מדיניות השמים הפתוחים

כמו בניו יורק שלאחר 11 בספטמבר, גם בישראל נוהרים מאות אלפי אנשים, מכל שדרות החברה, למתקשרים ולמדיומים, פותחים בהידברות שוטפת עם מלאכים ויצורים שמימיים אחרים ופשוט נולדים מחדש, מודעים, משפיעים, מאושרים. אפשר ללעוג על התופעה כמה שרוצים עד שמגלים שכולם – כולל הרופא, המרצה, פקיד הבנק ומנהלת בית הספר – עמוק בתוך העסק. ועוד איזה עסק

18.2.2005
מאת: אביבה לורי, הארץ, חדשות וואלה!

יואב יפה, בן 38 מאשקלון, נשוי ואב לארבעה ילדים, סמנכ"ל לענייני שיווק, ארגון ועסקים ב"ליבי טכנולוגיות תוכנה", חברת היי-טק מתל אביב, בוגר החוג למתמטיקה ולפיסיקה באוניברסיטת תל אביב, התחיל לפני חודשיים לתקשר עם המדריך הרוחני שלו, המלאך גבריאל.

הוא לא רואה ולא שומע אותו. הוא מקבל ממנו תשובות לשאלות בתוככי ראשו. "בהדרגה אתה לומד להבדיל מתי תשובה היא שלך ומתי של המלאך", הוא מסביר. "לפי הניסוח, לפי צורת הפנייה, לפי העברית". הוא יכול לתקשר עם המלאך שלו בכל מקום, במקלחת, במשרד, במכונית. אין צורך בדיבורית. בכל פעם שהוא מרגיש צורך הוא פונה לגבריאל והם משוחחים. לא עניינים ברומו של עולם – מצוקות אנוש, בעיות בגב תחתון, צרות עם הילדים. יפה שואל וגבריאל עונה.

יפה התחבר לספרות העליונות אחרי שקרא את "ריפוי של מלאכים", ספרה של המתקשרת וההילרית מראשון לציון מרגלית אילון, שנכתב כולו, לדבריה, בתקשור, ישירות מפי המלאכים. הוא התחיל ללמוד אצלה והיום הוא כבר עושה בעצמו ניקוי אנרגיות שליליות והטענה באנרגיות חיוביות. הוא מסוגל לעשות זאת גם לאנשים שלא נמצאים בסביבתו, ובלבד שיתנו את הסכמתם. החברים והמשפחה מבינים שהוא נמצא בתהליך המזכיר חזרה בתשובה ומקבלים זאת בהבנה. כך גם מתייחסים אליו במקום עבודתו. הוא לא מצליח לחשוב על סתירה כלשהי בין עיסוקו המדעי לעיסוקו הנפשי. "המדע מצמצם הכל לתופעות שאפשר לכמת ולצפות מראש, אותי מעניין מה שמעבר לזה. כמו שזה נראה היום, הגל הענק הזה שוטף אותנו בעוצמתו".

זה גל צונאמי. והאנשים שנשטפים בו, בדומה לניו יורקים שנשטפים בו מאז 11 בספטמבר, לא עונים על שום סטריאוטיפ. 10% מהציבור הבוגר בישראל, כ-400 אלף איש, אומרים שפנו בשנים האחרונות לקבלת יעוץ מגורמים רוחניים, מתקשרים, מדיומים, קוראים בקפה ובקלפים. על פי סקר מיוחד שנערך לכתבה זו על ידי מכון המחקר "מידע שיווקי סי-איי" בהנהלת נועם רז ומרב שפירא, הפנייה לקבלת יעוץ רוחני (לא דתי) בישראל לא קשורה למאפיינים סוציו-דמוגרפיים ולא תלויה ברמות הכנסה והשכלה, הגם שהיא שכיחה יותר בקרב נשים ובקרב עולים חדשים. הסיבה הבולטת לפנייה לקבלת יעוץ היא סקרנות (47%), נטייה שבולטת דווקא בקרב בעלי הכנסות ממוצעות (68%) וגבוהות (46.5%). סיבות אחרות הן משברים (17%), מצב כלכלי (13%), בעיות בזוגיות ובמשפחה (12%), כיף (10%), קבלת כיוון לעתיד (9%) ובעיות בריאות (3.3%).

מרים (שמה המלא שמור במערכת), בת 51 מהרצליה, מנהלת בית ספר יסודי בכפר סבא זה 14 שנה, "בחורה מאוד ארצית ומחוברת לקרקע", התחילה לתקשר לפני חצי שנה. בסוכות נסעה לראשונה לפסטיבל "סגול" בחוף אכזיב ופגשה שם את סיגלית שוורצמן, מתקשרת מקצועית. "זה היה המפגש הראשון שלי עם הדבר הזה", היא אומרת, "שלושה ימים של כיף וחוויה בלתי רגילה".

מרים נעטפה על ידי שוורצמן, פיזית ונפשית, והתחילה להענות לזרמים חדשים בתוכה. "הרגשתי תחושות שלא הרגשתי אף פעם וראיתי כל מיני דברים. ביום האחרון קרתה לי חוויה חזקה מאוד. הגעתי למפגש שנערך באוהל גדול עם הרבה אנשים. סיגלית לקחה את המיקרופון ואמרה שאנחנו הולכים לעשות מסע ואני התחלתי לבכות ולא הבנתי למה. משהו חזק הציף אותי ולאורך כל המסע, כמו בדמיון מודרך, ישבתי בעיניים עצומות וראיתי תמונות. כל דבר שהיא אמרה, ראיתי בדמיון דקה קודם.

"בסוף היום", היא ממשיכה, "קרה לי דבר עוד יותר מוזר. כל מי שנגע בי, או אמר שלום, התחלתי לראות דברים שקשורים בו. תמונות ברורות, נכונות, דברים אמיתיים. הייתי בהלם מעצמי. כשחזרתי הביתה התחלתי לדבר עם חברים ושוב ראיתי תמונות ונתתי עצות. אותו דבר קרה בבית הספר. התחלתי לראות דברים שעזרו לי עם התלמידים, כל מיני רעיונות מקוריים שקודם אף אחד לא חשב עליהם. לא ידעתי מה לעשות עם הידע שהציף אותי. זה שיגע אותי. אחרי שבוע זה התחיל לדעוך עד שנעלם. היום, אם אני נמצאת במצוקה כלשהי, אני עוצמת עיניים ושואלת שאלות ומקבלת תשובות. אני לא יודעת ממי. אבל תשובות הגיוניות שעוזרות לי מאוד".

את אלפי אנשי התקשורת הבין-עולמית אי אפשר לזהות על פי סימנים. הם הישראלי מהיישוב, פוגשים אותם באוטובוס, ברמזור, בסופרמרקט, במעלית, בעבודה, הם מנהלת החשבונות, המורה של הילדים, מנהל המחלקה בבית החולים, הפרופסור באוניברסיטה, הפסיכולוג בקליניקה, עורך הדין ומנהל הבנק, אנשים רציונלים שעובדים ביום ומתקשרים בלילה. בשלב זה הם עדיין מטפלים ומתקשרים באנרגיות שמימיות על תקן של חובבים, אבל יום אחד הם מקווים לעלות לדרגת מתקשר/ת עם חצר ותלמידים ששמו/ה נלחש מפה לאוזן ומבטיח פרנסה לגמרי לא רעה, עם 400-300 שקלים לכל טיפול.

גם המתקשר עם החצר הוא "אדם מהישוב" שעובדת קיומו בקרבנו מתחילה להתמסד בהדרגה. פעם היה בייגעל-מאכער אחד בחדרה שעשה נסים ונפלאות ואף אחד לא ידע איך, היום יש מאות מתקשרים שמקיימים קורסים, סדנאות, הרצאות וימי עיון. בקליניקות שלהם הם מקבלים אלפי מטופלים והתור רק מתארך. הם מקשיבים למצוקות ושואלים שאלות ואז מנסחים תשובות שהתקבלו בעיניים עצומות בתדר שבינם לבין ההוויה הקוסמית שאיתה הם מתקשרים – מלאכים, מדריכים רוחניים, ישויות אור ואנרגיות שמימיות.

לרוב הם אינם נוגעים, רק לפעמים פותחים קלפים או מתרכזים בקריסטלים או מטוטלת. הם בעיקר מדברים, מעבירים מידע, פותחים דלתות. בפיהם נישאים שלל מושגים מופשטים, הגשמה עצמית, יכולות אנרגטיות, כוחות מגנטיים, ידע קוסמי. לעתים, כדי לענות במדויק לשאלות המטופלים, הם נדרשים לשחזר גלגולים לאחור ונוחתים בפתאומיות במצרים העתיקה או בעיראק של תחילת המאה. המתקשר הוא תחנת יעוץ רבת פנים, רופא, פסיכולוג, יועץ השקעות, עובד סוציאלי, רב וכהן גדול, הכל באדם אחד.

שאלות המפתח שמעסיקות את האנושות מאז ומעולם – האם יש חיים אחרי המוות, האם יש לנשמה חיי נצח, האם יש מלאכים, האם יש השגחה עליונה שמכוונת ומתכננת את מעשינו הארציים – הן שאלות רטוריות בעיני המתקשרים. ברור שיש. להוכחת טיעוניהם הם משמיעים מוסיקה, מראים ספרים ומאמרים וחושפים שיטות רפוי ומדיטציה שנכתבו כולן בהשראת תקשור ו"הורדו" מ"ספריות" המלאכים כמו שמורידים תוכנות מהאינטרנט. "אני מאמין שנפתחה לפני דרך", אומר יפה. "התחלתי גם לטפל באנשים, ואני מתחיל להשפיע. זה עובד בצורה מדהימה".

היקום רוחש וגועש

את הסיבה להתפשטות התופעה מסבירה ליאורה גיל, מתקשרת מאשדוד, במדיניות השמים הפתוחים. בשנת 2000 נכנס כדור הארץ לעידן הדלי ונפתחו ערוצי אנרגיה ותקשורת חדשים, היא אומרת. שפע של תדרים ירד לארץ, לשימושם של כל אחד ואחת שיכולים עתה להתחבר בקלות אם רק ימצאו בתוכם את התדר הנכון. "השמים הם הגבול" הוא מטבע

לשון שחוזר על עצמו בכל מפגש עם מתקשר. כל אחד יכול, הם חוזרים ואומרים, לכל אחד יש אנרגיות, הבעיה היא שהרוב לא מודע להן וחוסם את עצמו.

סופי ברזילי, מתקשרת ממעגן מיכאל, לומדת לתואר שלישי בחינוך באוניברסיטת חיפה ועושה עבודת דוקטורט על "חיפוש משמעות באמצעות תקשור". "זו תופעה מעניינת", היא אומרת ומוסיפה ש"בישראל, בתקופה האחרונה, קורה משהו. בפסטיבל 'סגול' האחרון מצאתי 40 מתקשרים למחקר שלי וכל אחד מהם נתן לי שמות נוספים. היום יש לי רשימה של 100 מתקשרים". חוויית התקשור הראשונה שלה היתה מטלטלת. "חשבתי שירדתי מהפסים. היום אני מגלה שאני לא הפסיכית היחידה. יש המוני אנשים שעוסקים בתחום הזה".

המנחה של ברזילי היא פרופ' עפרה מייזלס, פסיכולוגית המרצה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. "אני מתקשרת עם ישויות ומשחזרת גלגולים", אומרת מייזלס, "ואני לא קוקו. מחקר כזה כמו שסופי תעשה עדיין לא נעשה בשום מקום בעולם".

זה לא מוזר שאוניברסיטה נותנת חסות למחקר כזה?

"אין עם זה שום בעיה, להיפך. חלק ממה שמאפיין את המדע ואת המחקר המדעי ואת האוניברסיטה כמוסד שמחפש אמת, זו הפתיחות. כל תופעה אנושית מעניינת וחשוב לחקור אותה".

אוניברסיטת חיפה התחילה להאמין ברוחות ושדים?

"זה לא אוניברסיטה, אלה אנשים בתוכה. כך גם לגבי אמונות אחרות או דעות פוליטיות. יש אנשים שמאמינים באלוהים ובעולם הבא. יש חוקרים באוניברסיטה שיש להם תפישות עולם ואמונות שונות, חלקן מבוססות על עובדות וחלקן אקסיומות. זה עוד לא פוסל את המחקרים שלהם".

האם אין בעצם חקירת התופעה הכרה בממשותה?

"המטרה של המחקר האקדמי היא לזהות תופעה אנושית, לחקור אותה ולנסות להבינה מכל מיני נקודות מבט, בלי להדביק לה תווית של נכון או לא נכון, בסדר או לא. יש שניים-שלושה מחקרים באקדמיה שבדקו את התופעה והממצאים שלהם מפתיעים כמעט בכל מדד. האנשים שפונים לתקשור או עוסקים בתקשור הם כמו כל השאר או יותר טובים, במובן שיש להם פחות חרדות, הם יותר שלווים, פחות לחוצים. בוודאי לא יותר פסיכוטיים, דפרסיוויים, לא נוטים יותר להתאבדות".

אדיר, איש עסקים בן 46 (השם המלא שמור במערכת), מנהל חברה ארצית גדולה, בוגר החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, נשוי עם שני ילדים, חושש להיחשף כי "זה עשוי להזיק לי. רוב האוכלוסייה עדיין לא בשלה לקבל את זה. אנחנו חברה שמרנית ואצלי בעבודה אנשים יכולים לא להבין נכון את זה שאיש עסקים בענף מדבר עם מלאכים".

עיסוקו בתקשור התחיל ב-1999, בעת ביקור של הדלאי למה בארץ. "שמעתי אותו בסינרמה ומאז ניצת בי ניצוץ קטן. התחלתי לקרוא ספרים ולהתעסק בתחום האנרגטי. עשיתי קורסים אצל מטפלים שונים, היום אני רייקי-מאסטר ומטפל בעצמי". בקורס "אומגה" (ראו בהמשך), שארך חצי שנה והסתיים בשבוע שעבר, הוא פגש את סיגלית שוורצמן והתחיל לתקשר ביחד איתה, בשם הכיתה, עם ישויות עליונות. "היקום רוחש וגועש יצורים", הוא אומר. "אני וסיגלית עשינו את רוב עבודת התקשור, תיקשרנו ישויות שקוראים להן 'הקבוצה', תשעה מלאכים, והתחלנו להעביר את המסרים שלהן. אחר כך גם האחרים התחילו לקבל סימנים והודעות".

הדברים שאתה מספר לא נשמעים לך סהרוריים?

"בכלל לא. כדור הארץ עובר שינויי רטט ורוב האוכלוסייה לא מודעת לזה. בקרוב כדור הארץ יסיים עידן בחייו ויכנס לאזור בחלל שנקרא חגורת הפוטונים, זה יגרום לשינויי רטט גדולים. אלה המסרים שקיבלנו בתקשור בחודשים האחרונים".

אשת ה"אומגה"

שוורצמן, בת 24 מקיבוץ עין כרמל, נהגה לשוחח עם מתים בילדותה. "כל פעם אחרי לוויה, היה לי ביקור בלילה. זה התחיל מאז שאני זוכרת את עצמי. לא בחלום, בזמן ערות. הייתי שומעת קולות בבית, כל מיני דברים היו זזים ואז הייתי יודעת שזה מגיע. המתים שרק עכשיו נקברו היו מדברים אלי. בהתחלה לא נבהלתי, חשבתי שזה קורה אצל כולם. אחרי שהבנתי את מושג המוות ואת פחד המוות וסיפרתי למבוגרים, הם אמרו לי שזה לא יכול להיות ועשו מזה משהו מפחיד ומרתיע שצריך להתרחק ממנו".

תגובות המבוגרים והחינוך החילוני והרציונלי שבו גדלה, היא סבורה, חסמו את יכולתה לתקשר עם העולם הבא, יכולת שפרצה מחדש לפני שלוש שנים, ביום מותה של אמה. "כמה שעות לפני שהיא נפטרה, הייתי בחדר שלי בתל אביב ופתאום כל החדר הואר וכל הגוף שלי גלים וצמרמורות וכוח גבוה התחיל לדבר אלי. בפעם ראשונה בחיים שלי פניתי אליו ושאלתי אותו מה פשר החיים, מה באנו ללמוד בעולם הזה ופתאום הרגשתי רטטים וזרמים בכל הגוף ואז שמעתי קול אומר: 'נשלח לך מלאכים וישויות כדי לגלות את האמת'. אחרי כמה שעות אמא שלי נפטרה. באותו לילה הרגשתי שהגיע הזמן להתחיל את התהליך הרוחני שלי". היום היא מתקשרת עם מלאכים, בעניינים שונים. כולם במשפחתה ובקיבוץ יודעים מה היא עושה בלילות ומקבלים זאת, מה גם שהיא עובדת מהבוקר עד הערב. "אבא שלי הוא מזכיר הפנים של הקיבוץ ולא פעם מתייעץ איתי", היא אומרת. דגם ניהולי כזה עוד לא נוסה בתק"ם.

אוריאלה שדה זהר, בת 41 מקרית אונו, התחילה לראות הילות בגיל 15. היא נולדה בתל אביב כמוריאלה רוזנטל, למדה בעירוני ה', למדה לבי-אי כללי באוניברסיטת ת"א ועיתונות ותקשורת בבר-אילן ועבדה כעוזרת מחקר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א. שאיפתה לעבוד בפרסום ויחסי ציבור התגשמה בתחילת שנות ה-90, אחרי שהצליחה להנדס את המבדקים בחברת ההשמה אליהם נשלחה. "העליתי את התדר שלי כך שכשהגעתי למבחן כבר הייתי בתדר חכם ובמצב השראה", היא אומרת. המאמץ השתלם, והיא זכתה בתפקיד הנחשק של מנהלת פרסום ויחסי ציבור בחברת אפריקה ישראל. כעבור כמה שנים היא עברה לתפקיד מנהלת שיווק בחברה למוצרי עור "גבעוני", פיתחה שם את התחום המוסדי, אבל הלקוחות לא באו. "הבוס שלי אמר: 'תעשי משהו'", היא נזכרת.

אמר ועשתה. "הלכתי לחדר השני ועשיתי מגנוט. התכווננתי בראש. ראיתי בעיני רוחי את המשהו הזה שרציתי שיקרה ואחרי חמש דקות הטלפון התחיל לצלצל ולא הפסיק במשך ימים. ההזמנות זרמו מכל עבר. כשזה קרה היתה לי עוד נסיעת עסקים להונג קונג, אבל כשחזרתי החלטתי שאני מתפטרת".

מאז עברה לעסוק ברוחני בלבד. היא התגרשה, שינתה את שמה לאוריאלה והוסיפה לזהר (שמה מנישואיה) את השדה. היא מטפלת ומלמדת את שיטת "אומגה", "התמרה אישית וחניכת מטופלים", שיטה שהיא עצמה "הורידה" בתקשור בשנת 2000 בנוכחות כ-70 איש שהתכנסו בביתה אז, במוצא עילית. "עצמתי עיניים, רוממתי את התדר שלי, פתחתי את הערוצים לממדים הגבוהים ואיפשרתי חיבור להדרכה, למהות אנרגטית שמגיעה מהבורא הראשוני. ואז קרה דבר מדהים. הקול שלי השתנה, התחלתי להתנדנד קלות, הרגשתי עקצוץ בקצה הלשון ותחושה שמלים מסוימות רוצות לצאת. ראיתי הכל כמו סרט. ואז ירדה חניכה ראשונה, מדיטציה מאוד עוצמתית, חיבור חזק לאנרגיה מגנטית".

איך ידעת שזה קורה?

"ירד מבנה מסוים שרוב המשתתפים בכנס התחברו אליו. היינו המומים. היה מסר מילולי שעבר דרכי. כמה חודשים אחרי זה ירדה חניכה נוספת. ב-2001 כינסתי את כל הבוגרים, מכל הקורסים שלי, נכנסתי לתקשור והתבשרתי שזה מפגש ראשון מתוך מספר מפגשים שבמהלכם יירד ידע חדש של אנרגיה מגנטית. זה התפתח לתורה שלמה שאני מלמדת בשם 'אומגה'".

מה את רואה שם?

"זה כאילו שיש יער עם שבילים רבים ומתפצלים ובכל רגע יש צומת שבו צריך להחליט לאן הולכים, ותארי לעצמך שאני לוקחת אותך למסוק ומראה לך את חלקת היער הזאת מלמעלה. ואז את רואה לאן כל שביל מתחבר. זה מה שאני עושה. מלמדת אנשים לעשות את זה בכוחות עצמם, נותנת להם כלים לברוא את המציאות שבה הם רוצים".

קורס "אומגה" נמשך 22 מפגשים בני שלוש-ארבע שעות ועולה 3,500 שקלים. עכשיו אפשר לקבל את הקורס כולו על 12 דיסקים (29 מדיטציות) ללימוד עצמי, תמורת 600 שקלים. רן אושר, בן זוגה של שדה זהר, הוא אישיות רוחנית בפני עצמו ומעביר סדנאות לחיזוק חוויית האושר. בעבר היה פקיד בנק. היום משול בעיניו העולם לא לבורסה אלא לחדר כושר שבו אנו מאמנים שרירים מסוימים ומזניחים את האחרים. עד שלא נאמן את כל השרירים, ונוריד סוף סוף את הכרס, נחזור כמו סיזיפוס לחדר הכושר הזה שוב ושוב. כך לטענתו חוזרות בכל גלגול הנשמות לאדמה ולומדת את השיעורים הרוחניים שלהן.

עודדה פאפו, בת 57 מפתח תקוה, עובדת כמנהלת חשבונות עצמאית מ-1984. היא למדה אצל שדה זהר. "הייתי בקבוצה הראשונה כשעוד ירד החומר", היא זוכרת.

איך ההרגשה כשיורד החומר?

"יש תחושה של התרגשות גדולה. כולנו עולים תדר, יוצרים את המצב שמאפשר להוריד את החומר ואוריאלה מורידה אותו".

אולי נדמה לך שמשהו יורד?

"אם אני לוקחת את זה לטיפול ושומעת מיד על תוצאות – יוצא לי לעבוד עם צעירים רבים בזמן האחרון, ואני רואה מה קורה להם אחרי חודש-חודשיים – אז אני לא יכולה להגיד שנדמה לי".

גם לרופאים ולפסיכולוגים

ד"ר אדוארד רם, בן 46 מעכו, מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים הסקוטי בנצרת, עבד עד לא מזמן בבי"ח השרון ולימד באוניברסיטת ת"א. "אני מצד אחד מאמין בסכינים ומצד שני בדברים שמעל ומעבר", הוא אומר. המעל-ומעבר שלו היא האמונה בגלגול נשמות. הוא הגיע לזה כשהבין שלרפואה אין שליטה על מי יחיה ומי ימות. "התחלתי לשאול למה אחד עובר התקף לב בגיל 35 ואחר בגיל 80, ולמה אחד מת כפי שמת ואחר מת בצורה אחרת, ואז הבנתי שגם לרפואה הכי משוכללת יש גבולות". הוא עבר קורס "אומגה" והתחיל לטפל באנשים. וזה עבד, הוא אומר, "לא יודע אם בכוח השכנוע שלי או מכוח משהו אחר, כי בקורס לא שמעתי ולא ראיתי שום דבר".

ועכשיו אתה יודע למה מישהו בן 35 מקבל התקף לב?

"לא. אבל אני מבין שבן אדם חייב להתנסות בחיים, ללמד שיעורים, ואני מאמין שכשהוא מת סימן שהוא סיים את תפקידו על האדמה ועבר לתפקיד אחר".

גם קודם האמנת בגלגול נשמות?

"קודם צחקתי על זה. היום חלק גדול מהרופאים מתחיל להבין שיש דברים מעבר למה שאנחנו יודעים ורואים ביום יום".

לא רק חלק מהרופאים, גם רבים מהפסיכולוגים נערכים בהתאם. אנשים רבים שואלים את עצמם למה לנבור שנים בנפתולי הנפש אם אפשר לגמור עניין בשבע פגישות תקשור ובתוך חודש לפתור את כל בעיות הנשמה בגלגול הזה ובעוד כמה גלגולים קודמים, כבונוס. לא מעט פסיכולוגים ועובדים סוציאלים נהפכו למתקשרים בשנים האחרונות, ומשלבים בטיפול הקונוונציונלי תקשור וגלגול נשמות.

ד"ר אראל שליט, פסיכואנליטיקן יונגיאני, מודע לירידת יוקרתה של הפסיכולוגיה כפי שעוצבה על ידי פרויד בסוף המאה ה-19. "כבר מזמן מדברים על זה שהמקצוע שלנו יגמור בקרוב את תפקידו. לא פלא שבעולם של אי ודאות, בעולם שבני אדם כל הזמן ממזערים או הורסים, אנשים מחפשים קשר עם כוחות שיכולים לתת להם תחושות של ודאות".

למתקשרים אין הכשרה טיפולית כמו שיש לפסיכולוגים, האם זה אומר שהם עלולים להזיק?

"בכל מקצוע יש אנשים טובים יותר וטובים פחות. במפגש של הפסיכואנליטיקן עם הנפש הוא נשאר צמוד לרובד של האדם עצמו, לרגש (פאתוס) שמבטא את האדם. בגישות האלטרנטיוויות הכל מתרחש מרחוק, בטלפאתוס, על ידי ישויות רחוקות כביכול, ובזה יש הסרת אחריות ונטילת חופש לגעת בדברים שהם אינם מבינים בהם ויכולים לגרום נזק".

עמותת "ע.ט.ר.ה", עמותה לטיפול טראנספרסונלי ורגרסיה התפתחותית (גלגול נשמות), מונה 54 חברים, רובם הגדול פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים. העמותה בישראל פועלת ברוח A-P-R-T הבינלאומית (Association of past – life research and therapies) המאגדת בתוכה מאות מטפלים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, מטפלים באמנויות וברפואה אלטרנטיווית. חלק מהם עובדים לפי שיטתו של ד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג בכיר בבית חולים במרכז הארץ, שכתב שני ספרים והשלישי בדרך.

בוטו, בן 46 שנולד בנצרת וגר בפתח תקוה, מסביר את התיאוריה שלו באמצעות תורת הקוואנטים. "תיאוריה מהפכנית שאומרת שהזיכרון לא נמצא במוח אלא בשדה מגנטי שהמיסטיקנים קראו לו נשמה והוא ניתן למדידה בכלים מדעיים", הוא מסביר. "היפאנים חוקרים את זה לעומק".

הוא מסביר את התיאוריה בספרו "רפואה והחוש השביעי". בנושא בכללו הוא התחיל להתעניין כבר כשלמד רפואה. "נשמע לי די אבסורד שאנחנו נולדים ומתחילים כל פעם מאפס, ולא נשאר כלום עם מותנו".

מהו אם כן החוש השביעי?

"תקשור זה החוש השישי, בין המתקשר לישויות רוחניות. בחוש השביעי אין צורך במתווך ולא ברוח. אני מתקשר ישירות לאנרגיה של האדם שיושב מולי. בכל גרגיר אנרגיה שלו נמצאת כל האינפורמציה עליו ואני מעביר אותה למוח שלי ואז אני יכול לדעת עליו הכל, בכל גיל, כולל בגלגול אחר".

בעקבות זאת הוא פיתח שיטת טיפול שמצביעה על הקשר בין הנפש לגוף ואומרת שלכל משבר נפשי יש כתובת בגוף. "מהמחלה אני יכול לדעת מה המשבר הנפשי שהאדם עבר".

זה שנתפס לי הגב זה לא מהמזוודה שהרמתי?

"לא, כי יש אנשים שמרימים משקולות של 100 ק"ג ולא קרה להם כלום ולך נתפס הגב ממזוודה ששוקלת 10 ק"ג. ברור שזה לא קרה לך בגלל המשקל אלא בגלל חסימות בנפש. כדי לפתור את זה פיתחתי שיטה טיפולית בשם שטיפה אנרגטית. אני מחדש זרימה אנרגטית מהידיים שלי לראשו של המטופל עד שהגוף שלו מתחיל לרעוד והוא נזכר בחוויות משבריות מהעבר שגרמו לו לחסימות אנרגטית, ואז הוא מבין למה יש לו כיב קיבה, מיגרנות או כל דבר אחר. המטרה לא להעלים את המחלה אלא להבין את המקור שלה ואז לא צריך אותה כי מחלה זה צורך".

אז זה אתה במקום פסיכולוג?

"אם אני אגיד לך שיותר מפסיכולוג, זה יישמע שחצני. אבל אף פסיכולוג לא יגיע לזה שאדם עבר משבר כשהיה בן חודש או ברחם של אמא שלו או בגלגולים קודמים".

מה מקור האנרגיה שלך?

"אני מעין תעלה שדרכה האנרגיה עוברת. אני מחובר לשדה הקוואנטי. זה לא חיבור לרוח או לאיזה ישות רוחנית שנותנת לי את הכוח, אני לא צריך את זה. אני פותח חסימות אנרגטיות כמו שאני מומחה לצנתורים, פותח חסימות בלב. אין סתירה בין השניים, בכלל לא".

ד"ר בריג'יט קשטן, פסיכולוגית קלינית בת 51 שהיתה פסיכולוגית ראשית במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, מלמדת היום ב"מדי קולג'" ומטפלת ברגרסיה התפתחותית ופסיכולוגיה טראנספרסונלית, שהוא זרם בפסיכולוגיה שנוסד בשנות ה-60 וה-70 בארה"ב על ידי פסיכולוגים הומניסטים, במטרה להביא את האדם לבריאות נפשית אופטימלית לפי הפוטנציאל ושלבי ההתפתחות שלו, לעומת פרויד שאמר שתפקיד הפסיכואנליזה הוא להביא את האדם מאומללות נוירוטית לסבל אנושי רגיל. יונג הוא האבא הרוחני של הפסיכולוגיה הטראנספרסונלית.

קשטן, ילידת צרפת, מסתייגת משימוש היתר במושג ניו-אייג' ("זה גם עב"מים וקריסטלים ולכן אני מסתייגת מזה"), וגם על מתקשרים היא לא סומכת יותר מדי. "יש ביניהם אנשים טובים ובעלי ידע וכוחות וענווה, ויש כאלה שמשתמשים בכוחות האלה לא בצורה הכי טהורה ונקייה והאגו הורס אותם. הם עלולים לנצל מצוקות אנושיות ולעשות נזק. המטרה שלנו זה לשאוף להתפתחות אנושית ורוחנית אמיתית, אז ללכת למתקשר כדי לקבל כל מיני תשובות זה לא זה. לפעמים, כמו רדאר, הם קולטים את הרצונות והפחדים של האדם היושב מולם ועושים עם זה כל מיני דברים".

גם מהמושג גלגול נשמות היא מסתייגת. "זה מושג עממי", היא אומרת ומעדיפה את הביטוי האקדמי, רגרסיה התפתחותית, שעושה בדיוק אותו הדבר: מחזירה לילדות, ללידה, לטרום לידה ולבסוף, אם יש בכך צורך, לגלגולים קודמים.

כדי לשחזר גלגולים את צריכה להאמין שזה קיים.

"השתכנעתי שזו התיאוריה הכי הגיונית שמסבירה למה יש אי צדק וסבל בעולם, למה ילדים קטנים מתים. הסיבה נמצאת בחיים הקודמים. עכשיו יצאה ממני מישהי שרצתה לדעת למה היא מרגישה בודדה, למה אמא שלה התייחסה אליה באכזריות. עשיתי לה תהליך ברגרסיה והיא חשפה שם טראומות עם האמא וחזרה לתסריט של חיים קודמים בדמיון שלה. בהדרכתי, אני עוזרת לאדם לתקשר את עצמו, להתחבר למאגר הידע שיש לו, כמו לדיסק הקשיח שלו. האשה הזאת היתה במצרים העתיקה נסיכה רודנית שהתאכזרה לנתינים ולמשרתים שלה ובין המשרתים היא ראתה את אמא שלה".

קשטן מתחילה כל טיפול בשיחה ממנה היא שואבת מהמטופל אינפורמציה. אחר כך, בהרפיה, היא עוזרת לו להתחבר למאגר המידע שלו. "ואז אני מקבלת ממנו את התמונות שהוא רואה, אומרת לו ללכת עם זה ולא להטריד את עצמו אם זה דמיון או לא, ולהעלות בצורה אסוציאטיווית כל מה שעולה בראשו. אנשים סקפטים יכולים להמשיך לחשוב שזה סתם דמיון, רוב האנשים שיוצאים מזה משוכנעים שאכן מדובר בחיים קודמים".

היא מאמינה שבחייה הקודמים היתה כוהנת-מרפאה באמצעות מוסיקה. בחייה הנוכחיים היא הוציאה לאור תקליטור "התעלות", שבו 14 קטעי מוסיקה. שבעה מהם נכתבו בתקשור. אריון, אחד ממלאכי המוסיקה בכבודו ובעצמו, הכתיב לה את התווים.

לא מדובר ביישות חיצונית

האווירה בביתה של ליאורה גיל באשדוד ארצית. שני ילדים מתבגרים, חבריהם נכנסים ויוצאים, שיעורים, מוסיקה, טלוויזיה. גם בחדר עבודתה הקטן של גיל אין צורך לשמור על דממת תקשור. גיל מדלגת בטבעיות בין העולמות: יוצאת לרגע מהמאה ה-19, נותנת כסף לילדה שהולכת לקניון וחוזרת שתי מאות כעבור רגע.

גיל, הקוראת לעצמה "מורה רוחנית", נולדה וגדלה בקיבוץ שפיים וזוכרת את עצמה מחוברת לעולמות עליונים מאז ומתמיד. לאורך השנים היא תירגמה סרטי קולנוע ועבדה בהפקה וחיה מספר שנים בקנדה. מאז אמצע שנות ה-80 היא עוסקת אך ורק בתחומים רוחניים: מלמדת ומטפלת באנרגיות, סגולות של קריסטלים, קריאה בקלפים, טיהור מרחב ותקשור. עם המושג "תקשור" יש לה ויכוח. "מרבית האנשים שאומרים 'תקשור' מתכוונים לדו שיח עם חלקי הנפש שלהם, אבל חושבים שמדובר ביישות חיצונית כי לא מאמינים שחלקי הנפש שלהם יכולים להיות כל כך מוארים. ברוב המקרים תקשורת לא נעשית עם עולם עליון, לא מלאך או ישות שאין לה גוף, אלא עם החלק המואר של האדם שיושב מולו. אפשר לדעת שהתקשור הוא עם חלקים בעצמך מפני שהתוכן הנאמר הוא מאוד ארצי. למשל, כשמישהו ירצה לדעת אם הקשר הזוגי שלו יחזיק מעמד, יגידו לו את מה שהוא מעוניין לשמוע, כי המתקשר יכול לקלוט מה שהאדם שבא אליו רוצה. בחלק מהמקרים, כשהמתקשרים אכן נמצאים בקשר עם עולמות עליונים, הם קוראים להם בשמות, כמו 'המלאך גבריאל', זה רק דימוי חזותי. קל לנו יותר לחשוב שהחלקים המוארים נמצאים מעלינו".

ואיך מתקשרים מגיעים לחלקים הללו שבתוכנו?

"למתקשר יש יכולת להתחבר לחלקים המוארים הללו. לפעמים תקשור זו פשוט טלפתיה. החלק הרוחני במוחו של המתקשר יכול להשיק למוחו של זה שיושב מולו. כך זה עובד אצלי. זה בא מאיזשהו רובד שאני לא יודעת לקרוא בשמו. זה יוצא ישר מהפה שלי, לא עובר בכלל בראש, אני פותחת את הפה והמלים יוצאות משם. אין לי מושג מאיזה מדף אני שולפת את זה".

בהתחלה חשבתי שהייתי צועניה. גיל התרכזה בקלפים שעירבבתי, פתחה אותם ונעצרה על אחד מהם. אחר כך עצמה עיניים והשמיעה מונולוג בלי פסיקים או נקודות. "אני רואה ילדה קטנה, בת תשע בערך, לבושה בלויי סחבות, מלוכלכת ורעבה, שנראית כמו בת של צוענים והיא סוחבת-גוררת אחריה ילדה קטנה, בת ארבע, בלונדינית ומלוכלכת כמוה". זו הייתי אני, הצועניה בת התשע. באירופה, כנראה באנגליה של המאה ה-19, כי גיל ראתה סביבי פיח וערפילים.

בערך באותה תקופה מתתי. גלגול קצר. לפי גיל הייתי בת אצילים קטנה שהוריה, שנרדפו מסיבה לא ברורה, החביאו אצל משפחה שהיתה אמורה לשמור עלי מכל משמר וגם לקבל פרס נאה בתמורה. כנראה שאחת המשרתות בטירה חמדה את הפרס וגנבה אותי מהמשפחה השומרת והעבירה אותי לעיר אחרת, שם נמסרתי למשמרת אצל אשה גסת רוח עם ידיים של כובסת. אולי היא היתה צועניה כי התגלגלתי איתה ממקום למקום. גם היא שמרה עלי כי רצתה לקטוף את הפרס, אבל אני לא זכרתי שאני בת אצילים ולא מיהם הורי. ידעתי רק שאני צריכה לברוח מהמקום המפויח שבו החזיקו אותי.

יום אחד הצלחתי לברוח מלהקת הצוענים. עזר לי בכך ילד שכנראה היה חבר שלי. הסתתרנו במערה ביער רחוק ושם הראה לי הילד נייר קלף ועליו מעין צוואה שגנב מהכובסת. הילד לא ידע לקרוא ואני קראתי שם את שמות בני משפחתי. זאת היתה התעודה שהפכה אותי ליורשת עשירה, אלא שבאותה עת לא היה לי מושג שבי מדובר. גם הילד לא ידע אבל משך ממני את הניירות, והראה לי גם טבעת חותם שהיתה שייכת למשפחתי האצילה. בינתיים כל הצוענים רדפו אחרינו ובסופו של המרדף כנראה תפסו אותנו ומזה כבר לא יצאתי בחיים. גיל הסבירה לי את הלקח לחיים האלה. אני עוד מחכה שיחזירו לי את הטירה וכל האדמות שמסביבה. *