דרווין מדען בן זמננו, קרוב לוודאי שהיה ממהר לפרסם את תוצאות מחקרו הממושך בכתב עת מדעי כלשהו על מנת לקבל זכות ראשונים על רעיונותיו, כפי שעשו ווטסון וקריק כשגילו את מבנה הדנ"א. דרווין לא עשה זאת, ולמעשה אפילו נמנע מכתיבת ספרו במשך יותר מעשרים שנה. לאחר חזרתו מן המסע המשיך במחקרים שונים באנגליה, כשהוא מושפע מרוח תקופתו, תקופת המהפכה התעשייתית, המתאפיינת מצד אחד במהפכה טכנולוגית וחברתית, ומצד אחר בנוקשות מחשבתית ויקטוריאנית. בתוך המהומה הזאת התפתחו רעיונותיו פורצי הדרך, רעיונות שהטילו ספק בתכנון האלוהי של יצירת ממלכת החי והצומח. לכלכלן הנודע מָלתוּס, שבדק את האינטראקציה בין התשוקה הטבעית האנושית להתרבות ובין מגבלות ייצור המזון הייתה השפעה מכרעת על עיצוב רעיונותיו של דרווין. אבל בחברה הוויקטוריאנית, על ערכי המוסר והדת הנוקשים שלה, היה קשה להטיל ספק בפומבי בסמכות האלוהית, מה גם שאשתו של דרווין הייתה דתית מאוד. גם כשהחל לכתוב את הספר בגרסותיו הראשונות והמצומצמות, שמר דרווין את כתביו בסוד. ואפילו בספר הסודי הזה נמנע דרווין בקפדנות מדיון במוצאו של האדם (דיון שעשה הרבה שנים אחר כך בספרו "מוצא האדם").

ברבות השנים התערערה אמונתו הדתית של דרווין, ייתכן כי בשל הטרגדיה האישית של מות בתו. ב-1858, 22 שנים אחרי שהסתיים מסעה של "ביגל", קיבל דרווין בדואר מאמר מדעי מאת חוקר לא מוכר מאיי הודו המזרחית, ואלאס שמו. במאמרו מעלה ואלאס גרסה משלו לרעיון האבולוציה. זה היה הדורבן שננעץ בצלעותיו של דרווין, וביוני 1858 חשף את רעיון האבולוציה בכנס של החברה הלינֵאית, החברה המדעית המובילה לחקר הטבע בבריטניה.

בעקבות חשיפה זו פרסם דרווין גרסה קצרה של הספר שעבר לאחר מכן עוד ועוד פיתוחים והרחבות. רק בסוף 1859 התפרסמה גרסתו הסופית של הספר. התגובות החיוביות והשליליות לא איחרו להגיע וסערת המחלוקות פרצה במלוא עוזה. הספר השפיע על תפיסות ארכאולוגיות, פרה-היסטוריות, גאולוגיות ואף חברתיות. התומכים בקפיטליזם, בקולוניאליזם, בגזענות ובהמתות חסד ניסו גם הם להסתמך על רעיונותיו של דרווין וההשפעה החברתית של הדרוויניזם, לחיוב ולשלילה, נמשכה עמוק לתוך המאה ה-20.

במשך המאה שעברה הלכו ופוענחו המנגנונים הביוכימיים המונחים בבסיס יכולת ההתאמה הדרווינית. ג'נט בראון ממשיכה וסוקרת את ההתפתחויות המדעיות של אמצע המאה ה-20 וסופה שגרמו להטלת ספק בתורתו של דרווין, אך מסיימת בסינתזה המדעית של תחילת המאה ה-21 שהגמישה את רעיונות "מוצא המינים" של דרווין והעניקה להם תוקף מחודש.

עד היום יש עדיין "בריאתנים" התומכים לגמרי בתכנון האלוהי של עולם החי והצומח, אבל, לדבריה של ג'נט בראון "מוצא המינים של דרווין… הוא אחד ממנועי התפנית בחשיבה המערבית".

לא נותר לי אלא להסכים אתה ולהמליץ בחום על קריאת הספר.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. אני ממליץ מאוד גם על הסרט של הBBC-
    Charles Darwin and the Tree of Life
    כמו הפקות אחרות של David Attenborough יש בסרט צילומי טבע מדהימים, ובנוסף ניתן ללמוד ממנו (בקיצור) על התהליך המחשבתי שהביא את דרווין לפיתוח תורתו.

  2. למיכאל ר.
    אני מעדיפה את הגרסה של סבא שלי:
    "אני מכיר אותו עוד כשהיה ניצוץ בעיניים של אבא שלו"

  3. אסף,

    אם שמתה לב,
    אני לא מתייחס להכפשות ומילות גנאי כמו "בורות,…

    אני לא מכיר אותך, ולא יודע מה מידת "חוסר הבורות שלך",
    אני גם לא מעוניין להתנגח…

    כבר כתבתי הרבה פעמים שאין לי עניין לשכנע.
    אני מראה את האמת, ומי שאינו רוצה לראות, יכול לא לראות…

    אני מציע לכל מי מנסה להרתיע אותי מהצגת האמת,
    שיכתוב מה היא ההתמחות שלו, כדי שאוכל לדבר "בשפה" שלו.

    ברור לי שבאתר הזה אהיה תמיד חריג…

  4. לחזי
    בתגובתך 4 הגדרת את עצמך גם אם לא בשלמות ,,
    כתבת "על שיטה זו עדיין לא שמעתי עד היום…" זהו בדיוק …
    אתה לא שמעת עד היום וזה אומר רק זאת ,
    באותה מידה וכדי להשלים את החסר יכולת לכתוב איני יודע ,
    מה שהיה מגדיר את מצבך, חוסר ידיעה אינו מצב נדיר ואינו חיסרון אם לא מנפנפים בו,
    כבר כתבתי כאן בעבר כי "בורות אינה דגל שכדאי לנפנפו"
    אבל כשהופכים זאת ( בורות =חוסר ידיעה ) ל… תאוריה,
    או לבסיס לנסיון לסתור תאוריות אחרות ויותר מכך כאשר מנסים להסתמך על חוסר ידיעה
    בנסיון להתעלם מעובדות… מגיעים לאבסורד ,
    כאשר מנסים להסביר אבסורד בחוסר ידיעה זו פשוט היתפלפלות טפלה .
    היתפלפלות טפלה היא כנראה ההתמחות שלך
    וחבל שמגיבים אחרים נגררים לוויכוח חסר שחר.

  5. במסגרת המעקב למציאת אבסורדים של תאוריית "אבולוציה אקראית"

    אני צופה בהרבה סרטים דוקומנטריים על עולם החי.

    אחד הנושאים המרתקים, הם העכבישים.

    כל המינים של העכבישים הם טורפים.
    יש מינים רבים של עכבישים, ולכל מין שיטות טרף מיוחדות לו.
    מה שמעניין, שאין מינים אשר מאמצים יותר משיטה אחת.
    במילים אחרות: עכבישים לא מחקים מינים אחרים בשיטות הצייד שלהם.

    לפני כשעה, אני יושב להנאתי מתחמם בשמש.
    משתכל בקיר שממולי.
    פתאופ נוחת חרק בגודל של כשני מ"מ.
    אחרי ממש שניה אחת,
    מגיח עכביש בגודל כשלושה מ"מ,
    מסובב את החרק בשלושה סיבובים מהירים,
    כאשר הוא כורך אותו בחוט משי.
    העכביש חוזר לחור שלו. ממתין כשתי שניות.

    חוזר לחרק שכפת בחוט משי, וגורר אותו לחור שלו. בתאבון…

    על שיטה זו עדיין לא שמעתי עד היום…

    הטבע מלא מלא בתופעות מדהימות אשר לא יתכנו ללא תכנון תבונתי.

  6. אין גבול להטעיית הציבור…

    המהפכה היחידה של דארוין,

    שהחיים התפתחו באבולוציה

    ושמינים שאינם מסתגלים לסביבתם נכחדים.

    מזה לא ניתן להסיק שמינים התפתחו "מעצמם"…

  7. לדעתי שם הספר מוצלח מאד ואף קורא לא יצפה למצוא בביוגרפיה של ספר את מהלך "חייו" – החל מכריתת עצים ביער האמזונס ועד להשלכה לפח המחזור.
    מה שמצפים למצוא זו בדיוק ביוגרפיה של רעיון ומכיוון שרעיון מתפתח במוחם של בני אדם – מדובר בביוגרפיה של בני אדם – ובכזו שמכסה את כל תקופת ה"דגירה" של הרעיון.
    אני זוכר ביטוי ששמעתי פעם את אבי אומר למישהו:
    "אני מכיר אותך עוד מן הרגע שהיית מבט ממזרי בעיני אביך"
    באווירה היותר שוויונית של ימינו היה אולי אומר "אני מכיר אותך עוד מן הרגע שהיית חילופי מבטים מתגרים בין הוריך"
    מי שמכיר מישהו ברמה כזאת באמת יודע את הביוגרפיה שלו.
    כך גם עם ספר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן