האונ' העברית ירדה תשע מקומות למקום ה-102, אוניברסיטת תל-אביב שומרת על המקום ה-114 והטכניון דורג במקום ה-132 (ירידה של 23 מקומות) * תוצאות קשות גם בסקר של מכון ספרדי המדרג את מידת הנגישות לפרסומי החוקרים
חמש שנות קיצוצים בהשכלה הגבוהה מאז הקדנציה של בנימין נתניהו כשר אוצר מתחילות לתת את אותותם. אף אוניברסיטה ישראלית לא נמצאת בין 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם של הטיימס. מצד אחד סין ואירופה משקיעות מיליארדי דולרים ויורו בפיתוח האוניברסיטאות, ישראל מקצצת, וזו התוצאה.
לפני שנה היתה האוניברסיטה העברית ממוקמת במקום ה-93, והשנה היא רק במקום ה-102. אוניברסיטת תל-אביב מדורגת במקום ה-114, בדיוק באותו המקום כמו בשנת 2008. והטכניון במקום ה-132 (109 ב-2008). בדירוג נכללות רק אוניברסיטאות המלמדות גם לתואר ראשון, עובדה המדירה מהדירוג את מכון וייצמן.
שלוש אוניברסיטאות המחקר הישראליות המדורגות בין 200 האוניברסיטאות המובילות בעולם מציבות את ישראל במקום ה-14 ברשימת המדינות המיוצגות בדירוג, אחרי מדינות שרובן גדולות בהרבה, עשירות בהרבה ומשקיעות בהשכלה הגבוהה שלהן יותר מישראל.
אוניברסיטת תל-אביב בולטת במדד הציטוטים הממוצע לחבר סגל, שמשקלו בדירוג הכללי הינו 20%: היא מדורגת במקום ה-17 עד 21, כשהיא מקדימה אוניברסיטאות מובילות כמו ייל, קורנל, דיוק, קולומביה ועוד, והיא הראשונה מבין האוניברסיטאות הישראליות.
מדד נוסף שבו אוניברסיטת תל-אביב מצטיינת הינו הערכת עמיתים שמשקלו 40%: במדד זה היא מדורגת במקום ה-77-84. על-פי שני המדדים הללו – ציטוטים והערכת עמיתים – שמשקלם הכולל בדירוג הינו 60%, אוניברסיטת תל-אביב מדורגת ראשונה בין הישראליות, במקום ה-36 בעולם.
המדדים המורידים את אוניברסיטת תל-אביב בדירוג הכולל הינם היחס שבין מספר הסטודנטים לחברי סגל (שמשקלו 20%), הערכת מעסיקים מהעולם כולו את הבוגרים (10%), שיעור חברי הסגל הבינלאומיים (5%) ושיעור הסטודנטים הבינלאומיים (5%).
במקביל פרסם מוסד ספרדי המדרג את האוניברסיטאות לפי פעילות חוקריהם הבאה לידי ביטוי באינטרנט (מחקרים, ציטוטים, הסברה לציבור הרחב ועוד). אתר ranking web of world universities מדרג את האוניברסיטה העברית במקום ה-171 בעולם (המקום ה-16 בדירוג האסיאתי אותו מובילה אוניברסיטת טוקיו).
הטכניון נמצא ברשימה זו במקום השני בישראל – 221 בדירוג העולמי, 25 באסיה. שלישית אוניברסיטת תל אביב במקום ה-238 בעולם, 26 באסיה. חמישי מכון ויצמן שנמצא במקום ה-314 בעולם (32 באסיה), שישית אוניברסיטת חיפה (526 בעולם – מחוץ לדירוג TOP 500 שבשנים קודמות כל האוניברסיטאות הישראליות השתייכו אליו, 62 באסיה. וחותמת את הרשימה אוניברסיטת בן-גוריון (מקום 561 בעולם, 70 באסיה).
לשם המחשה, כל 23 האוניברסיטאות הטובות בעולם נמצאות בארה”ב. במקום הראשון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס – MIT, ובמקום השני הארוארד. שלישית סטנפורד, רביעית אוני' קליפורניה בברקלי וקורנל במקום החמישי.
הדירוג הוא יוזמה של מעבדות סייבר-מטריקס, קבוצת מחקר השייכת לגוף המחקר הציבורי הגדול בספרד – CSIC. המטרה הראשונית שלו היתה לקדם פרסומים אקדמיים ברשת כתחליף לעיתונים המדעיים המבוססים והיקרים, ולספק גישה אלקטרונית פתוחה לפרסומים מדעיים ולחומר אקדמי אחר. במהלך המחקר התברר שישנם פרמטרים רבים שצריך להתייחס אליהם כדי לבחון את הנראות של האוניברסיטאות כלפי שאר הקהילה האקדמית העולמית.
בעוד דירוגים אחרים מתמקדים רק במספר מצומצם של היבטים רלוונטיים, בפרט תוצאות מחקריות (פרסומים מדעיים), הדירוג של ה-CSIC משתמש במדדים נוספים כדי לרות טוב יותר את כל התמונה, ופעילויות נוספות של אנשי הסגל והחוקרים כפי שהדבר נראה בנוכחות האינטרנטית שלהם.
הפעילות מכסה לא רק את הפרסומים הפורמאליים (מגזינים אלקטרוניים, גנזכים) אלא גם תקשורת בלתי פורמאלית. פרסום באינטרנט תוך שמירת הסטנדרטים הגבוהים של ביקורת עמיתים הוא זול, וכך הוא מאפשר להגיע לציבור רחב יותר, ולאפשר גישה לידע המדעי לחוקרים ממוסדות במדינות מתפתחות ולצדדים שלישיים (כלכלה, תעשיה, מקבלי החלטות) בקהילות שלהם.
המחקר בוצע באמצעות בחינת מספר פרמטרים הקשורים למאמרים המדעיים – מספר העמודים של המחקרים כפי שנקלטו במנועים של גוגל, לייב (מיקרוסופט) ו- Exalead; נראות – מספר הקישורים החיצוניים הייחודיים המפנים לכל אתר אקדמי, דבר שניתן לעשות רק באמצעות Yahoo Search, גישה לקבצים – לאחר אבולציה שעברו הפרסומים המדעיים, ובהתחשב בנפח הפורמטים השונים, נבחרו רק מאמרים הכתובים בפורמטים הבאים – PDF, PS, DOC (של מיקרוסופט-וורד), ופאואר פוינט. הנתונים נגזרו ממנועי החיפוש של גוגל, יאהו, לייב (מיקרוסופט) ו- Exalead; Google Scholar: מספק את מספר המאמרים והציטוטים לכל אתר אקדמי. תוצאות אלה מייצגים מאמרים, דוחות ופריטים אקדמיים אחרים.
22 תגובות
לדעתי כל הדבורים לא ישנו דבר. ישראלים כולל את הסטודנטים המקסימום שהם יעשו זה שביתה.
לסטודנטים אין כסף ללימודים.צעירים שהם מעל לממוצע לפעמים לא מגיעים לאוניברסטאות בכלל ,אני מדברת על הדרום.
שרים, וראשי ממשלה רק יתחלפו.
מה שכן תמיד עזרו פעולות כמו הפגנותשל סטודנים בצרפת. הצעירים צריכים להלחחם על מעמדם כסטודנטים ,על מעמד האוניברסטאות על כך שהמוחות הנפלאים שיש כאן לא יברחו לארהב הם והמרצים יעשו את השינוי אך, לא ע"י דבורים ומאמרים. כי הממשלהת לא תעשה את זה בשבילם.
אהוד:
אני מבין את הרציונל של דבריך אבל אני חושש שיש אתו בעיה מסוימת משתי סיבות.
האחת היא שבתעשייה נחוצים אנשים יצירתיים ומשכילים לא פחות מאשר באקדמיה.
השנייה היא שחלק גדול מבין האנשים בעלי הפוטנציאל הגבוה כלל לא יודעים, בתחילת הלימודים, אם ירצו להמשיך במחקר או לעבור לתעשייה.
השיקול המכריע הוא פעמים רבות כלכלי ויש גם גורמים נוספים המשפיעים על הבחירה.
עתודאים, למשל, שהם ללא ספק מן האוכלוסיות היותר מוכשרות שמגיעות לאוניברסיטה, קוטעים את מסלול הלימודים לצורך השירות הצבאי.
לא פעם מהווה קטיעה זו של המסלול ובעקבותיה הכניסה לתעשייה גורם מכריע בהחלטתו של העתודאי שלא לחזור לאקדמיה.
אני גם חושב שהרעיון שהמכללות תוכלנה להרשות לעצמן להתפשר על רמת החומר הנלמד (אני מניח שלזה התכוונת ולא ל "רמת ההוראה" כי אני חושב שבכל מקרה רצוי שמי שעוסק בהוראה ישתדל ואף יידרש להיות מורה טוב) אינו טוב ושאם מישהו לא רוצה ללמוד שלא ילמד – אף אחד לא מחייב אותו. אין שום סיבה להקים מוסדות לימוד אקדמיים לטובת מי שאינו רוצה ללמוד ברמה אקדמית.
אם הוא רוצה רק ללמוד לתכנת – שילך לקורס תכנות לא אקדמי. אין סיבה להכתיר אותו בתואר שלא הרוויח.
הבעיה אינה בציונים, כן או לא. הביטוי בו השתמשתי לראשונה הוא בית חרושת לתארים (תגובה 12) ורק אחר כך הדיון הוסב לבית חרושת לציונים בעקבות (תגובה 13). השאלה העקרית בה נסיתי לדון היא האם האונברסיטאות מקיימות את יעודן בהכשירן דור של חוקרים ומדענים והאם אכן מגיע עליהם קהל היעד הרצוי, או האם החברה הופכת אותן פשוט להמשך של התיכון. הנקודה אותה נסיתי להעלות היא כי על בית הספר התיכון להכשיר את האזרחים לחיים בעולם המודרני ואילו היעוד של האוניברסיטאות צריך להיות להקנות ידע לאותם אנשים המעונינים לעסוק במחקר. לו היה המצב כך הרי הסטודנטים לא היו מתלוננים כל כך על רמת ההוראה. והרוצי ברכישת מקצוע ואו תעודה היו פונים למכללות.
באחת מן הפעמים בה עמד פקוד שלי להיות מודח מקורס הקצינים (יש לי רקורד מרשים של 3 מתוך 3 בהצלתם של אנשים במעמד זה) טען כלפיו סגל הפיקוד שהיה ממונה עליו בקורס שאין לו מוטיבציה ושום דבר לא מעניין אותו מלבד הציונים.
אני – בתור מפקדו שבא להציל אותו לא הייתי אמור לדבר על מה שקרה בקורס עצמו (כי הרי לא הייתי שם) והטיעונים שהייתי אמור להציג בזכותו היו אמורים להיות משהו בסגנון "אצלנו בעבודה ביחידה – מעולם לא גילה חוסר מוטיבציה" או "העבודה ביחידת מחשב שונה מאד מן העבודה ביחידות הלוחמות והמדדים אצלנו שונים" או איזו שטות אחרת מסוג זה.
במקום זאת – שאלתי את המדריכים:
"אבל הציונים שלו – האם הם טובים?"
המדריכים ענו לי: "כן –הם טובים מאד".
"אם כך" אמרתי להם "הבעיה היא שלכם! אינכם נותנים ציונים על הדברים שאתם באמת רוצים שהחניך יפגין ולכן אין לו כל דרך לדעת שאינו עומד בדרישותיכם. הרי הציונים היא הדרך שלכם להעביר לו את מידת שביעות הרצון שלכם מביצועיו ואם אתם נותנים לו ציונים טובים המסר שהוא מקבל מכם הוא שהוא מאה אחוז!"
המדריכים השתתקו ומופז – שהיה אז מפקד בה"ד 1 החליט להשאיר אותו בקורס.
אני חושב שזה המצב באוניברסיטאות.
אם הציונים מבטאים את מה שהם אמורים לבטא הרי שציונים טובים פירושם עמידה בציפיות.
הרי עצם האמירה שמישהו אינו עומד בציפיות למרות ציוניו הטובים היא פשוט מתן עוד ציון – אבל בנושא שלא גילו לתלמיד מראש שהוא עומד להיבחן בו.
עבר זמן רב מאז אני למדתי באוניברסיטה… אבל כיום אני שומע מאנשים כי יש לחץ על מרצים להעביר סטודנטים ולהעלות את הממוצע בקורסים. הגישה בחלק מהאוניברסיטאות שלא מבינות כי הן בעצם מספסרות בשמן הטוב היא כי הסטודנט הוא לקוח שיש לרצות אותו. מצד שני אני לא מסכים בהכרח גם עם גישת הטכניון אותה אתה מזכיר אבל היא לפחות עוזרת למוסד לשמור על שמו הטוב כמוסד אליטיסטי.
אם זה ככה, אז מה איכפת לטכניון למשל שתמיד הציונים ישקפו את עקומת גאוס. ומה יקרה אם כולם למדו טוב את החומר וקיבלו 90 צריך לקחת את זה מהם בכוח ולהחליש אותם במו"מ עם מעסיקים מול עמיתים מאוניברסיטאות אחרות ששם לא עושים את ההתחשבנות הזו?
אני אומר את זה מנסיוני המר כסטודנט בטכניון, אף כי חלפו אי אילו שנים מאז, אם כי את שאר הדברים אני זוכר לטובה.
השאלה העקרית שיש לשאול האם רוב הסטודנטים מגיעים לאוניברסיטאות לרכוש ידע או תארים/ציונים
הדרושים כתנאי סף לקבלה למקומות עבודה. תפקיד האוניברסיטאות הינו לייצר מחקר וידע ולא לשמש כאמצעי סינון בין מועמדים למקומות עבודה. הבחינות באוניברסיטה אמורות לשמש כמשוב על ההוראה וגורם לקביעת סטנדרטים ולא כמטרה בפני עצמה.
חברים:
חוששני שהירידה על המונח "בית חרושת לציונים" אינה אלא עניין של אופנה ולא של מהות.
כאשר הציונים ניתנים על התכונות והכישורים שמצפים מן הסטודנט להפגין – אין טוב מאוניברסיטה שמכינה אותו בצורה המושלמת לקבלת ציונים גבוהים.
יכול להיות שחלק מן התלונות המנוסחות בצורה זו מבטאות תסכול מן העובדה שהציונים ניתנים על הדברים הלא נכונים אבל אני חושב שהבנת הנ"ל תאפשר לאנשים להתבטא בצורה יותר ברורה ולומר מהם הדברים עליהם צריכה האוניברסיטה לתת ציון ואינה נותנת ואילו ציונים שהיא נותנת אינם נחוצים כדי לבטא את התכונות והכישורים המעניינים אותנו.
הבנה זו צריך להחיל גם ברמה הגבוהה יותר – זו של מתן ציונים לאוניברסיטאות.
אם – כפי שכתוב במאמר – אחד המדדים לאיכות האוניברסיטה הוא זה של "הערכת מעסיקים מהעולם כולו את הבוגרים" הרי שבהחלט ייתכן שעורכי הסקר דווקא כן מצפים מן האוניברסיטה להכשיר גם אנשים שלא יעסקו בהכרח במחקר (זה אמנם תלוי בפירוש המונח "מעסיקים" אבל נדמה לי שהפירוש הנכון במקרה זה אינו רק "גופי מחקר").
כמובן שמסקנה זו עולה גם מעצם העובדה שקיים תואר ראשון!
לניר א
לצערי היום האוניברסיטאות הופכות לבית-חרושת לציונים כיון שתנאי מינימום לקבלת עבודה סבירה הינה תואר ראשון. לפיכך האונברסיטאות מלאות סטודנטים המעונינים בתואר בלבד ולא באפשרות להפוך לחוקרים. לטעמי מקומם של סטודנטים המעונינים במקצוע ואו תעודה בלבד צריך להיות המכללות.
מספר התלמידים לא תמיד קובע את היחס אליהם מצד המרצה. מרצים אכן אוהבים ללמד על נושאי המחקר שלהם אבל מרצים גם אוהבים ללמד סטודנטים המתענינים בחומר ושואלים שאלות עניניות. קשה לקבל אווירה אינטימית בכיתות גדולות המכילות עשרות רבות של סטודנטים. קשה לקבל אווירה אינטימית.
כאשר על מרצה ללמד מספר קורסים לתלמידים שמעונינים לדעת רק מה יהיה במבחן היחס הוא לרוב בהתאם.
לאוהד (12). ראשית, איש לא טען שהאוני’ צריכות להיות בית חרושת לציונים, הן צריכות להכשיר את דור החוקרים הבא. חוקר טוב לא יכול להיות בור בנושאים בסיסיים וזה המצב הנוכחי, תלמידים מסיימים קורסים במתמטיקה אבל לא מבינים בעצם מה זה נגזרת, או קורסים בתיכנות ולא מבינים באמת מהי תוכנית מחשב.
שנית, הרשה לי לגחך על הקשר בין היחס לכמות התלמידים. ראיתי כבר קורסים של 100 איש שהמרצה סבלני וראיתי קורסים של 20 איש שהמרצה היה בלתי מובן. למעשה הפעם היחידה שראיתי מרצים מתלהבים ללמד היא כשהם מדברים על נושא המחקר שלהם.
האוניברסיטאות אמורות להיות מכוני מחקר אליטסטיים ולא בתי חרושת המייצרים תארים. היחס המעליב לסטודנטים נובע מעומס הוראה שמקורו בתקצוב האוניברסיטאות פר סטודנט. התקצוב פר סטודנט גורר הגדלת מספר הסטודטנים הגורר ירידה ביחס האישי פר סטודנט התדרדרות רמת ההוראה כמו גם רמת המחקר. תואר ראשון אוניברסיטאי אמור להיות ליחיד סגולה המתכננים להמשיך במחקר ולא לככלל האוכלוסיה. מי שמחפש מקצוע או תחום פרקטי שילמד במככלה.
אני סבור שביבי מונע הידרדרות נוספת. ייעול הוא מילת המפתח, לצד ‘ציונות’ וערכים. פרופסורים סוציומטים הם dead-end אבולוציוני של האקדמיה.
מצטרף, בצער, לדעות שהושמעו פה כבר. האוניברסיטאות מדרדרות באשמתן בלבד. תלמיד שמתייחסים אליו כאוויר ריק בתואר הראשון לא ישוש להישאר בארץ לתואר השני או השלישי. המרצים מתייחסים לתלמידי התואר הראשון כמטלה במקרה הטוב וכמטרד קשה במקרה הרע. מרצה לא יתוגמל על פי היכולת שלו לייצר חוקרים פוטנציאלים אלא אך ורק בזכות המחקר שלו עצמו, כל השאר זו בעיה של מישהו אחר מבחינתו. הסגל הזוטר אף הוא אינו נבחר על פי איכות הוראה על משיקולים כספיים ובשיטת הסרט הנע.
ואינני מתחיל לדבר על ניהול כושל של כספים (אוני’ וההימורים של בבורסה) או על חוסר הרצון לחשוף את המשכורות של כלל עובדי האוניברסיטה.
העיקר שיש "בטחון" במדינה ואנחנו מוכנים למלחמה גרעינית עם איראן. פחח…
מאידך, החינוך התןרני כאן הוא הטוב בעולם!
זה קשור לכך שההורים מזניחים את תפקידם בקידום הילדים ומדמיינים שמשרד החינוך עושה את העבודה.
מסכים עם עמי. לא הכל באשמת ביבי.
העובדה ש23 המקומות הראשונים הם בארה"ב לא מפתיעה, בהתחשב בכך שבדירוג מתייחסים גם לחברי סגל בינלאומיים ולסטודנטים בינלאומיים סביר להניח שבארה"ב יהיו הכי הרבה, בלי קשר לרמת האוניבריסטה.
בלי ההדגשה שלך בשורה הראשונה לא היינו מבינים את הכתבה מר בליזובסקי.
שמח שהצלחת לדחוס את האג’נדה הפוליטית שלך לכאן.
ובתור בוגר מצטיין שמדעי המחשב הסיבה שאני לא רוצה לחזור לאקדמיה היא לא הצורך ללמוד אלא המחשבה שאצטרך ללמוד תחת אותו סוג מרצים עוד פעם.
המרצים נהיו יותר גרועים מרופאים בחלק מהפקולטות בחושבם שהם אלוהים בהיותם רגישים אך ורק למעמדם ולעקומת גאוס של הציונים שהם נותנים. אין פה בארץ אוירה של היכרות אישית כמו בחול וכדי שמרצה יכיר אותך מספיק על מנת להמליץ עליך בפני מעסיק צריך להדבק לו לטוסיק וללקק..סליחה על הבוטות כל הזמן….
אין פה עידוד הוראה אלא עידוד ציונים במקרה הטוב. שלא נדבר על הרלוונטיות של רוב המקצועות שנלמדים בכלל שכמו במקרה שלי לא מכינים אותך בכלל לחיים המקצועיים ומתעקשים להשאר על גבול תאוריה ושפות שמתו מזמן
באוירה שכזו וגם שמעודדת רק את אלא שצברו מספיק פז”מ במקום אלא היותר טובים מבחינת קבלה לעמדות גבוהות יותר..אין פלא שאנשים טובים לא רוצים להשאר באקדמיה..
ואין פלא שזה נהיה משהו שיותר מזכיר ועד עובדים בהסתדרות מאשר גוף של המוחות הטובים.
פעם לא היה לנו כסף לשום דבר במדינה והיו מוחות מעולים….נסה להסביר את זה על גבי קיצוץ
מר בליזובסקי הנכבד, הקשר בין קיצוצים בתקציב ולבין הדרדרות החינוך האקדמי הוא מסקנה פרטית שלך, ומן הראוי כי תציין זאת. לדעתי, קיים ניהול גרוע , קיימים אי סדרים מפליגים באוניברסטאות ובעיקר חוסר איכפתיות לסטודנטים ולתמידי מחקר הנובעים משיקולים זרים, ועוד היד נטויה. לא רק ה"תקציב" אחראי למצב.
תודה. תוקן.
בפסקה לפני אחרונה יש שגיאת כתיב בשורה השלישית. צריך להיות רחב. כמו כן בפסקה הראשונה על האוניברסיטה העיברית שום פעמיים
עזבו ציטוטים. סגל המרצים בפקולטה להנדסה בת"א פשוט זוועה וחוסר אכפתיות לסטודנטים.
עם כזה סגל צוסיומט, אף אחד לא רוצה להמשיך לתואר שני.