חוקרי ביוטכנולוגיה מאוניברסיטת דלהי בהודו מסבירים כיצד ניתן להשתמש בפסולת שמקורה בעיבוד וניקוי של בצל ושום כחומר חלופי אפשרי להרחקת רכיבים רעילים מחומרים מזוהמים, כולל שפכים תעשייתיים
ניתן להשתמש בפסולת של בצל ושום, שמקורה בתעשיית המזון, לשם הרחקת מתכות כבדות רעילות, לרבות ארסן, קדמיום, ברזל, עופרת, כספית ובדיל, מתוך חומרים מזוהמים. זאת, על פי מאמר שפורסם בכתב העת המדעי International Journal of Environment and Pollution.
חוקרי ביוטכנולוגיה מאוניברסיטת דלהי בהודו מסבירים כיצד ניתן להשתמש בפסולת שמקורה בעיבוד וניקוי של בצל ושום כחומר חלופי אפשרי להרחקת רכיבים רעילים מחומרים מזוהמים, כולל שפכים תעשייתיים. החוקרים בחנו את ההשפעות של רמת החומציות, זמן הטיפול, הטמפרטורה והריכוז של חומרים שונים, וזאת על מנת להשיג את התנאים המיטביים לסינון ביולוגי של מתכות כבדות עבור תהליכי ניקוי בקנה מידה תעשייתי.
החוקרים מצאו כי בטמפרטורה של 50 צלזיוס היעילות של תהליך הניקוי תלויה במידה רבה ברמת החומציות ובזמן הנדרש לשם הגעה לשיווי משקל (בדר"כ חצי שעה). הם מצאו כי רמת חומציות של 5 היא המיטבית. הם הראו כי כושר המיצוי הגבוה ביותר (יעילות של 70%) היה עבור עופרת, אחת מהמתכות הבעייתיות ביותר בתחום של זיהום סביבתי. את המתכת הלכודה ניתן לשחרר לתוך כלי איסוף באמצעות חומצה חזקה ולהשתמש שוב בתערובת המקורית.
צוות המחקר ערך ניסויים בביומסה של בצל וזאת על מנת להדגים את ההרחקה היעילה של מתכות כבדות הן משפכים תעשייתיים מדומים והן משפכים מעשיים. "נראה כי השיטה מתאימה וישימה מבחינה תעשייתית", אומר החוקר הראשי. "השיטה החדשנית שלנו עשויה לספק טכנולוגיה חסכונית, ידידותית לסביבה וכזו הדורשת תחזוקה מעטה, עבור תעשיות קטנות ובינוניות במדינות מתפתחות", מוסיף ואומר החוקר.
הידיעה על המחקר
11 תגובות
SAFKAN סנופקין צודק בערך. זה בכלל לא קשור לחומציות כמו שכתוב.
בתוך בצל ושום יש מולקולות המכילות גופרית שנקראות "תיאולים".
זו גם המולקולה שגורמת לריח החריף שלהם (למעשה קצה המולקולה שמכיל גופרית אחראי להכל)
השם השני של המולקולה, כבר 200 שנים, מאז שגילו אותם הוא "mercaptan"
השם הזה בא מלטינית "mercurium captans" או בעברית "תופס כספית"
והוא נקרא כך הוא נתפס לכל מיני מתכות בצורה חזקה מאוד.
לא המצאה חדשה, אולי רק אפליקציה מעניינת
למעשה זאת אחת המולקולות היותר נחקרות בתחום של ציפויים נאנומטרים על מתכות
just put the onions in the fridge..DAHH
אצלנו בארץ גילו את זה מזמן וכולם מנקים את החלודה מהמנגלים עם בצל
צב מעבדה.
ההערה שלי על הוצאת פטנט על מניעת דימוע בזמן חיתוך בצל היתה סתם בדיחה.
התגלית שלי היא סוג של עצות סבתא, יעילה אמנם, אבל לא ניתן להגן עליה באמצעות פטנט מאחר ומדובר בשימוש באביזרים וחומרים זמינים בכל בית. אולי, בהזדמנות אסביר איך מבצעים את שיטתי למניעת דימוע . אם אעשה זאת אעשה זאת חינם לטובת הממושקפים שכל העצות שניתנו להם עד כה לא הועילו.
יש הרבה שאלות שצריך לענות עליהן לפני שרצים לרשום פטנט, אחת מהן היא האם תוכל לאכוף אותו. כלומר אם זה משהו פשוט שכל דכפין יכול לעשות בבית לא תוכל לעשות ממנו כסף.
סנופקין
אתה צודק, אבל מה שהובא כאן היה רק תירגום של התמצית (ABSTARCT) המובאת לפני המאמר המפורט. התמצית הזו כתובה בלינק שכתוב בתחתית התירגום המובא כאן.
הדבר היחיד אותו אני יכול לנחש (ניחוש פרוע למדי ) הוא העובדה (שמוכרת לי) שחיתוך בצל יוצר בין השאר חומצה גופריתנית, אם זכרוני לא מטעה אותי, חיתוך בצל יוצר גם חומרים נוספים שכוללים גפרית בקשרים כימיים רופפים (בחומצה הגופריתית עצמה הגפרית נמצאת בקשר כימי רופף, מקווה שאני לא עושה צחוק ממקצוע הכימיה שלמדתי לפני מליון שנים.).
תכונה מעניינת של גפרית היא התכונה הבאה: גופרית שנמצאת בקשר כימי רופף עם חומרים אחרים נוטה ליצור מלחים לא מסיסים עם עופרת (אולי גם יוצרת מלחים לא מסיסים עם שאר המתכות שהוזכרו כאן). מלח לא מסיס קל יחסית לסלק כי הוא יוצר משקעים שניתן לסלקם. הכל כאמור ניחוש פרוע שלי.
ועכשיו לתגלית *החשובה באמת* שגיליתי לפני כשבועיים: איך לחתוך בצל (באופן ידני) בלי לדמוע כאשר אתה (בנוסף כל הצרות) מרכיב משקפי ראיה והעיניים שלך רגישות לגירוי. כל הפטנטים מעצות סבתא לא עוזרות לי למניעת הדימוע במקרה דנן. שברתי את הראש מספר שנים עד שפתרתי את הבעיה לפני שבועיים.
מה זה קשור לבעיה הרשומה כאן ? זה קשור, מכיוון שתוך כדי התעמקות בסוגיית חיתוך בצל ללא דימוע למדתי שחיתוך בצל יוצר חומצה גופריתנית בסביבה מימית. (סביבה מימית כזו יש בריריות של העין ושל האף). החומצה הגופריתנית הזו מופצת ברסיסים שנוצרים בזמן חיתוך הבצל. כאשר החומצה הגופריתנית הזו פוגעת בגלגל העין (ובמיוחד באיריס) נוצרת צריבה שגורמת לדימוע (יתכן שגם חדירת החומצה הגופריתנית לרירית האף גורמת צריבה שם, אבל זה פחות צורב מהצריבה בעין).
נותרה השאלה: האם עלי להוציא פטנט על מניעת דימוע בחיתוך בצל על סמך התגלית שלי ?
ציפיתי לקצת יותר פרטים. אילו חלקים של הבצל והשום, איך בדיוק המנגנון פועל. מה זה פה ווינט?… 🙂
הדבר הראשון שחשבתי עליו עם קריאת הכתבה – האם הבצל או השום עושים את אותה פעולה בתוך הגוף שלנו (ואז בעצם יוצא שהסבתא שלי בהחלט צדקה), של ספיחת מתכות כבדות וסילוק שלהן החוצה מהגוף
אבל תכלס כמה פעמים יוצא שנשרף הטפלון ועדיין עסקים כרגיל? 🙂
עמית, אין קשר בין ספיגת מתכות לטפלון מאחר וטפלון הוא ציפוי פלסטיק. לפי הוראות היצרן אם לא תחמם את הטפלון יותר מדי לא אמורה להיות בעיה.
הדבר הראשון שהטריד אותי מיד לכשראיתי את הכתבה היא ספיגה אפשרית של ציפוי הטפלון ע"י בצל ושום. יש חשש כזה ?