לקראת יום השנה השישי לאסון קולומביה התפרסם דוח חדש על השניות האחרונות של הצוות * בדוח ממליצים חברי וועדה מיוחדת שהוקמה לשם כך על שיפורים בבטיחות הטיסה
נאס”א פרסמה אתמול, ג', דוח מפורט ומלא בעזרים גרפיים המספרים מה התרחש במהלך התפרקותה של מעבורת החלל קולומביה ב-1 בפברואר 2003. כשעל סיפונה בין היתר גם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. מטרת הדוח היא לפרט מה למדה הסוכנות מאסון קולומביה בכל הקשור לבטיחות הצוות ויכולת השרידות של חלליות בטיסות עתידיות.
הדוח המקיף בן 400 העמודים הניתן להורדה בקישור זה, מכיל מידע שכבר פורסם במהלך השנים, אך גם פירוט ברמה של דקה אחרי דקה המתאר מה התרחש למעבורת בעת החזרה לאטמוספירה, וכן חשף כי המפקד והטייס ניסו לטפל במפל של בעיות בדקות האחרונות לפני שהמעבורת יצאה מכלל שליטה.
“זהו הדוח המקיף הראשון הזמין לציבור העוסק בשרידות בני אדם בטיסות חלל, והוא מספק מידע חיוני לחקר השרידות בעתיד. התוצאה של חקירה זו מיועדות להוסיף משמעות להקרבת חייהם של אנשי הצוות באמצעות הפיכת טיסות החלל בטוחות לדורות הבאים”. נאמר בדוח.
הדוח מעניין לקריאה, והוא מחזיר לתודעה את האירועים של אסון קולומביה שהתרחש לפני שש שנים.
המידע החשוב ביותר שנחשף בדוח הוא בדבר הגורמים שאחראים ישירות למות האסטרונאוטים ומה נדרש ליישם בפיתוח חליפות קסדות וכן בחגורות הבטיחות הקושרות את האסטרונאוטים למקומותיהם. בעוד חלקן התחתון של החגורות מצמיד את האסטרונאוטים למקום, החלק העליון רופף וכאשר החללית איבדה שליטה והסתחררה – דבר שבדוח מכונה סחרור דינמאי של הסביבה – החלק העליון של גופם של האסטרונאוטים נזרק החוצה והגוף נחבט חבטות עמומות. הקסדות גם הן לא הגנו על הראש כנדרש.
ואולם הכוחות שפעלו בתא הצוות בדקה האחרונה לפני ההתפרקות גרמה לאסטרונאוטים לאיבוד פתאומי של לחץ האוויר שהתרחש כה מהר שלא היה להם זמן לסגור את מכסה הקסדה. אחד האסטרונואטים אפילו לא חבש את הקסדה ושלושה לא חבשו כפפות.
לוח הזמנים מראה כי כאשר המעבורת קולומביה היתה בגובה של 227 אלף רגל מעל כדור הארץ, חדרו גזים חמים לצדה השמאלי של המעבורת, בשל פיסת קצף של מכל הדלק החיצוני שפגעה בכנף במהלך השיגור. האזעקות נותקו וחלקים החלו ליפול מהמעבורת. כאשר הכנף נשברה היא לא תפקדה עוד והמחשבי המעבורת לא יכלו עוד לפצות על הכוחות הלא שווים שפעלו על החללית והיא יצאה מכלל שליטה.
בגובה 180 אלף רגל, נפרד תא הנוסעים מהמעבורת, ולאחר מכן הוא התפרק לחלוטין בדוח דקות אחדות בשל לחץ תרמי וכוחות אווירודינמיים. הצוות מת מחוסר חמצן ומהטראומה שגרמו המכות הקהות. בנאס”א הגיעו למסקנה כי הטכנולוגיה הקיימת היום, לא ניתן היה להציל את האסטרונאוטים במקרה של התפרקות תא הנוסעים ואולם יתכן שאנשי הצוות היו ניצלים, אולי היו מגיעים חסרי הכרה, לו היו להם מצנחים. ואולם הבעיה עם המצנחים היתה שהם היו אמורים להפתח אוטומטית במקרה שהאסטרונאוטים נזרקים מהחללית, דבר שגם ככה כנראה לא קרה.
בנוסף, גם חליפות מילוט הקיימות כיום, לו היו האסטרונאוטים לובשים אותן, מספיקות רק מגובה של מאה אלף רגל ומטה, ובמהירות של 560 קשרים. מעטפת התפעול של המעבורת גדולה בהרבה ממספרים אלו. ההמלצות לחיזוק האיזורים החלשים בחליפות החלל יגדילו את סיכויי השרידה.
אלו רק שתי דוגמאות להמלצות בדוח שיישומו אולי בעתיד, כאשר לא ניתן יהיה להציל את החללית עצמה, וייעשה ניסיון להציל את חיי האסטרונאוטים. נאס”א כבר ביצעה שינויים ברתמות ובחגורות הבטיחות, והם מבקשים להטמיע את השינויים הללו בחלליות הדור הבא כדי להפוך את הטיסה בחלל בטוחה ושרידה יותר בעתיד.
שאר ההמלצות בדוח כוללות בין היתר:
- חליפות וחגורות הבטיחות צריכות להשתמש בטכנולוגיה החדשנית ב יותר בפתרון משולב כדי להפחית את הפציעות של אנשי הצוות ולהגדיל את שרידותם בסביבת האצה לא סדירה. יש לחשוב על הכנסת גלגלים פנימיים שיאפשרו פיצוי על הסחרור.
- הקסדות תצטרכנה לספק הגנה על הראש והצוואר בתנאי עומס דינאמי לא נומינאלי. הגלגלים הפנימיים של תחנת החלל צריכים להינעל אוטומטית ברגע שקורה מקרה לא נומינאלי.
- יש לשקול בחלליות העתידיות להכניס כבר בשלב התכנון יכולת עמידה בתנאים קשים יותר בחזרה לאטמוספירה, ולאמן גם את אנשי הצוות למקרים אלה.
- רצוי להכין תוכניות חילוץ למקרה חרום.
הדוח מלווה בצילומים שצולמו בסיפון המרכזי ובסיפון הטיסה, ששוחזרו מתוך מצלמות וידאו שסרטיהם נמצאו בין ההריסות, וכן מתומונות אינפרה אדום שצולמו מהקרקע במהלך כניסתה של קולומביה לאטמוספירה.
אבדן המעבורת התחרש במהירות ולא היה דבר שחברי הצוות יכלו לעשות. לוח זמנים שפירט דקה אחר דקה הראה כי בשעה 13:58:48 לפי שעון גריניץ', התקבל שדר חלקי, שבו אמר המפקד ריק האסבנד” ו, או, הו.” בנקודה זו החללית והצוות עדיין תפקדה כשורה. שדר הרדיו האחרון מקולומביה “רוג'ר” נקטע בשעה 13:59:32. אבדן השליטה על המעבורת נרשם בשעה 13:59:37.
הדוח מונה מספר מסלולי פעולה למחקר המשך לרבות השלמת הניתוח של שרידי הצלנג'ר והשוואתם לממצאי קולומביה.
13 תגובות
תגובתי הקודמת כוונה כמובן לחנן ובטעות כתבתי "עמי:" בתחילתה.
זה לא שעכשיו אני אוסר על עמי את קריאתה.
עמי:
הם התקרבו לנחיתה כל חייהם ובפרט ברגע שהמריאו.
הנהלים מן הסתם לא ניסו לכסות את כל תקופת התקרבותם לנחיתה וגם הנהלים שכן הוכנו היו בוודאי פונקציה של מידת הקרבה.
כנראה שכשהמעבורת תקינה מותר היה להסתובב כפי שהסתובבו בזמן עליו מדובר.
שוב. אינני יודע, אבל זה הניחוש שלי.
אם אתה רוצה לגעור בהם או בנאס"א אתה מוזמן להפנות את גערותיך אליהם.
אם כולם היו עובדים לפי הנהלים מיכאל, מן הסתם הדוח היה נראה אחרת. איך ניתן לומר שאיש לא חשד, בשעה שקבוצת אסטרונאוטים מתקרבת לנחיתה – אחד מהם אינו בכסאו, שלושה ללא כפפות, אחד לא חגור… וכיצד איש לא חשד בנאס"א, בשעה שהם מפקחים ומנטרים כל צעד ושעל – שלא לומר ברגעים מסוכנים, כמו בהמראה ונחיתה?
האם האסטרונאוטים שיחקו קלפים לפני הנחיתה ושכחו נהלים? האם כל הצוות בנאס"א היה בשירותים באותם רגעים או דיברו בטלפון ??? על איזה ריענון ועדכון יש לדבר כאן?
האם אתה אומר לי שנראה לך שהם מילאו את הנהלים ואיש לא חשד ??? זה בדיוק כמו מטוס המתקרב לנחיתה, והטייסים מטיילים במטוס או ישנים, הדיילות מחלקות אוכל, הנוסעים מסתובבים במעברים ובמגדל הפיקוח שומעים מוסיקה ולא שמים לב למטוס העומד לנחות… זה הרי אבסורד מוחלט. אלו לא נהלים שלא מולאו.
העניין הוא לא התוצאה העגומה, אלא הדוח המתפרסם, שנראה כמו נסיון להפיל את האשמה על האסטרונאוטים (שכמובן אינם יכולים להגיב) ולנקות את נאס"א מאחריות כלשהי.
פשוט על העניין נראה כמו נסיון טיוח אחד גדול (ולא מוצלח) ומה שמעניין אותי, מעבר לרמה של הפורום המכובד הזה (שמשום מה, בימים כתיקונם, מכיל "מומחים" לכל נושא ונושא בייקום למעט המקרה דנן), היא העובדה המתמיהה, שאיש בתקשורת העולמית לא מצא לנכון להעלות תמיהות כלשהן באשר לדו"ח המוזר הזה…
חנן:
לא ברור לי למה אתה מצפה מאנשים כאן.
כנראה שאיש כאן לא מכיר את נהלי נאס"א ולכן איש לא יכול לענות לך באופן רציני.
שלושת השאלות שלך מציגות אסקלציה מעניינת כאשר הראשונה שואלת על הנהלים והשלישית כבר רומזת שכולם פשעו בכך שלא קיימו את אותם נהלים שאינך יודע מהם.
אני מניח שדווקא כולם עבדו לפי הנהלים ואיש לא חשד שהמעבורת נמצאת "שניות מאסון".
בדיוק כדי שתופעה זו לא תחזור עודכנו הנהלים.
מוזר שלאף אחד אין מה לומר בנושא, או שכולם מנצלים את העובדה שיש מצב לחימה ונמנעים מלעסוק בדו"ח המטריד הזה ….
בכתבה לעיל נאמר:
"הכוחות שפעלו בתא הצוות בדקה האחרונה לפני ההתפרקות גרמה לאסטרונאוטים לאיבוד פתאומי של לחץ האוויר שהתרחש כה מהר שלא היה להם זמן לסגור את מכסה הקסדה. אחד האסטרונואטים אפילו לא חבש את הקסדה ושלושה לא חבשו כפפות.לוח הזמנים מראה כי כאשר המעבורת קולומביה היתה בגובה של 227 אלף רגל מעל כדור הארץ, חדרו גזים חמים לצדה השמאלי של המעבורת…"
ב- "YNET" נכתב בין היתר:
"לפי הדו"ח, שלושה מאנשי הצוות לא לבשו כפפות, המספקות הגנה מפני ירידת לחץ אוויר. אחד האסטרונאטים לא היה במושבו, אחר לא חבש קסדה, ואסטרונאוט נוסף לא היה חגור. לו היו פועלים לפי כל הנהלים, ייתכן שהאסטרונאוטים היו חיים עוד כמה רגעים…"
נשאלות השאלות הבאות:
1. לפי נהלי נאס"א, כמה זמן לפני הכניסה לאטמוספירה, על האסטרונאוטים להיות מוכנים לתהליך. מתי הם אמורים להיות ישובים בכסאותיהם, לבושים וחגורים?
2. בגובה 227,000 רגל, האם האסטרונאוטים היו אמורים להיות במצב חגור ומוכנים מכל הבחינות לנחיתה ?
3. אם מדובר בהפרה של הכללים והנהלים (בצורה כל כך בוטה וחריגה, לפחות בהתייחס לכתבות), איך ייתכן שאיש מהאסטרונאוטים לא הקפיד על כך ואיך ייתכן שבחדר הבקרה של נאס"א לא התייחסו לכך בזמן אמת? איך ייתכן שהפרה כל כך חריגה של הנהלים עברה חלק גם מבחינת האסטרונאוטים וגם מבחינת צוות הבקרה של נאס"א ?
חנן סבט
http://WWW.EURA.ORG.IL
אני:
ואני תוהה איך זה שיש אנשים שזה לא ברור להם מאליו.
אני תוהה מדוע האסון הזה נגע כל כך חזק לציבור רב כל כך ?
דני:
היום החלליות נבדקות טרם כניסתם לאטמוספרה.
זה אחד הלקחים מאסון הקולומביה.
חבל שהלקח הזה לא הוסק קודם אבל זה המצב וזה ידוע מזמן.
באותו זמן גם לא הייתה תכנית חרום לחילוץ האסטרונאוטים.
היום משתדלים להיות ערוכים לכך.
צריך להבין שלקחים לא נועדו להשפיע על העבר אלא על העתיד.
נפלאה בעיניי לשון העמימות שננקטת תמיד בהתייחסות לאסון הקולומביה. רק בהיבט הישראלי (החלקי) ניספה באסון זה ישראלי שללא גוזמא היה ‘נכס לאומי’, שברמה האנושית הותיר אחריו אלמנה וארבעה יתומים.
מה זה אומר: “רצוי להכין תוכנית חילוץ למקרה חירום” ? ? ?. אם היתה תוכנית חילוץ מוכנה, ניתן היה להצילם?, האם זה אומר שהפגיעה המבנית בקולומביה בזמן המראתה היתה ידועה והוחלט להכניס את הקולומביה לאטמוספירה בכל זאת?
רן ניתח לפני מספר ימים את במאמרו החשיבות המבנית של חללית בכניסה לאטמוספירה, מדוע חלליות לא נבדקות קודם לכניסה?
אבי כתב ספר על הנושא – האם לא ניתן היה לתקן את הפגם בחלל?, האם לא ניתן היה לתכנן משימת הצלה במהלך שהות הקולומביה בחלל (כמדומני שבועיים)?, מדוע לא יכלו לחבור לתחנת החלל?
מבליל הדוחות והכתבות בנושא לא נתקלתי בהתייחסות ישירה לסיבה לכשל – חזרה לאטמוספירה עם פגיעה מבנית בגוף. מדוע ?
יהיה זכרם ברוך
בדיוק יצאתי מחדר הכושר והתחלתי לנסוע הביתה כשבני התקשר אלי ואמר "הקולומביה מתרסקת".
אני עוד זוכר את החלחלה שעברה בי – לא "התרסקה" אלא "מתרסקת".
הקונוטציה המיידית של השימוש בזמן הווה היא של תהליך מתמשך שאנשי הקולומביה חווים במודע חלק ממנו. זה לא עניין של סבנג וגמרנו – זו התקדמות בתהליך שסופו כבר ידוע.
אם באותו זמן נסעתם על כביש 4 מצומת רעננה צפון לצומת רעננה מרכז וראיתם גבר מבוגר בוכה תוך כדי נהיגה – קרוב לוודאי שראיתם אותי.
זה לא כל כך נעים לאבד יציבות אווירודינמית ב 10/5 MAC . זה ישר מתפרק לחתיכות, כולל האיברים של הגוף. גם ב 550K יש כאלה כוחות שלא ניתן לעשות כלום. אין מה לעשות שלב הזרה לאטמוספירה זה שלב אלים לאבד בו כנף.