המדע והחוק לטובת הרצון להיות הורה

חוק הביציות החדש והחלוצי מסדיר את נושא תרומות הביציות בישראל, אך באופק כבר נראים צרכים חדשים

בימים אלה נתבשרנו על תוספת חשובה מאוד לספר החוקים של מדינת ישראל, "חוק הביציות " שעבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לתוקפו בתוך תשעה חדשים. החוק, שעבר לאחר עשר שנים ועשרות דיונים, הוא פרי עבודתם המאומצת של אנשי רפואה, אתיקה ומשפט. הוא מסדיר לראשונה את התקנות לשאיבת ביציות מנשים המצויות בטיפולי פוריות ומאפשר לראשונה תרומת ביציות מנשים בריאות בנות 21-35, שאינן עוברות טיפולי פוריות, תמורת פיצוי כספי הולם על אובדן ימי עבודה והוצאות הנלוות לתרומה.

הצעת החוק מורכבת עד מאוד והמחוקקים השתדלו למצוא מענה להשפעת החוק על טובת התורמת, הנתרמת והצאצאים, ולסוגיות דתיות ומוסריות. עד כה התיר החוק בישראל לשאוב ביציות רק מנשים שעוברות טיפולי פוריות ואפשר להן לתרום ביציות עודפות, אך רובן אינן מתאימות לתרום או לא הסכימו לכך. לפי נתונים שאספה עמותת "חן לפריון וחיים" עוברות מדי שנה 15,000 נשים טיפולי פוריות אך רק כ-1,500 מתוכן מתאימות לתרומת ביציות ורק 150 מהן מסכימות לתרום. לעומת זאת מעריכים שבישראל ממתינות כמה אלפי נשים לתרומת ביציות לצורך טיפולי פוריות והולדה.

מאז שנת 2000 חלה ירידה חדה בתרומת הביציות בישראל לאחר שהתגלה שרופאים שאבו ביציות מנשים שעברו טיפולי הפריה בלי ידיעתן ובכמויות שסיכנו את בריאותן. הדבר נעשה בניגוד לחוק שאפשר רק תרומה אנונימית וללא תשלום ורק מנשים שעברו טיפולי פוריות והיו מוכנות לתרום את הביציות העודפות. מצב זה אילץ נשים רבות לחפש תרומת ביציות בחו"ל – הליך יקר מאוד ולא תמיד חוקי.

בעבר, כשתהליך ההולדה וההפריה התנהל בדרך הטבע, זוגות שנתקלו בבעיות פריון קיבלו את הדבר כ"מכת גורל" ואימוץ היה המסלול היחידי שאפשר להם להקים משפחה. אבל לאחר לידתה של "תינוקת המבחנה" הראשונה, לואיז בראון, ב-25 ביולי 1978, נחלו ההפריות החוץ-גופיות הצלחה בלתי משוערת. הטכנולוגיות החדשות שהתפתחו מאז הביאו לכך שהביציות הפכו ל"מצרך" נחוץ, מבוקש ובעל ערך רב.

אבל השיטות האלה פותרות את הבעיה באופן חלקי בלבד מפני שנדרשת הפקת ביציות במצב טוב המאפשר להפרותן. כשהאם אינה מייצרת ביציות או מייצרת ביציות פגומות וגילה פחות מ-51 (כפי שקובע החוק), היא זקוקה וזכאית לתרומה.

עם זאת, החוק עדיין אינו מתמודד עם השנויים העוברים כיום על מבנה התא המשפחתי ועם הרצון של נשים בוגרות יותר, רווקות וזוגות חד-מיניים להפוך להורים. יש לשער אפוא שהרצון לספק פתרון מתאים לכל נפש חפצה יגדיל באופן ניכר את הדרישה לתרומת ביציות להולדה.

אך לחוק החדש יש היבט נוסף: עד כה התאפשרה תרומה רק למטרות פריון, ואילו כיום אפשר לתרום גם למטרות מחקר. לאחר פריצת הדרך המדעית של שנות ה-80 שאפשרה לגדל בתרבית שורות תאי גזע נפתחו לכאורה אפשריות לריפוי מחלות חשוכות מרפא. אבל פיתוח התחום עורר ויכוחים אתיים סוערים בכל העולם על רקע דתי וחברתי. העולם התחלק למדינות האוסרות באופן קטגורי מחקר בתאי גזע (בעיקר מדינות קתוליות), ומדינות, ובהן ישראל, המאשרות מחקר כזה בתנאים מסוימים ובהגבלות.

מאחר שהחומר ההתחלתי של יצירת שורות תאים חשובות אלה היא הביצית המופרית, התגבר הצורך בתרומת ביציות גם לצורכי מחקר. ולמותר לציין שביציות דרושות גם לשם קידום המחקר בפוריות.

החוק החדש מאפשר לתרום ביציות למחקר אך ורק לאחר שהתורמת חתמה על טופס הסכמה לכך. בטופס עליה לציין גם את מספר הביציות שהיא מייעדת למחקר, אסור לה לתרום לשם כך יותר מ-20% מן הביציות שנשאבו מגופה ולא יותר משתי ביציות. כמו כן על התורמת לחתום על הסכמה נפרדת אם המחקר ייעשה במעבדה בחו"ל. הביציות יישארו מזוהות עד שישתמשו בהן, ויוחזקו רק למשך תקופה שהתורמת הסכימה לה, לצד הגבלות נוספות.

אין ספק שחוק הביציות החדש הוא פריצת דרך חלוצית של ישראל. בעוד מדינות רבות עדיין מתלבטות כיצד להתמודד עם הקדמה הטכנולוגית המבטיחה, העזה מדינת ישראל וקידמה את הנושא. ועם זאת, כפי שנרמז, באופק כבר נראות סוגיות חדשות שהחוק אינו מוצא להן מענה – אבל שינויים עתידיים תמיד אפשריים.

ברכה רגר כיהנה כמדענית הראשית של משרד הבריאות. היא פרופסור אמריטוס למיקרוביולוגיה ולאימונולוגיה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, חברה במועצה להשכלה גבוהה וכיום נשיאת אורט ישראל ויו"ר המועצה האקדמית של אורט.