על תזונה ובגידה

מאמר זה מקשר בין נטייתנו לאכול מאכלים לא מזינים לקנאה שמגלים הזכרים לבת זוגם. נוכח קיום אמצעי מניעה, יש להעניק לגיטמציה לבגידת האישה, לפחות במידה בה מוענקת לגיטימציה לבגידת הגבר.

שתי התמונות לקוחות מציור מערות של ציד, מערה בדרום אפריקה, אתר Kamberg Park, Drakensberg

אורח החיים המודרני הביא עמו עלינו תופעות שונות הקשורות בתזונה לקויה ובלתי מאוזנת. רבים אוהבים מאכלים עשירים בסוכר ובשומן – עוגות קרם, גלידת שמנת, ממתקים למיניהם, אוכל הג'נק לסוגיו – צ'יפס נוטפי שמן, המבורגרים ומי לא אוהב סטייק עסיסי ושמן.

אנו מגזימים גם בתיבול ובהמלחה – המאכלים אינם טעימים דיים ללא מלח, למרות שידוע שהגוף מקבל את כל צרכיו במלח בתזונה הרגילה ותוספת מלח עלולה במקרים מסוימים להזיק.

מאידך, אנו לא ממש חושקים במזונות עשירי סיבים – פירות (אלא אם הם מתוקים), ירקות, קטניות, דגנים וכו'. ידוע שסובין למשל זה בריא מאוד, אך תראו לי מישהו שרואה בסובין מאכל תאווה.

עודף שומנים סוכרים ומלחים ומחסור בסיבים, הם הבסיס למרבית תחלואי האדם – השמנה, מחלות לב וכלי הדם, בעיות בחילוף חומרים, סוגים מסוימים של סרטן ועוד.

נשאלת השאלה מדוע אנו משתוקקים למה שמזיק לנו ונמנעים ממה שמועיל לנו. ניתן היה לחשוב שאנו נעדיף אינטואיטיבית את המועיל ונימנע מהמזיק – כמו כל שאר בעלי החיים.

מסתבר שדחפי האכילה שלנו דווקא הגיוניים. ההתיישבות, החקלאות וגידול בעלי חיים החלו לפני כעשרת אלפים שנה, אך עשרות ומאות אלפי שנים קודם (ואפילו מיליוני שנים – אם נביא בחשבון את אבותינו, זני האדם שקדמו לנו), היינו ציידים לקטנים. קבוצת בני אדם הייתה נודדת ממקום למקום ומתפרנסת מליקוט פירות וצמחי מאכל ומצייד. כאן המקום להדגיש שהצייד היה גורם שולי בכלכלת המין האנושי כי הוא היה נדיר וההצלחה בו הייתה נדירה עוד יותר.
מזון מן הצומח היה מצוי בשפע; בשר לא כל כך. זמינות סוכרים כמקור לאנרגיה לא הייתה גבוהה ביותר והשומנים עוד פחות. גם המלח לא הושג בקלות.

לא פלא אם כך שהאדם פיתח נטייה לחשוק בסוכרים, שומן ומלח, בעוד סיבים מן הצומח נמצאו לו בשפע. נטיות אלה מוצאות את ביטויים היום בגנים שלנו, אך מה שהיה טוב לסוגי האדם במשך מיליוני שנים, היום הוא רע לנו. טכנולוגיות עיבוד המזון שלנו מספקות לנו סוכרים, שומנים ומלחים בשפע ובמחיר זול. עקב כך ועקב הנטייה הקדמונית שלנו לחשוק בהם, אנו מרבים לצרוך אותם והדבר הוא בעוכרינו.

אנו צריכים להתגבר על הנטיות הטבועות בנו וכך נשמור על בריאותנו. הנסיבות השתנו, לכן נטיות אלה שעזרו לנו בעבר מפריעות לנו היום.

יש עוד נושא שבו השתנו התנאים ואולי גם לגביו ניתן לומר שאנו יכולים לנסות להתגבר על הנטיות הטבועות בנו. הכוונה לקנאת גבר לבת זוגו. רוב התרבויות מתייחסות בסלחנות לגבר הבוגד באשתו ורואות בחומרה רבה יותר את בגידת האישה. לעובדה זו יש שני הסברים. ההסבר האנתרופולוגי מדבר על שמירת התא המשפחתי – זכר הבטוח בילדיו יחזור תמיד למשפחתו וידאג לצאצאיו. ההסבר הגנטי לא שונה בהרבה – זכר שבת זוגו הצמיחה לו קרניים ומטפל בצאצאים לא לו – תפוצת הגנים שלו תקטן. לעומתו זכר השומר בקנאות על בת זוגו, מטפל בצאצאיו שלו – תפוצת הגנים שלו תגדל. לכן הגנים לתכונת הקנאה של הזכר, שולטים באוכלוסייה.

היום, בעידן אמצעי המניעה, כמו שבגידת הגבר לא מכניסה למשפחתו צאצאים שאינם של שתי ההורים, כך גם בגידת האישה. כמו שהיום אנו אוכלים מזון לא בריא בגלל נטיות גנטיות שאינן מתאימות לתנאים בעולמנו המודרני, כך גם החומרה הרבה בה הזכרים רואים את בגידת הנקבה, היא בגלל נטיות גנטיות שאינן מתאימות לעולמנו המודרני שבו יש אמצעי מניעה.

בהקשר לכך כדאי לציין שבמחקרים גנטיים שונים שנערכו בארצות המערב, מחקרים בהם נלקחו דגימות דם מתינוקות שזה אך נולדו ומהוריהם, לצורך חקירת מחלות גנטיות שונות, נדהמו החוקרים לגלות, באחוזים גבוהים למדי שהתינוקות אינם של אבותיהם. השיעורים נעו, בארצות שונות, באוכלוסיות שונות ובתקופות שונות בין 5 ל- 30 אחוזים. החוקרים שמרו זאת בסוד אך הדבר פורסם מאוחר יותר. שיעורי הבגידה בפועל עוד גבוהים יותר, כיוון שבמחקרים, לפחות הראשונים שבהם, לא נבדקה תאימות גנטית מלאה, אלא רק פרמטר גנטי מסוים שייתכן שהוא תואם במקרה לזה של הבעל החוקי וחוץ מזה, רוב המגעים המיניים לא מסתיימים בהריון ולידה, אפילו אם לא משתמשים באמצעי מניעה.

מעניין עוד לציין שהדת היהודית שרואה בחומרה רבה את בגידת האישה בבעלה, לא מכריזה על בן אישה כזו כממזר, אם היא ממשיכה לחיות עם בעלה. כידוע בן הנולד לאישה נשואה שלא מבעלה נחשב כממזר, אך גם אם יש הוכחות לבגידת האישה ונולד ילד שספק אם הוא של הבעל החוקי, אז ההלכה גורסת שהואיל והסיכויים הגדולים יותר הם שהיילוד הוא של הבעל החוקי (האומנם?), אין לחקור בעניין (בלשון ההלכה – “רוב ביאות אחר הבעל”).

לסיכום – אל תלכו אחרי התיאבון שלכם – אכלו אוכל בריא, לפי המלצות התזונאים; ובעניין תיאבון מסוג אחר – גם לנשים מותר… והגברים… אם הם חושדים – שיעשו בדיקות גנטיות ואם משהו לא בסדר – נא לא לגלות לרבנות (אלא אם יש ויכוח על מזונות, אבל אז – הצאצא יוכרז כממזר). אך נראה שקשה להתגבר על הנטיות הגנטיות הטבועות בנו… רובנו נמשיך לאכול אוכל מזיק והזכרים שבינינו יתקשו להתגבר על הקנאה לבת זוגם…

למאמרים הקודמים של אריה סתר
המחשב והמוח על פי אסימוב
מדוע לשימפנזים יש אשכים גדולים