לא חומר נפץ ולא נעלים

האם טרוריסטים השיגו סוג חדש של חומר-נפץ? חוקרים טוענים כי החששות כי טרוריסטים מסוגלים להכין צורה חדשה והרסנית הרבה יותר של חומר-הנפץ האחראי להגברת אמצעי הביטחון הננקטים בנמלי-תעופה לגביי נעליהם ומטעניהם של הנוסעים אינם מוצדקים

בהרצאה שניתנה במפגש השנתי של החברה האמריקאית לכימיה שנערכה בסולט-לייק סיטי אשר ביוטה ע”י ד”ר Gerard Harbison מתוארים ניסויי הדמיות מחשב לבחינת מגוון יכולותיהם של חומרי-נפץ מבוססי על-תחמוצות (פראוקסידים, peroxide) מהמשפחה הכימית של חומר-הנפץ הידוע טרי-אצטון טרי-פראוקסיד (TATP). חומר-נפץ עוצמתי זה, שניתן להכינו בקלות, הוא אשר שימש את המחבל Richard Reid בניסיונו הכושל לפוצץ מטוס נוסעים בשנת 2001. חומר-נפץ זה משמש גם מחבלים מתפוצצים פלסטינאיים בישראל.

צוות המחקר התעניין בנושא בעקבות דיווחים שהופצו ברשת האניטרנט ואשר טענו להצלחה ביצורו של חומר-נפץ חדש – טטרא-אצטון טטרא-פראוקסיד (TeATeP) – שאמור להיות קטלני יותר מ- TATP. בהתחלה עבדה קבוצת המחקר על שיטות איתור של חומרי-נפץ על-תחמוצתיים עבור המוסד הממשלתי הקרוי Defense Advanced Research Projects Agency, ובשלב מסוים, במקום זאת, החלה לבחון את מבנהו וטיבו של חומר-נפץ החדש וסבירותו לשמש כנשק בידיהם של הטרוריסטים.

“הבדיקות שלנו מראות כי חומרים קטלניים חדשים בידיהם של טרוריסטים, אשר יתגברו על סף הגילוי שלנו, אמורים להיות יותר מידי בלתי-יציבים לסינתזה מעשית,” אומר החוקר Harbison, כימאי מאוניברסיטת נברסקה. “הגענו לכלל מסקנה כי אין זה סביר כי הסינתזות הקודמות הצליחו, וכי המיתוס האינטרנטי בדבר TeATeP אינו יותר מאשר כך. מכאן, שהחדשות הטובות הן בעיקרון שזהו איום שאין צורך לדאוג בגינו.”

הקבוצה בחנה עשרים מבנים מולקולאריים של תרכובות אצטון פראוקסידים שונות ומצאה כי סביר שכל החומרים הכבדים מ- TATP יהיו רגישים מכדי לשמש כנשק טרוריסטי. “האנרגיות שמדדנו בבדיקות שלנו היו מספיק קיצוניות,” אמר החוקר הראשי בהוסיפו כי מאמר קודם שתיאר סינתזה מוקדמת יותר של TeATeP העלה שאלות רבות לברור נוסף. “אם אתה סוקר את הספרות המעשית לגביי אנשים שטענו להכנת TeATeP, הסוגיה מאוד שנויה במחלוקת. אנו משוכנעים כי מה שכנראה קרה היה שאנשים שחשבו כי הם יצרו TeATeP בעצם יצרו דווקא TATP.”

“טעות סינתטית זו הינה רווחת ולעיתים אף קטלנית, אומר החוקר. כאשר מנסים לייצר TATP, נוצר לעיתים “קרוב משפחה” פחות יציב – די-אצטון די-פראוקסיד. “הדבר הנחמד בניסויים ממוחשבים טמון בעובדה כי, ראשית, זה בטוח, ושנית שהתוצאות שלנו כה קרובות לאלו שנמדדו בניסויים “רטובים” שאנו די בטוחים במה שאנו עושים,” אמר החוקר. “אנו באמת בשלב בו אנו מסוגלים להעריך איומים – תרכובות אפשריות שעלולות להיות מסוכנות – ואנו באמת מסוגלים לייצר סוג של שיפוט מושכל ומדעי באם חומרים אלו עלולים להוות סכנה עתידית. אנו מסוגלים לבחון שאלות באמצעות מחשבים ברמת אמינות הדומה מאוד להכנת החומר עצמו ובחינתו המעשית במעבדה.”

ישנו מחקר רב הדן באיומים קיימים, אומר החוקר. אולם המחקר של קבוצה זו מתמקד ברעיון שתמיד יצוצו איומים חדשים חדשות לבקרים. “כנראה שנרצה לחזות את האיומים לפני שניתקל בהם במציאות. אנו דוחפים את זה מעט קדימה עתה ודנים באיומים אפשריים.

“באמצעות השימוש בכימיה חישובית אנו מסוגלים לצמצם את מרחב הסכנות האפשריות, כאלו שעדיין רחוקות מהמציאות. אני סבור כי עתה אנו יודעים הרבה יותר לגביי לא רק מה שעובד בהתקני-פיצוץ מאולתרים, המשמשים טרוריסטים, אלא גם מה שאינו עובד, ואין לנו צורך לנסות אותו באופן מעשי.”

להודעה של החוקרים