סיקור מקיף

ליל הסכינים הארוכות: אובססיה – או – מעשה הגיוני של היטלר?

ליל הסכינים הארוכות: אובססיה – או – מעשה הגיוני של היטלר?

מאת: ניר רובינשטיין

בתמונה, אנשי SA חוסמים את הכניסה לחנות בבעלות יהודית. באדיבות המוזיאון לזכר השואה בוושינגטון
בתמונה, אנשי SA חוסמים את הכניסה לחנות בבעלות יהודית. באדיבות המוזיאון לזכר השואה בוושינגטון

אדולף היטלר תפס את השלטון בגרמניה באופן חוקי, בלי שפיכות דמים, כמעט, עובדה שאמנם מנעה קרע בחברה הגרמנית, אך היה לה חסרון: המנהיגים הוותיקים יכולים היו תמיד לאיים על המשטר החדש, לפחות להלכה. המעמד השליט הקודם, על אף שהוכרע, בשום פנים ואופן לא חוסל. וזה גרם לזעם ולהתמרמרות בקרב גוף שנקרא S.A., שנלחם תמיד למען היטלר והתנועה הנאציונל-סוציאליסטית (1).
(לשם הבהרה: השם הרשמי של המפלגה הנאצית בגרמנית הורכב מראשי התיבות של "מפלגת העבודה הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית (2) [Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei–NSADP].)
ובכן, החברים ב-S.A. ראו כיצד הרכושנים, היונקרים, פוליטיקאים שמרנים ואחרים, מטפסים "מעלה", בעוד הם עצמם מרומים ועשוקים (3). (אגב, S.A. בגרמנית, הם ראשי תיבות של "פלוגות סער" (4)
[StrumAbteilung] ).
הנאצים הרסו את השמאל, אך הימין נשאר עומד על כנו. העסקים הגדולים, עסקים פיננסיים, אנשי אצולה ובעלי אחוזות, היונקרים והגנרלים הפרוסים – לכל אלו היתה שליטה איתנה על הצבא הגרמני. מנהיג ה-S.A., ארנסט ראהם [Roehm], השר להשכלה עממית ותעמולה (שהוכנס לממשלת היטלר החדשה ב-13.3.1933), דר' גבלס, שהיה האיש השלישי בחשיבותו במפלגה הנאצית, וקיצונים אחרים בתנועה הנאציונל-סוציאליסטית רצו לחסל את הימין. פלוגות הסער של ראהם מנו כ- 2 מיליון איש, פי 20 ממספר החיילים בצבא הגרמני (5)!
כאשר היטלר מונה לקאנצלר גרמניה, היו חברי הנאציונאל-סוציאליסטיים מיעוט בממשלה. הם החזיקו בשלושה שלושה תיקים מתוך 11 תיקים בקבינט, ופרט לקאנצלר עצמו, אדולף היטלר, לא היו הם בעמדות-מפתח! פריק היה שר הפנים, אך ללא שליטה במשטרה, בניגוד למה שהיה נהוג אז ברוב מדינות אירופה. המשטרה בגרמניה היתה מחולקת למדינות הגרמניות הנפרדות. גרינג, (הוא ולא אחר), מונה לשר בלי תיק, מתוך הסכמה שהוא יתמנה לשר התעופה ברגע שלגרמניה יהיה חיל-אויר. הוא גם מונה לשר הפנים של פרוסיה, משרה שהעניקה לו שליטה על משטרת פרוסיה. ודר' גבלס, להפתעת רבים הושאר בחוץ!
ובינתיים בימין, המשרדים החשובים נמסרו לשמרנים, שהיו משוכנעים שריסנו את הנאצים והם כעת מתאימים למטרותיהם. נויראט המשיך לכהן כשר חוץ; בלומברג היה שר ההגנה; הודברג היה אחראי על המשרדים המאוחדים של כלכלה וחקלאות; סאלדטה היה שר עבודה; פאפן היה סגן הקנצלר של הרייך וראש-ממשלת פרוסיה, "ובכיסו" הבטחה מאת הנשיא הינדנבורג שלא יקבל את הקאנצלר אלא בלוויית סגנו (6).
בארוחת ערב מפוארת שנערכה בברלין, ב-28.2.1934, ואשר נועדה לאחות את הקרעים בין הצבא לחברי ה-S.A., השתכר ראהם וצעק: "היטלר בוגד! אם לא נצליח איתו, נצליח בלעדיו!" ויקטור לוצה, קצין S.A., היה עד לדברי ראהם ודיווח על אודותם להיטלר.
בפגישה שנערכה ב-11.4.1934, על סיפון האונייה דויטשלנד [Deutschland] ("גרמניה" בשפה הגרמנית) בין אדולף היטלר ומפקדי הצבא, דרשו אלו האחרונים, שפחדו מראהם בשל כוחו הצבאי, לחסל את ראהם בתמורה לתמיכתם בשלטון היחיד של היטלר. היטלר לא היה יכול להתעלם מהצבא, ואף ביקש להרחיב את סמכויותיו (של הצבא הגרמני).
במפלגה הנאצית היו עוד רבים שחששו מראהם. ב- 1.4.1934 גרינג מינה את הימלר לראש הגסטפו הפרוסי. הימלר לא היה מרוצה מהעובדה שאנשי ה-S.S. עודם כפופים לאנשי ה-S.A. של ראהם. כך, החלו הימלר וסגנו היידריך לאסוף מידע לגבי חיי המין של ה-S.A., כנראה בהתבסס על מידע קודם שכלל, בין השאר, מין הומוסקסואלי. ארמון המפקדה החדש של ראהם, במינכן, כונה "המיטה החמה של הסטיות".
גרינג, הימלר וחברים נאצים נוספים ערכו את רשימת הבכירים ב-S.A.. היתה זו "רשימת חיסול".
כדי לשמור על ידידות, לכאורה, השתתף גרינג במסיבת החתונה של קארל ארנסט,מפקד בכיר ב-S.A., ימים ספורים בלבד לפני ששמו נכלל ברשימת החיסול.
ומי הם שהתלבטו בענין? ראשון – היטלר. הוא ביקש רק לפטר את ראהם, אבל כמה חברים נאצים בכירים לחצו עליו לעשות מעט יותר מזה… אגב, לא רק הם. במהלך ביקור באיטליה, הציע מוסוליני להיטלר לפעול נגד האגף השמאלי הקיצוני בגרמניה – (ראהם ואנשיו נכללים ב"אגף הזה").
ועוד בענין הלחצים שהופעלו על היטלר – יועציו "הנאמנים" דיווחו לו דיווח שקרי, לפיו, ה-S.A. ניסה ללא הצלחה לארגן הפיכה נגדו! אכן שקר מוחלט – אבל שקר שגזר את גורלו של ראהם. אפשר לומר שהיה זה "הקש ששבר את גב הגמל" (7).
היטלר שהבין שראהם עלול לסכן את שלטונו, ארגן עם הימלר מבצע חשאי, דבר לא כתוב, הכל דברים שנאמרים בעל-פה, ואלו הם פרטיו: ביוני 1934 שהו חברים בכירים ב-S.A. בחופשה, במלון האנזלבאור, בעיר הנופש ויסה, ליד מינכן. בבוקר יום 30.6.1934, (בשעה 06:30 בערך), הגיעו למלון אנשי-כוח, בהם היטלר ונאצים אחרים, ופשטו עליו. היטלר עצמו ולבדו עצר את ראהם (!). היה זה בחדרו, כאשר ראהם היה שקוע בשינה. לאחר שגער בו, ציווה היטלר להחזיר את ראהם למינכן, לכלא שטאלדהיים, שם ישב בזמנו, לאחר ה"פוטש" של מרתף הבירה ב-1923. כל ההנהגה הבכירה של ה-S.A. נעצרה. היטלר, מתוך מחווה שבעיניו נראה מעשה חסד, ציווה להניח אקדח על שולחנו של ראהם, בתאו בכלא
(8).
וכך, ביום 1.7.34, קצת לפני השעה 18:00, השאיר תיאודור אייקה – המפקד האכזר של מחנה הריכוז דאכאו, שהוקם בעזרתם של חברי ה-S.A. עצמם – בתאו של ראהם בכלא, אקדח ובו כדור אחד. ראהם סירב להתאבד. מספרים כי אמר: "אם צריך להרוג אותי, יעשה זאת אדולף בעצמו." לאחר כרבע שעה, נכנס אייקה בלוויית קצין נוסף, וראהם נורה בשלוש יריות.
על אף שראהם ידע שהכל נעשה על פי פקודת הפיהרר, היו מילותיו האחרונות "Mein fuhrer, mein fuhrer" [פיהרר שלי, פיהרר שלי] (9). (וזאת, על פי עדותו של קצין משטרה, שהעיד כעד ראיה בבית המשפט במינכן, במאי 1957, הפעם הראשונה שבה דיברו משתתפים בפועל ועדי-ראיה על מאורעות 30.6.34 (10).
המבצע הוכתר בכינוי "יונק הדבש", ולימים נודע כ"ליל הסכינים הארוכות" (12).

ראיה אחת לעובדה שלא רק ראהם נעצר ונהרג. באותו לילה, ב- 30.6.61934, אדמונד היינס, חבר
ה-S.A., הומוסקסואל נודע לשמצה, בעל פני נערה וגוף אדיר, נתפס במיטה עם בחור צעיר. היינס וחברו הצעיר נגררו מן המיטה, הוצאו אל מחוץ למלון ונורו בו-במקום, לפי פקודת היטלר (11).

* * * * * * *
דעת המחבר בנושא: הרעיון לכתוב על ליל הסכינים הארוכות עלה על דעתי לאחר צפיה בתוכנית בערוץ ההיסטוריה. אומנם רוב מראי המקום במאמר זה לקוחים מספרות ולא מהתוכנית, אבל יש לזכור ששם התוכנית בטלוויזיה הוא "האובססיה של היטלר – מדוע רצח היטלר את ראהם?"
אני שואל: מדוע (איזו) אובססיה? להיטלר היו אובססיות אחרות, אבל במקרה זה, ראהם אכן איים על שלטונו של היטלר; ובנוסף, כפי שכתוב במאמר, הופעלו על היטלר לחצים מבחוץ להרוג את ראהם.
לכן לדעתי, אין מדובר כאן באובססיה, אלא במעשה הגיוני למדי.

* ניר רובינס, תל-אביב, יולי 2006.
אשמח לקבל תגובות. [email protected]

נספח א: מראי מקום
(1): יואכים פסט, היטלר, דיוקנו של לא-איש, (בית הוצאה כתר, ירושלים, 1986), כרך ב', ע.472

(2) איאן קרשו, היטלר, (הוצאת ספרים עם-עובד בע"מ, ת"א, 2005), כרך א (היבריס, 1889-1936), רשימת קיצורים, ע.495

(3) פסט, שם, ע.472

(4)ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, (הוצאת שוקן, 1985), כרך ב, מפתח, ע.982

(5) שם, כרך א, ע.168

(6) שם, עמ. 151-2

(7) טלוויזיה: האובססיה של היטלר – מדוע רצח היטלר את ראהם? – HOT, History Channel, Producer/Director: Jonathan Martin; Productions LTD for the History Channel

8)) שיירר, עמ. 176-185

(9) HC, שם

(10)שיירר, ע.182

(11) שם, ע.181

(12) HC, שם.

ניסוח ועריכה: ח. י. גליקזם, תרגומים וכתיבה טכנית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן